• תפריט
נשים ועסקים
מגזין נשים מרץ 2018 גג עמוד

"אני לא רוצה להיות צודקת. אני רוצה לנהל את המדינה"

הצעת חוק אחת, שורת הצבעות, שני סרטונים בפייסבוק, ראיון אחד לרדיו, ארבעה ציוצים בטוויטר, כתבה לעיתון, אירוע יחצ"ני ותמונה באינסטגרם, וכל זה ביממה אחת. ח"כ מרב מיכאלי לוחצת על הגז בכל החזיתות במקביל, הכל כדי להביא את העבודה לשלטון

רותה קופפר 08:4721.03.18

לומר על ח"כ מרב מיכאלי שהיא חרוצה יהיה מדויק, אבל מפוספס. כלומר, כן, מיכאלי עובדת בלא הפוגה, אבל מה שמתדלק את המנוע שלה הוא פחות מוסר עבודה אָ"דֶ גורדוני ויותר מחויבות טוטאלית, בוערת, לאג'נדה החברתית שלה. המחויבות הזו יוצרת המשך ישיר ממיכאלי האשה לאקטיביזם שלה, לפעילות הפוליטית שלה, כמעט בלי מחיצות, כך שהפוליטיקה אינה ג'וב שיש להיות חרוצה בו אלא שליחות.

 

וכן, המחויבות הזו מכתיבה סגנון חרוץ מאוד, יעיל ותכלסי. מיכאלי מקדמת את האג'נדה שלה בכל החזיתות בו זמנית: ביום העבודה שבו הצטרפתי אליה היא זגזגה בין הצבעות בכנסת, קידום הצעות חוק שלה ופעילותה בוועדת חוץ וביטחון לבין כתבה לעיתון, אירוע יחצ"ני, ראיון רדיו, וידיאו־צ'ט אינטרנטי, שני סרטונים בפייסבוק, ארבעה ציוצים בטוויטר ותמונה באינסטגרם. ביום אחד היא נגעה בכל המדיות והניו־מדיות חוץ מטלוויזיה. בפגישה מקדימה שלנו, בערב חורפי אחד בבית קפה בתל אביב, היא נזכרה בימים שבהם כתבה מאמרים לעיתונות והקדישה יום שלם לכל מאמר: "מה זה החיים האלה?", תמהה על עצמה שלפני כמה שנים. "את יודעת מה אני מספיקה במספר השעות הזה היום?".

 

התשובה היא "הרבה".

 

 

צילומי הווידיאו צ'ט. "כילדה חלמתי לשחק בתיאטרון" צילומי הווידיאו צ'ט. "כילדה חלמתי לשחק בתיאטרון" צילום: אוהד צויגנברג

 

9:15

מתחילות את יום העבודה

 

מיכאלי ואני נפגשות בכניסה לביתה בתל אביב, לא רחוק מהעירייה. הדוברת שלה, ליבי צ'יפסר, כבר מחכה למטה, אחרי שעברה על העיתונים ועדכנה את מיכאלי. לרכב, ג'יפון של מזדה, מצטרפת היועצת המשפטית אורלי, שחולקת בנהיגה עם צ'יפסר. את היועץ הפרלמנטרי ניר רוזן אוספים בדרך, ובזאת מושלם צוות הנסיעה הקבוע. האווירה שמיכאלי משרה נעימה, אבל מקצועית: השיחה בדרך היא על פוליטיקה, לא על סדרות טלוויזיה. יושבות האוטו מדברות - כך בסגנון הדיבור שמיכאלי השרישה - על סדרת פרשיות של הטרדות מיניות במשטרה. עוד מעט מיכאלי תדבר על זה בתוכנית הרדיו של אראל סג"ל.

 

 

מיכאלי. "יש שלושה דברים מרכזיים שצריך לחתור אליהם: סיום הסכסוך, הגברת השוויון, וקידום מדינה יהודית־חילונית־דמוקרטית. כל השאר זה רעש". סטיילינג: מיקי ממון, איפור ושיער: לירון גולדנברג, חולצה: מסימו דוטי מיכאלי. "יש שלושה דברים מרכזיים שצריך לחתור אליהם: סיום הסכסוך, הגברת השוויון, וקידום מדינה יהודית־חילונית־דמוקרטית. כל השאר זה רעש". סטיילינג: מיקי ממון, איפור ושיער: לירון גולדנברג, חולצה: מסימו דוטי צילום: ינאי יחיאל

