שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 21.12.2017
האדר מוסף שבועי 21.12.17

דור הווטסאפ: הפנסיונרים לא מפסיקים לסמס

החובבים הגדולים של אפליקציית ההודעות הם דווקא בני הגיל השלישי. היא מאפשרת להם לשמור על קשר עם המשפחה והחברים, לחוות אירועים שהם לא מצליחים להגיע אליהם, לארגן מפגשים, להעלות זיכרונות, לשתף תמונות, להגיע להפגנות, וכמובן להציף את כל מי שהם מכירים בסרטונים ובדיחות. אבל בעיקר היא מאפשרת להם לשבור את מעגל הבדידות ולחזור לעולם שקצת הדיר אותם. הווטסאפ ממרר לכם את החיים? להם הוא נתן חיים חדשים

ארי ליבסקר 08:0623.12.17

1. התמכרות

 

"אני מכורה לווטסאפ. אני מתכתבת עם הרבה אנשים, חברים, משפחה. וזה נעים לקבל כל הזמן מכתבים, בדיחות, אפילו כתבות, מבקשים ממני לחתום על עצומות. כשאני מקבלת דברים מצחיקים, אם זה שווה אני מעבירה לכל המשפחה. אני גם פעילה מאוד עם תמונות, מצלמת ומעבירה הלאה, ויש לי קבוצה שאני פעילה בה מאוד, היא נקראת 'תרמילאים בסטייל'. זו קבוצה שנוצרה סביב טיול שעשינו להודו, לפני שלושה חודשים. אין יום שהקבוצה הזאת לא פעילה, בכל הצורות והדרכים".

 

מה זה אומר שאת מכורה?

"כשאין לי ווטסאפ אני מסכנה, למשל כשאני יוצאת לטיול ואין קליטה. זה סוף העולם".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

איך בני המשפחה והחברים מגיבים לתדירות הגבוהה שבה את שולחת תמונות וסרטונים?

"בשמחה. במשפחה נהנים מאוד, אבל אני מקבלת בעיקר הדים ותגובות מחברות, כי גם הן אוהבות ששולחים להן".

 

עד כמה הווטסאפ שומר על קשרים שלא היו נשמרים בלעדיו? יש אנשים שלא היית נשארת בקשר איתם?

"כן, לחלוטין. אני חיפאית לשעבר, עזבתי את העיר לפני שמונה שנים, והקשרים היום עם החברים והשכנים הם אחרים, אבל הווטסאפ עוזר לי לשמור איתם על קשר".

 

 איור: עינת צרפתי

 

 

2. חלק בעולם

 

המכורה לווטסאפ היא מרים רביב, בת 82, שחיה בבית הדיור המוגן עד 120 בהוד השרון. והאינטנסיביות שבה היא משתמשת באפליקציית המסרונים הפופולרית אינה חריגה. אצל פנסיונרים רבים הווטסאפ הוא ערוץ תקשורת מרכזי, וגם ערוץ בידור, נוסטלגיה, תמיכה, מחאה. הוא עולם שלם שהטכנולוגיה מאפשרת להם ליהנות ממנו.

 

משיחות עם לא מעט פנסיונרים וילדיהם מתברר שהווטסאפ מאפשר למבוגרים לשמור על קשר רציף עם הילדים העסוקים ועם הנכדים, שחלק מהם כבר מתקשים בשיחות טלפון אבל מתכתבים בקלות, בכל העולם. והוא מפיג את השעמום, מספק שעשוע קל או חומר קריאה רציני, בלינקים, תמונות וסרטונים שמגיעים בלי הפסקה ושהקשישים מעבירים הלאה. הרבה פעמים, אגב, שני השימושים האלה, המשפחתי והבידורי, מצטלבים. "אני מקבל הרבה ווטסאפים, תמונות, גיפים, סרטונים, כל כמה דקות. כשאני חושב שזה יעניין את משפחתי אני מיד שולח להם את זה. זה מאוד נחמד בעיניי. אני בקשר כמעט כל שעה עם המשפחה בווטסאפ", מספר יגאל עופרי (65), פנסיונר מחולון.

