שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פצצת יוקר המחיה
גג עמוד פצצת יוקר המחיה

בחירות 2019

אם הכל כל כך יקר, איך זה שמדד המחירים לא עולה?

מדד המחירים לצרכן של הלמ"ס אמור לשקף את יוקר המחיה, אך בזמן שהציבור מתקשה לגמור את החודש המדד טיפס רק ב־11.5% בעשור האחרון. הסיבה: המדד אינו כולל את הזינוק במחירי הנדל"ן ובשוק ההון - ועל חלקים מרכזיים בו אין למדינה יכולת השפעה

אדריאן פילוט 06:5105.03.19

סוגיית יוקר המחיה תופסת מקום מרכזי בקמפיינים לבחירות לכנסת הקרובה, אולם הנושא החשוב הזה מצוי בבעיה קשה: האינפלציה - העלייה במדד המחירים לצרכן, שאמורה לשקף את העלייה ביוקר המחיה - אפסית ולעתים שלילית.

 

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו. רוצים לדעת בכמה עלה יוקר המחיה בקדנציות שלו? אל תסתכלו על מדד המחירים לצרכן ראש הממשלה בנימין נתניהו. רוצים לדעת בכמה עלה יוקר המחיה בקדנציות שלו? אל תסתכלו על מדד המחירים לצרכן צילום: בלומברג

 

בנק ישראל, שקיבל את מהממשלה מנדט להילחם באינפלציה, נאבק ברוח רפאים. בחמש השנים האחרונות הבנק פספס את יעד יציבות המחירים שקבעו עבורו ממשלות ישראל, שנע בטווח עלייה של 1%‑3% במדד המחירים לצרכן. בזמן שאזרחי ישראל מרגישים שהחיים פה יקרים ומתייקרים, האינפלציה מתארת מציאות הפוכה. גם מדיניות הריבית האפסית שמנהל בנק ישראל זה שנים, שנועדה להחיות את האינפלציה, לא עוזרת.

 

צריך לשאול מה בדיוק מודד מדד המחירים לצרכן, שאותו מפרסמת הלמ"ס - והאם הוא מסוגל לשקף את יוקר המחיה. הרי זו המהות והמטרה העיקרית לקיומו, והסיבה שבגללה כמעט כל דבר במשק "צמוד למדד": הוא אמור להתעדכן לפי קצב התייקרות המוצרים והשירותים הבסיסיים במשק.

 

מי שהבחין בכשל הזה והסב את תשומת הלב הציבורית לכך היה גילעד אלטשולר, ממייסדי בית ההשקעות אלטשולר שחם ומנכ"ל משותף בו. לפני כחודש, אלטשולר טען בכנס של בית השקעות פסגות כי "הדרך שבה מחשבים את האינפלציה היום חסרה מספר רכיבים שמשפיעים עליה: בריאות, חינוך, שכר דירה ושירותים נוספים שאינם נמדדים כמו שצריך, כאשר בפועל קיימת אינפלציה".

 

ומי שלקח את הסוגיה הזאת צעד קדימה הוא ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, שעוסק שנים באינפלציה ובימים אלו שב לחקור אותה. "יעד האינפלציה הנוכחי שירת היטב את תהליך ההתבססות של יציבות מחירים, כעת יש לבחון אם הוא עדיין מתאים לצורכי המשק והחברה בישראל", הסביר בפמן בשיחה עם "כלכליסט". "לא היתה אינפלציה, אך עלות המחייה בישראל נורא נורא יקרה. לכן, יש לבחון קביעת יעד חדש במקום יעד האינפלציה הנוכחי, כדי לשים בראש סדר היום יעד רשמי להפחתת יוקר המחיה בישראל".

 

לא רק שבנק ישראל פספס בחמש שנים האחרונות את היעד, אלא שמאז ראשית השימוש בו ב־2003, האינפלציה היתה בתוך היעד רק ב־6 מתוך 16 שנים. לדברי בפמן, המצב הזה מצריך שינוי תפיסה קיצוני. "צריך לשאול מה מידת ההתאמה של המדיניות הזאת, היעד הזה, לפעילות הכלכלית במשק וליעדים ממשלתיים אחרים הקשורים לכך - ובעיקר הפחתת יוקר המחיה", אמר בפמן.

 

לדברי בפמן, אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הבדלה בין אינפלציה של מוצרים סחירים למוצרים לא סחירים ושירותים. במקרה של מוצרים סחירים, כאלה שניתן לייבא ולקנות ברשת ללא מגבלה - כמו הנעלה, הלבשה וציוד אלקטרוני - לממשלת ישראל ולבנק ישראל יש במקרה הטוב השפעה מזערית על המחירים. לעומת זאת, במוצרים בלתי סחירים ושירותים - כמו בריאות, חינוך ושכר דירה - לממשלה יש השפעה אדירה. לפי בפמן, ממשלת קנדה כבר עושה את דרכה לכיוון הזה ומפרידה את המוצרים המיובאים שאין לה השפעה על מחירם לבין המוצרים הבלתי סחירים.

 

 

כאשר צוללים אל השינוי במחירים לפי מוצרים סחרים ובלתי סחירים בתקופת ממשלות נתניהו - מאפריל 2009 ועד ינואר 2019 - הנתונים מספרים סיפור ברור מאוד: מחירי הנעלה, הלבשה, כלי בית, ריהוט, מוצרים חשמליים, צעצועים, תיקים ומשקפיים צנחו בעשרות אחוזים. מדובר במוצרים שניתנים לרכוש בקלות באינטרנט או כאלה שאין עליהם מגבלות יבוא. מנגד, באותה תקופה התייקרו במיוחד שירותי חינוך, שכר דירה, ביטוחי בריאות של קופות החולים, שירותים רפואיים אחרים, ביטוחים אחרים, שירותי דואר, גז, מסים עירוניים, נופש, שיפוצים ושורה של שירותים נוספים.