 

 

 

10:20

עוצרות בשער הגיא

 

היום הוא ט"ו בשבט, והעצירה נועדה לטקס נטיעות של מפלגת העבודה בסימן הוקרה לפלמ"ח, אבל האירוע נטען במשמעות עמוקה בהרבה כיוון שאמש נפטר המשורר חיים גורי, שכתב את המילים ל"באב אל־וואד". בחורשה שטופת השמש החורפית מסודרים עשרות כיסאות פלסטיק, ובקהל, לצד הפלמ"חניקים, כבר ממתינים כמה חברי כנסת של המפלגה. מיכאלי בולטת מעל כולם ומצטלמת בטבעיות בבגדים השחורים ובשיער האסוף, הופעה שאימצה לעצמה עם כניסתה לפוליטיקה ושהפכה סימן ההיכר שלה. בשיחה אחרת אני שואלת אם ויתרה לטובת סגנון הלבוש הזה על אהבתה לאופנה, והיא נזעקת ואז מחייכת, מרימה את שולי המכנסיים ומראה לי את מגפי הגוצ'י שהיא נועלת. שחורים כמובן.

 

היו"ר אבי גבאי עולה לומר כמה מילים. ברגע של ספונטניות הוא מציע לקרוא למקום על שמו של גורי. בקושי 50 איש יש באירוע, ובכל זאת פורצת מהומה־זוטא: הפלמ"חניקים הרי נאבקו בהחלטת הממשלה מ־2011 לקרוא לאתר על שמו של אדם ספציפי (רחבעם זאבי), ורק באפריל האחרון הצליחו להביא לביטולה. "גורי עצמו התנגד לזה!", צועקים מהקהל.

 

האירוע הקטן הזה מזכיר לי דברים שאמרה מיכאלי בפגישה המקדימה בבית הקפה. "חלק מהבעיה שלנו הוא קרבות הרחוב בתוך המפלגה", ענתה כששאלתי על גבאי, על פזילתו לימין ועל התגובות שהוא מעורר בשמאל. "אני מגבה את גבאי, הוא היו"ר שלי. אני רוצה שהוא ינצח. נקודה. כל מה שהוא אומר, אני מאחלת לו שזה יעבוד".

 

 

עם אבי גבאי בנטיעות בשער הגיא. "עומדת מאחוריו במאה אחוז" עם אבי גבאי בנטיעות בשער הגיא. "עומדת מאחוריו במאה אחוז" צילום: ניר קורן

 

זה נשמע קצת כמו יישור שורות.

"לא. בתוך המחנה ישנה משטרת השמאל, שכל הזמן בודקת אם את מספיק שמאלנית, ויש פיצול כוח. אחד הדברים הכי משמעותיים שצריך לעשות הוא להתאחד. כך גם בפמיניזם: בינואר 2017, אחרי שטראמפ נבחר, הסתכלתי על מצעד הנשים בוושינגטון ואמרתי, 'למה לא יצאתן לבחור בהילארי?'. היה שם חוסר סולידריות. הרדיקליות שהעדיפו את ברני סנדרס פגעו בה. סנדרס דיבר על חלוקת ההון, על המאבק בין ה־1% העשיר לשאר ה־99%. ואני אמרתי, 'רוצים לדבר על חלוקת הון? תפתחו את דו"ח האו"ם על נשים מ־2015 ותראו את חלוקת ההון בין נשים לגברים בעולם'. סנדרס גמר את הילארי, לא טראמפ. אני לא מתרגשת מזה שמאות אלפי נשים יצאו לרחובות עם שלטים נגד מיזוגיניה, Not Good Enough".

 

אז על חלק מהעקרונות צריך להתגמש. על אילו יש להתעקש?

"יש שלושה דברים מרכזיים שצריך לחתור אליהם: סיום הסכסוך, הגברת השוויון, וקידום מדינה יהודית־חילונית־דמוקרטית. כל השאר זה רעש".

 

11:10

נוטעות, זוכרות ומתראיינות

 

הטקס מסתיים. כמה בני ובנות 90 קמים לשיר את המנון הפלמ"ח. מיכאלי נעלמת ביער כדי להתראיין לסג"ל, וחוזרת בזמן לפוטו־אופ עם גבאי. בין לבין היא מספיקה לצייץ בטוויטר שלוש פעמים.

