• תפריט
מוסף 08.03.2018
האדר מוסף שבועי 8.3.18 חדש

מדרגות לגיהינום: בסין, ולא רק שם, מעניקים לאנשים ציונים שמכתיבים את חייהם

"דירוג חברתי" הוא מערכת שמעניקה לאזרחים ציון לפי מצבם הכלכלי, הקניות שהם עושים, חבריהם ומידת הציות שלהם לחוק. הציון קובע איפה יוכלו לגור ולעבוד, אילו מכוניות ישכרו ומה טיב הטיפול הרפואי שיקבלו. גרסה ראשונית כבר פועלת בסין, שם האזרחים מתמסרים לה מרצונם, וגם במערב הרעיון תופס תאוצה. אחרי שהכרוז ברכבת איים לפגוע בציון שלו, אופיר דור המוטרד שוחח עם סופרת הטכנולוגיה רייצ'ל בוטסמן, על עולם שבו המהות של אדם תסתכם בציון שהמשטר העניק לו

אופיר דור, בייג'ינג 16:3310.03.18
בחודש שעבר נסעתי מבייג'ינג לשנגחאי ברכבת הבולט. היא הרכבת הבין־עירונית המהירה בעולם, שמגיעה ל־350 קמ"ש, ואני התרווחתי בכיסא הנוח ונהניתי מ־Wi-Fi חופשי, לפחות עד שחבורה גדולה של גברים החלה לנהל שיחה קולנית במושבים שמאחוריי. במשך כל הנסיעה, שנמשכה ארבע שעות וחצי, הכרוז ברכבת השמיע הודעות בסינית ובאנגלית, כגון "העישון אסור, מי שיעשן ייקנס". כמעט כולן אזהרות שנשמעות ברכבות ברחבי העולם, חוץ מאחת: "התנהגות לא הולמת ברכבת עלולה לפגוע בקרדיט החברתי".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

הקרדיט החברתי הוא דירוג שניתן לכל אדם בהתבסס על התנהגותו, ושיכול להשפיע על קבלת הטבות או זכויות שלו בעתיד. ב־2014 הודיעה ממשלת סין על כוונתה להקים מערכת שתדרג את כל האזרחים עד 2020. מאז ההודעה, והרבה לפני שהמערכת הממשלתית התבססה, נכנסו לתמונה חברות פרטיות עם מערכות קרדיט משלהן. המובילה היא ענקית הקמעונאות עליבאבא, שהזרוע הפיננסית שלה אנט פייננשל השיקה את מערכת הדירוג הנפוצה במדינה, Sesame credit; היא נועדה אמנם לקבוע את דירוג האשראי של הלקוחות, בדומה לדירוג הקיים בארצות הברית, אבל בפועל היא משפיעה לא פחות גם על המיקום של הלקוח באתר שידוכים, ואפילו על תהליך קבלת ויזה למדינה זרה.

 

סיניות מציגות את הדירוג שלהן ב־Sesame credit. "אמון הופך את העולם למלא אהבה, וקרדיט הופך את החברה ליפה יותר", כתבה אחת הגולשות סיניות מציגות את הדירוג שלהן ב־Sesame credit. "אמון הופך את העולם למלא אהבה, וקרדיט הופך את החברה ליפה יותר", כתבה אחת הגולשות צילום: איי אף פי

 

במקביל גם ממשלות עירוניות ומחוזיות החלו לפתח מערכות קרדיט מקומיות, שמשקללות שלל פרמטרים — האם התושב מפריד זבל? האם הוא תועד חוצה באור אדום? האם הוא מבקר את הוריו הקשישים, כנדרש בחוק? — כדי לקבוע אם הוא זכאי להלוואה, שכן הבנקים מחפשים מדדים למהימנות הלקוחות. אבל לא מדובר רק בהלוואות. בשנגחאי למשל, העיר הראשונה שהשיקה דירוג, התושבים נרשמים וולונטרית לאפליקציה Honest Shanghai, ובתוך 24 שעות הם מדורגים כ"טוב מאוד", "טוב" או "רע", על סמך המידע שצברה עליהם העיר (חובות, מסירת מידע שקרי וכו'); דירוג טוב ומעלה מעניק הנחות על כרטיסי טיסה וקניות, השאלת ספרים בחינם בספריות העירוניות ועוד; ציון רע, אגב, לא גורר סנקציות, לפחות כרגע. במקביל, במחוז ג‘ה ג‘יאנג שבמזרח סין העבירו בינואר תקנה שקושרת בין הקרדיט לבין הפרדת האשפה, כשהמקפידים להפריד משפרים את הציון שלהם, ובעיר שנג'ן שבדרום סין מערכות זיהוי פנים שפרוסות ברחובות מביאות לכך שהאזרחים מתועדים בעת ביצוע עבירות תנועה והקרדיט שלהם נפגע מיד.

