• תפריט
מגזין ספורט יוני 2018
הפניות מגזין ספורט יוני 2018 גג עמוד

צריך כפר: מחקר ישראלי מגלה שהכוכבים הכי גדולים מגיעים מהמקומות הקטנים

חלק מהכוכבים הגדולים ביותר במונדיאל שנפתח ברוסיה גדלו בערים וכפרים קטנטנים. מחקרים מראים שיש קשר בין האינטימיות והתמיכה של קהילה מגובשת להצלחה ברמות הכי גבוהות בכדורגל. כנראה באמת צריך כפר כדי לגדל כוכב

פרופ’ רוני לידור 21:2214.06.18
מלבד היותם כוכבי על בכדורגל, מה עוד משותף לטוני קרוס (גרמניה), יזועה קימיך (גרמניה), תומאס מולר (גרמניה), אנדרס אינייסטה (ספרד), סרחיו ראמוס (ספרד), כריסטיאן אריקסן (דנמרק), פאולו דיבאלה (ארגנטינה), מוחמד סלאח (מצרים), קווין דה ברוינה (בלגיה), מרוואן פליאני (בלגיה), פול פוגבה (צרפת), עוסמאן דמבלה (צרפת), דימטרי פאייט (צרפת), אמיל פורסברג (שבדיה)? כולם גדלו בערים של פחות מ־50 אלף תושבים. חלק מהם נולדו בערים שנעות סביב אוכלוסייה של 30 אלף איש ופחות ואחרים נולדו והתפתחו בעיירות של ממש. אינייסטה, למשל, גדל בפואנטאלביה, שאוכלוסייתה אף פעם לא עברה את רף ה־2,100 איש.

 

 

 

האם יש קשר בין ההצלחה שלהם באצטדיונים שעשויים להכיל יותר אנשים מאשר מקום הולדתם לגודל המקומות בהם הם נולדו? לשם כך חקרנו את הנושא. אבל תחילה, רקע על מה הגורמים להצלחת ספורטאי, בדגש על כדורגלן.

 

מכלול של גורמים

 

מומחיות בספורט היא תוצר של מכלול גורמים - גנטיים (גובה ספורטאי, מבנה מערכת שלד-שריר), פרופיל פסיכולוגי, חיבורים קוגנטיביים וגם גורמים סביבתיים כמו מקום הלידה של הספורטאי, תכנית אימוניו, המאמן שמלווה אותו במהלך הקריירה, בני המשפחה, בעיקר הורי הספורטאי והסביבה והקהילה בה הוא גדל ומתפתח. ההנחה המקובלת בקרב חוקרים ואנשי שדה היא שלכל גורם בנפרד, וכן לשילוב בין הגורמים הביולוגיים והסביבתיים, יכולה להיות השפעה על סיכויי הספורטאי להגיע לרמת מומחיות בענף בו בחר לעסוק.

 

 

 

 

כדורגל הוא כיום אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם ומשום היותו כה פופולרי, הוא נחקר רבות בספרות מדעי הספורט והתנועה. בשני העשורים האחרונים חוקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה של הספורט, סוציולוגיה של הספורט ותורת האימון מנסים להבין מהם הגורמים הסביבתיים התורמים לטיפוח כישרון ולהגעה למומחיות בכדורגל. ההנחה שאימצו חוקרים אלו היא שאמנם תרומת הגנטיקה (הביולוגיה) להתפתחות הכדורגלן היא חשובה, אך הסביבה בה ומתפתח חשובה לא פחות.

 

המיקוד בהבנת הסביבה נבע מהטענה שסביבות אימון ולמידה ניתנות לעיצוב על ידי מדריכים, מאמנים ומנהלי מועדונים/קבוצות, בעוד שנכון לעת הזו לא ניתן לעצב פרופיל גנטי של כדורגלן.

 

אנדרס אינייסטה אנדרס אינייסטה צילום: גטי אימג'ס

 

 

שניים מהגורמים הסביבתיים שתרומתם להגעה למומחיות בכדורגל נחקרה בהרחבה הם הגיל היחסי (relative age effect), כלומר מתי הכדורגלן נולד במהלך השנה (חודש הלידה), ומקום הלידה שלו (birthplace effect), כלומר היכן הוא נולד, או ליתר דיוק, היכן גדל והתאמן הכדורגלן במהלך שנות התפתחותו עד גיל 14.

