$
מנהלים 2018

האנשים שהעלימו 8% מהעושר העולמי

פול מנאפורט, מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ שהורשע בהעלמת מס והביך את הבוס, הוא דוגמה יוצאת דופן: דווקא כאשר העלמות המס של אילי ההון בעולם מתרחבות והולכות, נראה שהאינטרס לעקוב אחרי הכסף ולחשוף את ההונאות מצטמצם. ככה זה כשנשיא ארה"ב הוא מיליונר מגיל 8

אורי פסובסקי 14:0029.12.18
1. הדרמה הבלתי פוסקת שמתחוללת בוושינגטון בשנתיים האחרונות הציבה באור הזרקורים מצעד בלתי נגמר של גיבורים קצרי־טווח, דמויות משנה שתופסות לרגע את מרכז הבמה ונעלמות. אחד מהם הוא ריק גייטס, ששימש סגן מנהל הקמפיין הנשיאותי של דונלד טראמפ. גייטס נהפך הקיץ לגיבור בעל כורחו, אחרי שהתייצב על דוכן העדים כדי לגולל את שלל התעלולים הפיננסיים, ההונאות והלבנות ההון שביצע יחד עם שותפו, מנהל הקמפיין פול מנאפורט, באוקראינה ובארה"ב.

 

 

 

גייטס, שחתם על עסקת טיעון, נאלץ להודות בפרטים מביכים: הוא ניהל רומן מחוץ לנישואים וגנב כספים מהשותף שלו. אבל רוב העדות שלו עסקה בדרכים שבהן פעלו הוא ומנאפורט להלבנת הון בשנים שבהן שימשו יועצים פוליטיים באוקראינה, ולפני שחברו לטראמפ.

 

פוטין וטראמפ. לפי הערכות, חצי מהעושר ברוסיה מצא את דרכו למקלטי מס פוטין וטראמפ. לפי הערכות, חצי מהעושר ברוסיה מצא את דרכו למקלטי מס צילום: אם סי טי

 

כך למשל, העבירו השניים כספים בין שתי חברות בקפריסין: אחת היתה בבעלות מנאפורט וגייטס, והאחרת בבעלות הלקוחות האוקראינים - אבל על הניירת היו היו חתומים רק דירקטורים קפריסאים. השמות של מנאפורט וגייטס, או של הלקוחות, לא השתרבבו לתמונה; אלה היו חברות קש.

-

"האם החברות האלה מכרו מוצרים? האם היו להן עובדים?", התובע הפדרלי ביקש לוודא. התשובה של גייטס היתה חד־משמעית. "לא. המטרה של החברות האלה היתה לקבל תשלומים ולהעביר תשלומים".

 

עדות גייטס מספקת הצצה מבפנים, מצד המשתמש, לאופן שבו ניתן לנצל את עולם מקלטי המס כדי לנייד כספים ברחבי הגלובוס. הוא תיאר בקולו איך זרמו מיליונים מרוסיה ואוקראינה אל ארה"ב, בלי שייוודע המקור שלהם, וחשוב מכך — בלי לשלם מס הכנסה.

 

2. גייטס עצמו, כאמור, הוא דג רקק, לפחות באופן יחסי. הוא אמנם שימש סגן מנהל הקמפיין הנשיאותי, אבל עבור התובעים, הוא היה בעיקר אמצעי לחץ, שבאמצעותו הגיעו אל מנאפורט, הדג השמן יותר. בשותפות עם גייטס, מנאפורט היה הבכיר.

 

מנאפורט הספיק לייעץ לנשיאים כמו רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב, ואז לקדם בוושינגטון את האינטרסים של מנהיגים זרים מפוקפקים יותר ומפוקפקים פחות. בראשית העשור הקודם התחיל לעבוד באוקראינה. זה היה עסק משתלם: בשנים 2010–2014, מנאפורט הרוויח שם יותר מ־60 מיליון דולר, לפי הערכות.

 

מנאפורט, שעבד עבור נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' והאוליגרך הרוסי אולג דריפסקה, פיתח בעצמו טעם של אוליגרך. במשפט התברר שביום אחד, באפריל 2013, הוא הצליח לבזבז בחנות בגדים במנהטן לא פחות מ־102 אלף דולר, כולל 15 אלף דולר על "ז'קט יען".

