• תפריט
משה גורלי

חוק הלאום הוא "חוק פגיעה במיעוטים"

הצעת חוק הלאום, שאושרה אתמול בקריאה ראשונה, הוגשה בעיקר כניסיון של הימין לסתור את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שנתפס כ"שמאלני". אבל כבר בכך שהוא מדיר חמישית מאזרחי המדינה, הוא נכשל. הסיכוי שיעבור נמוך

משה גורלי 08:2502.05.18

האם בכל עתירה של ערבים, נשים והומוסקסואלים יידרש בית המשפט העליון "לאזן" את הכרעתו מול חוק הלאום? ואיך בדיוק, בגריעת זכויות מיעוטים?

 

במסגרת קרבות ההכרעה על זהותה של מדינת ישראל, בין "היהודית" ל"דמוקרטית", נחלה אתמול ה"יהודית" ניצחון. הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. "אסתכן בהערכה שחוק לאום שאין בו שוויון זכויות לכל אזרחי ישראל לא יעבור בקריאה שלישית", הגיב ח"כ בני בגין מהליכוד. ההצעה עברה ברוב של 64 נגד 50, ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה מיוחדת בראשות ח"כ אמיר אוחנה.

 

חוק יסוד הוא מסמך חוקתי. חוקה אמורה לגלם הסכמה חברתית רחבה, וכבר במבחן הזה ההצעה נכשלת. כשהקואליציה והאופוזיציה ניצבות משני עברי המתרס, כש־20% מתושבי המדינה הערבים מודרים ממנה, התוקף החוקתי־מוסרי של ההצעה מפוקפק ולא רק הצורך בה.

 

יוזם החוק, חכ אבי דיכטר יוזם החוק, חכ אבי דיכטר צילום: עמית שאבי

 

צורך פסיכולוגי

 

הצורך בהצעה הוא בעיקר פסיכולוגי. בבסיסה מונחת הקובלנה הידועה של הימין. היוזם, ח"כ אבי דיכטר, טען כי יהדותה של המדינה היא "עובדה ברורה, עובדה יצוקה. אבל למרות הכל, אחרי 70 שנה, לצערנו היא לא ברורה לכולם". כלומר, העובדה ידועה ומוצקה, רק לא ברורה לכולם. ומי זה כולם? והאם לאחר שההצעה תעבור זה יהיה ברור גם להם? הקואליציה הימנית התומכת, מתעטפת כדרכה בקורבנוּת, בחוסר ביטחון עצמי, בצורך האובססיבי להניף דגלים, ולנפנף במובן מאליו.

 

 

הצורך הפרקטי־משפטי בהצעה מובלע בטיעון הבא של דיכטר: חוק הלאום ישלים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אל מול החוק השמאלני־ליברלי־הומני־דמוקרטי" הזה, שמכוחו תובעים החלשים והמיעוטים שוויון וזכויות, נעמיד חוק משלנו, גאה וזקוף, יהודי ולאומי. האם הציפייה היא שבכל עתירה של ערבים, נשים, רפורמים, הומוסקסואלים, ושאר מוקצי ונפגעי האורתודוכסיה היהודית, יידרש בית המשפט העליון "לאזן" את הכרעתו אל מול חוק הלאום. ואיך הוא יעשה זאת? בגריעת זכויות המיעוטים, בהדרתם, בהתעלמות מכל ערך שאינו "יהודי"? וכמו השאלה הנצחית "מיהו יהודי" ניתן יהיה לשאול כאן "מהו יהודי".

 

חלק מהחרדים מסתייגים מהחוק הזה. וכדאי לזכור שיש גם ערכים יהודיים שניתן לשאוב מהם צדק ושוויון. למשל הערכים היהודיים שהוכנסו למגילת העצמאות כ"יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". ואם כבר נביאי ישראל, כדאי להאזין בהזדמנות זו לאחד הגדולים שבהם, הנביא ישעיהו, שרלוונטי גם היום:"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים, יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם".

 

ז'בוטינסקי, לא פחות מבנט

 

נייר העמדה של המכון הישראלי לדמוקרטיה לעניין חוק הלאום נפתח בציטוט של זאב ז'בוטינסקי: "אינני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופיה ה'לאומי'. סבורני, כי סימן טוב הוא לחוקה, אם נמעט למצוא בה סעיפים כאלה. הדרך הטבעית והטובה ביותר היא, שאופיה ה'לאומי' של מדינה יהא מובטח על ידי עצם העובדה שיש בה רוב מסוים". ז'בוטינסקי לא היה פחות לאומי מדיכטר, בנט, שקד, רגב או אוחנה, אבל פיעמה בו רוח של לאומיות ממלכתית ליברלית־שוויונית שהכילה את "בן ערב, בן נצרת ובני". את הרוח הזו קיבלו עליהם הרצל, מגילת העצמאות וגם ליכודניקים כמנחם בגין ובנו בנימין זאב. והנה, אחרי 70 שנה, עם כלכלה, צבא ורוב יהודי איתנים, עדיין חשוב לקואליציה לתקוע אצבע בעין של המיעוט הערבי. בגימוד השפה הערבית, בחיזוק עקיף של ההפליה באמצעות ועדות הקבלה לישובים, במתן העדפה למורשת ולמשפט העבריים ועוד.

 

הצורך בחוק הלאום דומה לצורך בפסקת ההתגברות, חוק ההסדרה, חוק המרכולים ובשאר יוזמות שנועדו למוסס את הרכיב הדמוקרטי בזהות הלאומית לטובת הרכיב היהודי, ולמנף את הסנטימנט הפטריוטי אצל רוב הישראלים למטרה שלא מוסכמת עליהם — משיכת השטיח החילוני מתחת לרגליהם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x