 

בדרך לכנסת עוצרים במושב שורש כדי לצלם "סדר יום", סרטון יומי שמיכאלי מעלה למדיה החברתית ובו היא מספרת מה בכוונתה לעשות בהמשך היום, כולל הזמנה לוידיאו־צ'ט איתה בערב. רוזן מצלם אותה בין עצי הזית שוב ושוב. בטייק השביעי היא מרוצה.

 

הצוות של מיכאלי בלשכתה הצוות של מיכאלי בלשכתה צילום: אוהד צויגנברג

 

 

12:00

מגיעות למשכן

 

אנחנו עוברות בלבירינת של מסדרונות, קומות ומדרגות אל לשכתה של מיכאלי, שכוללת שני חדרי עבודה קטנים ושירותים שהם גם מטבחון. היא נכנסת עם זר פרחים ואננס שהח"כים קיבלו לכבוד ט"ו בשבט ומצטלמת איתם לאינסטגרם.

 

בלשכה אין הרבה סממנים אישיים: ישנה מריונטה של בילבי; על אחד מלוחות השעם שעל הקיר מוצמד ראיון שנתנה עם ליאור שליין, בן זוגה זה 12 שנה (והאיש שהוא תוכנית הסאטירה "גב האומה"), וכתבה על הצעת חוק שקידמה. מעל השולחן תלויה תמונה שלה עם סבה, נחמיה מיכאלי.

 

את הסב מיכאלי מזכירה בהזדמנות אחרת, בהקשר של השתייכותה למפלגת העבודה. "סבא שלי היה המזכיר האחרון של מפ"ם; כשחברו למרצ הוא החזיר את המפתחות. כך שאני במפלגת העבודה מהבית, ואני באמת־באמת רוצה להחליף את השלטון. אני לא רוצה להיות רק צודקת; אני רוצה להיות בעמדת ניהול המדינה".

 

הדרך לשם, לפי התפיסה שלך, עוברת בתפקיד יו"ר העבודה.

"כמו רבים מחבריי, יום אחד ודאי אתמודד על התפקיד הזה, אבל היו"ר שלי הוא אבי גבאי ואני עומדת מאחוריו במאה אחוז. אני מאמינה בסגירת שורות והתייצבות יחד".

 

מרימים כוסית וויסקי לכבוד יום ההולדת של רוזן, אוכלים עוגות, ומיכאלי עובדת על הצעת חוק שהיא עומדת להגיש בעניין חופשת לידה שוויונית, המתבססת על מודל איסלנדי של תשעה חודשים: שלושה חודשים לאם, שלושה חודשים להורה שלצדה (שאי אפשר להעבירם לאם), ועוד שלושה חודשים שההורים יכולים לחלק ביניהם.

 

"מאז שאני בכנסת, אני מבינה עד כמה החוק ממגדר אותנו", היא הסבירה באותה פגישה בבית הקפה. "כשהחוק נותן חופשת לידה רק לאשה, הוא הופך אותה לאמא; הוא משאיר אותה עם התינוק או התינוקת, כשאנחנו יודעות ממחקרים שמעבר להורמונים שמתפתחים אצל האם הנושאת את התינוק ברחמה, מה שיוצר את ההורמונים האלה אחר כך הוא הטיפול הפיזי בתינוק; וכשגברים עושים את זה ההורמונים מתפתחים אצלם באותן רמות בדיוק.

 

"החוקים האלה, שנועדו בעבר להגנה על נשים, הפכו להיות חוקים המגינים על גברים - כי נשים נשארו אלה שעושות עבודה שאין הכרה בערך הכלכלי שלה. זה מגן על גברים מפני כניסה של נשים למקום העבודה. חזקת הגיל הרך נתנה לנשים הגנה וקצת כוח, אז הגברים רוצים לקחת אותו".

 

וכעת, לנוכח המאמץ להגדיל את משקלו של המשפט העברי בחוק הישראלי, האם יחמיר מצב הנשים?

"דמוקרטיה היא החילוניות. אין דמוקרטיה דתית בעולם. אנחנו חייבות וחייבים להיאבק נגד סמכויות בתי הדין הרבניים, נגד המשפט העברי כחוק מדינה. אין דרך אחרת.