 

בשביל טעם כזה צריך הרבה כסף. לרוע המזל, הנשיא ינוקוביץ' הודח מהשלטון במהפכה של 2014 ומנאפורט החל להסתבך בחובות. מהעלמת מס הוא עבר לזיוף מסמכים לצורך קבלת הלוואות — ולהרשעה בשמונה סעיפים של הונאה, ובהם חמישה סעיפים של הונאת מס.

 

ההרשעה, באוגוסט, דחפה את מנאפורט לזרועות התובע המיוחד רוברט מולר, האיש שמדיר שינה מעיניו של הנשיא טראמפ. מנאפורט הסכים לשתף פעולה עם מולר, ואז חזר בו — מתוך תקווה לחנינה נשיאותית, או מפחד נקמתם של לקוחותיו ברוסיה ואוקראינה; אין לדעת. זה סיפור רב־רבדים וחידות, שאפשר להתעמק בו עוד.

 

פול מנאפורט, שעבד עבור נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' והאוליגרך הרוסי אולג דריפסקה, פיתח בעצמו טעם של אוליגרך. ביום אחד הוא בזבז בחנות בגדים 102 אלף דולר, כולל 15 אלף דולר על "ז'קט יען" פול מנאפורט, שעבד עבור נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' והאוליגרך הרוסי אולג דריפסקה, פיתח בעצמו טעם של אוליגרך. ביום אחד הוא בזבז בחנות בגדים 102 אלף דולר, כולל 15 אלף דולר על "ז'קט יען" צילום: אם סי טי

 

אבל אם עושים צעד אחד אחורה, אפשר לראות בסיפור של מנאפורט משל לתופעה נרחבת יותר, יוצא מהכלל שמלמד על הכלל. מה שמייחד את מנאפורט הוא העובדה שנתפס והורשע. מצד אחד, המשפט שלו מספק הצצה לעולם מקלטי המס, הלבנת ההון ועבירות הצווארון הלבן. ומצד אחר, הוא ממחיש כמה העולם הזה נותר סמוי מהעין.

 

3. "יש סיבה ברורה לכך שכל כך הרבה אנשים שקשורים לטראמפ חשו חירות להתנהג באופן מפוקפק לאור יום: הם לא חשבו שלמישהו יהיה אכפת", כתבה קתרין רמפל, פרשנית ה"וושינגטון פוסט". דברים ברוח דומה אפשר היה לשמוע מלא מעט כיוונים, סביב הרשעת מנאפורט: הסיבה שהוא ודומיו לא התאמצו במיוחד להסתיר את עבירות הצווארון הלבן שלהם, היא שבארה"ב חלה ירידה תלולה באכיפה נגד פשעים כאלה.

 

מי שצריך המחשה יכול למצוא את הדוגמה האולטימטיבית במשבר של 2008: אף בנקאי בכיר לא הלך לכלא. נתון נוסף: לפי דו"ח של אוניברסיטת סירקוז מספטמבר, בחמש השנים האחרונות חלה ירידה של 29.7% באישומים שהוגשו נגד חשודים בעבירות צווארון לבן.

 

כך שאת הרשעת מנאפורט אפשר לראות לא כניצחון, אלא כהוכחה לכך שיכול להיות אחרת, שאפשר לנקוט יד נוקשה יותר נגד עבריינים בחליפות. כך טוען ג'סי אייזנגר, עיתונאי זוכה פוליצר, שגם פרסם ספר על היד הרכה של רשויות החוק נגד עברייני הצווארון הלבן באמריקה: "מועדון הפחדנים".

 

אייזנגר מזכיר שאחרי פיגועי 11 בספטמבר הופנו משאבי החקירה למלחמה בטרור, אבל מוסיף שזה לא רק עניין של משאבים, אלא גם של הלך רוח. במקום לבצע פשיטות על חברות, התובעים הפדרליים מגיעים איתן להסכמות לגבי המסמכים שבהם יוכלו לעיין. במקום לחקור, הרשויות נסמכות על החברות עצמן, שמבצעות ביקורת פנימית.

 

"תארו לעצמכם שמר מולר היה מסתמך על חקירה מטעם טראמפ בשאלה אם שיתף פעולה עם הרוסים או הפר חוקים אחרים", אייזנגר ממחיש את האבסורד.

 

4. דונלד טראמפ, בכל מקרה, לא צריך את המשבר הפיננסי כדי להבין שאפשר לצאת ללא עונש מעבירות כמו העלמת מס. לכאורה, לפחות, הוא ומשפחתו עשו זאת בהצלחה מזמן - כך העלה תחקיר מקיף של "הניו יורק טיימס" שהתפרסם באוקטובר. לפי התחקיר, בניגוד לטענת טראמפ כי הרוויח את הונו בעצמו, עם עזרה מינימלית מאביו, הרי שבפועל הנשיא האמריקאי ירש סכום עתק השקול בימינו ל־413 מיליון דולר.