 

אחרי החברות הפרטיות והעיריות, עכשיו גם הרכבת הסינית בתמונה, מרכיבה לאט לאט רשימה שחורה משלה של מי שמפרים תקנות שונות, ושעליהם ייאסר לקנות כרטיס נסיעה במשך 5 שנים, ומשתפת את המידע עם מערכות דירוג שונות. על פי ההערכות, כמה עשרות מיליוני בני אדם כבר מדורגים במסגרת הכלי של עליבאבא, והמספר הכולל של המדורגים בכל המערכות השונות בסין מגיע, ככל הנראה, למאות מיליונים.

 

כך, הקרדיט החברתי קונה לו אחיזה איתנה בקרב הסינים הרבה לפני התבססותה של מערכת ממשלתית. הסינים מדורגים כל הזמן, ולא עושים מזה עניין. בעוד ברחבי העולם הקרדיט החברתי הסיני זוכה לאחרונה לסיקור נרחב ולצדו לביקורת נרחבת, המקומיים מצטרפים לדירוגים בשמחה. כשסיפרתי על ההודעה ברכבת לחבר סיני, הוא אמר בהתלהבות: "טוב מאוד, אולי עכשיו אנשים סוף סוף יתחילו להתנהג כמו שצריך במקומות ציבוריים". האם מערכת הקרדיט החברתי תצליח להשתיק את החבורה הצעקנית שישבה מאחוריי? ואם כן, האם זה שווה את זה?

 

"אני חושבת שסינים נוטים לראות את היתרונות שיכולים לצמוח מהדירוג הזה ופחות את הבעיות שנובעות ממנו", מאשרת הסופרת רייצ'ל בוטסמן, שחקרה לעומק את הנושא, בראיון ל"מוסף כלכליסט". "זה קשור לאופן שבו הציונים האלה שווקו בסין — כמשהו שיתרום למלחמה בשחיתות, במוצרים מזויפים ובהונאות, שבסין הן נפוצות מאוד. ההיגיון הוא שאם יהיה אפשר להטיל אחריות אישית על אנשים, סין תוכל להפוך למדינה אמינה, חדשנית ומתקדמת יותר. אבל הקרדיט החברתי מוביל לעולם שבו נהיה במעקב תמידי, שבו כל הזמן נישפט על מה שאנחנו עושים בפומבי, וניכנס לתחרות פופולריות מתמדת, שמעצם טבעה אף אחד לא יכול לנצח בה. נוצרת כאן מערכת מסוכנת של ציות". המערכת המסוכנת הזאת, היא נוהגת להסביר, מתבססת על "שליטה חסרת תקדים של הממשלה במה מוגדר התנהגות 'טובה' ו'רעה', שילוב בין '1984' לכלבים של פבלוב. אם תנהג כאזרח טוב תתוגמל ואפילו תחשוב שכל זה כיף". כי זה חלק מהסכנה, העובדה ש"במקום לכפות יציבות וקונפורמיות באמצעות פחד ועונשים, עושים זאת באופן שנראה כמו משחק".

 

מה אתה קונה, מה אתה כותב או מצלם, מי החברים שלך:

הכל נכנס לדירוג

 

עד כמה ה"משחק" הזה כבר חלחל ליומיום הסיני אפשר לגלות, למשל, ברשת החברתית וויבו (הטוויטר הסיני). "החבר שלי שואל אותי אם אני יודעת מה יש מחר", כותבת הגולשת לאורה־ג'ון. "'יום ההולדת שלך? יום האהבה? יום השנה לחברות שלנו?'. 'לא! מחר מתעדכן ציון חדש של Sesame credit'". גולשת אחרת, מו־יון, מתרגשת; היא נקלעה לסכסוך עם אחד המוכרים בעליבאבא, כתבה עליו משוב שלילי וצירפה את הציון הגבוה שלה (714). בתגובה היא קיבלה הודעה מעליבאבא שמתחילה במילים "אנחנו מאמינים לך". "אמון הופך את העולם למלא אהבה, וקרדיט הופך את החברה ליפה יותר", כותבת מו־יון. גולשים אחרים מוחים על כך שהציון שלהם לא עלה כבר כמה חודשים, ואחד מהם הוסיף בתסכול: "נראה שאנשים רגילים לא יכולים לעבור את ה־650". בחברה שמסורתית מעניקה חשיבות גדולה לסמלי סטטוס, לא פלא שהדירוגים האלה נקלטים היטב. מנגד, כבר מתחילות להישמע ביקורות. למשל, סרטון הומוריסטי שרץ ברשתות מציג בחור שמוכנס לעוד ועוד רשימות שחורות: כשהוא לא משלם שכר דירה, הוא נכנס לרשימה שחורה של שוכרי דירות. כשהוא מאחר לפגוש את החברה שלו, הוא נכנס לרשימה שחורה של בני זוג. בסוף אין לו ברירה אלא להתאבד, והסרטון מכריז: "אם תיושם תוכנית הקרדיט, ככה ייראו החיים שלנו".