 

 

 

 

"אין אושר גדול יותר מזה של דיירת שפוגשת אותי במסדרון ואומרת לי: 'תקשיבי, הנכד שלח לי תמונה בווטסאפ מדרום אמריקה. היא מאושרת כי היא ממשיכה לשמור איתו על קשר", אומרת נטע ספיר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית ברשת הדיור המוגן עד 120. "המשפחות קונות לקשישים סמארטפונים כי הן יודעות שבגיל הזה מחפשים את הקשר עם המשפחה. זה אמנם לא נותן מענה של 100% לקשר, ומה שלדעתי מפיג בדידות זה קשר של פנים אל פנים, אבל זה כן מאפשר לשתף אדם מבוגר בחוויות, גם כאלה שהוא לא יכול להיות חלק מהן - בטיולים, בתמונות מחדר לידה כשנולד נכד. זה נותן להם להרגיש רלבנטיים בעולם שממנו הם הודרו בגיל הזה".

 

לצד הקשר עם בני המשפחה, הווטסאפ הוא זירה חברתית רוחשת בקרב פנסיונרים צעירים או גמלאים קשישים. גם אם מדובר באנשים שמסיבות כאלה ואחרות ממעטים לצאת מהבית, בווטסאפ הם שוב בחבורה, ולרבים מהם יש כמה וכמה קבוצות: של הטיול המאורגן האחרון, של הגרעין משנות השישים, פלוגת המילואים ממלחמת יום כיפור וכן הלאה. הם מתעדכנים זה במצבו של זה, מעלים זיכרונות, מעבירים תמונות ששלפו מאלבומים ישנים, לפעמים גם מתאמים מפגשים. וכן, משתפים בסרטונים ובדיחות, חומר הגלם המרכזי של הווטסאפ כמעט בכל גיל.

 

 

מרים רביב (מימין) ואילנה הופטמן־רוס. "פעם היו לי יותר קבוצות ווטסאפ, אבל כולם מתו, לא נשארו הרבה חברים" מרים רביב (מימין) ואילנה הופטמן־רוס. "פעם היו לי יותר קבוצות ווטסאפ, אבל כולם מתו, לא נשארו הרבה חברים" צילום: עמית שעל

 

 

כך נהפך הווטסאפ גם לפרלמנט החדש. שם נפגשים, שם מדברים, שם מתווכחים על פוליטיקה, שם קובעים להיפגש בהפגנה במוצאי שבת. כן, כשמנסים לפענח את ההצלחה של הפגנות המחאה האחרונות ואת השיעור הגבוה של אנשים מבוגרים שנמצאים בהן, מתברר שאת אחת הסיבות אפשר למצוא בדור הווטסאפ החדש, בשימוש הרב־תכליתי שעושים באפליקציה בני 60 ומעלה.

 

3. לא לבד

 

"אין ספק שזה מפיג את הבדידות", אומרת אילנה הופטמן־רוס (82), גם היא דיירת בעד 120 בהוד השרון. היא מודה שנדרש לה זמן להתרגל להשתמש באפליקציה אבל כיום היא שולטת בה ("והמשפחה החליטה שיש לי מכשיר ישן מדי, אז קיבלתי מכשיר חדש, אייפון 6").

 

"דבר ראשון כשאני קמה בבוקר אני פותחת את הווטסאפ לראות אם סיפרו שם על משהו, או שיש משהו שאני רוצה לספר להם. אני מתכתבת עם הבת שלי בפרטי, ויש קבוצה של המשפחה. כשאני עושה שינוי בדירה שלי אני מיד מצלמת ושולחת למשפחה. גם כשאני עושה פעילות, עבודה, יצירה - אני שולחת כדי לקבל את התגובות שלהם. פעם הייתי משוחחת עם הבת שלי פעם ביום, היום אני שולחת לה הודעות ווטסאפ 8-7 פעמים ביום, כל פעם אני נזכרת במשהו אחר שדחוף לי לשלוח לה. הנה, עכשיו הנינים הפתיעו אותי ויצאנו לטיול, הם צילמו כל פסיעה וכל צעד שעשינו, ומיד העברנו לכל המשפחה. בעצם אפשר לומר שאני די הרבה זמן מבלה בווטסאפ. אפילו רגע לפני שאני נרדמת אני בודקת אם יש שם משהו חדש".

