• תפריט
מוסף 24.05.2018
האדר מוסף שבועי 24.5.18

מידע זורם בכפות ידייך: השבב הקטן שיהפוך אתכם לאנשים דיגיטליים

אלפי שבדים כבר השליכו לפח את כרטיסי האשראי ותעודות הזהות, השתילו שבב קטן מתחת לעורם, ומאז פשוט מנופפים בכף ידם כדי להיכנס לרכבת או לשלם בקופה. כך תהפוך שבדיה לחברה האנושית הדיגיטלית הראשונה, שאזרחיה מחוברים בגופם למכשירים שסביבם ולכל המידע שיש באינטרנט

יוֹוָאן אוסטרלוּנד לא יוצא מהבית עם ארנק. אין לו צורך בו כי כל מה שאפשר לעשות עם החפצים שיש לו בארנק — לשלם, להזדהות בחדר כושר, להפעיל כרטיסי רכבת, כרטיסי חבר או מועדון — הוא עושה עם שבב דיגיטלי שהושתל בכף ידו. הוא מושיט אותה לכרטיסן ברכבת, וצפצוף קטן במכשיר הטלפון שלו מאשר שלאוסטרלונד יש כרטיס בתוקף. אין לו גם צורך במפתחות או בשינון סיסמאות שיכניסו אותו לטלפון ולמחשב או ינטרלו את האזעקה במשרד. הוא פשוט מקרב את כף היד לדלת, לטלפון או למחשב — והם נפתחים.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

בגופו של אוסטרלונד מותקנים ארבעה שבבים דיגיטליים מארבעה דורות שונים, החל באחד מיושן שמכיל עד 13 תווים בדומה לשבבים שמזהים כלבים, חתולים וסוסים, וכלה בשבב סיליקון מתקדם מאוד, שבעתיד יתחבר לבלוטות' ו־WiFi. בינתיים, אוסטרלונד ועוד אלפי אנשים בעולם, מתוכם כ־3,000 בשבדיה שבה הוא חי, משתמשים בשבבים בסטנדרט NFC, שמזוהה, בין היתר, על ידי מסופי תשלום וטלפונים חכמים.

 

יוֹוָאן אוסטרלוּנד משתיל שבב. "אני בן אדם שתמיד צריך לבדוק פעמיים שלא שכחתי שום דבר, כי אני רץ ממקום למקום ושוכח המון דברים. אני רוצה שתהיה לי היכולת להשתמש בשבב בכל דבר" יוֹוָאן אוסטרלוּנד משתיל שבב. "אני בן אדם שתמיד צריך לבדוק פעמיים שלא שכחתי שום דבר, כי אני רץ ממקום למקום ושוכח המון דברים. אני רוצה שתהיה לי היכולת להשתמש בשבב בכל דבר" צילום: אי.אף.פי

 

אוסטרלונד הוא לא רק משתמש נלהב בשבבים האלה אלא גם משתיל אותם והופך אנשים לדיגיטליים. במשך יותר מ־15 שנה הוא עסק ב־Body modification, אמנות שינוי הגוף שכוללת פירסינג, השתלת תכשיטי גוף וכדומה, ובמקביל התעניין בטכנולוגיה. "מהילדות ריתקו אותי מדע בדיוני וקיברנטיקה, ואז כששתלים מותאמים ביולוגית הופיעו, ידעתי שאוכל להשתיל אותם באופן קליני בטוח ולהשתמש בהם כדי לתכנת אותנו לשלוט במכונות. נוצר שילוב מושלם בין המקצוע שלי לתחומי העניין שלי ונהיה ביזנס".

 

שמה של החברה שאוסטרלונד הקים לפני שלוש שנים הוא Biohax, שם שמחבר בין ביולוגיה לפריצת מחשבים (האקינג). עד היום הוא השתיל קרוב ל־4,000 שבבים ברחבי אירופה ובארצות הברית. אחת לכמה שבועות הוא עורך "מסיבת שבבים" בעיר אירופאית, שמוכרזת מראש ומתמלאת מהר בסקרנים שרוצים שטכנולוגיה די טיפשה, צריך להודות, תפתור אותם מטכנולוגיות מיושנות וטיפשות עוד יותר כמו מפתחות וכפתורים שצריך ללחוץ עליהם כדי ליצור קומבינציית מספרים.