דירוג חברתי (אילוסטרציה) דירוג חברתי (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

 

בוטסמן ניסתה להבין איך באמת ייראו החיים תחת הדירוג הסיני. היא בת 40, בריטית שחיה כיום בסידני, אוסטרליה, וביססה את מעמדה ככותבת מובילה על טכנולוגיה והשפעותיה החברתיות כבר בספרה הראשון, "What’s Mine Is Yours" ("מה ששלי שלך"), שפורסם ב־2010 ושבו היא ניבאה את מסלול התפתחותה של הכלכלה השיתופית. בספרה השני, "Who Can You Trust?", שיצא באוקטובר, היא בוחנת את ההשלכות השליליות שיכולות להיות לאותה כלכלה שיתופית, שהולידה חברות כגון אובר, Airbnb ואפילו עליבאבא. אחד ההיבטים שעליהם היא מתעכבת, וכנראה הזווית המסעירה ביותר, הוא תעשיית הקרדיט החברתי.

 

התעשייה הזאת, ו־Sesame Credit (שנקראת גם Zhima Credit, על שם המילה הסינית לסומסום, Sesame) של עליבאבא בראשה, צמחה מתוך צורך ממשי, מסבירה בוטסמן. הבנק המרכזי של סין מחזיק במידע פיננסי על 800 מיליון בני אדם, אך רק ל־320 מיליון מהם יש היסטוריית אשראי שמאפשרת לקבוע אם כדאי לתת להם הלוואה או כרטיס אשראי. הפספוסים שנגרמים מהיעדר המידע הזה — כשמי שיכול להחזיר הלוואה לא מקבל אותה, או כשמי שאינו יכול להחזיר מקבל אותה — גורמים להפסד שנתי של כ־90 מיליארד דולר לכלכלת סין. אז אנט פייננשל, הזרוע הפיננסית של עליבאבא, בנתה כלי שמבוסס על כל המידע העצום של החברה, שלה 520 מיליון משתמשים פעילים בעליפיי (שירות התשלומים הסלולריים הגדול בסין), כ־40% מאוכלוסיית סין. התוצאה היא ציון שנע בין 350 ל־950 נקודות, ומתעדכן אחת לחודש. המדורג יכול להחליט אם רק הוא יראה אותו, או להשתמש בו באופן פומבי יותר, כדי לקבל הטבות שונות (ראו רשימה), תעדופים באתרי היכרויות וכן הלאה.

 

מתוך פרק ב"מראה שחורה" על דירוג חברתי. "תחשוב שכל זה כיף, כי עושים זאת כמו משחק", אומרת בוטסמן מתוך פרק ב"מראה שחורה" על דירוג חברתי. "תחשוב שכל זה כיף, כי עושים זאת כמו משחק", אומרת בוטסמן צילום: netflix

 

אנט אינה חושפת את האלגוריתם שקובע את הציון, אך היא גילתה את הפרמטרים שנכנסים למשוואה: היסטוריית התשלומים של הלקוח, כמובן, וגם הרגלי הקניות שלו, הרקע וההון שלו, הקשרים החברתיים שלו ואפילו הווייב שלו — מתברר שמי שמפיץ "אנרגיה חיובית" באמצעות פרסום הודעות חיוביות ברשת, כולל כאלה שתומכות בממשלה, מקבל ציון גבוה יותר (מנגד, טוענת אנט, הודעות שליליות לא פוגעות בציון. ואולי ראוי להוסיף: לפחות לא כרגע).

