זו היתה שנה סוערת עבור עופר ינאי. מייסד נופר אנרגיה נפרד משני המנהלים שליוו אותו מתחילת הדרך, ועזבו בטונים צורמים, גייס במקומם מנהל בכיר בתחום האנרגיה, עמי לנדאו, ומצא עצמו מכתת רגליו בין משרדי מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים כדי לשכנע אותם שלחברה שהקים יש עדיין עתיד ורוד.
ינאי לא קיבל כתף קרה, אף על פי שעד אז השאיר את תחום הגיוסים בידי נדב טנא המנכ"ל. נופר נסחרת כיום בשווי כ־3.8 מיליארד שקל, ואם היו חששות שהעזיבה של המנהלים תרסק את החברה הם התבדו. במקביל, ינאי נסוג השנה מהשקעה של 4 מיליון דולר בערוץ רשת 13, דרש להשיב אליו את ההלוואה שהעניק, וקיבל אותה חזרה רק אחרי שהגיש תביעה, ובמסגרת פשרה.
בזירה השנייה, המרכזית יותר מבחינה ציבורית, ההצלחה היתה משמעותית יותר, אם כי לוותה בהשקעה כספית חריגה. הפועל תל אביב, קבוצת הכדורסל שרכש ינאי, זכתה באליפות היורוקאפ והפכה לקבוצה המקומית הראשונה שתצטרף השנה למכבי תל אביב ביורוליג. ינאי שיעבד מניות של נופר במאות מיליוני שקלים לטובת ההשקעות בקבוצה, וכדי להפוך את מספר 2–3 הנצחית למספר 1. בשביל לעשות את זה הוא גם הביא כדורסלן־על מאירופה, וסיליה מיציץ', תמורת 6 מיליון דולר לעונה לשלוש שנים ומניות של הקבוצה — השכר הגבוה ביותר ביורוליג.
ינאי, שהשקיע על פי הערכות כ־100 מיליון שקל בקבוצה, יתקשה להמשיך להזרים אליה סכומים בסדר הגודל הזה, ולהשקעות הבאות בה יידרש לצרף משקיעים נוספים. עם זאת, אם יהיה לו מספיק אוויר כדי להחזיק באותו שיעור בעלות במשך 4–5 שנים, הוא יתפוס מקום מרכזי בהיסטוריה של הספורט כמי שערער את ההגמוניה של מכבי תל אביב.