 

הגיל היחסי של הכדורגלן

 

כדי להבטיח תחרות שווה והוגנת בין משתתפים בגילים צעירים, גילים בהם מתחיל לנבוט כישרונו של הכדורגלן, נהוג לחלק כדורגלנים לקבוצות גיל על פי שנת הלידה שלהם. עם זאת, לגיל היחסי בשנת הלידה (שנתון) משמעות רבה: ייתכן מצב שבו ילד שנולד בחודש ינואר יתחרה מול ילד שנולד בחודש דצמבר – הבדל של קרוב לשנה בין שני הילדים. פער זמן זה עשוי להקנות לילד המבוגר יותר בשנתון הלידה יתרון גדול על עמיתו הצעיר יותר, הן מההיבט הגופני (הילד המבוגר הוא גבוה יותר, חזק יותר, מהיר יותר וכדומה) הן מההיבט הפסיכולוגי (הילד המבוגר הוא מנוסה יותר בענף הספורט), ולכן נראה שגורם הגיל היחסי יכול להשפיע על סיכויי הצלחתם של ילדים בענף הספורט בו בחרו לעסוק. זה רק הגיוני, בגיל 6, 11 חודשים הם כמעט 15% מהחיים של הילדים. זהו יתרון יחסי משמעותי מבחינה ביולוגית וגם מבחינת הזמן להתאמן.

 

במחקרים שבדקו את תרומת הגיל היחסי להגעה למומחיות בכדורגל ניתחו החוקרים את התפלגות תאריכי הלידה של כדורגלני עילית (כדורגלנים שנמנו על קבוצות שהתחרו בליגות האירופאיות הבכירות ביותר וכאלו שנמנו על נבחרות הייצוג של מדינותיהם) ברבעונים שונים של שנת הלידה שלהם (לדוגמה: רבעון ראשון: ינואר, פברואר, מרץ; רבעון שני: אפריל, מאי, יוני; רבעון שלישי: יולי, אוגוסט, ספטמבר; רבעון רביעי: אוקטובר, נובמבר, דצמבר). מטרת החוקרים הייתה לבדוק אם לכדורגלני העילית שנולדו ברבעון הראשון/שני יש ייצוג גדול יותר בליגות הבכירות בהשוואה לאלו שנולדו ברבעונים המאוחרים יותר באותו שנתון הלידה.

 

הממצא העיקרי שעלה ממחקרים אלו היה שכדורגלנים שנולדו ברבעון הראשון מיוצגים יותר מאלו שנולדו בשאר הרבעונים. כלומר לכדורגלנים מבוגרים בשנתון הלידה שלהם סיכויים טובים יותר להגיע לליגות הבכירות. ההסברים לכך: 1. כדורגלנים מבוגרים יותר בשנתון הלידה שלהם הם בעלי יכולות גופניות וקוגניטיביות טובות יותר מעמיתיהם בגילאים הצעירים. חוזקם הגופני, הבנתם את המשחק וקבלת ההחלטות שלהם בזמן המשחק טובים יותר משל חבריהם הצעירים; 2. כדורגלנים מבוגרים יותר בשנת הלידה שלהם הפיקו תועלת מיתרונם הגופני כדי לחוות הצלחה גדולה יותר (לדוגמה: להיות שותפים להישגים קבוצתיים), ולכן המוטיבציה שלהם להצליח הייתה גבוהה יותר בהשוואה לחבריהם הצעירים; 3. כדורגלן צעיר שנבחר על ידי המאמן להשתתף בתכנית לטיפוח כישרונות בכדורגל, יזכה, סביר להניח, במאמנים בכירים ומיומנים יותר, בתנאי אימון טובים יותר ובתמיכה כללית חזקה יותר בהשוואה לאלו שלא נבחרו למסגרות טיפוח אלו.

 

 

 

 

בניגוד לממצאים שעלו ממחקרים על כדורגלנים אירופאים, במחקרים שערכנו על גורם הגיל היחסי בקרב כדורגלנים (וגם כדורגלניות) ישראלים המשחקים בליגת העל מצאנו שההסתברות שכדורגלנים (וכדורגלניות) שנולדו ברבעון הראשון של שנת הלידה שלהם יגיעו לליגות הבכירות אינה גבוהה מזו של אלו שנולדו ברבעונים השני, השלישי או הרביעי של אותה שנה.

 

כלומר, בישראל הגיל היחסי (המבוגר) של השחקן הצעיר אינו משחק תפקיד ראשי בהתפתחותו המקצועית ולכל אחד סיכוי הוגן ושווה להגיע לליגת העל. אם כך, גם לכדורגלנים נמוכים יחסית, רזים ושאינם מצטיינים בכוח פיזי רב, הדומים במאפייניהם הגופניים לאלו של שחקני-על כמו ליאו מסי, אנדרס אינייסטה או צ'אבי, סיכוי להגיע לצמרת הכדורגל בישראל.