 

 

ליטמנוביץ'. "מנהל 15 קבוצות, מקבל 60 ווטסאפים בשעה" ליטמנוביץ'. "מנהל 15 קבוצות, מקבל 60 ווטסאפים בשעה" צילום: חיים הורנשטיין

 

 

אצל קשישים המתגוררים בביתם, הווטסאפ הוא כלי חברתי מרכזי ביותר, אבל מתברר שגם בקרב מי שחיים בדיור מוגן, מוקפים באנשים בני גילם, בחוגים, הרצאות ושאר פעילויות, יש לאפליקציה משמעות גדולה. הופטמן־רוס מתייחסת אליה כאל ברכה של ממש. "זה מקצר תהליכים, ולבני הגיל השלישי זו המצאה נהדרת ליצור קשר עם הנכדים והנינים, שאין להם זמן לדבר, וגם לבוא לבקר אין להם זמן. אבל לפחות אני שומעת מהם, והם שואלים אותי מה נשמע. אני גם בפייסבוק, ושם אני בעיקר עושה לייקים לבת שלי, כי זה חשוב לה", היא אומרת. "כשכמה חברות שלי היו בפראג הן פתחו קבוצה ושלחו לי תמונות, שאראה איך הן מבלות, אבל אני שלחתי להן תמונות בחזרה: תראו מה אני עושה פה. כי גם כאן היו תערוכות ופעילויות, אז למה שלא יראו גם הן שגם אני נהנית? החלפנו רשמים, כל אחת מהמקום שלה. פעם היו לי יותר קבוצות, אבל היום כולם מתו, לא נשארו לי כל כך הרבה חברים".

 

4. חיים בקבוצות

 

"אני מנהל 15 קבוצות, ומקדיש לזה הרבה זמן. אני מקבל בערך 60 ווטסאפים בשעה. לכל אחת יש צליל אחר, ואני יודע על מה להסתכל ועל מה לא להסתכל, מה חשוב ומה לא", מספר שמוליק ליטמנוביץ' (79). "חלק מהקבוצות מושתקות, עכשיו למשל השתקתי לשבוע את פלוגה 922 של חיל הים שבה הייתי. כשאני נוסע לחו"ל, אני משתיק הרבה יותר כי אני לא רוצה לבזבז את הזמן על ווטסאפ כשאני נהנה בחו"ל. עכשיו הקבוצה הכי פעילה היא של המקהלה שלנו, שנוסעת להופיע בבלרוס. יש לנו כל מיני שאלות והצבעות. בתור מנהל קבוצה, הכלל שלי, בייחוד בווטסאפים של חיל הים שאני מנהל, שאסור להכניס פוליטיקה, אבל יש כאלה שלא מסוגלים להתאפק, מה שגורם לי להשעות אותם לשבוע, עם אזהרה שלא יעשו את זה שוב".

 

מייק אלדר. "בהתחלה היו מריבות אפילו על איך יקראו לקבוצות" מייק אלדר. "בהתחלה היו מריבות אפילו על איך יקראו לקבוצות" צילום: עמית שעל

 

 

לצד שתי קבוצות משפחתיות, הנה עוד כמה מהקבוצות שמפעיל ליטמנוביץ', גמלאי של הקריה למחקר גרעיני מבאר שבע: ליסבון 7 ימים ("חברים שטיילתי איתם"), פרלמנט קפה ("מכרים שנפגשים כל שלושה שבועות"), פרלמנתרשיש ("יש אוניברסיטה לפנסיונרים שנקראת תרשיש"), שייטת 11 נחתות ("כ־250 מיוצאי היחידה"), צוות יוצאי פלוגות הנחיתה ("רק שבעה אנשים, שארגנו פגישת מחזור"), הורה ותיקים ב"ש ("להקת המחול שאני רוקד בה"), הורה ותיקים לדורותיהם ("אספתי לשם את כל אלה שפרשו מהוותיקים"), תזמורת בוגרת שיחות ("לתזמורת החובבים בבאר שבע, שבה אני חבר"), תזמורת בוגרת הודעות בלבד ("רק לי ולמנצח מותר להעביר הודעות"), צוות קונצרט ("לתיאומים טכניים של מופעים"), חוויות אנשי התזמורת ("שם כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה") ומקהלת קמ"ג ("המקהלה של הכור בדימונה").