 

דונלד טראמפ היה מיליונר בגיל 8; פרד טראמפ, האב, השתמש במגוון תרגילים כדי להעביר עושר לילדיו ולהתחמק מתשלום מס, ולפי ה"טיימס" עבר על החוק בדרך. בשורה התחתונה, טראמפ ואחיו שילמו שבריר ממסי הירושה שהיו אמורים לשלם אחרי מות אביהם ב־1999.

 

הדוגמה הזאת מזכירה שגם בעבר היה אפשר לבצע הונאות ענק בלי לשלם על כך מחיר. ובכל זאת, ייתכן שהמצב היום בעייתי יותר, פשוט מאחר שלגופי האכיפה יש פחות משאבים. זה עניין של מדיניות: מאז 2011 (אז עברה השליטה בקונגרס לידי הרפובליקנים), מס ההכנסה האמריקאי סובל מקיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבו - שנמוך היום ב־18% בהשוואה ל־2010. התוצאה היא ירידה של 23% במספר עובדי האכיפה של מס ההכנסה, וסגירת משרדים.

 

כפי שמציין אייזנגר, במדינת ניו יורק, המרכז הפיננסי של ארה"ב, ישנם רק 161 סוכני מס הכנסה, לעומת 260 בתחילת העשור הקודם. וכשזה המצב, אין פלא שכתבי אישום כמו אלה שהוגשו נגד מנאפורט נהפכים חריגים יחסית.

 

5. אבל אם להרחיב את היריעה אל מעבר לארה"ב, ולחזור לשלב מוקדם יותר במסלול הכסף, לפני שזה חצה את האוקיינוס האטלנטי לאמריקה, הרי שמשפט מנאפורט מספק הצצה לעולם הסמוי של מקלטי המס.

 

מנאפורט, לפי העדויות במשפט ומסמכים נוספים שנחשפו באוקראינה, עשה שימוש נרחב בחברות קש בקפריסין (המהווה יעד מועדף לכספים שמקורם בברה"מ לשעבר), אבל גם בסיישל, בליז, איי הבתולה הבריטיים ואיי סנט וינסנט והגרנדינים, שבקאריביים. באמצעותם מנאפורט קנה נדל"ן בארה"ב, הסווה תשלומים שקיבל מאוליגרכים, והלווה לעצמו כסף - כדרך להסוות תשלומים שקיבל.

 

מנאפורט לא לבד. הגילויים על מעלליו מצטרפים לחשיפות נוספות, הדלפות מסמכים של פירמות משפטים ושירותים פיננסיים, כמו מסמכי פנמה (2015) ומסמכי פרדייז (2017). אלה חשפו את השימוש שעושים במקלטי מס שורה ארוכה של ידוענים, אוליגרכים ופוליטיקאים מכל העולם: מהמלכה אליזבת דרך בונו ומדונה, ועד חברי הקבינט של הנשיא טראמפ.

 

המסמכים האלה מלמדים איך אנשים ספציפיים משתמשים במקלטי מס לתכנון מס, העלמת מס, ושמירה על סודיות פיננסית. הם מתארים את רמת המיקרו. מהצד השני, זה של המאקרו, אפשר למצוא את המחקרים פורצי הדרך של פרופ' גבריאל זוקמן מאוניברסיטת ברקלי, שמעריך שבמקלטי המס חבויים לא פחות מ־8.6 טריליון דולר. כ־8%, פחות או יותר, מכלל העושר בעולם.

 

6. מאחורי ה־8% האלה מסתתרים הבדלים בין המדינות השונות. יש מדינות שחלק מזערי מהעושר שלהן מתגלגל למקלטי מס, ויש מדינות הסובלות מזרימת הון מסיבית ליעדים כמו קפריסין ואיי הבתולה, כמו למשל רוסיה. לפי ההערכות של זוקמן, יותר מחצי העושר ברוסיה מצא את דרכו אל מחוץ לגבולות המדינה, ומסתתר במקלטי מס. המציאות הזאת מתורגמת לפגיעה בהכנסות של המדינה הרוסית, וביכולת שלה לספק שירותים לאזרחיה.

