מיטה חולה: "המון מתמחות בהיריון נפגעות מטיפול בחולים"
בשבועות הראשונים של היריונה מצאה את עצמה ד"ר דבורה חבל סייג עושה ארבע תורנויות בחודש וקופצת על מיטה מצ'וקמקת כדי לעשות החייאה
08:2605.02.19
החיים שלי מלאים במתח. "כשהתחלתי התמחות לא הייתי נשואה ולא היה לי ילד, חשבתי שאני אעביר את זה איכשהו, אבל כשנהייתה לי משפחה זה רק הלך ונהיה קשה יותר. אחת הסיבות לכך שיש הרבה פחות רופאות מומחות מרופאים מומחים היא שנשים מוצאות את עצמן בהתמחות בדיוק בשלב של הקמת המשפחה וזה מוסיף קושי. אין מה לעשות, גם ההיריון עצמו וגם החודשים הראשונים אחרי הלידה הם שונים בין גברים לנשים, יש דברים שהאבא לא יכול לעשות כמו להניק והעומס על האמא גדול".
קראו עוד בכלכליסט:
- "הרופאים והמערכת באי־ספיקה גדולה"
- הכסף לבריאות טמון במס שנתניהו ביטל לפני 23 שנה
- הלמ"ס: ל-38% בלבד מהמבוטחים במגזר הערבי יש ביטוח בריאות משלים
 | |||
לא מעניין אף אחד שאת בהיריון. "הציפייה של המערכת מאיתנו נשארת אותו הדבר. זה פשוט מטורף שמצופה מנשים לעשות תורנות עד שבוע 20 להיריון. גם ככה בשבועות הראשונים של ההיריון את כל הזמן עייפה וקשה לך מאוד. למצוא את עצמך במצב כזה קופצת על מיטה מצ'וקמקת עם כל הבטן כדי לעשות החייאה לחולה זה פשוט לא שפוי. בשום עבודה אחרת לא יצפו מאישה בהיריון לעשות את הדברים האלה ובמקצוע שלנו מצפים ממך לתת לפחות ארבע תורנויות בחודש ‑ זה לא מעניין אף אחד אם את בהיריון או לא. המון מתמחות נפגעו בשלב כלשהו בהיריון בגלל זה ונכנסו אחר כך לשמירת היריון, הדברים האלה באמת מסכנים את ההיריון והעובר".
זה לא משתפר אחרי הלידה. "בתור אמא קשה מאוד לא לישון בבית ולא להשכיב את הילד לישון. אני חושבת שמהמקום הזה נשים פשוט מוותרות לפעמים, זה יותר קל להחליט שאת עובדת בקהילה ולא בתור מומחית בבית החולים. קשה להזניח את המשפחה שלך כדי להגשים את המטרות שלך, צריך למצוא את שביל הזהב. גם אני חושבת לפעמים 'למה אני עושה את זה לעצמי', אבל במקביל אני רוצה מאוד להמשיך ולהיות מומחית".
לא הלכתי ללמוד רפואה בשביל לשרוד משמרות על אוטומט. "לתת מענה לחולים אחרי 20 שעות עבודה רצופה זה לא אנושי. אני רופאה הרבה פחות טובה וסבלנית במצב הזה וברור שגם שיקול הדעת המקצועי נפגע, אין ספק שאני לא חושבת בחדות כמו שאני חושבת בתחילת המשמרת. זה מתסכל משני כיוונים - גם השירות שהמטופל מקבל הרבה פחות טוב וגם אני לא מרגישה סיפוק מהעבודה שלי. לא בשביל זה הלכתי ללמוד רפואה, לא השקעתי כל כך הרבה שנים כדי בסוף לעבוד על אוטומט ולהיות איזה רובוט שעובד בלי להגדיל ראש רק כדי לשרוד את המשמרת עד הבוקר. בעייפות הקיצונית הזאת קשה לצאת מהקופסה ולחשוב מעבר לפרוטוקול זה לא טוב במיוחד כשיש חולים מסובכים. את פשוט לא יכולה לעשות את מה שאת אמורה לעשות בתור רופאה, אין לך אנרגיות כמו שהיית רוצה, אין לך סבלנות לתת את כל ההסברים שהיית רוצה לתת".
אני חיה בג'ט לג. "דמיינתי את זה הרבה יותר ורוד. לא הייתי מודעת לעניין התורנויות ולא חשבתי שזה יהיה כזה נורא. היכולות האינטלקטואליות שלך נפגעות כי את לא ישנה, כל השבוע שלך נראה כמו אחרי טיסה ארוכה שמדלגים בה על לילה. כל היכולות נפגעות - את לא הרופאה שאת רוצה להיות, לא בת הזוג שאת רוצה להיות ולא האמא שאת רוצה להיות. חסך שינה זה כלי להתעללות. זה בטח לא משהו שאמורים לעשות למי שיש לו כל כך הרבה אחריות בידיים. למה אני צריכה לפגוע בבריאות שלי כי אני רוצה לעזור לאחרים? זה בלתי נתפס".