 

"עליבאבא טוענת שהקרדיט החברתי שלה מקביל לדירוג האשראי שעושים בנקים וחברות פיננסים במערב, אבל כשמסתכלים לעומק על הפרמטרים שמרכיבים את הדירוג רואים את ההבדל", אומרת בוטסמן. "במדד של עליבאבא, אם אתה קונה נעלי עבודה הדירוג שלך עולה, וכך גם אם אתה קונה חיתולים — כי הורים לילדים נתפסים כאחראים יותר, ואילו אם אתה קונה משחקי וידיאו הדירוג יורד, כי הם מקושרים לעצלנות. עליבאבא גם מסתכלת על הדברים שאתה והחברים שלך מפרסמים ברשת. אלה לא פרמטרים שבודקים בהיסטוריית אשראי קלאסית. ובעוד דירוג האשראי במערב שימש רק כדי לקבוע אם תקבל הלוואה, הדירוג של עליבאבא משפיע גם על המיקום שלך באתר היכרויות ועל הסיכוי שתקבל נסיעה בדידי (המקבילה הסינית של אובר)".

 

התמונה נהפכת מטרידה יותר כשמתברר שאנט לא מסתפקת במידע מעליבאבא או כזה שנחצב בקלות ברשת; למשל, דווח שהיא ביקשה ממשרד החינוך הסיני רשימה של הסטודנטים שנתפסו מעתיקים בבחינות הארציות כדי לשקלל גם את זה בדירוג. "אנשים, במיוחד בגיל צעיר, עושים טעויות ולומדים מהן. אם אנשים ירגישו שהם כל הזמן מדורגים על הטעויות האלה, איפה יהיה המרחב לטעות וללמוד? זה מדאיג אותי מבחינת ההתפתחות החברתית של אנשים", אומרת בוטסמן. "על מה יהיה אפשר לסלוח בחברה שבה יש שובל דיגיטלי ארוך שהולך אחריך כל החיים?".

 

קומיקס שהרכבת הסינית מפיצה ברשת. סדרה של איורים מבהירה שהפרת הכללים מכניסה את האדם למעין רשימת מעקב מיוחדת קומיקס שהרכבת הסינית מפיצה ברשת. סדרה של איורים מבהירה שהפרת הכללים מכניסה את האדם למעין רשימת מעקב מיוחדת

 

לאן אתה יכול לנסוע, איפה תאכל, היכן הילדים ילמדו:

הדירוג קובע הכל

 

הכניסה לדירוג של עליבאבא היא וולונטרית בשלב זה, אבל החברה מושכת לקוחות באמצעות שלל הטבות. מעל ציון 600, למשל, אפשר לקבל הלוואה מיידית של עד 5,000 יואן לקניות בעליבאבא. בעלי דירוג של יותר מ־650 יכולים לשכור רכב ללא פיקדון וליהנות מצ‘ק אין VIP בנמל התעופה של בייג'ינג. מי שמגיע ל־750 (מתוך 950, כאמור) זכאי לטיפול מהיר בבקשה לוויזה למדינות אירופה. אתר השידוכים Baihe מתעדף בעלי ציון גבוה יותר מבחינת המיקום שלהם באתר. באתרי המודעות, משכירי דירות מציעים הנחה לבעלי דירוג גבוה. וישנו כמובן הסטטוס החברתי שנלווה לדירוג גבוה: מאות אלפים כבר פרסמו בוויבו ביוזמתם את הציונים שלהם. עד כה, כאמור, לפחות כמה עשרות מיליוני סינים הצטרפו, עד כה, לדירוג של עליבאבא, לפי ההערכות.

 

זה נשמע מעט, במדינה של כ־1.4 מיליארד תושבים. אבל Sesame Credit היא כאמור רק החזרה הגנרלית לדירוג חובה שסין מתכננת להחיל על כל אזרחיה בתוך שנתיים, ושעשוי להתבסס על המערכת של עליבאבא. אף כי עדיין לא ידוע הרבה על המערכת הממשלתית, סין כבר הודיעה שציון נמוך יפגע ביכולת של אזרחים לנסוע ממקום למקום, להחזיק במשרות רגישות כמו עובדי מדינה, עיתונאים ובעלי מקצועות משפטיים, לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, להיכנס למסעדות, מועדונים ומגרשי גולף ואפילו לגלוש בחיבור אינטרנט מהיר יותר.

