לפני כמה שבועות הרמטכ"ל אייל זמיר כינס את סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל לסקירה על התפתחות המלחמה, שבאוקטובר תיכנס לשנה הרביעית. הוא דיבר על מיצוי הישגי המערכה, על ההיערכות בקווי ההגנה החדשים בתוך בעזה, לבנון וסוריה ועל הכוננות לקראת חזרה אפשרית ללחימה מיידית.
בין מאות הקצינים שמילאו את האולם היה מפקד פיקוד מרכז של צבא ארצות הברית, אדמירל בראד קופר, ובנוכחותו הדגים את התיאום ההדוק בין שני הצבאות, שבסוף פברואר האחרון יצאו למערכה משותפת נגד איראן.
"צה"ל נמצא בתקופת ביניים", אמר זמיר למפקדים הבכירים. "אנחנו דרוכים ומוכנים לכלל האתגרים מול כלל האיומים, וזו תקופה ביטחונית גורלית למדינה. אסור לנו לאבד דריכות, אנחנו נדרשים לשמר מוכנות גבוהה, להיות ערוכים לחזרה מהירה ללחימה עצימה".
שנה וחצי מאז שמונה לרמטכ"ל במקום הרצי הלוי, זמיר עדיין מתמרן בין שלל המשימות שהונחו לפתחו ביומו הראשון בתפקיד, ומאז ניכר שרשימת האתגרים רק מתארכת. המרכזי, היה ונותר, שיקום צה"ל אחרי טבח 7 באוקטובר, וזאת בזמן שהצבא עדיין שקוע במלחמה חסרת תקדים במספר זירותיה ובמשך התארכותה.
בעוד שממניו ציפו ממנו להיות הרמטכ"ל ההתקפי שינתץ את תפיסת הצבא הקטן והחכם, זמיר מצא מערך מילואים שחוק ומחסור חריף בלוחמים ותומכי לחימה בסדיר; וממשלה שממשיכה לפטור חרדים מחובת גיוס ופוטרת עריקים ממעצר.
כשהרים דגלים אדומים באחד מדיוני הקבינט, התרעותיו החמורות נפלו על אוזניים סתומות, וחברי הקבינט מיאנו להקיץ מתרדמתם. "צה"ל יקרוס אל תוך עצמו", הוא התריע, וח"כים מהקואליציה נזפו בו, טענו שאמירותיו חסרות אחריות ופוגעות במאמצי המלחמה.
זאת רק זירת חיכוך אחת, מתוך רבות, ביחסים המורכבים שבין הרמטכ"ל לדרג המדיני והפוליטי. מהתערבות שר הביטחון ישראל כ"ץ במינויים בתוך צה"ל וחתירה מתחת לאחריות הרמטכ"ל, שהובילה לפיצוצים חסרי תקדים ולמאבק על גבולות הסמכות, ועד לגל הגינויים שספג מפוליטיקאים באגף הימני משום שהורה לשפוט ל־30 ימי מחבוש לוחם שענד את הפאץ' עם הכיתוב "משיח" אגב הצורך לשקם במהירות את המשמעת הרופפת בכל יחידות הצבא.
לפני שמונה לרמטכ"ל זמיר היה מנכ"ל משרד הביטחון, וחזונו לצייד את הצבא תוך צמצום ההישענות על אספקות קריטיות מחו"ל בזמן חירום פגש מציאות של דחיינות בהקצאת תקציבי ההתעצמות הדרושים. מול כל אלה מגמת הפוליטיזציה הפושה בצה"ל והפיכת חייליו למאבטחיהם של מחבלים יהודים בגדה המערבית באופן שעלול להבעיר גם את השטחים, הן עוד אתגר מיותר הגוזל מהצבא משאבים וקשב, הנמצאים ממילא בחסר קיצוני. עד כה זמיר נכשל לחלוטין בהתמודדות עמו.