 

מדוע התגלו בישראל דווקא ממצאים אלו? נראה שמספר קטן, יחסית, של ילדים בישראל עוסקים בספורט בהשוואה למספר גדול יותר של ילדים במדינות אחרות. עובדה זו מחייבת את מאמני הכדורגל בישראל להיות "גמישים" יותר בתהליך הבחירה של כדורגלנים צעירים. בנוסף, משום שמעט ילדים משתתפים בספורט, מועדוני הספורט בענפי הכדור - כדורגל, כדורסל, כדורעף וכדוריד - "נאבקים" על כל ילד, ולכן נוטים לקבל כל מי שמגלה עניין בענף כדור מסוים.

 

מקום הלידה של הכדורגלן

 

המחקרים על מקום הלידה של הכדורגלן בדקו אם לכדורגלנים שגדלו/התפתחו עד גיל 14 (גיל בו כדאי להתחיל את ההתמחות בענף ספורט אחד) ביישוב בגודל מסוים סיכוי גבוה יותר להגיע לליגות הבכירות בהשוואה לכדורגלנים שגדלו והתפתחו ביישוב בגודל אחר (קטן או גדול יותר).

 

גודל העיר נקבע על פי מספר התושבים המתגוררים בה החל מנקודת יישוב בת כמה אלפי תושבים ועד ערים גדולות מאוד המונות מעל 1,000,000 תושבים. בדרך כלל, קטגוריות החלוקה במחקרים השונים היו: "יישוב/עיר קטן/ה מאוד", "עיר קטנה", "עיר בינונית", "עיר גדולה" ו"עיר גדולה מאוד".

 

מ־23 מחקרים שעשינו וסקרנו אנחנו לומדים שלכדורגלנים שגדלו/התאמנו עד גיל 14 בערים בגודל קטן/בינוני היה סיכוי גבוה יותר להגיע לליגות בכירות בהשוואה לאלו שגדלו/התאמנו בערים גדולות יותר.

 

למשל, במחקר על 209 כדורגלנים ישראלים נמצא שכ־55% מהם נולדו בערים בגודל בינוני (בין 50,000 ל־200,000 תושבים). כ־20% נולדו במקומות יישוב קטנים (עד 50,000 תושבים), וכ־25% בערים גדולות מאוד (מעל 200,000 תושבים).

 

במחקר על 156 כדורגלניות ישראליות נמצא שכ־70% מהן נולדו בערים/מקומות יישוב בגודל קטן-בינוני (בין 2,000 ל-200,000 תושבים). כ־15% נולדו במקומות יישוב קטנים מאוד (עד 2,000 תושבים) ורק כ־14% נולדו בערים גדולות (מעל 200,000 תושבים).

 

ממצאים אלו נכונים הן לכדורגלנים אירופאים הן לכדורגלנים ישראלים. למרות שערים גדולות יכולות לספק לכדורגלנים צעירים תנאי אימון מקצועיים יותר בהשוואה לאלו הקיימים בערים קטנות יותר - תשתיות ספורט מגוונות (אצטדיונים ומגרשי אימון) וציוד ספורט מתקדם. עם זאת, נראה שעדיף לכדורגלן צעיר להתפתח מקצועית בערים קטנות ובינוניות בגודלן.

 

מדוע נמצאה עדיפות לערים קטנות? יכולת הניידות של ילד צעיר ממקום למקום גבוהה יותר בערים קטנות בהשוואה לערים הגדולות משום שהסיכונים הסביבתיים נמוכים יותר. כך ילדים יכולים להגיע בקלות למגרשי האימון ולפארקים המקומיים ולשחק כדורגל. בנוסף, ערים קטנות, מציעות לעיתים, גישה המשלבת מעורבות גדולה של בתי ספר, משפחה וקהילה בחיים הספורטיביים של הילד, וכך זוכה הכדורגלן הצעיר לתמיכה מערכתית מקיפה בעיסוקו הספורטיבי, תמיכה לה הוא זקוק כל כך כדי להצליח.

 

מקומות קטנים מאופיינים גם באווירה פחות רשמית מזו שבערים הגדולות, ולכן ניתן לפתח בהם קשרים אישיים טובים יותר בין מאמן לכדורגלן צעיר, שיסייעו לו ליהנות מעיסוקו ולהקדיש לו זמן תרגול רב יותר.

