התאמת המדיניות הציבורית בישראל לעידן החדש
התאמת המדיניות הציבורית בישראל לעידן החדש
מקבלי החלטות בישראל משפיעים על חיינו דרמטית באופן יום-יומי. הביטחון על כלל היבטיו, בריאות הציבור, דיור, יוקר המחיה, נגישות למשאבים והזדמנויות בהכשרה ותעסוקה הם חלק מרשימה ארוכה בנושא.
קבלת החלטות במסגרת תחום המדיניות הציבורית נעשית באמצעות שלושה תהליכים עיקריים: (1) עיצוב המדיניות, בו מגדירים את "הלקוח", צרכיו, יעדים, קריטריונים ומסגרת פעילות. (2) אפיון הביצוע, בו נקבעים האמצעים, המשאבים ומרחב היישום. (3) הערכת המדיניות, במסגרתה מודדים את האפקטיביות והשפעות האמצעים והשיטות. בכל אחד מהשלבים מעורבים גורמים רבים עם השקפות ואינטרסים מנוגדים ושונים.
תחום המדיניות הציבורית משתדל להיות מדעי אך אינו כזה, שכן עיקר עיסוקו באדם ובחברה, מכאן גם המורכבויות הרבות בו.
ברוכים הבאים לעידן הבעיות הסוררות
'בעיות סוררות' הן המסועפות והמאתגרות ביותר בתחום המדיניות הציבורית. לפי הגדרתם של ריטל ו-ובר לפני כחצי מאה; קשה להסכים על הגדרתן המדויקת ואופן מדידתן, אין פתרון חד- משמעי, ניתן להציגן כתוצאה של בעיה אחרת, לפער בין הרצוי למצוי הסברים הנובעים מהשקפת עולמו של המסביר, לעיתים המטפל בבעיה אחראי להיווצרותה, הפתרונות אינם מותאמים לטווח ארוך, מועד סיום הטיפול בהן לא ברור, מעורבים בהן בעלי עניין רבים ללא סמכות מתכללת וסיבות נוספות.
תיקחו לדוגמה את תחום העוני: מי קובע מהו עוני ועל סמך מה? האם עוני הוא רק כלכלי או גם בריאותי, גאוגרפי, חברתי, חינוכי וכדומה? איך מודדים אותו ואת אפקטיביות הטיפול בו? האם קצבאות וסבסוד הם הפתרונות הנכונים? מי האחראי לטיפול? מה השפעותיו על תחומים אחרים? מתי וכיצד אפשר לשנות מדיניות והאם ייווצרו בעיות חדשות כתוצאה מכך?
תחום העוני הוא דוגמה לבעיה סוררת המתקיימת במגוון צורות ותחומים אחרים, בעיה המצריכה הסתכלות כוללנית לצורך הבנת מארג המרכיבים והקשרים.
מעבר לקבלת החלטות רציונלית מבוססת מודלים דינמיים
מודלים דינמיים הם כלי מחשוב מתקדמים לניתוח מערכות יישומי, המאפשרים לחזות את התנהגותן של מערכות מורכבות לאורך זמן תחת תנאים משתנים. בניגוד למודלים הקיימים שמציגים "תמונה קפואה", הם משלבים נתונים ותהליכים דינמיים, משקפים מציאות מתעדכנת, ויש להם יכולת להראות כיצד מודל מסוים משליך על מודלים אחרים. הם מאפשרים למקבלי החלטות לבחון ההשפעות הפוטנציאליות של מדיניות חדשה או קיימת לפני ותוך כדי יישומה. בתחום הסביבה לדוגמה, נעשה בהם שימוש לחיזוי מצב הדברים האקלימי באזור מסוים; באמצעות שילוב נתונים אקלימיים, גיאוגרפיים וסביבתיים, מתאפשר לחזות כיצד אזורים ירוקים עלולים להפוך למדבריות או למזוהמים לאורך זמן, את מצב המשאבים בהם, את המגוון הביולוגי ואת השפעות הגורמים השונים על יכולות האדם להתקיים באותו אזור באותם לנסיבות באותה נקודת זמן.
תחום הסביבה הוא דוגמה בולטת לבעיה סוררת עמה אנו מתמודדים ומודלים דינמיים הם כלי חדשני המאפשר לנו לחקור את הבעיה באופן רחב ומעמיק. כעת בואו ננסה לדמיין את יישומו של הכלי בתחום העוני בישראל; מתקבל מודל רב- ממדי המאפשר לייצר מדיניות מדויקת יותר ומותאמת, נניח לכל מגזר ועיר. אולי כדאי גם לבנות מודל כזה לבחינת השוויון בנטל? הייתכן שיתקבלו בו ממצאים מפתיעים שבאמצעותם נצליח להפוך את השירות הלאומי לאמצעי להשגת המטרה?
צו השעה לשינוי הפרדיגמה בתחום המדיניות הציבורית בישראל
בעידן הפופוליזם, אובדן אמון הציבור במוסדות ועליית המכונות, קבלת החלטות חייבת להיעשות תוך הבנה טכנית ומדעית עמוקה של ההשלכות. רוח התקופה בישראל, ההון האנושי העשיר בה והיכולות הטכנולוגיות שכבר מיושמות במגזר הפרטי, אלו מחייבים אותנו להתבגר כעם וכחברה, ולשפר את תחום המדיניות הציבורית מיסודו כדי להפכו ליעיל ומקצועי יותר.
דמיינו יישום מודלים דומים בתחומי הבריאות, החינוך, הכלכלה, הרווחה, ותחומים אחרים בהם נדרש לראות את התמונה הגדולה כבסיס ליצירת תהליכים גמישים, יעילים, הוגנים וברי קיימא. דמיינו את התועלות שמודלים מסוג זה יכולים לייצר בהיבטי שקיפות ושיתוף ציבור. דמיינו מערכת חינוך שכחלק מתפיסתה האסטרטגית מלמדת מגיל צעיר להסתכל על בעיות באופן דינמי ומערכתי, וכעת דמיינו את השיח הציבורי ותרבות קבלת החלטות של דור שהתחנך על בסיס הסתכלות מערכתית ודינמית כפתרון לבעיות סוררות.
יורי רטומסקי הוא סמנכ"ל אסטרטגיה וחדשנות בקבוצת אלומיניום קונסטרקשיין והדירקטור היוצא של מכון בוריס מינץ לפתרונות אסטרטגיים לאתגרים גלובליים באוניברסיטת תל אביב
