מקומות 40-31: מאיציק אברכהן ועד רג'יפ טאיפ ארדואן

עליית מחירים של איש אחד

אברכהן. ב-2019 נסוג לאט ובשקט מהמחויבות לצרכנים צילום: אוראל כהן

כבר לפני שנתיים החלה שופרסל בהעלאת מחירים זוחלת של כ־1% בממוצע, מבלי שמחירי הקנייה מהספקים עלו; זה היה הפתרון של אברכהן להתמודדות עם העלאת שכר המינימום ועלייה בהוצאות נוספות של הרשת, בלי לשחוק את הרווחיות. כשהספקים ראו את שופרסל מעלה את מחירי מוצריהם על דעתה, הם חששו מהתפרצות מחודשת של הזעם הצרכני שפגע בהם ב־2011 — אבל כשהצרכנים המשיכו לקנות במרץ, הספקים נרגעו. כיוון שהם לא מוכרים את המוצרים ישירות לצרכן, הרי שבכדי להעלות מחירים הם חייבים לקבל את אישור הקמעונאים. אברכהן אישר. לספקי הנייר והחלב היתה סיבה אובייקטיבית לייקור (התייקרות מתמשכת במחיר חומר הגלם המרכזי), אבל אחריהם עטו על ההזדמנות גם ספקים כמו קוקה קולה, טמפו ויפאורה, סוגת, ויסוצקי ושסטוביץ — כולם העבירו לאברכהן מחירונים חדשים, גבוהים בעד 3.4%.

אברכהן יכול היה לעמוד על הרגליים האחוריות, כפי שעשה בעבר ב־2015: אז, כשיוניליוור ביקשה להעלות מחירים בלי סיבה משכנעת, שופרסל הציבה על המדפים שלטים שהודיעו על מחסור במוצרים של הספקית. הפעם הוא לא עשה את זה. התוצאה לא איחרה לבוא, והצרכנים לא המשיכו להעמיס את העגלות: בשבעת החודשים הראשונים השנה נרשמה עלייה של 2.3% במכירות — שיעור דומה לזה של הגידול הטבעי באוכלוסייה, כך שמדובר בקפאון. בהתחשב בכך שמדובר בתקופה שבה נכנסו עליות המחירים לתוקף, ניתן לקבוע כי מכירות שוק המזון מתחילת 2019 ירדו. מדובר בנתון מטלטל, על רקע היציבות המאפיינת את שוק המזון, שהמכירות בו ירדו רק לאחר העלאות המחירים ב־2013. מי שאחראי למגמה השלילית אליה נכנס שוק המזון בחודשים האחרונים, הוא לא אחר מאברכהן, שבדרך להישגים המרשימים שרשם לאורך כהונתו, שכח את הצרכן.

נורית קדוש

מקום 32: דוד פורר וקרן סרצ'לייט

נכנסים לנעלי אלוביץ', למרות שאלו נותרו בלי סוליות

אם לא יהיו הפתעות מיוחדות, בחודשים הקרובים קרן סרצ'לייט ודוד פורר יהפכו להיות בעלי השליטה בבזק. סרצ'לייט היא קרן פרייבט אקוויטי בהיקף של 5 מיליארד דולר, וחלק משמעותי מהשקעותיה הן בתחום הטלקומוניקציה והתקשורת. אחד התנאים לקבלת היתר שליטה בבזק הוא שותף מקומי, ועל הרקע הזה סרצ'לייט צירפה אליה את דוד פורר, שמחזיק בבעלות על חברת ניאופרם העוסקת בשיווק והפצה של תרופות. בשנים האחרונות פורר נכנס להשקעות נוספות, בין היתר כשרכש כ־25% מחברת הנדל"ן כלכלית ירושלים.  

דוד פורר צילום: אוראל כהן

ההשפעה של סרצ'לייט ופורר על המשק הישראלי צפויה להיות נמוכה משמעותית מזאת שהייתה לבעל השליטה הקודם, שאול אלוביץ': לפי החשדות בתיק 4000, אלוביץ' ניצל את העובדה שבזק החזיקה באתר "וואלה!" כדי לקדם את האינטרסים הכלכליים שלו. על פי החשדות, ראש הממשלה נתניהו רקם עסקת "תן וקח" עם אלוביץ', שהיטה את הסיקור בערוץ החדשות של "וואלה!" לטובת נתניהו, וזה בתמורה היטיב עימו ועם עסקיו תוך ניצול כוחו השלטוני.

