שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 11.01.2018
האדר מוסף שבועי 11.1.18

שנה לממשל טראמפ: שקט, שונאים

ההישג הגדול של טראמפ בשנת הכהונה הראשונה שלו הוא הפיכת הגזענות לעניין טריוויאלי

ציפי שמילוביץ' 08:5611.01.18
בערב חג המולד פרסם "הניו יורק טיימס" כתבה ארוכה שסיכמה את השנה הראשונה של דונלד טראמפ בתחום שהביא אותו לבית הלבן. לא, לא כלכלה, אלא הגירה. מהכתבה עלה שממשל טראמפ, בחסות הרעש הבלתי פוסק שייצר הנשיא, העביר חוקי הגירה נוקשים מאוד וגירש אלפי אנשים, כולל כאלה שגרו בארצות הברית עשרות שנים ואפילו שירתו בצבא האמריקאי. יתרה מכך, הממשל מנסה לעצור גם את ההגירה החוקית. לא את כולה, רק את זו שהוא מגדיר "בלתי איכותית". לא במקרה, מי שכלולים בחלק ה"בלתי איכותי" הם בעיקר אנשים צפופי פיגמנטים. מדיניות ההגירה הנוכחית של ארצות הברית נקבעת בידי נשיא שמעולם לא הסתיר את דעותיו הצבעוניות בכל הקשור לצבע העור.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

אבל מה שהדגים יותר מכל את המהפכה הדרמטית שעברה אמריקה תחת טראמפ לא הסתתר בכתבה, אלא דווקא בתגובות אליה. יותר נכון בהיעדר התגובות. בין היתר נכתב שם שאת הפליטים שהגיעו לארצות הברית מהאיטי אחרי רעידת האדמה הקטלנית שם ב־2010 הגדיר טראמפ "חולי איידס". הוא גם היה מעדיף שלא לאפשר כניסת תיירים מאפריקה, כי "ברגע שהניגרים יראו את ארצות הברית הם לא ירצו לחזור לבקתות שלהם". בעבר ציטוטים כאלה של נשיא הדמוקרטיה החשובה בעולם היו מעוררים סקנדל מרעיד תקרות. אבל בחג המולד האחרון הכותרת הזו החזיקה מעמד שעה וחצי בטוויטר בטרם נעלמה. זה קרה מפני שב־2017 הגזענות הפכה חלק אינטגרלי מאמריקה.

 

קו קלוקס קלאן בשארלוטסוויל. צקצוק שפתיים קו קלוקס קלאן בשארלוטסוויל. צקצוק שפתיים צילום: איי פי

 

גזען לפי הספר

 

טראמפ, נזכיר, עלה לגדולה פוליטית על גבי השקר הבוטה שלפיו הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית לא נולד באמריקה, ונהפך לגיבור במחוזות שעד אז נחשבו הזויים. ביום שבו הודיע כי הוא רץ לנשיאות קבע טראמפ כי המהגרים ממכסיקו הם "אנסים", והתגובות גרמו לו להבין שחלק משמעותי באוכלוסיה האמריקאית מחכה כבר זמן ממושך למישהו שיגיד בקול רם את מה שהם חושבים בשקט. ומרגע שנכנס לבית הלבן, אלה הפכו להיות הפנים של אמריקה.

 

מהאיסור על כניסת מוסלמים, דרך מלחמות טוויטר עם פיגורות ספורט שחורות, עלבונות חוזרים ונשנים שכוונו לאוכלוסייה האינדיאנית, התעלמות בוטה מקטסטרופת ההוריקן בפורטו ריקו, וכמובן ההגנה על הניאו־נאצים שרצחו צעירה בשארלוטסוויל — טראמפ הבהיר במהלך שנת כהונתו הראשונה כי הוא נשיא של חלק מסוים מאוד בעם.

 

כל האירועים האלה קרו במהירות עצומה והתערבבו זה בזה. לא במקרה, רצח המהגר ההודי שנורה בראשו בקנזס, רצח שני הגברים בפורטלנד שקמו להגן על נערה מוסלמית, והישיש השחור שנרצח בדקירות חרב בניו יורק, פשוט הלכו לאיבוד בין ציוץ לציוץ. האמריקאים הותשו, וכך מה שעד לפני שנתיים היה בלתי נתפס הוא עכשיו נורמה.