 

"מי שהקימה את ישראל זו היהדות החילונית. היא היתה ההגמוניה, ומהמקום הזה, מתוך אמון, היא נתנה לדתיים ולחרדים מפתחות שהיא לא העלתה על דעתה שיעשו בהם שימוש לרעה. אחרי 67', כשהכוחות המשיחיים והלאומניים העלו הילוך, ההגמוניה הפגינה מולם חולשה. השלב השלישי היה ההסתה של נתניהו, שהחל לדבר על מיהם יהודים ולא יהודים. הוא לא דיבר על ישראלים, אלא על יהודים. זה אותו נרטיב שאמר שרבין לא לגיטימי כי תומכים בו הערבים. אחר כך בא הקמפיין של 'נתניהו טוב ליהודים', משם 'השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים', כל הדרך ל'שלטון הימין בסכנה כי הערבים נעים בכמויות כי השמאל מביא אותם באוטובוסים'".

 

אחרי הגילויים החדשים בחקירות נתניהו שאלתי את מיכאלי לתגובתה. "לישראל מגיע ראש ממשלה שלא מרחף מעליו כזה ענן של חשדות. אבל יותר מכל, נתניהו צריך ללכת כי כדי להישאר ראש ממשלה הוא שרף כל מוסד של הדמוקרטיה בישראל: המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, וגם לעג וביזה והשפיל חלק גדול מהאזרחיות והאזרחים שהוא אמור לשרת".

 

13:45

דמוקרטיה במליאה ובבית

 

אנחנו הולכות למליאה. רביעי הוא יום של הצעות חוק פרטיות, אבל הפעם, כיוון שמצביעים על העלאת קצבת הנכות, יש במליאה נוכחות גבוהה במיוחד, גם של ראש הממשלה. "האופוזיציה כל כך מושקעת בחוק הנכים, כך שהסכמנו שזה יהיה ברביעי", מסבירים אנשיה של מיכאלי.

 

בפעילות שלה, מיכאלי מתמקדת בהגנה על סקטורים חלשים - כלכלית וג'נדריאלית. היא עסקה, למשל, בזכויות חייבים וחייבות (כמו ביטול המאסר בהוצאה לפועל), בביטול גיל פרישת חובה ובשוויון זכויות וחובות סוציאליות לעצמאים. באשר לחוק חופשת הלידה אין לה אשליות, היא בטוחה שהוא לא יעבור: "הקואליציה מצביעה פה אחד, נדיר שמישהו מצביע באופן עצמאי".

 

חוק נוסף שהיא עובדת עליו בימים אלה הוא נגד התעמרות במקום העבודה. "כמו שעשו עם הטרדה מינית, החוק נועד קודם כל לתת שם לתופעה, ואחר כך לעקור אותה מן השורש. לדרוש ממעסיקות ומעסיקים ליצור סביבת עבודה שפחות מאפשרת את זה".

  

מיכאלי במליאה. "יום אחד אתמודד על תפקיד יו"ר העבודה" מיכאלי במליאה. "יום אחד אתמודד על תפקיד יו"ר העבודה" צילום: אוהד צויגנברג

 

בואי נדבר על שליין, שהואשם בתקשורת כאילו התעמר בעובדי המערכת שלו.

"הוא הכחיש באופן חד־משמעי. מעבר לזה, אני מפנה אותך אל נציגיו".

 

למה את לא מגיבה? ב"אופירה וברקוביץ'" דווקא דיברת על זה.

"היתה סיטואציה של…", היא אומרת ומשלימה את המשפט בתנועות יד. "נתפסתי ברגע של...".

  

עם בן הזוג ליאור שליין. "אהבה, חד־משמעית" עם בן הזוג ליאור שליין. "אהבה, חד־משמעית" צילום: רפי דלויה

 

 

המודל הזוגי שלכם, שלא כולל נישואים וילדים וכן כולל מגורים בדירות נפרדות, כבר משך הרבה תשומת לב. אמרת בעבר שהיית רוצה לראות יותר מצבים כאלה. למה זה לא קורה?

"קודם כל, כי זה החוק. הדרך היחידה להתקשר זוגית, כלכלית ומשפטית לצורכי משק בית משותף לגידול ילדות וילדים - היא נישואים או קופיקאט שלהם. בישראל אין פורמט של נישואים אזרחיים. החוק מנהל אותנו ברמות עמוקות בהרבה משנדמה לנו". וכדי שלא יהיו אי־הבנות לגבי טיב המודל שלה ושל שליין היא מוסיפה: "אנחנו בזוגיות, בואי. חד־משמעית. אהבה".