 

 

 

 

תהליך השתלת שבב נשמע מפחיד ואפילו מסוכן, אבל הדבר הכי גרוע שקרה בהשתלות של אוסטרלונד הוא שטיפת דם לכלכה חולצה של מישהו. הוא גם מבהיר שזה לא כואב, כמו לעשות חורים באוזניים. השבב, שגודלו כשל גרגיר אורז, מגיע בתוך מזרק חד־פעמי באריזה סטרילית. המשתיל, בכפפות היגייניות, מחטא את הגבעה הבשרית בגב כף היד, בצומת שמחבר את האגודל והאצבע, ואז מרים אותה מעט, מכניס את המחט ומחדיר את השבב מתחת לעור. מזל טוב. בתוך כמה שניות נולד עוד אדם דיגיטלי.

 

מימין: עובד חברת citywatcher מדגים פתיחת דלת עם שבב, ומסיבת השבבים שערכה Three square market מוויסקונסין באוגוסט, וחוללה מחאה ציבורית מימין: עובד חברת citywatcher מדגים פתיחת דלת עם שבב, ומסיבת השבבים שערכה Three square market מוויסקונסין באוגוסט, וחוללה מחאה ציבורית צילום: איי פי, יוטיוב

 

"הגענו לשלב שבו הטכנולוגיה נעה לתוך הגוף והופכת אותנו לדיגיטליים", הוא אומר. "האינטראקציה היומיומית עם דברים דיגיטליים סביבך נהפכת לחלקה. במקום להוציא כרטיס אשראי כדי לשלם, השבב מדבר עם המסוף באותה שפה וזה נגמר באלפיות של שנייה. זה מייעל את הלוגיסטיקה של החיים וחוסך כמויות עצומות של זמן. עד היום רק שלושה אנשים שינו את דעתם וביקשו שאוציא להם את השבב. אנשים באמת אוהבים אותו, שמחים להיפטר מכל הכרטיסים והמפתחות ולא רוצים להחזיר אותם לחייהם. המטרה שלי היא שאלך לכל מקום רק עם הטלפון שלי. אני בן אדם שתמיד צריך לבדוק פעמיים שלא שכחתי שום דבר, כי אני רץ ממקום למקום ושוכח המון דברים. זה מטריד ואני רוצה את היכולת להשתמש בשבב לכל דבר".

 

מכנים אותך ואנשים כמוך “סייבורגים”. אתה מסכים עם ההגדרה?

אוסטרלונד פורץ בצחוק. "לא. ההגדרה של סייבורג מתייחסת לחיבור דיגיטלי למערכת העצבים המרכזית, כשהאדם מקבל קול דיגיטלי, וזה הרבה יותר משתל. השבב הוא רק הרחבה שלך".

 

צ'יפים בכף היד צילום רנטגן צ'יפים בכף היד צילום רנטגן

 

הגוף ככרטיס האשראי

 

השבב שמושתל בבני אדם מאושר על ידי ה־FDA ומחירו בשבדיה שווה ערך לכ־600 שקל. הוא נמכר ריק, ללא שום מידע מלבד מספר זיהוי. "הדבר היחיד שמוטען מראש על השבב הוא מספר זיהוי קבוע, שהוא ייחודי גלובלית. אני לא יודע מהו, והוא גם לא מופיע על האריזה. היחיד שיודע מה המספר ומחליט איך להשתמש בו הוא בעל השבב", מסביר אוסטרלונד.

 

השבב עובד בטכנולוגיית NFC (קיצור של Near Field Communication, ובעברית, תקשורת טווח אפס), שהיא טכנולוגיית תקשורת אלחוטית קצרת טווח, שמאפשרת למכשיר קורא NFC לקרוא את המידע שעל השבב, כשהוא בקרבתו. חשבו על כרטיס אשראי, שהוא אחד השימושים העיקריים של טכנולוגיית NFC: השבב המותקן בכרטיס פסיבי עד שמקרבים אותו למסוף התשלומים בחנות, כדי שיקרא ממנו מידע ויאפשר לבצע את העסקה. עכשיו קחו את השבב של כרטיס האשראי והכניסו אותו לכף היד.