 

 

 צילומים: רויטרס, אי.פי, אי.אף.פי, אי.פי.אי

 

 

כיצד לגדל כדורגלנים צעירים בישראל?

 

מה קובעי מדיניות בכדורגל בישראל יכולים ללמוד מממצאי המחקרים על הגיל היחסי ועל מקום הלידה של הכדורגלן?

 

מומלץ למזער את חשיבות גורם הגיל היחסי בתחילת דרכו של הכדורגלן ולאפשר ליותר ילדים להתקבל לקבוצות כדורגל צעירות. משום שספורטאי נדרש לפרק זמן של שבע עד 10 שנים לפתח את כישרונו, קשה לצפות בתחילת דרכו את יכולתו העתידית כעבור שנים של אימונים ומשחקים. קשה גם להחליט בתחילת הדרך למי יש את התכונות הגופניות (כוח, מהירות, סבולת) והפסיכולוגיות (ביטחון עצמי, מוטיבציה, התמדה) הדרושות כדי להגיע לרמות הביצוע הגבוהות ביותר. לכן, יישום מדיניות של "כל הבא, ברוך הבא" בגילאים הצעירים היא מומלצת.

 

אימוץ העיקרון 'כל הבא, ברוך הבא' יאפשר גם לילדים שהתפתחותם הגופנית תקינה, אך איטית בהשוואה לאחרים (late bloomers), לעסוק בכדורגל ולבטא את כישרונם בשלבים מאוחרים יותר של תכנית האימונים. אם הגיל היחסי היה גורם משמעותי בתהליך בחירת כדורגלנים צעירים לקבוצות הגיל הצעירות בישראל, סביר להניח שילדים אלו לא היו כלל מתקבלים אליה וזוכים להזדמנות ראויה לטפח את כישרונם.

 

קידום כדורגל בערים קטנות

 

משום שהגעה למומחיות בכדורגל דורשת השקעה של כמה שנים מהכדורגלן, מומלץ לקדם בישראל מסגרות אימון בכדורגל בערים קטנות ובינוניות בגודלן כדי לחזק את התמיכה ארוכת הטווח בכדורגלן הצעיר. יתכן שסביבת טיפוח אינטימית ואישית זו תסייע לו להתמקד בעיסוקו ולהתמודד טוב יותר עם אתגרי האימונים והמשחקים. בישראל, המרחק בין ערים גדולות לערים קטנות הוא קטן, יחסית, ולכן גם אלו שגדלים בערים גדולות יכולים להגיע לערים קטנות יותר כדי להתאמן ולשחק. כמו כן, ערים בגודל קטן נדרשות להשקיע בפיתוח מתקני כדורגל מתאימים ולצייד אותם בציוד הדרוש. אלו ישרתו גם את כדורגלני המקום וגם את הכדורגלנים הגדלים בערים גדולות יותר הסמוכות לערים הקטנות.

 

משום שערים קטנות יכולות לספק לכדורגלן תמיכה קהילתית גדולה יותר בהשוואה לתמיכה ממנה הוא יכול ליהנות בערים גדולות, יש לחזק את גורמי התמיכה המערכתית ואת האינטראקציה בין גורמי תמיכה אלו. למשל, יש לחזק את הקשר בין בית הספר כארגון חינוכי לבין אגודות הכדורגל בהם מתאמן ומתחרה הכדורגלן הצעיר. ניתן לעשות זאת על ידי קיום מפגשים קבועים בין אנשי המקצוע בבית הספר (יועצות חינוכיות, מורים ורכזי שכבה לבין המאמנים ומנהלי מועדוני הכדורגל).

 

במפגשים אלו ידונו המשתתפים בסוגיות שונות - חינוכיות וחברתיות - המאפיינות את התפתחות הכדורגלן הצעיר. אימוץ מדיניות זו יאפשר לו לגדול ולהתפתח באזור מגוריו וליהנות מתמיכה קהילתית ובית ספרית. מדיניות זו מעמידה בשנים הראשונות את הילד-כדורגלן במרכז ולא את הכדורגלן-ילד, לפחות עד גיל 14.

 

לאחר גיל זה, ממילא הטובים מתוך הכדורגלנים הצעירים יישאבו לתוכניות אימונים מטפחות־הישג שתדרושנה התמכרות (כמעט) מוחלטת למשחק.

 

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית וינגייט

בטל שלח
    לכל התגובות
    x