 

"טראמפ הוא גזען מהספרים, ההצהרות והפעולות שלו מורכבות מכל החלקים המגדירים גזענות", כתב פרופסור ג’יי פירסון מאוניברסיטת דיוק ב"לוס אנג’לס טיימס". ומול העוצמה חסרת המעצורים ונטולת הבושה של גזען לפי הספר, כלבי השמירה של הדמוקרטיה, שהיו אמורים לנבוח, לא מצאו את הקול שלהם.

 

 

 

 

התקשורת האמריקאית העבירה את 2017 בניסיון נואש להבין איך מסקרים נשיא שחי במציאות שהוא יוצר לעצמו. ה”ניו יורק טיימס” ו”וושינגטון פוסט” התמקדו בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות וניסו להשתלט על ניגודי האינטרסים שליוו כל החלטה של טראמפ. ואילו ערוצי הכבלים המשיכו לרדוף אחרי החפצים הנוצצים שטראמפ השליך לעברם בטוויטר כל בוקר. אבל אף אחד מכלי התקשורת המרכזיים לא עצר אפילו פעם אחת להתריע על הנורמליזציה של הגזענות, על הבנאליה של הקסנופוביה והשנאה.

 

גזענות כסמל סטטוס

 

את הסנאטורית אליזבת’ וורן, למשל, שאחד מאבות אבותיה היה אינדיאני, טראמפ מכנה באופן קבוע "פוקהונטס". מישהו יכול לדמיין נשיא עבר כלשהו שהיה משתמש בעלבון גזעני כזה, ועוד כלפי חבר קונגרס, והדבר היה עובר בשתיקה תקשורתית מוחלטת? האם נשיא כלשהו עד לפני שנה היה יכול לעמוד על במה ולקרוא לשחקני NFL שחורים "בני זונות" בלי שתהיה תגובת נגד של הממסד? הקונגרס? התקשורת?

 

חברי המפלגה הרפובליקנית, שבמשך עשרות שנים פיתחו לדרגת אמנות את השמירה על בסיס המצביעים הלבן כמעט לחלוטין שלהם בלי להידרדר לתהומות של גזענות, לא מרגישים כיום צורך להמשיך להעמיד פנים. הם מבינים שזו עכשיו המפלגה של טראמפ. אפילו אלה שהרימו ידיים והודיעו על פרישה מהחיים הפוליטיים לא מוצאים את האומץ, או הצורך, להגיד משהו.

 

המצביעים של טראמפ אוהבים את מה שהם רואים ושומעים. בדיוק בשביל זה הם הצביעו. מה שצריך להדיר שינה הוא האדישות של רוב האמריקאים האחרים למהירות שבה עברה אמריקה שלהם מאשליית ה"עידן הפוסט גזעי" בימי אובמה למצב שבו גזענות מוחצנת היא כמעט סמל סטטוס. ילדים לבנים בבתי ספר משתמשים במילה "טראמפ" כדי להקניט ילדים שחורים, הם מאיימים על ילדים היספאנים שתיכף הם יגורשו, או מרביצים לילדים מוסלמים - וכל זה אפילו לא זוכה להגיע לכותרת העשירית בחדשות.

 

בבחירתה להיות כור היתוך שאין דומה לו בעולם, ארצות הברית מאז ומתמיד הביאה בחשבון שהאקספרימנט לא יהיה מושלם. היא עשתה התקדמות אדירה, אבל כעת היא נסוגה בצעדי ענק לאחור. המתח הבין־גזעי ב־2017 היה הקשה ביותר מאז שנות החמישים והשישים הסוערות. ההבדל העקרוני הוא שבשנה החולפת הקיסמים למדורה נזרקו היישר מתוך החדר הסגלגל, וללא שום ניסיון להסתתר. וכאשר התגובות של הציבור השחוק מסתכמות בצקצוק שפתיים קל, החשש הוא ש־2018 תהיה קשה הרבה יותר.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x