 

בוטסמן. "אמון הוא כמו אנרגיה — מי שאנחנו נותנים בו אמון, למשל פייסבוק או טוויטר, מקבל מאיתנו כוח" בוטסמן. "אמון הוא כמו אנרגיה — מי שאנחנו נותנים בו אמון, למשל פייסבוק או טוויטר, מקבל מאיתנו כוח" צילום: איי אף פי

 

גם אם לא ברור עדיין איך כל זה יעבוד, המסמכים הרשמיים הוסיפו כי המערכת "תאפשר לאמינים לנוע בחופשיות לכל מקום ותקשה על חסרי הקרדיט החברתי לעשות אפילו צעד אחד". חזון הענישה הזה אינו דמיוני. למעשה, גרסה בסיסית שלו כבר יצאה לדרך: מ־2013 קיימת בסין רשימה של "אנשים לא ישרים", שבית המשפט העליון הרכיב על סמך הרשעות פליליות או חובות לא משולמים. יש בה 7.5 מיליון בני אדם, שהכנסתם לרשימה מונעת מהם לקנות כרטיסי טיסה, לנסוע ברכבות מהירות, לקבל הלוואות או לקנות נדל"ן. בחלק מהערים, מי שמתקשר לטלפון שלהם מקבל הודעה על כך שהם ברשימה השחורה. לפי תחקיר של העיתון הקנדי "The Globe and Mail", הרשימה והסנקציות הכרוכות בה אינן מבדילות בין עבריינים גדולים לחוטאים קטנים: היא כוללת, בין השאר, עיתונאי שהואשם בפברוק ידיעות והפצת שמועות וחויב להתנצל על דברים שפרסם בבלוג שלו, אדם שהורשע בגניבת עשר חפיסות סיגריות מחנות, ואחר שלא שילם קנס בגובה 160 דולר.

 

הדירוג של עליבאבא מעלה שאלות מטרידות. הדירוג הממשלתי נראה דיסטופי ממש. אבל המפגש בין שניהם יהיה מסוכן אפילו יותר, לפי בוטסמן. "נשיא סין שי ג'ינפינג ויו"ר עליבאבא ג‘ק מא הם החברים הכי טובים, ולכן אני חושבת שהמערכת של Sesame Credit תתחיל לזרום לתוך הציון האזרחי של הממשלה", היא מסבירה. "מה שמפחיד בזה הוא שעליבאבא היא אחד המונופולים הגדולים בעולם, והיקף המידע שיש להם על כל אחד הוא עצום. הם באמת יודעים מה אתה עושה מהרגע שאתה קם בבוקר עד שאתה הולך לישון". נסו, לשם השוואה, לדמיין מצב שבו גוגל והממשל האמריקאי יחברו כדי לדרג את כל האזרחים, בהתבסס על פרמטרים מדו"חות מס ההכנסה שלהם, דרך תוכן המיילים והיסטוריית התנועה שלהם לפי גוגל מאפס ועד ניתוח התמונות שלהם והמונחים שחיפשו במנוע החיפוש.

 

ההיקף הבלתי נתפס של המידע הזה הוא שמייחד את הדירוגים החברתיים של ההווה והעתיד. לא מדובר באיסוף מידע בשיטות המוכרות של משטרים דיקטטוריים, למשל בתיקים שאסף השטאזי על אזרחי מזרח גרמניה, ושהמידע שהצטבר בהם השפיע על קידומם בעבודה ועל הטבות שונות. "אנחנו רוצים לחשוב שההתנהגות האנושית מתפתחת אבל האמת שהיא נשארת יציבה פחות או יותר, והרעיונות של מעקב, שליטה ושטיפת מוח קיימים כבר הרבה זמן. אבל כיום יש לנו הכלים הדיגיטליים לרכז את המידע, לעקוב אחרי אנשים ולתגמל ולהעניש אותם בזמן אמת, למשל באמצעות מסכים שמביישים אנשים שחצו את הכביש באור אדום (סנקציה שכבר מופעלת בערים שונות בסין). הכוח הוא בכלי, במידע וביכולת לרכז אותו. והחשש הוא כמובן איך הממשל יגדיר אנשים 'לא אמינים', מי הם יהיו".

 

החשש הזה, אגב, כבר מעסיק ארגוני זכויות אדם. "יש בסין כיום מערכות למעקב אינטנסיבי אחרי קבוצות רגישות כמו מתנגדי משטר, ועכשיו גם מערכות הקרדיט החברתיות עולות רמה", אומרת מאיה וואנג, חוקרת בכירה של סין בארגון Human Rights Watch. "בעצם יש כאן ניסיון לעקוב אחרי כל האנשים". במילים אחרות, דיקטטורה במסווה של משחק חביב שמבטיח הטבות.

