דעה
מלחמות הסחר: מאבקי כוח או צעד בדרך לצמיחה
כחלק ממלחמות הסחר העולם יצטרך להתמודד עם אינפלציה וריביות גבוהות יותר וצמיחה נמוכה יותר והממשלות תיקלענה לגירעונות תקציביים וחובות ציבוריים גבוהים יותר. אולם לבסוף הן יכולות להביא חלוקה נכונה, כלכלית ושוויונית יותר של המקורות העומדים לטובת האנושות
מלחמת הסחר המאיימת על סחר החוץ העולמי מהווה נושא כלכלי צרוף, אך זו גם סוגיה יצרית, הנוגעת למאבקי כוח בין גושים כלכליים, מדינות ואישים. לכן, היא צפויה להתעצם ולהיחלש בתדירות גבוהה, תוך שהיא מטלטלת את השווקים השונים לכל כיוון.
גם הסיקור החדשותי הכלכלי נגיש, מהיר ומעצים את ההשלכות הללו. דעות ותחזיות רבות נזרקות לכל עבר – תופעה טיפוסית לעתות משבר, שלא מעטים מקצינים אותן לכדי "ברבור שחור".
עדיין, התרחיש הסביר שאני רואה הוא של רעידת אדמה, שתלווה ברעשי משנה, אך סופה שתתייצב.
מדוע אני סבור כך? ובכן, קודם כל כי אני מנסה לחשוב רציונאלית.
בסופו של יום, המטרה היא להשיג את הצמיחה הכלכלית הגלובאלית הגבוהה ביותר, כזו שתספק על פני זמן עבודה לכמה שיותר משקי בית ותגדיל ככל הניתן את רמת החיים. נכון, חלוקת ההכנסות בין מדינות תהווה תמיד עילה לסכסוכים, הסתגרויות, התבדלות וכדומה, אך לפני שפורסים את העוגה, צריך לעשות הכל כדי שתהיה גדולה יותר.
הכלכלה אומרת לנו דבר פשוט – התוצר יהיה גדול יותר אם ינוצל היתרון היחסי של כל מוצר, או שירות.
לכל כמות נתונה של היצע הון ועבודה, וכל רמת טכנולוגיה, ניצול גורמי הייצור לטובת ייצור מוצר אחד יקטין את ההקצאה לטובת מוצרים ושירותים אחרים. לומדי מבוא לכלכלה ודאי נזכרים בעקומת התמורה בהקשר זה.
ככלל, כאשר העולם נקלע למלחמת סחר ובדלנות כלכלית, כל מדינה נאלצת לייצר את המוצרים והשירותים הנצרכים בשטחה בעצמה, למרות שלפחות בחלק מהמקרים, משיקולי כוח אדם, ידע, ניסיון וטכנולוגיה, נכון היה שחלקם ייוצרו במקומות אחרים והיא תייבא אותם. כך גם לגבי מוצרים ושירותים שעדיף שייוצרו בשטחה וייוצאו למדינות אחרות.
נכון, לא תמיד מיושם העיקרון הזה. דוגמא טובה לכך הינה היפרדותה של בריטניה ממוסדות האיחוד האירופי בעשור הקודם – שלכל הדעות לא היטיבה, בלשון המעטה, עם שני הצדדים.
מלחמות סחר ודאי יגרמו על פני לזמן לתופעות לא רצויות. העולם יצטרך להתמודד עם אינפלציה וריביות גבוהות יותר וצמיחה נמוכה יותר והממשלות תיקלענה לגירעונות תקציביים וחובות ציבוריים גבוהים יותר, בהשוואה למצב שסחר החוץ יהיה חופשי והייצור העולמי יושתת על ניצול יתרונות יחסיים וחדשנות טכנולוגית.
כאשר תהליכים של מכסים ומכסי גומלין, סכסוכי סחר והיבדלות מתרחשים שעה שהתמורה הטכנולוגית האדירה ביותר לאנושות – הבינה המלאכותית – נמצאת בשיא פריחתה, הנזק שנגרם עלול להיות גדול עשרות מונים. זה יהיה פספוס של ממש.
כאשר מלחמות הסחר קורות כשמדינות מפתח רבות בעולם ובכללן גרמניה, צרפת, קנדה, יפן, קוריאה ואחרות חוות מציאות פוליטית שברירית מאוד, הן עלולות להחמיר בהיעדר מנגנון ממסדי חזק דיו שיבלום אותן.
כאשר מלחמות סחר קורות שעה שהעולם עומד לפתחו של משבר אקלימי ונחוץ שיתוף פעולה ושיתוף ידע ומחקר כדי להתכונן לקראתו, הנזק לסביבה ולכלכלה יהיה גדול יותר בהסתכלות קדימה לעשורים הקרובים.
נכון, מלחמות סחר לא מתפתחות סתם כך. מן הסתם הן איתות לצורך לשנות הסדרי סחר בין מדינות, להתאים אותן למציאות הפוליטית והטכנולוגית המשתנה, ולפתור אותן בהיבט הרחב יותר, הכולל גם התייחסות להיקפים הגדלים והולכים של הגירה לא חוקית.
על מנת להתייחס לנושא האחרון, ברור כי פתרון הבעיה כרוך גם בתמיכה של המדינות המפותחות במדינות המתפתחות והמתעוררות, המהוות מקור להגירה זו, מתמודדות עם מציאות כלכלית קשה ואף נפגעו קשות בשנות הקורונה.
אם נצא מתוך נקודת מחשבה שמאבקי סחר הן אמצעי ולא תכלית וכי בסופו של יום רוצים כולם לשפר את רמת החיים, רווחתם ואיכותם, צריך לחשוב על היום שאחרי.
לכן, אני סבור כי מלחמות הסחר של היום לא תארכנה ימים וסופן שתבאנה לחלוקה נכונה, כלכלית ושוויונית יותר של המקורות העומדים לטובת האנושות. אחרת, יצא שכרה בהפסדה ודומני שמנהיגי העולם יודעים זאת.
אמרתי לכם, אני חושב רציונאלית. וגם בונה על הנשיא טראמפ שאמר כי אינו רוצה מלחמות.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות
