איראן נכנסת לשנה החדשה עם מנהיג עליון שאינו נראה בציבור ועם משמרות מהפכה חזקים מאי פעם ששולטים בקבלת ההחלטות במדינה. מוג'תבא חמינאי נבחר לרשת את אביו, עלי, שחוסל במכת הפתיחה של המלחמה נגד איראן בסוף פברואר. מאז אומרים שהוא קיבל את ההחלטות החשובות במדינה, מינה מחדש את צמרת הצבא והמערכת הביטחונית לאחר שרבים ממנה נהרגו בהפצצות של ארצות הברית וישראל, והיה מעורב בניהול המלחמה ובמגעים מול ארצות הברית. האם אכן כך היה? קשה לדעת. האיש לא נראה בציבור ולו פעם אחת מאז ההתנקשות באביו, שבה הוא ככל הנראה נפצע קשה.
באיראן, שבה המנהיג העליון מפקד על הכוחות המזוינים ומכריע בסוגיות הגרעין, המלחמה והיחסים עם ארצות הברית, מדובר במצב חסר תקדים. הקשר עם הציבור מתנהל בעיקר באמצעות הודעות ברשתות החברתיות המיוחסות ללשכתו. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, סיפר שנפגש עמו אך הודה כי התקשורת עמו "קשה מאוד". הכינוי "המנהיג הנסתר" מתאים לו גם מסיבה נוספת. עוד לפני מינויו לתפקיד הרם מוג'תבא היה אחת הדמויות החזקות והפחות מוכרות ברפובליקה האסלאמית. הוא מעולם לא כיהן בתפקיד בכיר ולא נדרש להתמודד עם הציבור מכיוון שכוחו נבנה בלשכת אביו ובצמרת משמרות המהפכה.
בחירתו לתפקיד נחשבת חריגה מכיוון שהרפובליקה האסלאמית, שקמה ב־1979 מתוך התנגדות למלוכה, העבירה את התפקיד הבכיר ביותר בה מאב לבן. יתרה מכך, מוג'תבא הוא איש דת בדרג ביניים ומעמדו התיאולוגי נמוך משמעותית מזה של אביו. לפי מקורות איראניים, תמיכת משמרות המהפכה היתה גורם מכריע בבחירתו, למרות הסתייגויות בקרב חלק מאנשי הדת והמחנה הפרגמטי. חולשתו המרכזית היא שאין לו את הסמכות האישית שצבר אביו במשך 37 שנות שלטון, ולכן תלותו במערכת הביטחונית גדולה יותר.
המינויים שהוא ביצע בקיץ (או שאנשי המשמרות ביצעו בשמו) ממחישים זאת. מוחסן רזאי, שפיקד על משמרות המהפכה במשך 16 שנה, מונה למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי ולנציגו האישי של המנהיג במועצה. חוסיין טאא'ב, לשעבר ראש מודיעין משמרות המהפכה, קיבל את הפיקוד על הבסיג'. בראש משמרות המהפכה עצמם ניצב כעת אחמד וחידי.
וחידי הוא במידה רבה הפנים הגלויות של איראן הביטחונית החדשה. הוא הצטרף למשמרות המהפכה בראשית דרכם, היה ממפקדי כוח קודס, שימש כשר ההגנה ושר הפנים וצבר ניסיון בצמתים שבין הצבא, המודיעין והפוליטיקה. הוא מבוקש כבר שנים על ידי האינטרפול בשל מעורבותו הנטענת בפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב־1994, שבו נהרגו 85 בני אדם. בחודשים האחרונים בולט וחידי גם בניהול העימות מול ארצות הברית, והנשיא טראמפ אף אישר שמסר אמריקאי הועבר אליו במסגרת ערוץ אחורי בין וושינגטון למשמרות המהפכה. העובדה שארצות הברית מנהלת ערוץ כזה דווקא עם מפקד המשמרות מלמדת על מאזן הכוחות החדש בטהראן: גם כששר החוץ עבאס עראקצ'י מנהל את הדיפלומטיה הרשמית, ההחלטות הקריטיות כנראה מתקבלות במערכת הביטחונית. צו המינוי של וחידי דרש להמשיך בפיתוח היכולות של משמרות המהפכה ולהיערך ל"פעולות התקפיות עוצמתיות נגד האויב".
איראן נמצאת בימים אלו תחת לחץ כלכלי חסר תקדים: המטבע מרוסק, האינפלציה השנתית מתקרבת ל־70%, ומחירי המזון גבוהים בכ־130% לעומת השנה שעברה. קרן המטבע הבינלאומית צופה התכווצות של 5.4% בתוצר, ומשלוחי הנפט לסין נמצאים במגמת ירידה, אף שבייג'ינג עדיין קונה את רוב הנפט שאיראן מצליחה לייצא ובכך מסייעת למשטר לשמור את הראש מעל פני המים. ללחץ הזה נוסף בחודש שעבר מבצע Economic Outcast האמריקאי, שבמסגרתו מאיימת ארצות הברית בסנקציות משניות על חברות זרות בתחומי הספנות, הטכנולוגיה, הזהב, התעופה והנכסים הדיגיטליים במידה שהן ינהלו קשרים עסקיים כלשהם עם איראן. וושינגטון מנסה להעביר את הלחץ מאיראן אל המדינות, הבנקים והחברות שמאפשרים לה להמשיך לסחור, ובעיקר אל הקשר הכלכלי עם סין.
אם ישרוד בתפקיד (ארצות הברית הציבה באוגוסט פרס של 10 מיליון דולר על ראשו), חמינאי רק יקבע את מעמדו כפרדוקס: הוא מחזיק בסמכויות כמעט בלתי מוגבלות על הנייר, אך לא ברור מי באמת מנווט את המדינה שבראשה הוא עומד. כדי להבין לאן איראן צועדת יהיה חשוב לעקוב אחר האנשים שלכאורה עומדים לצדו — ובעיקר אחר אחמד וחידי ומשמרות המהפכה.