 

על הטרדה מינית ועל תנועת MeToo# היא אומרת: "אין אשה בעולם שלא חוותה הטרדה מאיזשהו סוג. אבל אין לי סיפורים שיש לי צורך לספר. מה שחשוב להגיד הוא שלא משנה באיזו פוזיציה את, את לא חסינה. עדיין יש אי־שוויון בין המינים, ותמיד יימצא הגבר שיכול להטריד אותך".

 

היית מיודדת עם אלכס גלעדי, שהשמיעו נגדו טענות על הטרדה מינית ואונס.

"הייתי מיודדת איתו לפני 17 שנה, היום אנחנו לא בקשר. חיזקתי את ידיהן של המתלוננות. העמדה שלי היא תמיד להאמין למתלוננות".

 

14:40

אוכלת רגיל וטורפת תקשורת

 

מיכאלי מכינה לעצמה סלט. זאת הזדמנות מצוינת לבחון אם מיכאלי הח"כית אוכלת אחרת ממיכאלי כוכבת הטלוויזיה של שנות התשעים, שנודעה בנטייתה לאכול בידיים. סקופ: היא אוכלת רגיל.

 

בתקופה ההיא בתקשורת מיכאלי היתה שדרנית ברדיו ובטלוויזיה, יצרה סרטים תיעודיים וכתבה טורי דעה לעיתונות, לצד פעילותה הפמיניסטית - אבל אף אחת מהפעילויות האלו לא היתה חלום הילדות שלה. "בתור ילדה חשבתי שאהיה שחקנית בתיאטרון. זה עבר לי כי רציתי להגיד טקסטים שלי ולא של אחרים", היא מספרת. "כנערה עבדתי בחנות הספרים ליריק, ובין שנת השירות לצבא עבדתי במודן. אהבתי לכתוב, קראתי הרבה, רציתי לעבוד בספרים, ואז הגעתי לגלי צה"ל ואת יודעת, הקצב, הריגוש - והפסקתי לקרוא. לעולם לא חזרתי לקרוא באותה מידה". כשהיא קוראת, היא אומרת, זה יותר קלאסיקות, ועם השנים כמעט רק נשים.

 

"בכלל לא הייתי מפוקסת על קריירה, גם כשהיתה לי כזאת. כששידרתי לא התייחסתי לדברים כמו נדל"ן ברדיו ובטלוויזיה (שעת שידור עם שיעור חשיפה גבוה, ר"ק). מה שקרה זה שיותר ויותר השתמשתי בחשיפה שלי כדי לקדם את הנושאים שאני מאמינה בהם".

 

לא היה יום ספציפי שבו הגיעה לפוליטיקה. "שלוש פעמים פנו אליי לבוא לפוליטיקה. בהתחלה הרהרתי בזה בקטנה ולא הלכתי על זה. כשבא עמיר פרץ ואמר 'למה שלא תרוצי בעבודה' אמרתי 'ממש אין על מה לדבר'. אבל חשבתי על זה שוב, והתייעצתי עם המון אנשים, יועצים אסטרטגיים, חברי כנסת לשעבר, אנשים בתקשורת. התגלגלתי לתוך זה".

 

מאז היא מחשבת את צעדיה. "קשה לי עם הצורך להגיב על כל דבר. אין לי צורך כזה. אני לא צועקת ולא מתלהמת".

 

הפוליטיקה הפכה אותך לממלכתית?

"השיח של ימין־שמאל מאוד מתלהם. אומרים דברים איומים, גם אישיים וגם כלליים. הרף הוא בשמים: כל דבר הוא הכי זוועה, שיא השחיתות. אין דירוג. אני מבינה את הסיפוק בזה, אבל קיבלתי החלטה שלא להתלהם כבר כשהתחלתי לכתוב מאמרים לעיתונות. זה עולה לי בכותרות, כי לא מצפים מאיתנו לענייניות. רגש נורא נחשב, רציונליות לא נחשבת. יש לי קושי עם הסטנדרט הזה".

 

15:45

המליאה היא מקום מועך

 

עוד לא הוחלט על מה יהיה סרטון הווידיאו השבועי שמיכאלי מעלה בעמוד הפייסבוק שלה בכל סוף שבוע. "אנחנו נהיה כאן עד 2 בלילה", אומר רוזן.

