הכנסת הנוכחית הבליטה את מעמדו של אריה דרעי כמנהיג הבלתי מעורער של ש"ס, חזק בהרבה מרבני המפלגה. אלא שדווקא השבועות האחרונים חשפו את אחת מנקודות החולשה של המפלגה — הקושי העצום שלה לשבת באופוזיציה.
תזכורת: ש"ס אפילו לא פרשה מהקואליציה אלא רק מהממשלה, כדי שתוכל להמשיך לנהל את המשרדים שלה מרחוק. עוד לפני שפרשה — ובוודאי מאז שפרשה — היא עסוקה בניסיונות בלתי פוסקים לזחול אליה חזרה. הסיבה היא שש"ס היא בין היתר לשכת תעסוקה להמוני חבריה, והפרישה הותירה עשרות רבות של עסקנים מרכזיים ללא פרנסה.
בסך הכל היתה לדרעי קדנציה טובה־רעה. החלק הטוב מבחינתו היה ששלל המשרדים של ש"ס היה עצום, ודווקא העובדה שבג"ץ השאיר את דרעי מחוץ לממשלה הפכה אותו לשר־העל החברתי של ישראל. עד כדי כך, שבמפלגתו התפתח סביבו פולחן אישיות שמתבטא בנוהג של השרים לצרף להודעות על הישגים שלהם דברי תודה למאמציו של יו"ר המפלגה. במקביל, המלחמה הפכה את דרעי למבוגר האחראי לכאורה בקבינט הביטחוני. תפקודם העלוב של רבים ממשרדי הממשלה יצר מצב שעצם העובדה ששרי ש"ס מתפקדים מזכה אותם בשבחים.
אלא שדווקא בתחומים המרכזיים הפכה הקדנציה לסיוט לא קטן עבור דרעי. המפלגה לא מצליחה להעביר חוק השתמטות וסופגת ביקורת על שהעריקים שנעצרו הם בעיקר ספרדים; תקציב הישיבות מקוצץ בגלל ההשתמטות; חלוקת כרטיסי המזון של דרעי נעשתה לפי קריטריונים שוויוניים, ותוספות השכר למורים חרדים נבלמו בבג"ץ. כך מצא את עצמו דרעי במצב שהוא לא יכול בלי הקואליציה, אבל חוטף מכה אחר מכה בתוכה.
