$
06.04.19
מוסף כלכליסט
דיוויד הלבפינגר כתב ניו יורק טיימס השבוע בירושלים, צילום: אוהד צויגנברג
"מה שהתחיל בבחירות בארה"ב ב־2016 ישוכלל בישראל לכדי שלמות"
דיוויד הלבפינגר, השליח הבכיר של "הניו יורק טיימס" בישראל, כבר פגש אצל טראמפ את התרגילים הפוליטיים של נתניהו, אבל הוא המום מההתבטאויות שלו נגד הערבים ומהמורכבות הבלתי אפשרית של הבחירות האלה. מבט מפוכח מבחוץ, בדרך לקלפי
אורי פסובסקי 15:0106.04.19
ד
יוויד הלבפינגר הוא ראש שלוחת "הניו יורק טיימס" בירושלים בשנה וחצי האחרונות. במסגרת תפקידו הוא אחראי לסיקור של העיתון את הנעשה בישראל, בשטחים ובמזרח התיכון בכלל. הלבפינגר, איש "הניו יורק טיימס" מאז 1997, הגיע לארץ עם לא מעט ניסיון בסיקור מסעות בחירות: בין השאר סיקר עבור העיתון את הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2004 והיה העורך האחראי לסיקור הבחירות ב־2016, שבהן דונלד טראמפ ניצח את הילארי קלינטון. כמו כן זכה בפרס על הסיקור שלו את ההתפוצצות של מעבורת החלל קולומביה ב־2003.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

מה הדבר הכי בולט בעיניך במערכת הבחירות הנוכחית בישראל?

"אני חושב על זה הרבה: המורכבות. יש מורכבות מתמטית כשאתה עובר משיטה דו־מפלגתית כמו בארצות הברית לאיך שלא תקרא למה שיש כאן", הוא צוחק. "יש כאן משוואות עם הרבה נעלמים. שני מתמודדים מרכזיים לא יכולים פשוט לרוץ, לגבור על היריב ולנצח; הם צריכים לחשוב לא רק איך לקבל מספיק קולות כדי שיטילו עליהם להרכיב קואליציה, אלא גם איך לא לעשות יותר מדי קניבליזציה לבני בריתם בגוש הימין או במרכז־שמאל, למי שלא יעברו את אחוז החסימה. יש כל כך הרבה שכבות של מורכבות, וזה עוד בלי להזכיר את מה שניצב בפני בנימין נתניהו מבחינה משפטית — זה מסובך באופן עוצר נשימה.

 

"אני צריך להבין את החומר הזה מספיק טוב כדי להסביר אותו לקוראים אמריקאים, וזה קשה. התפקיד שלי באופן כללי קשה מאוד, בגלל הנרטיבים משני צדי הסכסוך, שאי אפשר ליישב ביניהם, בגלל ההיסטוריה, הרגישות. בתור מי שיש לו ניסיון בסיקור פוליטי חשבתי שהפוליטיקה תהיה נמל המבטחים שלי, החלק שאבין יותר בקלות, ואז, כשנכנסתי לזה, הבנתי שגם הפוליטיקה היא כמו כל השאר".

 

שלט בחירות בכיכובם של נתניהו וטראמפ. "המהלך הגדול בהיסטוריה ל'שימון' מישהו לפני שדורשים ממנו ויתורים" שלט בחירות בכיכובם של נתניהו וטראמפ. "המהלך הגדול בהיסטוריה ל'שימון' מישהו לפני שדורשים ממנו ויתורים" צילום: רויטרס

 

מלבד המורכבות, מה עוד מושך את תשומת לבך בבחירות?

"לפני כמה שבועות כתבתי על טראמפ ונתניהו והמשותף להם, והעליתי את הרעיון שמדובר במעין לולאת היזון חוזר, שהם מקבלים השראה זה מזה. ביבי פועל בהשראת דברים שטראמפ עושה, ואני לא יודע אם טראמפ חוזר על מה שביבי עושה או שאולי הוא גילה בעצמו שזה עובד. הם בבירור עוזרים זה לזה. כרגע, טראמפ עוזר לביבי הרבה יותר משביבי עוזר לטראמפ, אבל ביבי עזר לטראמפ בעבר, ואני חושב שכשטראמפ עוזר לביבי זה גם עוזר לו, במיוחד בקרב הנוצרים האוונגליסטים. כך נוצר מעגל קסמים שבו הם עוזרים זה לזה, וזה מזין את עצמו".