 

אתמול בסדרת מד"ב, היום בסין, מחר אצלך:

הדירוג מגיע לכל מקום

 

הצצה לחיי היומיום בעולם של דירוג תמידי היה אפשר לקבל כבר בסוף 2016, בסדרה הבריטית "מראה שחורה". הפרק "Nosedive" מציג חיים תחת דירוג שקובע איפה המדורג יכול לגור, אם הוא יכול לקנות כרטיס טיסה ואפילו כמה מהיר ואיכותי יהיה הטיפול הרפואי בו. הפרק התמקד בלייסי, צעירה שמגלה שהדירוג שלה אינו גבוה מספיק כדי לשכור את הדירה שהיא רוצה. היא שוכרת מומחה שיסייע לה לשפר אותו -מקצוע מתבקש בעולם שבו הציון שלך חורץ גורלות -אבל ככל שהיא מנסה, הדירוג שלה רק הולך ויורד, מה שגורם לה לאבד עוד ועוד הטבות, וכך גם מקשה עליה, פסיכולוגית וקונקרטית, לשפר את הציון.

 

אפשר לפתור את העניין בטענה שאלה תרחישים שיכולים להתקיים רק בדיקטטורה. אבל העובדה היא שניצנים שלהם כבר קיימים בדמוקרטיות מערביות, ואם הם ישווקו לקהל עם מספיק הטבות נלוות, לאט לאט יתרבו האנשים שיסכימו לוותר על עוד קצת פרטיות וחירות לטובת הטבות מסוימות.

 

עד כמה הניצנים האלה נפוצים? ראשית, שיטות הדירוג מתבססות על מעקב ואיסוף מידע, ואלה מתקיימים כל הזמן, ורק הולכים ומתרחבים. בשבועות האחרונים, למשל, אמזון פרסמה פטנט על צמיד שעוקב אחר עובדי החברה. המרחק בין תיעוד כל העובדים לדירוג כל העובדים מעולם לא היה קטן כל כך, אבל דווקא כאן בוטסמן מבקשת לסייג קצת את החששות. "אני תמיד שואלת מה הכוונה מאחורי הטכנולוגיה. אם הצמיד מיועד למדוד פרודוקטיביות או את האושר של העובדים, כפי שאמזון טוענת, ואם יש הסכם ברור עם העובדים על כך שהמידע לא ייצא אל מחוץ לארגון, יש לי פחות בעיה עם זה. אבל חשוב לזכור שגם אם הכוונה כרגע היא אחת, היא יכולה להשתנות במשך הזמן, למשל אם החברה תגלה שהיא יכולה למכור את המידע או להשתמש בו באופנים אחרים. קשה לחברות לעמוד בפני הזדמנויות מסחריות. והשאלה היא מה הטרייד־אוף. אמזון השיקה לאחרונה את מערכת Amazon key: אתה יכול לראות בטלפון שהשליח נמצא מחוץ לדלת שלך ולפתוח לו את הדלת מרחוק, אם הוא הגיע כשאתה לא נמצא בבית. זה הופך את קבלת המשלוח לנוחה יותר, אבל הטרייד־אוף הוא שנתת לאמזון את המפתחות אליך הביתה. כך קורה גם עם הצמיד: אתה נותן לאמזון חלון לגוף שלך או אפילו למוח שלך".

 

אבל זה לא רק ניטור עובדים, כמובן. לצד הדירוגים הספציפיים שכבר קיימים במסגרות שירות שונות —

Airbnb, אובר, אתרי מכירות — צומחות אפליקציות דירוג רחבות יותר. Peeple, שהושקה במרץ 2016, מאפשרת לכל משתמש לכתוב חוות דעת על השכנים, המנהלים, המורים ואפילו בני הזוג שלהם (אם גם הם רשומים באפליקציה, בניגוד לגרסה ראשונה שבה היה אפשר לדרג כל אדם). הכותבים חייבים להזדהות בשמם האמיתי, ויכולים לחוות דעה על אחרים מן ההיבט המקצועי, האישי או כזה הנוגע לדייטינג. בתחילה התכוונו מפתחי האפליקציה לאפשר למדרגים לתת ציונים של ממש, אבל ספגו ביקורת ונסוגו מהרעיון. יישום אחר, Klout, נותן למשתמשים ציון לפי מידת ההשפעה שלהם ברשתות החברתיות (לייקים, תגובות, ציוצים מחדש וכו'), ויש כבר מי שמצרפים אותו לקורות החיים כהוכחת מוניטין.