עידן אלוביץ' בבזק, שהחל ב־2010, התאפיין בחלוקות דיבידנד בהיקפים עצומים של 20 מיליארד שקל בתוך שבע שנים. כיום בזק היא חברה עם הון עצמי זניח, חסרת יכולת לחלק דיבידנדים בעתיד הנראה לעין. האתגר המרכזי של סרצ'לייט ופורר יהיה לשנות את המגמות העסקיות השליליות שמאפיינות את קבוצת בזק. בזק סובלת בשנים האחרונות מירידה עקבית בהכנסות של כל מגזרי הפעילות שלה, החל בטלפוניה הקווית, דרך חברת הסלולר פלאפון ועד חברת הטלוויזיה הרב־ערוצית yes.

יניב רחימי

מקום 33: אייל וולדמן, מייסד, יו"ר ומנכ"ל מלאנוקס וג'נסן הואנג, מייסד Nvidia

"אין הרבה אנשים שהקימו שתי חברות ויצאו לשתי הנפקות. כעת אחרי המיזוג עם אניבידה, להקים עוד חברה זו לא הכוונה שלי"

(לקריאת הראיון המלא - לחץ כאן)

מקום 34: אייל לפידות, מנכ"ל שיכון ובינוי

מאתגר את מגבלות השכר

מעטים המנהלים במשק שיכתירו את השנה היוצאת כיותר דרמטית, אפילו ברמת הכלכלה הלאומית, מזו שעברה על אייל לפידות. הסכם השכר של לפידות, שאישורו היה כרוך בסערה גדולה בשל היקפו ונדיבותו (עלות שנתית מוערכת של 21 מיליון שקל), העסיק את עיתוני הכלכלה, את הרגולטורים ואת שוק ההון בכללותו.

לפידות הגיע אל התפקיד החדש השנה לאחר קרוב לעשור כמנכ"ל חברת הביטוח הפניקס, תפקיד שבו רשם הצלחה מרשימה. ניהולו הקפדני והיורד לפרטים (למשל, בתחום כיבוי האור במשרדים), וגם האגרסיביות שלו, היו לפולקלור והפכו את הפניקס לסיפור ההצלחה של הענף: מניית החברה היתה המוצלחת מבין מניות חברות הביטוח בעשור שבין כניסתו לתפקיד ביוני 2009 ופרישתו באפריל 2019. על ההצלחות הללו הוא תוגמל ברוחב יד, עם שכר שהגיע, בשנים הטובות, ל־8 מיליון שקל בשנה. ישנם לא מעטים שמעריכים שהיקפי השכר האלה היו בין הגורמים שדרבנו את הכנסת להעביר את החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי; כך או כך, ההגבלה צימקה את שכרו ל־3.5 מיליון שקל בשנה.

אייל לפידות צילום: שאול גולן

המעבר מהביטוח לנדל"ן אפשר לו לדלג גבוה מעל המשוכה הזו: לפידות קיבל אופציות למימוש בשיעור של עד 5% משיכון ובינוי בשווי של 65 מיליון שקל בעלות שנתית של 21 מיליון שקל. הבעלים החדשים של שיכון ובינוי, נתי סיידוף, ידע שזה לא יהיה זול להביא את לפידות, אבל ספק אם צפה את עוצמת התגובות במערכת הפוליטית, שקראו להרחבת המגבלה שהוטלה על הבנקאים ומנהלי חברות הביטוח גם לשאר המשק. לפי שעה לא נראה שהקריאות הללו יגיעו ליישום, אבל מי יודע, אולי בהמשך התפקיד הנוכחי של לפידות יגיע זעזוע ציבורי נוסף.