 

 

 

זאת טכנולוגיה בסיסית למדי, שאינה חדשה: שבבים כאלה מושתלים כבר עשורים בבעלי חיים ומשמשים קולרים וירטואליים; חברות משתמשות בהם כדי לעקוב אחרי משלוחים; ויצרני כרטיסי פלסטיק דוחפים אותם לכרטיסי אשראי, כרטיסי מועדון וכרטיסי חבר, שמונפקים בעולם במיליארדים. עכשיו השבבים עושים אותו דבר, רק מתוך גופו של אדם. בעל השתל הטרי מתפעל אותו באמצעות אחת מכמה אפליקציות NFC, חלק מהן חינמיות, אחרות בתשלום של כמה יורו, שבהן הוא מקשר את השבב לעצמו ומגדיר את שימושיו. כיום התכנות אפשרי רק במכשירי אנדרואיד ולא באייפון, אולם שבב מתוכנת ניתן לקרוא משני סוגי המכשירים.

 

באמצעות האפליקציות האדם הדיגיטלי מקשר את השבב לשירותי תשלום שלו, למחשב ולטלפון. כעיקרון, כל הפונקציות שפתוחות עבור טכנולוגיית NFC פתוחות גם עבור השבב שהושתל בכף היד — תשלומים, הרשאות גישה לאתרים, כרטיסי כניסה לאירועים, הורדת קבצים, נסיעה בתחבורה ציבורית, ארנקים וירטואליים, אנשי קשר לשעת חירום. אוסטרלונד מדמיין זיהוי כזה במערכת הבריאות, כך שאם אדם מגיע לחדר מיון, למשל, מיד אפשר לזהות אותו ולקבל את כל ההיסטוריה הרפואית שלו; וכך גם לגבי הנחיות למקרי חירום, הצפנת מטבעות קריפטו, הרשאות גישה לאזורים מאובטחים, בתים ומשרדים חכמים.

 

לא כל הפונקציות האלה קיימות כיום. ביוהאקס מפתחת אותן בעצמה אך גם מעודדת מתכנתים שמתלהבים מהשבבים לפתח אותן. "כל הטכנולוגיות האלה נבנות עכשיו. אנחנו רוצים לשחרר אותן מוקדם ככל האפשר, אבל אני לא יודע לומר מתי הן יבשילו כי יש עוד הרבה עבודה, חסר לנו מימון, ואת יודעת, אי אפשר לבקש ממפתח הערכת זמן מדויקת", הוא אומר וצוחק. "אנחנו משחקים בעצמנו עם כמה פיתוחים חדשים, שיאפשרו לגוף לדבר איתך ולומר איך הוא מרגיש ומה קורה איתו באמצעות השבב".

 

למשל, להזהיר אותי שהדופק שלי גבוה מדי?

"כן, או שרמת הסוכר גבוהה מדי או שנחשפת לחומרים רעילים ברמה מסוכנת. לשתל כזה יש ערך עצום, והוא יכול להחליף כלי ניטור חיצוניים לגוף. בניגוד להם, את השבב לא צריך לשאת, אי אפשר להפיל ולא צריך לחשוש שנאבד אותו".

 

יש מספיק ספקי שירותים שמשתפים פעולה והופכים את זה לכדאי?

"בטח. יש בזה עניין עצום, ובנקים מכל העולם יוצרים איתם קשר. זו דרך נהדרת לאפשר לאנשים להשתמש באופן תשלום חדש, שינתק אותם משימוש במזומנים".

 

מטרה נעה להאקרים

 

כמובן לא הכל מושלם בגן העדן של האנשים הדיגיטליים. אם זה היה כך, כולנו היינו מצטרפים אליהם בקלילות. לפני שניכנס לסוגיה המטרידה מכולן, שמרחפת מעלינו כל הזמן — סוגיית הפרטיות — אני שואלת את אוסטרלונד אם זה בכלל חוקי. בשבדיה אין חוק שאוסר השתלת שבבים כפי שאין חוק שמתיר אותה. "בהרבה אספקטים השבבים מצויים בתחום האפור, ואנחנו יוזמים רגולציה שתגדיר איזו מיומנות צריך כדי להשתיל אותם, מי צריך לפקח על זה, איך משתילים באופן בטוח. הרגולציה על תחום הקעקועים והפירסינג הגיעה מאוחר, אנשים עשו אותם במרתפים ומטבחים מזוהמים וזה הוביל לנזקים וזיהומים שעלו מאות מיליונים בשנה. אנחנו לא רוצים שזה יקרה שוב. הרגולציה נועדה להבטיח שאנשים ידעו שהכל נעשה באופן בטוח, לפי הספר ועל ידי אנשי מקצוע".

