מי רשאי להתנגד לצוואה

מוגש מטעם  Dun's 100

מאבקים משפטיים הנוגעים לירושה או לעיזבונו של אדם נסובים לא פעם על העובדה כי מטעם המנוח או המנוחה מוצגת לאחר פטירתם צוואה, וזו מוגשת לקיום ע"י אחד הזוכים/יורשים על פיה. לא פעם עומדים מנגד בני משפחה/יורשים/יורשים פוטנציאליים אחרים, הטוענים לפסלות הצוואה מסיבות כאלו ואחרות (לרוב מטעמים של היעדר כשרות המנוח/ה, השפעה בלתי הוגנת שהופעלה מצד הזוכה על פי הצוואה, מעורבות של הזוכה בעריכת הצוואה, טענת זיוף ועוד), ובהתאם הנ"ל מגישים התנגדות מטעמם לבקשה לקיום הצוואה.

עם הגשת התנגדות כאמור מועבר התיק מאת הרשם לענייני ירושה, לבית המשפט לענייני משפחה, ומאותה העת מתחיל למעשה ההליך השיפוטי, שעניינו בחינת תוקף צוואת המנוח/ה ובחינת טענות המתנגדים לאותה צוואה.

לאחרונה, עלתה סוגייה משפטית מהותית שטופלה ע"י משרדנו (במסגרת ע"ר 20850-12-18) הנוגעת לשאלה הבסיסית במסגרת הליכי התנגדות לצוואה – למי נתונה כלל הזכות להגיש התנגדות שכזו לצוואה?!

יובהר, שקיימת גישה לפיה רק גורם שיש לו מעמד עקוני כיורש המנוח/ה ע"פ דין, או גורם האוחז בצוואה אחרת, קודמת, על פיה הוא זכאי לזכויות בעיזבון, רק אלו רשאים להתנגד לקיום צוואת המנוח/ה – רק אלו יחשבו "מעוניין בדבר" ע"פ סעיף 67 לחוק הירושה.  

עו"ד אור גל-און, שותף בכיר משרד עורכי דין גל-און קפל שמואלי צילום: אוראל כהן

גישה זו, נדחתה ואובחנה במסגרת פסק דין חשוב שניתן לאחרונה (26.3.19) ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ב. שלו), וזאת במסגרת הליך ערעור שהוגש על החלטת הרשם לענייני ירושה במחוז דרום. פסק דין זה דומה שמשנה את נקודת המוצא ותפיסת היסוד לגבי השאלה מיהו הגורם הרשאי לבוא בפתחו של ביהמ"ש ולהתנגד לבקשה לקיום צוואת מנוח או מנוחה.

עסקינן היה במקרה בו מנוח (איש עתיר נכסים) הורה בצוואתו כי יורשי עיזבונו הינם אשתו, בנותיהם המשותפות ונכדיו. התנגדות לצוואה זו הוגשה ע"י אישה אחרת (אשר יוצגה ע"י משרדנו), וזאת על בסיס הטענה שהיא זו שהייתה בת זוגו והידועה בציבור של המנוח במשך 26 שנה (חרף היותו נשוי ובעל משפחה). זאת ועוד, לטענתה, בשנים הרלוונטיות לעריכת הצוואה פעלה משפחת המנוח על מנת להרחיקו ממנה, כמו גם שצוואת המנוח שהוגשה ע"י משפחתו לקיום, נערכה בסמיכות של ימים ביחס למועד בו אלו עתרו למינוי אפוטרופוס על גופו ורכושו של המנוח, בטענה של היעדר כשרות.

משכך, המתנגדת לצוואה הניחה טענתה שקיים חשש ממשי שמשפחת המנוח החתימה אותו על צוואתו תוך השפעה בלתי הוגנת, תוך מעורבות ניכרת מצדם בעריכת אותה צוואה ובמצב המעלה תהיות מהותיות בדבר כשרותו לצוות באותה עת.

בנוסף, המתנגדת הדגישה בהתנגדותה את העובדה שנמנע ממנה כל מידע, הן אודות הצוואה שהוגשה על ידי משפחת המנוח לקיום, והן לגבי קיומן ותוכנן של צוואות קודמות של המנוח.

כאמור, בשלב ראשון הורה הרשם לענייני ירושה על מחיקת ההתנגדות (עוד טרם העברתה לביהמ"ש), וזאת בראש ובראשונה באשר לשיטתו המתנגדת אינה יכולה לעמוד כיורשת ע"פ דין (לאור הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, והיותו של המנוח נשוי לאישה אחרת בעת פטירתו), כמו גם באשר בידי המתנגדת אין הלכה למעשה כל צוואה אחרת של המנוח.

משכך קבע הרשם לענייני ירושה, כי למתנגדת אין לפי דיני הירושה מעמד להגשת התנגדות לקיום צוואת המנוח.

בית המשפט ביטל את החלטת הרשם

על החלטה זו הוגש ערעור בפני ביהמ"ש לענייני משפחה. ערעור זה התקבל, וביהמ"ש ביטל את החלטת רשם הירושה ואפשר למתנגדת להביא את התנגדותה להתדיינות בפני ביהמ"ש. הכרעת ביהמ"ש בערעור שבפניו בוססה על כך שפרשנות לשונית פשוטה של הוראות חוק הירושה (לרבות סעיף 67 לחוק) מובילה למסקנה שונה – לרבות כי מי שלפי הנטען שימש כבן זוג של המנוח במשך שנים ארוכות יכול להיחשב בגדר "מעוניין בדבר" הרשאי להתנגד לצוואת המנוח שהוגשה לקיום, וזאת גם אם אין הוא יכול אותה העת להצביע על זכות הנאה ישירה בעיזבון המנוח, בהיעדר צוואה אחרת בידו או בהיעדר זכות כיורש ע"פ דין.

ביהמ"ש הוסיף ופסק שדי בכך שבהתנגדותה פרשה המתנגדת לצוואה מארג עובדתי מפורט, מהותי וממוסמך, הן לגבי מערכת היחסים שנוהלה בינה לבין המנוח והן לגבי מצבו של המנוח בערוב ימיו, על מנת שתידלקנה "נורות אזהרה" אשר תחייבנה לערוך בירור עובדתי בכל הנוגע לתוקף צוואת המנוח שהוגשה לקיום, כל זאת בזמן שלא ניתן לשלול קיומן של צוואות קודמות שערך המנוח.

ביהמ"ש מצא להורות במפורש כי "בקבלת טענת המשיבים לפיה אדם עתיר נכסים ערך צוואה לראשונה אך ורק ימים ספורים לפני שהוגשה בעניינו בקשה למינוי אפוטרופוס, יש מידה לא מבוטלת של עצימת עיניים כנגד האפשרות, שצוואה מוקדמת יותר אכן קיימת".

וטרם נעילה, ראוי להוסיף את קביעת את ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה אין לשלול מראש כל היתכנות כי המתנגדת תחשב כיורשת ע"פ דין של המנוח, אך בשל העובדה שהמנוח היה נשוי לאחרת. המדובר באמירה חשובה מאין כמותה (הנסמכת על פסיקת ביהמ"ש העליון, המובאת במסגרת

הכותב, עו"ד אור גל-און, שותף בכיר ובעלים של משרד עורכי דין 'גל-און קפל שמואלי'. עוסק מזה כ- 16 שנים בתחום דיני הירושה, דיני משפחה ומעמד אישי