חזי שטרנליכט

מקום 35: ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב ומריו דראגי, נגיד הבנק המרכזי האירופי

בטריטוריה שלילית

ג'רום פאוול יציין בקרוב שנתיים לשבתו כיו"ר הפד. ספק אם ביום כניסתו לתפקיד הוא שיער שתוך שנתיים ייזרק לקלחת המבעבעת של יחסי ארה"ב סין, שמלחמת הסחר ביניהן מרעידה את השווקים ושולחת את העולם לקראת מיתון. בעת כניסתו של פאוול לתפקיד המצב דווקא נראה מבטיח: בתחילת 2018 עוד דיברו על כמה העלאות ריבית צפויות, ובדצמבר של אותה השנה הריבית עוד עלתה. ביולי 2019 הכיוון התהפך, והפד הוריד את הריבית לראשונה זה עשור.

מימין: נשיא הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי ויו"ר הפדרל ריזרב האמריקאי ג'רום פאוול צילום:אי.אף.פי, אי.פי

פאוול מתמודד במקביל בהרבה זירות, אבל נד המורכבת בהן היא ההתמודדות מול הנשיא טראמפ. עם מינויו של פאוול, טראמפ כינה אותו "חזק", "מחויב" ו"חכם" — אבל בחודשים האחרונים הוא החריף את הטון מול הפד וכינה את פאוול וצוותו "מטומטמים" (Boneheads). פאוול הגיב באיפוק והסביר ששיקולים פוליטיים אינם נלקחים בחשבון בקביעת המדיניות המוניטרית, אבל מותר לשאול אם ללחצים היה חלק בהחלטות להפחית את הריבית. בשבועות האחרונים טראמפ חימם שוב את הציוצים ולחץ להורדת ריבית נוספת, הפעם לרמה שלילית. בשבוע שעבר פאוול הסתפק בהורדה של 25 נקודות בסיס לטווח שבין 1.75% ל־2%, וטראמפ הגיב בזעם אופייני: "עוד כישלון של פאוול והפד".

לעומת הפד, הנגיד האירופי מריו דראגי, שישלים את הקדנציה בקרוב נמצא עמוק בטריטריה השלילית, ואף חתך את הריבית על הפיקדונות ל־0.5%‑. במקביל הוא השיק תוכנית רכישות של אג"ח בגובה 20 מיליארד אירו בחודש, בעקבות ההאטה שאיתה מתמודד גוש היורו כתופעת לוואי של מלחמת הסחר.המיתון העולמי שבפתח מרמז על כך שהורדות הריבית ימשיכו, והעלאות ריבית לא צפויות בקרוב.

אתי אפללו

מקום 36: השייח' תמים בן חמאד אלת'אני, אמיר קטאר

מאמצי הלבנת התדמית יגיעו לשיאם במונדיאל

בשנה האחרונה פרץ לתודעת הציבור הישראלי המונח "מזוודות הכסף של קטאר" כמכשיר היעיל ביותר להפסקת סבבי הלחימה מול חמאס ברצועת עזה. זוהי התרומה של אמירות הגז המפרצית למאמצי ההסדרה בין ישראל לבין שליטי עזה, ובלעדיה קשה לראות את יחיא סנוואר וחבר מרעיו מסכימים לנצור את האש ולהנמיך את גובה הלהבות בגבול עם ישראל.

ב-2019 דאג למזוודות הכסף לעזה, והתחבב על טראמפ

למרות ההסתייגות מקטאר בישראל ובמצרים (ובמדינות האחרות השותפות למאמצי ההסדרה), עקב קרבתה לטורקיה, לאיראן ולארגונים האיסלאמיסטים הקיצוניים, קיימת הסכמה כי המזומנים מקטאר מונעים כרגע התלקחות משמעותית מסוג "צוק איתן" של 2014. בעוד כל הגורמים האזוריים והבינלאומיים מושכים את ידם מרצועת עזה, אמיר קטאר התחייב מוקדם יותר השנה להזרים עד סוף השנה הנוכחית כ־480 מיליון דולר לרצועה, בין השאר כדי לשלם משכורות למועסקי ממשלת חמאס ואנשיו ולממן את ייצור החשמל.

