ההנהגה החרדית הפוליטית הולכת לבחירות הקרובות אחרי הקדנציה הגרועה בתולדותיה. זו היתה אמורה להיות קדנציית החלומות של יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר ועדת הכספים שנראה נצחי משה גפני, שבה הם קיוו להגשים פנטזיות כגון חוק השתמטות משודרג, הגדלת תקציב הישיבות בשני שלישים, השוואת שכר המורות החרדיות לחינוך הממלכתי ועוד.
שום דבר מזה לא הושג, וזו היתה קדנציה קשה עבורם. הטעות הראשונה היתה הסכמתם לתמוך בהעברת ההפיכה המשטרית לפני חוק ההשתמטות בנימוק חסר היסוד שזה יקל על אישור החוק בבג"ץ. ברגע שראשי המחאה הבינו שהחרדים תומכים בה כדי להכשיר את ההשתמטות, חלק משמעותי מהמחאה הופנה לבני ברק.
אחר כך הגיעו טבח 7 באוקטובר והמלחמה, וההנהגה החרדית סירבה לכל פשרה בנושא ההשתמטות. אפילו לקרוא למי שלא משרת להתגייס הם סירבו. במקביל לכך שהתנכרו לציבור הישראלי הרחב בשעת צרה, הם המשיכו להוציא מהקופה הציבורית ועוררו עליהם זעם חסר תקדים. אלא שבינתיים הלכו והתגברו הסנקציות נגד המשתמטים והמעצרים, וגם הזעם בציבור החרדי נגד נציגיו, שממשיכים לשבת בקואליציה שאינה מקמבנת פתרון, הלך וגבר.
ליו"ר ש"ס אריה דרעי בינתיים אין אופוזיציה או בעיית מנהיגות. הוא שליט יחיד. בש"ס טוענים שכפי שהיה במערכות בחירות קודמות, גם הפעם הסקרים ממעיטים מכוחם, אלא שהפעם עשויים בוחרים לא מעטים להישאר בבית או לערוק לעוצמה יהודית. בדגל התורה ניצלו בתי הרבנים את הכישלון המתמשך כדי להחליף את גפני הוותיק בוותיק מקורב יותר, יעקב אשר.
שתי המפלגות עשויות למצוא את עצמן מתמודדות אחרי הבחירות עם קואליציה שהבטחות מרכזיות שלה לבוחר היו לגייס את החרדים, לעצור את התמיכות וההטבות לאברכים ולהנהיג ליבה בחינוך החרדי. השאלה היא אם ידעו להוביל משא ומתן על כתיבת חוזה חדש בין מדינת ישראל לחברה החרדית או שיובילו לקרע מוחלט.
