$
מוסף 05.07.2018

מוסף כלכליסט

בתנועה: מעל פסגת כור גרעיני

בפרובנס הבקרים של חודש יוני צוננים, ואני מוקף בהרים מלאי עצים וציוצי ציפורים. אז למה כל מה שאני מצליח לראות זה פוטנציאל לאסון?

יובל בן עמי 09:0505.07.18
בחמש בבוקר הילדה מעירה אותי, אני נותן לה את המוצץ והולך לטפס על הר. אין לי מושג מה שמו, הוא אחד מחמישה או שישה הרים מיוערים שמטפסים מעל הכפר הקטן הזה, ז'וק שבפרובנס, צרפת. עברתי לגור בפינה הזאת של העולם, ועכשיו עליי רק לנצל קימות מוקדמות, לבחור הר ולשרוך את הנעליים. זה משהו שאפשר כמובן לעשות גם בגליל, אבל לא בעונה הזאת. בז'וק אני קם לבוקר של סוף יוני צונן ונחמד.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

כאן זה לא ישראל, וההבדלים ניכרים לא רק במזג האוויר. לפני כמה ימים הלכתי לספר וביקשתי שיגלח את הזקן שלי. הוא לא הבין אותי נכון ובמקום סתם לגלחו, הוא עיצב אותו בקיצוניות. לא הצלחתי להעמיד פני מאושר. מעולם לא דמיתי יותר לאביגדור ליברמן מאשר ברגע זה. כששבתי הביתה עכו לא זיהתה אותי ופרצה בבכי. רק למחרת היא שבה לקבל אותי כאביה. קשיי שפה, הבדלי תרבות ומספריים זריזים מדי עלולים לקצץ את מצב רוחם של הורים וילדים, אבל לפחות אני יכול לטפס על הר בתענוגות.

 

את הבית שרצינו לקנות לא קנינו. הגענו כמעט לשלב החתימה הסופית, אבל אז ירדו גשמים והוא הוצף. הבנו שיש בו חולשות נסתרות ושלא נוכל לעמוד בשיפוץ שיהפוך אותו ראוי למגורים. יכול להיות שאיבדנו אלפי יורו שכבר השקענו, כי הרשויות לא מתקשרות איתנו היטב ולא מבינות מי נגד מי — בין הבעלים, המתווך, עורך הדין מטעם המדינה והמזכירה שגיחכה כששמעה שזה אני בטלפון, לפני שהודיעה שלא ניתן להעביר את שיחתי הלאה. ובינתים אין בית אחר. אבל יש הר.

 

 איור: שמרית אלקנתי

 

עזבו אתכם מהיין והגבינה והפטל שבשוק של יום ראשון; מכך שיש בכל כפר ספרייה מאובזרת; שגשמי קיץ מתערבבים עם השמש ומפריחים קשתות בענן; מפריחת הלבנדר בעמקים הגבוהים, ומכך שאין רטוריקה אגרסיבית מול חמאס והדרת נשים בכיכרות. עזבו אתכם אפילו מעליית הנבחרת לשמינית גמר המונדיאל. הר זה הדבר! עושר אדיר של הרים מרובדים באורן ואלון לבן, בופה של הרים לבחור ממנו הר מדי בוקר, זה מה שצריך בשביל לרדת במשקל ולהשיל גם קילו או שניים מן הנפש.

ההר האחד הזה קל לטיפוס. 23 דקות של דילוג מהיר מעל שורשי העצים ואני בפסגתו, מביט לעבר מגדל של יערנים למניעת שריפות. צרפת שמורה היטב, אין מה לומר. בארבעה שבועות של טיול יומי לא ראיתי אשפה זרוקה בשום מקום. מצד שני, ממש מתחתיי, לגדות הנהר דוראנס, נשקף מונומנט שנוי במחלוקת — הקריה למחקר גרעיני "קדראש" שהקים כאן שארל דה גול בשנות השישים. עד כה לא אירע שום אסון בקדראש, והקרינה הנוגהת מהאתר זניחה, אבל כבר בסיקסטיז תהה הסופר ז'אן ז'יונו: "אם האתר הזה כל כך בלתי מסוכן ומזיק, למה לא להקים אותו בפריז? שמעתי שיש גן רחב ידיים בארמון האליזה".

 

אני מזהה את קדראש על פי המבנה הקובייתי שלו, עם ארבע הארובות שצומחות ממנו. המבנה הזה הוא הכור הניסיוני של פרויקט ITER. זהו כור ההיתוך הגרעיני הגדול בעולם והוא עתיד לפעול בעוד כעשר שנים, ורק במסגרת ניסויית. עד היום לא הופקה אנרגיה אטומית מהיתוך גרעיני, כלומר מהתמזגות של אטומים, אלא רק מפיצולם. היתוך גרעיני הוא התהליך המתרחש בשמש וביתר הכוכבים. הוא מפיק כוח עצום פי כמה מפיצול, ואין צורך באיזוטופים רדיואקטיביים למימוש שלו אלא במימן פשוט. אבל היתוך מפיק פלזמה לוהבת, שבכוחה לכלות כל דבר העומד בדרכה.

 

אם יצליח הניסוי של איטר, יהיה ניתן בעתיד להפיק כמות כמעט אינסופית של אנרגיה בדלק זמין להדהים וללא כל זיהום. אבל כדי שהוא יצליח, אלקטרומגנטים רבי עוצמה חייבים להחזיק את הפלזמה נעה בתוך ואקום, בלי שתיגע בדופנות הכור או באוויר. ומה יקרה אם אחד מהם יקרוס והיא כן תיגע?

 

המדענים אומרים שלא ייתכן אסון בקדראש, אבל אני בא מארץ שבה כל הזמן ממתינים שמשהו יתפוצץ. וגם כאן, בראש הר הקסמים שאליו העפלתי למצוא לי רוגע בשעת הבוקר הקטיפתית הזאת, כשהעמקים מתחילים להתמלא באור, כשהכרמים והכפרים והאגם שליד העיירה פיירול נשזפים בשמש עדינה, אני מביט מטה כאילו לתוך לוע של הר געש.

 

האם יהיה כאן פיצוץ שיהפוך את ההר למישור? האם תתרומם מגדות הנהר פטרייה שתגמד את רגע השיא הזה ואיתו את המון בלאן? נראה שלא. אני מאמין שההר ינצח. אבל בדבר אחד הוא נכשל בינתיים, הוא לא עזר לי למצוא שקט, אפילו שכולו שירת ציפורים וזמזום ציקאדות. מעניין כמה הרים כן יצליחו במשימה. עד אז נרביץ סלפי ונחזור לשתות קפה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x