 

הרגולציה, הוא אומר, תבטיח גם את הפרטיות של בעלי השבבים. זו נקודה קריטית. הרעיון של שבב שמושתל בגוף נשמע מאיים מאוד. להבדיל מטלפון, אי אפשר לנתק אותו מהסוללה, לכבות אותו או להשאיר אותו בבית. מי שנושא אותו מחובר כל הזמן. השבב עצמו אינו מכיל מידע אבל הוא מספק גישה לכל המידע האישי הרגיש ביותר, שמרוכז באפליקציה: מי אני, מה קניתי, מה אכלתי, לאן נסעתי, כמה פעמים פתחתי את דלת המשרד. בעתיד, אם תהיה גישה לתיק רפואי או לדרכון, תהיה אפשרות לדעת מאילו מחלות אני סובל ולאילו מדינות אני נוסע.

 

למידע הזה יש ערך רב להאקרים, ושבב שמותקן בתוך הגוף הוא סיפור שונה מחשבון פייסבוק פרוץ שאפשר למחוק. גם העובדה שלא כל כך פשוט לשלוף את המידע נגד רצוננו, ושכדי לעשות זאת מישהו צריך להגיע עם מכשיר למרחק כמה סנטימטרים מהיד שבה השבב, לא בהכרח מרגיעה את החרדים לפרטיות.

 

ככל שהשבבים צוברים תאוצה הם הופכים טרנדיים וכל מיני חברות עורכות "מסיבת שבבים" כדי לעודד את עובדיהן להתקין שבב. ואז הרוחות סוערות. כך היה בקיץ שעבר, כשחברת הטכנולוגיה הקטנה Three square market מוויסקונסין הציעה לעובדיה להשתיל שבבים כדי לפתוח דלתות, להיכנס למחשבים ולמכונות צילום ולקנות בקיוסק שבתוך המשרד. זו לא היתה חובה, כמובן, ו־50 מתוך 80 העובדים החליטו להצטרף לשיגעון. אבל הסערה שנגרמה מכך הגיעה עד הסנאט.

 

בקי האריס, סנאטורית מנבאדה, יזמה הצעת חוק שתאסור על חברות לחייב את עובדיהן להשתיל שבבים ותבלום את המגמה כולה: "אין צעדי הגנה בשבבים האלו, אז אפשר לפרוץ למידע שהם מכילים ואפשר לעקוב אחרי בעל שבב עם הקורא המתאים". אחרים חששו מזליגת הטכנולוגיה: אם בהתחלה היא תשמש למטרות חיוביות, כמו זיהוי חולי אלצהיימר שעלולים ללכת לאיבוד בלי יכולת לומר מי הם ולסייע בהחזרתם הביתה, היא יכולה בהמשך לפגוע בפרטיותם של אסירים משוחררים ומהגרים לא חוקיים, עד שיום אחד רוב האנשים יגלו שהם נופלים לקטגוריה כזו או אחרת שמחייבת לתייג אותם אלקטרונית. "אנחנו על סף חברת מעקב שבה כל תנועה ופעולה ינוטרו, יתועדו ויותאמו (עם מקורות מידע אחרים)", הזהיר בארי שטיינהרדט מהאגודה האמריקאית לחירויות אזרחיות.

 

"מובן שלשים דברים בתוך הגוף זה צעד גדול. גם אני חשבתי ככה", אומר פטריק מסטרטון, מנכ"ל אפיסנטר (Epicenter), חלל עבודה משותף בשטוקהולם שבו יושבים כמאה סטארט־אפים, ושיוזם מדי פעם מסיבות השתלת שבבים לעובדיו. אחד המושתלים הוא מסטרטון עצמו. "מצד אחר", הוא אומר, "אנשים משתילים קוצבי לב ששולטים בלב שלהם. זה רציני הרבה יותר משבב קטן שמתקשר עם מכשירים".

 

"טלפונים ניידים מסוכנים הרבה יותר לפרטיות שלנו", מרגיע פאוול רוטר, מהנדס ביורפואי מאוניברסיטת AGH למדע וטכנולוגיה בקרקוב. "אם פורצים אליהם, טלפונים הם מכשירי הריגול המושלמים, עם מיקרופונים, מצלמות ו-GPS. בהשוואה אליהם, סיכוני הפרטיות בשבבים קטנים מאוד". תומכי השבבים מסבירים כי מעט מאוד מידע בעל ערך נמצא בשבב, ורובו גם לא נמצא באפליקציה, רק מתווך דרכה. שנית, בשבב אין GPS כך שאין שום אפשרות לעקוב בסגנון אורווליאני 24/7 אחרי בן אדם באמצעות השבב.