 

שתי האפליקציות זכו לביקורות חריפות מאוד עם יציאתן לשוק. בעוד מפתחת Peeple טענה שהיישום שלה חיובי ו"מקדם טוב לב", "הוושינגטון פוסט" כינה את הגרסה הראשונה שלה "מרושעת", ועצומות קראו להחרים אותה כי היא מעודדת בריונות והטרדה. מנהלת החברה שמאחוריה אפילו דיווחה כי קיבלה איומי רצח, ובעקבות הלחץ הציבורי שינתה אותה (כאמור, לכזאת שמוגבלת לדירוג הרשומים בלבד). לגבי Klout, סופר המדע הבדיוני ג'ון סקאלזי טען שמדובר באפליקציה ש"הופכת את האינטרנט כולו לקפטריה של בית ספר תיכון, שבו כל אחד מוגדר לפי השולחן שלידו הוא יושב. זה עצוב ואולי אפילו מרושע".

 

ובכל זאת, בוטסמן סבורה שנראה עוד ועוד דירוגים גם במערב, אפילו אם הממשלות עצמן לא יפעילו אותם. בספרה היא מתעכבת על סיבות העומק לכך, ומציגה אבחנה מעניינת: מצד אחד, אנחנו חיים בעידן שבו אין לנו בעיה לבטוח באנשים זרים, לבטוח בהם מספיק כדי שישנו בבית שלנו באמצעות Airbnb, או שאנחנו נישן אצלם, או שנתפוס איתם טרמפ באובר. מצד אחר, אנחנו מפגינים חוסר אמון עמוק, חשדנות גדולה, כלפי גופים ותיקים ומבוססים כמו בנקים או חברות ביטוח. איך זה קרה? בוטסמן מתארת שלושה שלבים בדרך. בתחילה, היא טוענת, היה אמון מקומי; בני האדם גרו בקהילות קטנות שבהן כולם הכירו את כולם וידעו במי אפשר לתת אמון. אזרח שרימה או שיקר היה "נשרף", ואף אחד בקהילה לא היה מוכן לעשות איתו עסקים. אחר כך באו המהפכה התעשייתית והמעבר אל העיר, ובני האדם הפנו את האמון שלהם למוסדות ציבוריים או פרטיים גדולים. ואז הגיע עידן ריבוי הערוצים והרשתות החברתיות, שחשפו שלל בעיות בהתנהלות המוסדות האלה. האמון בהם נשחק. מנגד, הטכנולוגיה הצמיחה את מה שבוטסמן מכנה "אמון מבוזר", זה שמאפשר לנו לקנות מוצרים מזרים באיביי או בעליבאבא, וכאמור לשכור חדר בדירה של אדם זר או לעלות, מרצון, למכונית שלו בלי להכיר אותו כלל.

 

אחד הכלים שמאפשרים לנו לתת אמון בזרים מוחלטים הוא חוות הדעת והדירוגים שמוצמדים לאותם מוכרים, משכירי דירות ונהגים. "הטכנולוגיה עוזרת לנו לעבור על הכלל הראשון שלמדנו בילדותנו: לעולם לא להיכנס למכונית עם זרים", אומרת בוטסמן. "בסביבה הדיגיטלית אנחנו מחפשים איתות מהיר כדי לדעת אם אנחנו יכולים לבטוח במישהו, והדירוגים שמייצגים את המוניטין של אדם עושים זאת. אבל יש עם הדירוגים האלה שתי בעיות: הראשונה היא שאנחנו נוטים להסתמך עליהם יותר מדי, ולשכוח שלעתים הם מנופחים ולא אמינים, למשל כשאנשים מסכימים לתת זה לזה ציונים גבוהים. הבעיה האחרת היא שהדירוגים האלה עלולים לאבד את ההקשר שבו ניתנו; אם יש לי ציון גרוע כנוסעת באובר, זה לא בהכרח אומר עליי משהו בתחומים אחרים. כשהולכים וממזגים את כל המספרים האלה לציון אחד שיגיד לך מיהו אותו האדם, זה מדאיג".

 

צרכנים ערנים, רגולטורים עקשנים:

איך לעצור את הדירוגים?

 

והדירוגים האלה, שבמערב כבר נפוצים מאוד, הם כאמור רק ההתחלה. "כשאני חושבת על העולם שבו הילדים שלי יחיו אני רואה איך לדירוגים ולתגובות שלנו במערכות כגון פייסבוק ואינסטגרם יהיה ערך גם מחוץ לאפליקציות עצמן. גם אם הממשלה היא לא זאת שתסכם את זה לציון, אנחנו נהיה קרובים יותר למערכת הסינית ממה שנרצה להודות". והאמת, לא קשה לדמיין עולם שבו בעל דירה יעדיף להשכיר אותה למי שהוא מצא עליו המלצות טובות ברשת, או אפילו שמקבל יותר לייקים בפייסבוק.