הפיכת קטאר לגורם מרכזי בהקשר לרצועה הוא עוד הישג לשייח' הצעיר בן ה־39, בדרך לשיפור תדמיתה הבינלאומית של המדינה שהואשמה שהיא המממנת הגדולה ביותר של ארגוני הטרור. רק ביוני 2017, מיד לאחר ביקורו של הנשיא טראמפ אצל בת הברית הקרובה ערב הסעודית, הכריזה ריאד יחד עם עוד מספר מדינות ערביות על שורת עיצומים נגד קטאר, בעקבות מה שהוגדר כתמיכתה בטרור. המטרה הייתה לזעזע את שלטונו של שייח' תמים ואולי אף להדיחו באמצעות הפיכה בתוך המשפחה השלטת. שנתיים לאחר מכן תמים שיקם את יחסיו עם הבית הלבן באמצעות הזרמה אדירה של מזומנים למשק האמריקאי, כולל השקעה בפרויקט פטרוכימי ענק בשווי של כ־8 מיליארד דולר ורכש מסיבי של ציוד צבאי. קטאר גם מארחת את שיחות השלום באפגניסטן, ואמורה לסייע לנשיא טראמפ לממש את אחד מיעדיו החשובים ביותר — הסגת כוחות ארצות הברית מהמדינה שסועת הקרבות. עם הרוח החדשה המנשבת מכיוון וושינגטון וההצלחה בעזה, שייח' תמים יכול להתפנות עתה באמת למה שמעניין אותו: האצת ההכנות למונדיאל 2020, שאמור לשדרג עוד יותר את מעמדה הבינלאומי של המדינה הזעירה.

דורון פסקין

מקום 37: שי ג'ינפינג, נשיא סין

ארגז הכלים הגדול של שי הופך אותו לשיכור כוח

מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין הגיעה השנה לשיאים חדשים. באוגוסט האחרון, בפעם השנייה בתולדות יחסי שתי המדינות נשיא ארה"ב האשים את סין במניפולציית מטבע (הראשונה היתה ב־1994 בעידן קלינטון). ההאשמה לא היתה חסרת ביסוס, והמהלך הסיני להחלשת היואן מול הדולר ננקט בעקבות מכסים נוספים, בשווי 300 מיליארד דולר, שארצות הברית השיתה על סחורות סיניות. כעת, מעט מאוד סחורות סיניות נשארו מחוץ לטווח הענישה של טראמפ.

שי ג'ינפינג. ב-2019 שיחק משחק צ'יקן עם טראמפ צילום: אי פי איי

ההסלמה בסכסוך האמריקני־סיני גררה אזהרות של כלכלנים לפיהן אנו נמצאים על סיפו של המשבר המסוכן ביותר מאז 2009. בהזדמנות זו היא גם הוכיחה את עוצמתו הרבה של נשיא סין, שי ג'ינפינג, ואת העובדה שארגז הכלים שלו גדול ומפחיד בהרבה מזה של טראמפ. לארסנל הסיני הרבה רכיבים, שבכולם שולט הממשל המרכזי בבייג'ינג. לצד היכולת לתמרן את שער היואן לעומת הדולר, אחד הכלים המשמעותיים בו הוא האג"ח של ארצות הברית: למרות שצמצמה את היקף האג"ח האמריקאיות ב־14% מאז 2011, סין מחזיקה עדיין באג"ח בשווי 1.1 טריליון דולר. קשה להתעלם מתרחיש שלפיו סין תגייס את האג"ח הללו כנשק יום הדין, ולו גם לטובת משחק צ'יקן בעל פוטנציאל אדיר לערעור השווקים.

רכיב נוסף בארגז הכלים של שי הוא משרד תעמולה כוחני, אשר תחת ידו פועל בנחישות להשתקת הקולות העצמאיים בתקשורת המקומית. הממשל בבייג'ינג שולט שליטה מלאה בהלך הרוח ברחוב הסיני, בין השאר בנוגע ליחסי המדינה עם ארצות הברית.

שי רותם גם את המחאה המתפשטת נגד סין בהונג קונג ככלי להתנגח בארצות הברית ובטראמפ. שי מבקש ליצור נרטיב שלפיו ארצות הברית היא יריבה הנחושה לפגוע בהתחזקותה הכלכלית של סין, לא רק דרך מלחמת הסחר, אלא גם באמצעות ערעור ריבונותה בהונג קונג.