 

מיכאלי רצה להגיש את הצעת החוק שלה על חופשת לידה. את ישיבת המליאה מנהל סגן יו"ר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה. הוא מנהל עם מיכאלי דיאלוג מעל הפודיום, והיא מחליטה לא להעלות את החוק להצבעה בפעם הזאת. מאוחר יותר תגיד שמתסכל אותה שאייכלר הפריע לה לדבר, שלא הצליחה להביא את עצמה, "לפעמים יש משהו מועך במליאה". בינתיים היא נשארת שם להמשך ההצבעות, ואני חוזרת לצוות שלה בלשכה.

 

תגידו, אם המחנ"צ יהיה בממשלה, מה מרב תרצה לעשות?

"להיות שרת המשפטים", אומרת צ'יפסר, ורוזן מוסיף, "נסתפק בשרת התרבות".

 

"מה כבר אפשר לעשות עם תקציב של 15 מיליון שקל?", שואלת אורלי ומכוונת לקטנים שבמשרדי הממשלה. "עדיף לעמוד בראש ועדה גדולה".

צ'יפסר מנסה לתאם נסיעה של מיכאלי לערוץ 20 לראיון, אבל זה לא מסתדר עם ההצבעות במליאה. רוזן מתחיל לכתוב את הטקסט לסרטון השבועי. הוחלט שהוא יוקדש להפגנות באשדוד.

 

18:50

בין הצבעות לראיונות

 

כבר ערב. בלשכה, צ'יפסר ואורלי אוכלות מהחמין ההונגרי־מרוקאי של אמא של אורלי. במליאה, מיכאלי נשאבה לסדרת ההצבעות, מה שמעיב על הווידיאו־צ'ט שתוכנן בלשכה. הפתרון: רוזן ופעילה מתנדבת יישבו עם אייפד ומחשב במזנון הכנסת, ומיכאלי תזגזג בין צ'ט במזנון להצבעות במליאה. היא מתחילה את הצ'ט, רצה להצביע נגד הצעה של אורן חזן, חוזרת למזנון ומבקשת שינמיכו את הווליום בטלוויזיה בזמן הצ'ט, כי יש מהומה במליאה (חזן בדיוק כינה את היו"ר יולי אדלשטיין, אסיר ציון לשעבר, "סטלין"). אחר כך היא מצביעה שוב, רצה שוב לצ'ט וחוזר חלילה.

 

השאלות בצ'ט נעות מעמדתה בנוגע לפליטים וחוק ההתעמרות בעבודה ("אל תהססו לשלוח מיילים לשר כץ", היא דוחקת בצופים), לשאלות למה הצביעה בעד הצעת החוק בעניין הנכים ("היא היתה יכולה להיות טובה בהרבה, אבל למה שאצביע נגד תוספת לנכים?!"), מיהי הדמות האהובה עליה ב”משחקי הכס” ("חאליסי, טיריון וג'יימי"), והאם השמועה על חברת כנסת מהמחנ"צ שמתעתדת לעבור למרצ מתייחסת אליה ("לא, באופן מוחלט. אני מזדהה עם האידיאולוגיה של העבודה").

 

בתוך כך מגיע אחד מאנשי משמר הכנסת ואומר שאסור לצלם במזנון. מיכאלי, שעברה הטלוויזיוני הכין אותה לרגעים כאלה, לוקחת את האייפד וממשיכה את הצ'ט בהליכה, כשרוזן והמתנדבת צמודים עם הלפטופ.

 

20:20

חוזרת ללשכה

 

הטקסט לווידיאו מוכן. היא מוציאה את דגל המדינה ואת דגל המחנה הציוני ומניחה על השולחן. לצדם היא מתחילה לסדר גם לוח שחמט וכלים, אבל מוותרת על הקישוט הזה. היא מצלצלת לחברתה הטובה שחר סגל ומתייעצת איתה על הטקסט לסרטון. אחרי כמה תיקונים ושינויים היא מוכנה.

 

זה יום ארוך שהתחיל בנטיעות, המשיך להצעות חוק, הצבעה על תוספת קצבה לנכים, פגישות, ראיונות, ועוד אי אילו דברים, אבל מיכאלי מוכנה לצילומים. בלי איפור ובלי חזרות היא מסתכלת אל המצלמה ויורה: "שלום חברות וחברים". אחרי 12 טייקים היא מרוצה מהתוצאה. אפשר להיכנס למכונית ולנסוע. קצת לפני 23:00 היא מגיעה הביתה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x