 

נראה שטראמפ מנסה לעזור לנתניהו באופן אקטיבי, למשל באמצעות ההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן.

"נשיאים אמריקאים היו מעורבים בעבר בבחירות בישראל. אולי זה לא היה באופן כל כך גלוי, אבל ביל קלינטון ניסה למנוע את ניצחון נתניהו ועזר בגלוי לפרס ולברק, וגם אובמה במידה מסוימת ניסה לסייע לניצחון על נתניהו. טראמפ פשוט עושה את זה באופן גלוי מאוד. אבל צריך לזכור שיש לו תירוץ, 'יש לנו רעיון לסוג של תהליך שלום'. הדרך היחידה שבה אפשר להסביר את כל המתנות הפוליטיות האלה לביבי היא שמדובר במהלך הגדול ביותר בהיסטוריה של הדיפלומטיה ל'שימון' מישהו לפני שאתה דורש ויתורים. מה עוד יכולה להיות התמורה?".

 

זו השאלה.

"הגולן היה בדיוק דבר כזה. אל תשכח שבקיץ שעבר יאיר לפיד התחיל לדבר על הגולן, ובתגובה המסר של שגריר ארצות הברית דיוויד פרידמן היה 'תפסיקו להיות חמדנים, נתנו לכם כל מה שרציתם, וזה יותר מדי. אל תבקשו'. ואז כשביבי מבקש זה סיפור אחר".

 

אתה באמת חושב שנראה על השולחן את "עסקת המאה"?

"אני סקפטי מטבעי, זו העבודה שלי. אני חושב שכשמעכבים את זה כל כך הרבה זמן, וכל כך הרבה פעמים, אפשר להטיל ספק בכך שמשהו עומד לקרות. אפשר גם לטעון שהם (הממשל) השקיעו כל כך הרבה בכך שזה יהיה ביבי, שאם ביבי יפסיד גנץ פשוט יוכל להכניס לכיס את כל המתנות שהם נתנו לו, ולהגיד 'תודה רבה, אני לא ביקשתי את זה. אני אקח את זה, אבל אני לא חייב לכם כלום'. אפשר לשער שהם לא ציפו שביבי יפסיד, והם חוששים שההשקעה שלהם תרד לטמיון".

 

בוא נחזור לרגע לבחירות 2016 בארצות הברית. נראה שיש דמיון בולט בין הקמפיינים שם למה שאפשר לראות בימים אלה בישראל: סוגיות של אבטחת מידע, הטלת ספק ביציבות הנפשית של היריב שלך, פייק ניוז.

"אני לא יודע אם זה בדיוק אותו דבר, ואני עדיין לא יודע הכל על מה שקרה ב־2016, אבל בהחלט יש הרבה קווי דמיון, וצריך לתהות אילו היבטים של הפוליטיקה האמריקאית מחקים בישראל, אילו מעתיקים או שואבים מהם השראה. אני מקבל את הרושם שאלה המאפיינים המובחנים של קמפיינים פוליטיים מודרניים במדינות דמוקרטיות: כשמנהיגים מנסים להישאר בתפקיד, אז נוסף על כל הכלים שעומדים לרשותם כפוליטיקאים מכהנים, עכשיו יש גם את חוות הטרולים, את רשתות הבוטים, את הרשתות של אנשים אמיתיים או מדומיינים שאינם בוטים. זה עולם חדש מופלא, ואין ספק שחוקי הבחירות בשתי המדינות שלנו צריכים להדביק את הפער".

 

באופן קצת נאיבי, כשהסתכלתי על בחירות 2016 חשבתי שמדובר בתמרור אזהרה, ובמקום זה נראה שרק העתיקו את הקמפיינים לישראל.