סין תחת שי מצנזרת את הביקורת שמשמיע עליה טראמפ. היא גם אוסרת לסקר את התפשטות קדחת החזירים האפריקאית, שפגעה לא רק בחוות הסיניות, אלא גם בחקלאי ארצות הברית (השרויים ממילא במשבר חמור בשל חרם היבוא שהטילה עליהם סין). טראמפ הוא אמנם צאר הפייק־ניוז, אבל אפילו הוא לא ינסה להתכחש לקדחת. העלטה שכופה שי על הסינים, בעידן של מלחמת סחר העלולה לצאת מכלל שליטה, מבעיתה יותר מכל אקט של בריון שכונתי. גם אם הוא עומד בראש הכלכלה החזקה בעולם.

תמר טוניק

מקום 38: עלי ח'מינאי, המנהיג העליון של איראן

לא ממצמץ מול טראמפ

החזרת הסנקציות האמריקאיות, וביטול הפטורים שניתנו לכמה מדינות להמשיך לייבא נפט מאיראן, עשו השנה שמות במשק האיראני, שממשיך לרשום צמיחה שלילית ואינפלציה דו־ספרתית שמקטינה את כוח הקנייה של האיראני הממוצע. הקורבן המיידי של ההידרדרות הכלכלית היה הריאל האיראני, לאחר שהממשלה הודיעה כי יוחלף במטבע חדש במאמץ לשדר שהיא פועלת במרץ להדיפת "הטרור הכלכלי" שנכפה על טהרן. במקביל, העיצומים האמריקאים המחריפים הביאו לקריסת ייצוא הנפט האיראני מרמה של כ־2.5 מיליון חביות ביום לכ־200 אלף כיום.  

עלי ח'מינאי צילום: רויטרס

המכות הללו לא משכנעות את ח'מינאי, שלא ממצמץ מול טראמפ. נהפוך הוא: בהוראתו החלו משמרות המהפכה לשבש את תנועת הנפט במצרי הורמוז ב"מלחמת המכליות". אירן גם לא היססה לתקוף בהזדמנויות שונות את מתקני הנפט האסטרטגיים בסעודיה, שלחה את שוק הנפט לסחרור והובילה למתיחות מול טראמפ. בנוסף, הוא הורה על המשך פיתוח הטילים הבליסטיים ועל נסיגה הדרגתית מהמחויבויות של הסכם הגרעין. את ההסלמה הוא נקט לאחר שנואש מהבטחות האירופאים לשמור את יחסי המסחר עם ארצו.

במקביל, איראן ממשיכה לבסס את כוחה באיזור: חלקים מסוריה, מעיראק ומתימן נשלטים על ידי מיליציות שיעיות נאמנות לאיראן. למרות מצוקת המזומנים, המשטר מזרים אמצעי הלחימה לארגונים אלה, חלקם לקראת עימות אזורי אפשרי שיכלול ניסיון לגרור את ישראל למערכה.

דורון פסקין

מקום 39: עבדאלפתאח א־סיסי, נשיא מצרים

"פרעה החדש" אחראי על ההסדרה בעזה

עבדאלפתאח א־סיסי ניצל את השנה האחרונה להמשיך ולהתבסס כמנהיגה הבלתי־מעורער של מצרים, ואין לו תכניות לפנות בקרוב את כסאו. הפרלמנט אישר במהלך פברואר שורה של רפורמות שהוצעו על ידי הנשיא ואנשיו, כך שיאפשרו לו תיאורטית להישאר בארמון הנשיאות עד 2034. במקביל המשיך "פרעה החדש", כפי שהוא מכונה במצרים, להדק את שליטתו על מנגנוני המדינה, תוך הפעלת דיכוי חסר פשרות כנגד מתנגדיו, כולל בערוצי התקשורת. למרות התבססות שלטונו, א־סיסי ניצב בפני אתגרים עצומים שלהם יידרש לתת מענה: הרפורמות הכלכליות שנכפו על מצרים כדי לקבל את ההלוואה מקרן המטבע, בשווי של 12 מיליארד דולר, החלו להראות תוצאות חיוביות, וכך גם האופטימיות סביב הכנסות בארות הגז בים התיכון. מנגד, הרפורמות כללו צעדים כואבים כגון קיצוץ משמעותי בסובסידיות ופיחות בשער המטבע המקומי. כל אלה הביאו לעליית מחירים, להכבדת נטל המיסים ולירידה בכושר הקנייה של המצרים, וכיום אחד מכל שלושה מצרים חי מתחת לקו העוני (2 דולר ביום); כ־6 מיליון מצרים חיים בעוני מרוד של פחות מ־1 דולר ביום. ביצור מעמדו של א־סיסי הוא אינטרס מובהק של ישראל, כפי ששוב התברר במהלך השנה האחרונה. המודיעין המצרי משחק תפקיד מפתח בהעברת מסרי הרגעה בין ירושלים לבין עזה. המצרים היו גם אלה שסייעו בגיבוש מתווה ההסדרה מול חמאס, וללא התערבותו של א־סיסי קשה לראות כיצד הדרום היה זוכה אפילו למעט ימי שקט.