 

בעיית הירקות והפירות

 

ניתוח מרכיבי המדד מציף דוגמה שממחישה היטב את הבעייתיות שעליה בפמן מדבר: שניים מהסעיפים שבהם נרשמה העלייה הגבוהה ביותר במחירים הם פירות טריים, שזינקו ב־41%, וירקות טריים, שזינקו ב־42%. המוצר היחיד שהתייקר בשיעור גבוה יותר הוא טבק, אולם התייקרותו נובעת ממדיניות מסים אגרסיבית.

 

הירקות והפירות הטריים אינם שירותים, אך הם לא סחירים בשל מדיניות ממשלה המגנה על החקלאים בישראל באמצעות מכסות ומגבלות אחרות ליבוא. כלכלני ה־OECD היטיבו לתאר את התופעה בדו"ח שכתבו על מדיניות החקלאות במדינות החברות בארגון: "מבנה התמיכות לחקלאים בישראל הוא המעוות ביותר במערב והוא ממסה בפועל את הצרכנים", כתבו הכלכלנים בפרק על ישראל, שבו ציינו גם כי התמיכה הכוללת במדיניות החקלאות נותרה יציבה בשנים 2015‑2017, בניגוד למגמה ביתר מדינות הארגון. "המחירים האפקטיביים המתקבלים על ידי החקלאים בישראל עדיין גבוהים בממוצע ב־16% מהמחירים בעולם; קיימים עדיין פערים גדולים בין המחירים המקומיים למחירים בעולם בכל הקשור לסחורות החקלאיות לרבות עופות ובננות, פערים שמגיעים ל־65% ו־101% בהתאמה", נכתב בדו"ח.

 

מהצד השני, יש בישראל שירותים מהותיים לאזרח שהוזלו באופן דרמטי, ובעיקר שירותי טלפוניה, טיסות לחו"ל ונסיעה בתחבורה ציבורית. בכל המקרים, ההוזלה נובעת מרפורמות מבניות שביצעו ממשלות ישראל: הרפורמה בסלולר שהוביל משה כחלון בתקופתו כשר התקשורת, רפורמת השמיים הפתוחים שהוביל שר התחבורה ישראל כץ וההוזלה בתחבורה הציבורית - גם היא ביוזמת משרד התחבורה.

 

ההוזלות הללו, יחד עם ההוזלה במחירי המוצרים הסחירים, מסבירה את היעדר האינפלציה במשק בעשור האחרון בכלל ובחמש השנים האחרונות בפרט. יתרה מכך, הן מראות כי הממשלה יכולה בהחלט להשפיע על יוקר המחיה, וכי רפורמות מבניות הן כלי יעיל להפליא להוזלה.

 

בהקשר זה מציע בפמן שיטת עבודה עבור ממשלות ישראל: לקבוע יעד כמותי, שקוף ומדיד של יוקר המחיה בהתבסס על שירותים שלא ניתן לייבא - ולהפחית את מחירם באמצעות מדיניות. "את החלק המיובא אל תכניס בכלל ליעד", אמר בפמן. "בנק ישראל לא יכול להשפיע עם הריבית על ביטוחי בריאות משלימים וגם לא על היעדר תחרות בשווקים מסוימים. ממשלות כן יכולות".

 

הדירה התייקרה, המדד קפא

 

בזמן שהמדד מערבב בין סעיפים של מוצרים ושירותים סחירים ובלתי סחירים, הוא מתעלם באופן מוחלט מסוג אחר של מחירים שזינקו בתקופת ממשלתו של נתניהו: מחירי הנכסים, לרבות נכסים פיננסים ונדל"ן.

 

 

במקרה זה, הפערים עצומים: בזמן שהאינפלציה בתקופת נתניהו עמדה על 11.5%, מדד המניות ת"א 125 זינק בכ־112%, ומדד מחירי הדירות של הלמ"ס ב־91.2%. במקרה של מדד מחירי הדירות מדובר בעלייה רק עד נובמבר 2018, התאריך האחרון שלגביו קיימים נתונים מהלמ"ס.

 

מדד המחירים לצרכן כולל גם מרכיב של דיור, אולם זה מתייחס רק למחירי שכירות. בכל הנוגע למחיר רכישת דירה, הלמ"ס מחשב מדד נפרד.

 

לדברי בפמן, "יש לאמץ מדדים כמותיים שונים של יציבות פיננסית, תוך התחשבות באינפלציה של מחירי נכסים. כך ניתן יהיה להביא לתרומה רבה יותר של מדיניות הריבית של בנק ישראל לשמירה על יציבות פיננסית, גם במצבי עולם שונים, ולא להתמקד רק באינפלציה של מוצרים ושירותים ברמת סל מדד המחירים".

 

בהקשר זה, בפמן מציע להכניס לתמונה את בנק ישראל. "אם מדברים על יציבות מחירים, מדוע לא לדבר על יציבות מחירי הנכסים?" תוהה בפמן. לטענתו, דווקא האוכלוסיות החלשות יותר והפחות מתוחכמות פיננסית, הן אלו שסובלות יותר משינויים דרמטיים במחירי הנכסים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x