פרשנותדו"ח שקדי הוא פתח לגיוס חרדים במחיר של שינוי הצבא
פרשנות
דו"ח שקדי הוא פתח לגיוס חרדים במחיר של שינוי הצבא
בתוך כל השיח המתלהם על גיוס חרדים לצבא, בולט דו"ח שקדי בכנות שלו בניסיון להבין ולקבל את המגבלות של מגויסים בני ישיבות. השאלה היא אם חילונים יקבלו צבא כזה
את המבדקים של הצו הראשון עשיתי אחרי גיל 20. בשנים שקדמו לכן נהניתי מהסדר הדיחוי של בחורי ישיבות חרדיים. המבדקים נקבעו ליום קיץ ביולי, אך עבורי זה היה ערב ט' באב. במבדקים הממוחשבים התבקשתי לסדר בסדר עולה את המונחים "כיתה, מחלקה, פלוגה, גדוד, חטיבה, אוגדה". לא זוכר מה עניתי, אבל אני זוכר שחשתי שזה לא פייר. בסביבה שבה גדלתי לא היו מפקדי אוגדות, לא מח"טים וגם לא מ"כים. הרגשתי שזה כמו לשאול צעיר חילוני מהו סדר המסכתות בסדר נזיקין. אף שלא היתה לי כוונה להתגייס לשלוש שנים, היתה בי ציפייה שמישהו יבקש לעמוד על כישוריי, שיפרסו בפניי את האפשרויות המגוונות. עם זאת, המפגש עם המאבחנת הפסיכוטכנית היה פורמלי, והיא בעיקר ביקשה לוודא שאינני מסומם. במבט לאחור, באמת לא היו לה הכלים להתמודד עם הזרות וחוסר ההתמצאות ששידרתי. היום המתיש הזה הסתיים בשעת צהריים מאוחרת, כשהגעתי לביתי רגעים ספורים לפני תחילת הצום.
מאז חלפו כ־15 שנה, ונזכרתי באירוע כשקראתי את הדו"ח של האלוף במיל' אליעזר שקדי על גיוס בני ישיבות שהוגש למשרד הביטחון בשבוע שעבר. הדו"ח לא כתוב בז'אנר מוכר. הוא מוזר מאחר שאינו דו"ח ממשלתי ולא נייר מדיניות מחד, ומאידך גם אינו יצירה ספרותית. עם זאת הוא מיוחד, מאחר שהצליח בין השורות להעביר מסר חשוב לאוכלוסייה החרדית בכללה, ולכל חרדי וחרדי באופן פרטני: אתם רצויים במערכת הצבאית שזקוקה לכם, והיא מעוניינת לעשות זאת באופן שינצל את הכישורים שלכם ויפגע באורחות חייכם כמה שפחות. אולי מדובר במסר רומנטי במקצת והמציאות בשטח תהיה אחרת, אבל בכל המחאות והעימותים סביב שאלת גיוס החרדים, יש גם מקום לקול האנושי, שאומר "אנחנו רוצים אתכם בכל מחיר, אנחנו מוכנים לעשות הכל". הדו"ח הזה, אם יאומץ, הוא סתימת הגולל על הטיעון החרדי שלפיו "הצבא לא צריך אותנו, לא רוצה אותנו, ולא יודע מה לעשות איתנו".
אם ההמלצות של שקדי יאומצו, הרי שחרדי שצעיר ממני ב־15 שנה לא יקבל זימון לצו ראשון בערב ט' באב, לא ישאלו אותו על מונחים צבאיים, ויבקשו להבין ממנו מה השירות הצבאי שהוא היה שמח לעשות. יש בדו"ח מיפוי ענייני של האתגרים של המשרת החרדי, משלב המיון וההערכה עד לשלב השירות. בהקשר זה מגלה הדו"ח נכונות וגמישות רבה כמו הקמת בסיס "נחיתה" לגיוס חרדים, וכמו יצירת פקודת מטכ"ל ייחודית ל"תו תקן" חרדי. יש בדו"ח גם הבנה שהתהליך צריך להיות מלווה על ידי קצינים בדרגה בכירה, וביצירת יועץ לרמטכ"ל לחרדים בדרגת תא"ל, והכפפת נושא שילוב החרדים לסגן הרמטכ"ל.
למרות הרצון הטוב של הדו"ח, נראה שיהיו מתחים שימשיכו ללוות אותנו. אחד מהם נוגע למתח בין הרצון לספק לחרדי מעטפת הולמת שתהלום את צרכיו לבין העיקרון של הדו"ח השואף לשלב את החרדים בצבא (הדו"ח ממליץ לא לגייס חרדים לרבנות הצבאית ולפתוח עוד ועוד בסיסים שיאפשרו שירות לקבוצות חרדיות) וכן לחתור לכך שיהיה שירות משותף (בין היתר, מומלץ שהצבא יאפשר לחרדי שמוכן להיות ביחידה לא חרדית להתגייס לכל מקצוע צבאי כמו טיס, סיירות ועוד).
הדו"ח עוסק גם בשאלה איך למשוך חרדים לגיוס. ההתמקדות היא במקום פחות רגיש מבחינת החברה החרדית והכללית, ומתמקדת באלו שלא לומדים בישיבה או במבוגרים אחרי גיל הפטור. הדו"ח ממליץ להמשיך במהלכים של הקמת מוסדות מעודדי גיוס בחברה החרדית, כמו ישיבות הסדר חרדיות ומכינות קדם צבאיות. הדו"ח גם מציע שהשירות הצבאי לחרדים יכלול אפשרות להכשרה מקצועית כך שהתמריץ הכלכלי לגיוס יהיה גבוה יותר. עם זאת, היה מצופה שהדו"ח יתייחס גם למגמה אפשרית של חרדים צעירים (בני 24-18) שאינם נוער בסיכון, שיהיו מעוניינים בעתיד לשלב שירות צבאי עם לימודי תורה. רק בסוף הדו"ח מוזכרות ישיבות ההסדר החרדיות, אך גם הן מוזכרות תחת הכותרת של “נוער שמסגרת הישיבה לא מתאימה לו”. היה כדאי שהדו"ח יקדיש במפורש פרק לעידוד חרדיות ערכית ואידיאולוגית, שמשלבת צבא עם דתיות ותורה.
הדו"ח של שקדי בולט ברצון לברוח מנקודות מחלוקת קשות. זה בולט בהקשר של שאלת הגבולות. הדו"ח מציג צבא שמוכן לעשות הכל בשביל לגייס חרדים. עם זאת, בשלב מסוים הדבר הזה עשוי לדחוק נשים מתפקידים בצבא, ועשוי לגרום לחילונים המשרתים לפגוש בצבא אחר, דתי יותר. בשלב זה, הדו"ח מתעלם מהאתגרים של השירות המשותף, של איך נעבור מצבא הומוגני למדי לצבא מגוון הרבה יותר. האתגרים הללו בוא יבואו. דומה שהחברה הישראלית הלא־חרדית החליטה באופן מודע כי היא מעדיפה להתמודד עם האתגר של ניהול צבא מגוון, מאשר עם תחושת חוסר הצדק שבנשיאת הנטל הביטחוני כמעט לבדה.