 

אבל הבעיה לא נעצרת שם, ולא מדובר בעניין רוסי בלבד, טוען העיתונאי הרוסי ליאוניד ברשידסקי, הכותב היום עבור "בלומברג" מברלין: "הכסף הזה מזין מאות עורכי דין ובנקאים חסרי מצפון שיוצרים רשתות שחיתות והעלמת מס על־לאומיוֹת, והוא מחלחל מאופן בלתי נמנע אל הפוליטיקה. הכסף הזה הוא רעל שזורם בוורידים של הכלכלות המערביות", כתב.

 

דברים דומים כותב פרופ' רונן פלן, ישראלי המלמד בסיטי יוניברסיטי בלונדון, וחוקר שנים רבות את עולם מקלטי המס. פלן מציע לראות את מנגנוני העלמת המס לא רק כמכשירים שמשמשים את האליטות המושחתות בעולם השלישי, אלא כמנגנונים שמשמשים את האליטות בכל מקום, או במילים שלו, "מכונות ענקיות לחלוקה מחדש של העושר שמשחקות תפקיד מפתח בשימור והגדלת הפער בין העשירים לעניים בכל העולם".

 

את המציאות שיוצרים המנגנונים האלה כינה השנה העיתונאי החוקר הבריטי אוליבר בולו בשם "מאנילנד", ארץ דמיונית ששוכניה אינם כפופים לחוקים שאליהם כפופים כל השאר. כרטיס הכניסה למאנילנד הוא פשוט כסף: הון שמאפשר להשתמש במקלטי מס, נאמנויות, חברות קש ושלל מכשירים אחרים, כדי להרכיב חוק בהתאמה אישית.

 

אלא שעבירות הצווארון הלבן של מנאפורט, וגם של משפחת טראמפ בשנות התשעים, ממחישות שאולי יש רובד נוסף מעבר למציאות שאותה מתאר בולו. שוכני מאנילנד, ארץ העשירים שהמציא, חיים בהתאם לחוק: הם פשוט בוחרים בקפידה את המדינות שבהן יפקידו את כספם או ירשמו את החברות שלהם. אבל אם עברייני צווארון לבן חומקים מעונש בגלל היעדר אכיפה, זהו צעד אחד קדימה: מציאות שבה החוק שחל על שאר התושבים בארצם שלהם אינו נאכף עליהם באותה מידה. מציאות שבה הם עושים חוק לעצמם.

 

7. כדי לסגור את המעגל, אפשר לחזור למגדל טראמפ ולגלגול הנוכחי של אימפריית הנדל"ן של משפחת טראמפ. כפי שדון ג'וניור, בנו של הנשיא, הצהיר בכנס ב־2008: "רוסים מהווים חלק לא פרופורציונלי ברבים מהנכסים שלנו. נניח, בדובאי, ובטח בפרויקט שלנו בסוהו, ובכל מקום בניו יורק. אנחנו רואים הרבה כסף שזורם מרוסיה".

 

גם למנאפורט היתה דירה במגדל טראמפ במנהטן, והמגדל הזה הוא המקום שבו התרחשה הפגישה בין מנאפורט, דון ג'וניור וג'ארד קושנר, לבין עורכת הדין הרוסייה נטליה וסלניצקאיה. הפגישה הזו עסקה בין היתר בהסרת הסנקציות האמריקאיות על נכסי האוליגרכים הרוסים, והיא עומדת כיום בלב חקירתו של מולר. מי שארגן את הפגישה הוא היחצ"ן הבריטי רוב גולדסטון, שמייצג את הזמר ארין אגלרוב, בנו של האוליגרך אראס אגלרוב, שנפגש עם טראמפ במוסקבה ב־2013.

 

בלי להתעמק בשמות הספציפיים, אחד המאפיינים של חקירות טראמפ הוא שאותם שמות חוזרים על עצמם, עד שלא ברור אם מדובר בקונספירציה חובקת עולם שבה ניסתה רוסיה להשפיע על ארצות הברית, או בקשר מקומי הרבה יותר, בין יזם נדל"ן מניו יורק לבין קבוצה של אנשי עסקים עשירים מרוסיה.

 

בולו, העיתונאי החוקר הבריטי, מסביר שאין פה בהכרח סתירה. כאשר העושר כל כך מרוכז - ודאי כמו ברוסיה, שבה קבוצה קטנה של אוליגרכים שולטת ברוב המכריע של הנכסים — המשמעות היא בהכרח שאותם שמות יצוצו שוב ושוב, ודאי כשמדובר על הסרת הסנקציות על נכסיהם. וגם זה חלק מהמציאות שהולכת ונחשפת בשנים האחרונות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x