 

בוטסמן, אם כן, לא חושבת שאפשר לעצור את המגמה. אבל המחקר שלה כן הוביל למסקנה שאנחנו ממהרים לתת אמון בסביבה הדיגיטלית, ואת זה אפשר לשנות. "אני לא חושבת שאנשים צריכים להפסיק להשתמש בפייסבוק, טינדר או אובר, אבל אנחנו צריכים להיות מודעים למשמעות של השימוש בהם. אם אנחנו שולחים מייל בג'ימייל, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מרגישים בנוח שלגוגל יהיה את המידע ששלחנו במייל. כשאנחנו מורידים את האפליקציה של פייסבוק, אנחנו צריכים לדעת שלפייסבוק יהיה מידע על המיקום שלנו. הדבר הראשון, אם כן, הוא מודעות.

ג'ק מא מעליבאבא (מימין) ונשיא סין שי ג'ינפינג. "הם החברים הכי טובים, ולכן אני חושבת שהדירוג של עליבאבא יתחבר לציון האזרחי של הממשלה. ובעליבאבא יודעים עליך הכל" ג'ק מא מעליבאבא (מימין) ונשיא סין שי ג'ינפינג. "הם החברים הכי טובים, ולכן אני חושבת שהדירוג של עליבאבא יתחבר לציון האזרחי של הממשלה. ובעליבאבא יודעים עליך הכל" צילומים: איי אף פי, גטי אימג'ס

 

"השני הוא בחירה. אנשים שכחו שהם יכולים לקבל מידע לא רק באמצעות טוויטר ופייסבוק, שהם יכולים לגלוש בעצמם לאתרים של 'הניו יורק טיימס' ו'הגרדיאן'. אמון הוא כמו אנרגיה - מי שאנחנו נותנים בו אמון מקבל מאיתנו כוח. אם אני משתמשת בפייסבוק או טוויטר כדי לקרוא חדשות בבוקר, אני נותנת את הכוח להם".

לצד המודעות של המשתמשים במערב, מי שיעצב את מגמת הדירוג העולמית הוא כמובן התקדים הסיני. וייתכן שדווקא משם תבוא בשורת ההגבלה. מסורתית, הסינים מוטרדים הרבה פחות מהפרת הפרטיות שלהם; הם רגילים למעקב, לצנזורה, לממשלה שיודעת הכל. ובכל זאת, בשנים האחרונות המודעות הציבורית בנושא התעוררה, וחברות האינטרנט במדינה ספגו ביקורת מתמשכת בכל הנוגע לאבטחת מידע ופרטיות, ביקורת שהובילה גם לשינויי מדיניות. אנט פייננשל, אותה חברה שאחראית ל־Sesame Credit, למשל, הואשמה לאחרונה שהיא רושמת משתמשים לתוכנית הקרדיט החברתי בלי לעדכן אותם על כך מפורשות, ונאלצה להתנצל ולמחוק משתמשים שלא הודיעו במפורש על רצונם להצטרף לשירות.

 

גם הרגולטורים הסינים מקשים לאחרונה על מערכות הדירוגים. כך, הפיילוט למערכת הדירוגים של טנסנט, חברת הטכנולוגיה הגדולה בסין ומפתחת אפליקציית התקשורת הנפוצה וויצ'אט, הופסק יום אחד בלבד אחרי שהחל. עליבאבא עצמה טרם קיבלה רישיון רשמי להפעלת מערכת הדירוג שלה והיא ממשיכה לפעול כפיילוט. ובמקביל הבנק המרכזי של סין הביע חשש מכמות המידע העצומה שהחברות אוספות ומאבטחת המידע הזה. לצד התקווה שהדיון הזה בהגבלת הדירוגים מעורר, יש מי שטוענים כי ההתנגדויות בכלל נועדו לדחוק את רגליהם של המיזמים הפרטיים לקראת ההשקה של מערכת הדירוג הממשלתית. בין שאלה יהיו דירוגים פרטיים וממשלתיים או רק דירוג מטעם המדינה, הם כנראה יתוו את ה"עשה" ו"אל תעשה" של כל התחום, בכל מקום. או כמו שבוטסמן מגדירה את זה: "היום בסין, מחר אצלך".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x