דורון פסקין

א-סיסי, נשיא מצרים צילום: בלומברג

מקום 40: רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה

הסולטן מתחיל לשקוע

השנה האחרונה לא היטיבה עם הנשיא הטורקי טאיפ רג'פ ארדואן, והבליטה את העובדה שהאופוזיציה הפנימית כלפיו צוברת תאוצה, למרות אמצעי הדיכוי הדרקוניים המופעלים על ידי השלטון. ביוני האחרון נחל "הסולטן" את אחת התבוסות הפוליטיות הצורבות ביותר שלו, כשמועמד מפלגתו לבחירות המוניציפליות באיסטנבול נוצח בבחירות חוזרות, שאותן כפה ארדואן עצמו לאחר הפסד בבחירות המקוריות. המפלה בבירה הכלכלית של טורקיה אותתה למנהיג הטורקי כי הציבור, שבשנים עברו תמך בו בשל ההישגים הכלכליים, אינו מוכן להעניק לו אשראי פוליטי בלתי־מוגבל כשכוח הקנייה נחלש והצפי הכלכלי אינו נראה מעודד. ואכן חלק נכבד מהאוכלוסייה הטורקית, בוודאי זו במרכזים העירוניים החשובים, חשה דאגה נוכח המיתון ממנו סובל המשק הטורקי, המלווה בשיעור אבטלה גבוה ואינפלציה דו־ספרתית.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צילום: רויטרס

אלא שארדואן, כמו ארדואן, משוכנע שכמו ניסיון ההפיכה הכושל נגדו לפני שלוש שנים, כך גם עתה יש ניסיון להדיחו תוך שיתוף פעולה של גורמים מקומיים ובינלאומיים. בשנה החולפת ההספק שלו במדיניות החוץ כלל סכסוך מתוקשר עם נשיא ארצות הברית טראמפ, העמקת הקרע עם האירופאים, המשך הקרב הדיפלומטי עם הסעודים, וכמובן השתלחות בלתי־פוסקת בישראל. לצד זאת, בחודשים האחרונים הוא רשם התקרבות משמעותית לנשיא רוסיה פוטין, כחלק מההתרסה נגד המערב.

בזירה הפנימית הספיק ארדואן לפטר את כל צמרת הבנק המרכזי, כולל הנגיד שהואשם על ידו ב"טרור פיננסי" בשל סירובו להפחית את הריבית ובכך לסייע לדעתו למשק לצאת מהמיתון. הפרנויות של ארדואן, והעובדה שהוא ממנה את קרובי משפחתו לתפקידים בכירים בממשל, החלו לעורר תסיסה גם בתוך ביתו הפוליטי: לראשונה החלו בחודשים האחרונים מנהיגים במפלגת "הצדק והפיתוח" של ארדואן להשמיע קולות מחאה כנגד המדיניות המתריסה שלו.

וכשהצרות נערמות מבית, הדרך הטובה ביותר מבחינת ארדואן כדי לחזק את הפופולריות והתמיכה היא הדגשת האיומים מבחוץ. זו הסיבה שהוא סימן את המיליציות הכורדיות בסוריה ואיים לפלוש לתחומה. במקביל, הוא מסלים את המתח עם שכנותיו יוון וקפריסין בשאלת הזכויות על הגז במזרח הים התיכון, ומאותת להן — כמו גם לשחקניות האחרות בתחום, ישראל ומצרים — כי אם לטורקיה לא יהיה נתח בהכנסות, גם הן יתקשו למקסם את הרווחים מהשדות שנתגלו.

דורון פסקין