 

שבדים אוהבים שבבים

 

שבדיה היא מדינה ידידותית מאוד לטכנולוגיות חדשות ומרחיקות לכת, ולכן זה לא צריך להפתיע שבה צמח אוסטרלונד, משתיל השבבים העסוק בעולם, ושבה יש גם הכי הרבה מושתלי שבבים. "יש לזה כמה סיבות. הראשונה היא שבשבדיה האוריינות הטכנולוגית גבוהה מאוד, כמו בישראל. אנשים פתוחים לטכנולוגיה ולהוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות. דבר לא עוצר אותם", מסביר האנֶס שוּאֶבַּלד, האקר ומנהל הדיסרפשן הראשי של אפיסנטר. "הסיבה השנייה היא שבאופן כללי שבדים סומכים על הממשלה שלהם ולכן פחות מסתייגים מטכנולוגיות כאלה".

 

בניגוד לארצות הברית, בשבדיה לא התעוררה סערה ואף אחד לא חשב שמישהו מתכנן להשתמש בטכנולוגיה כדי לרגל אחרי העובדים. "אנשים משתמשים בשבב כדי לפתוח דלתות, להיכנס לחדרי ישיבות, לקבל הרשאה למדפסות שאנחנו חולקים, לקנות חטיפים ושתייה במכונות ולשלם איתו", מסביר שואבלד, שמתרוצץ בעולם כמעין שגריר של ביוהאקינג ומרצה על התחום. השבבים, הוא מסביר, יכולים אפילו להפחית סכנות נפוצות שקיימות כיום: "למשל, אם שמים קורא בקת של אקדח הופכים אותו לאישי, ואז אם מישהו ייקח אקדח משוטר הוא לא יוכל לתפעל אותו, וילד שימצא אקדח לא יוכל להשתמש בו. בעיניי זה שימוש מוצלח מאוד".

 

הפגנה נגד השתלת שבבים בחולי אלצהיימר בפלורידה. בארה"ב פועלים להגביל השתלות הפגנה נגד השתלת שבבים בחולי אלצהיימר בפלורידה. בארה"ב פועלים להגביל השתלות צילום: איי פי

 

עלולות להיווצר גם בעיות של אבטחה ופרטיות.

"כמובן. הפרטיות והאבטחה צריכות להיות מושלמות. אני האקר בעצמי, הנושא חשוב לי, וכרגע אני לא רואה בשבב שום בעיית פרטיות. אם מישהו מודאג מזה, שיסתכל קודם על הטלפון הנייד שלו, שיודע עליו הכל, ועל הדפדפן שלו שיודע מה הוא מחפש, תחומי העניין שלו, כמה הוא מרוויח ואת פרטי חשבונות הבנק שלו. בהשוואה אליהם, השבב לא יודע כלום".

 

גם אוסטרלונד, מטבע הדברים, בא להרגיע. "הטכנולוגיה אולי שינתה צורה, אבל היא עדיין כפופה לחוקי הגנת מידע. זה אומר שבעלי השבב הוא גם הבעלים של המידע. לאף אחד אין עותק שלו. ואם הוא מוסר למישהו חלק מנתוניו, מי שמקבל אותם מוכרח על פי החוק למחוק אותם לבקשתו".

 

מבחינתו, השתלת שבבים בבני אדם היא לא רק ביזנס או סידור לעצלנים ושכחנים, אלא חלק מאידיאולוגיה רחבה יותר. אוסטרלונד קורא לה Internet of us, על משקל Internet of things. העתיד, הוא מאמין, טמון בחיבור חלק שלנו עם העולם הדיגיטלי שעוטף אותנו, במתכונת פלטפורמה פתוחה ובאופן שיעצים גם את נטולי האוריינות הטכנולוגית. "הדברים משתנים מאוד באירופה", הוא אומר. "אנחנו מלמדים אנשים מה הערך שלהם כבעלי המידע של עצמם. הגיע הזמן שהמשתמש הממוצע יהיה מודע יותר, ישלוט בנתונים שלו וידרוש בעלות על האישיות הדיגיטלית שלו. אני רוצה שאנשים ישלטו בסביבה הדיגיטלית שלהם וידעו להגן עליה. אתה הבוס ואתה חופשי להשתמש בטכנולוגיה בכל דרך שתרצה. המטרה שלי היא לספק אותה באופן בטוח, אתי, בר־קיימא ועם יושרה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x