"אני לא יודע. האומנויות האפלות של הפוליטיקה תמיד היו קיימות, הן עתיקות כמו 'אמנות המלחמה' של סון טסו. אתה רוצה להפחיד את היריב שלך כדי שבכלל לא יילחם, ואתה מאיים עליו באמצעות הקרנת כוח. איך עושים את זה? כיום אתה יכול להדהד את המסרים שלך בטוויטר; זה כמו להפחיד את האויבים עם הקרנות, השופרות והתופים בתקופת התנ"ך, ולקוות שהם יניחו את כלי הנשק שלהם ויברחו; קמפיין טוויטר הוא המקבילה המודרנית ליהושע והאנשים שלו שהקיפו את יריחו. אני מתחיל לחשוב שמה שהתחיל באמריקה ב־2016 ישוכלל בישראל לכדי שלמות. אני לא יודע מי לומד ממי, ומי מייצא לאן. אבל מעניין לצפות בזה".

 

מה עוד מעניין אותך בבחירות האלה?

"כתבתי גם על ההצבעה של האזרחים הפלסטינים בישראל, ומה שבולט בעיניי הוא עד כמה נתניהו, על בסיס קבוע, מתנגח בערבים בהצהרות הפומביות שלו. ב־2015 הוא הצהיר ביום הבחירות ש'הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי', אבל אני לא חושב שהוא עשה את זה באותה מידה בשבועות שלפני הבחירות. עכשיו נראה שזה כמעט כל יום.

 

"באמריקה אנחנו חושבים על ישראל כמקום מוכר, מערבי, עם ערכים דומים לאלה שבארצות הברית. אבל גם בעידן טראמפ, שלדעת רבים מפר כל מיני נורמות חברתיות, אם פוליטיקאי היה מדבר על קבוצת מיעוט בארצות הברית כפי שנתניהו מדבר על האזרחים הערבים של ישראל, הפוליטיקאי הזה היה ניצב די מהר בפני השלכות חמורות, שלא לומר קטלניות, לקריירה הפוליטית שלו. וכאן? יכול להיות שהוא בדרך לכהונת שיא. שמעתי על הגזענות בחברה הישראלית, אבל היה מפתיע לראות את זה מגיע מכיוון ראש ממשלה שמתמודד על בחירתו מחדש".

 

איך אתה מסביר לקוראים שלך על מה הבחירות האלה?

"עד עכשיו זה היה בעיקר משאל עם על ביבי, ואני נוטה לחשוב שזה גם מה שיהיה, אחרי שעברנו את הכמה ימים שבהם ראינו את נתניהו מנסה להציג את גנץ כלא ראוי. ואני חושב שביבי עושה עבודה טובה בהצגת הטיעון שלפיו הוא צריך לקבל עוד כהונה.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

"יש עוד סיפור שעדיין לא כתבתי, ואני לא בטוח שאספיק לכתוב: מרתק אותי הרעיון של 'ממלכתיות'" — הלבפינגר אומר את המילה בעברית. "גנץ מדבר על זה הרבה. זו מילה שקשה לתרגם לאנגלית, ויש הרבה היסטוריה מאחוריה. אני חושב שגנץ היה רוצה שהמילה הזאת תעמוד לנגד עיניהם של הבוחרים ביום שלישי".

 

מה לגבי מפלגות קטנות יותר, למשל העבודה או הימין החדש?

"אני מסתכל על זה כביבי נגד גנץ, במובן שזה או ביבי או גנץ שהולכים לנצח. אני מבין שהדינמיקה מורכבת הרבה יותר, שפייגלין עשוי להכריע את המרוץ, או ששיעור ההצבעה במגזר הערבי עשוי לקבוע אם אחת ממפלגות הימין תיכנס וגם זה ישפיע. כך שאני מבין שיש כמה גורמים שעשויים להכריע את הבחירות ושאינם קשורים לשאלה אם אנשים מעדיפים את ביבי או את גנץ. אבל נראה שגנץ או ביבי ירכיבו את הממשלה, ובמובן הזה בסופו של דבר העניין סובב סביבם. זו הדרך היחידה שבה אני יכול להכניס את זה למוח שלי, לפשט את זה עד כדי כך".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x