 

חוץ מזה, הוא מוסיף, "אני גם יוצר סרטים עם מצלמה רגילה ועורך אותם בתוכנה, שולח בווטסאפ או מעלה ליוטיוב. לפעמים אני משקיע יותר ואני מוסיף נצנצים וכל מיני פטנטים בעריכה.

 

5. מחאה

 

חיל הים מככב גם ברשימת קבוצות הווטסאפ של מייק אלדר (75) ממושב חרוצים שבשרון, היסטוריון, סופר ולשעבר אל"מ בחיל, שבין השאר ארגן את פגישת המחזור של שייטת 11 באמצעות הווטסאפ. "הכל קרה מהר מאוד. במקום להיפגש בבתים ולארגן, עשינו את זה בווטסאפ, זה חסך הרבה זמן ואנרגיה", הוא אומר. "התגובה של אנשים בווטסאפ קלה ומהירה, וקהל היעד מדויק, ולכן אני מעדיף אותו על פייסבוק".

 

 

כהן. החוק היחיד בקבוצה הוא "אסור לערב פוליטיקה" כהן. החוק היחיד בקבוצה הוא "אסור לערב פוליטיקה" צילום: זהר שחר

 

 

ההשוואה לפייסבוק אינה מקרית. אלדר מדבר על המרכזיות של ווטסאפ במחאה הנוכחית נגד השחיתות בשדרות רוטשילד, ומתבקש להשוות אותה למחאה אחרת ברוטשילד, זו נגד יוקר המחיה לפני שש שנים וחצי, שנולדה בפייסבוק. "התקשרות לא ספרה את מני נפתלי וחבורתו בהתחלה, אבל היום אתה לא ממש צריך את התקשורת כדי להגיע לאנשים", אומר אלדר. ואמנם, נדמה שמי שהתמסרו הכי הרבה לקריאתו של אלדד יניב "שתפו בכל הכוח", ואכן שיתפו לכל עבר ובכל קבוצה את הסרטונים שלו הקוראים להגיע להפגנות, הם גמלאים.

 

רגב קונטס, מיוזמי המחאה של 2011, אומר שיש הבדל עקרוני בין המחאות - "הדור המבוגר הזה לא הזדהה עם המחאה שלנו כי להם כבר יש דירות, אבל לדבר על שחיתות זה מותרות של מי שכבר יש לו דירה ופנסיה וזמן פנוי ומזדעזע מטוהר המידות". ובכל זאת, הוא מתעכב גם על חשיבות הווטסאפ בסיפור. "הם אומרים: 'הכהנים הולכים להפגנה, אולי תבואו גם?', ו'אה, אתם הולכים? אז גם אנחנו נבוא'. אנחנו יצרנו איוונטים בפייסבוק, לא עבדנו בשיטה הישנה של חבר מביא חבר. אבל מי יודע, אולי השיטה הישנה תעבוד".

 

אחת הפעילות הבולטות בהפגנות נגד השחיתות היא נילי מרי (64) מרמת השרון, פנסיונרית ובעברה מורה לאנגלית. באחת ההפגנות בפתח תקווה היא אפילו נעצרה, ובמקביל היא מרבה לכתוב בנושא בפייסבוק - ובווטסאפ. "אני מגיעה ממקום מבוסס, ואין לי בעיות פרנסה, לכן יש לי זמן להיות פעילה בקבוצות ווטסאפ. אנחנו מתעדכנים על אירועים ברשת, יש לנו קבוצות טוקבקים והרבה אנשים פונים אליי בגלל יכולת הכתיבה שלי. הרבה אנשים שמגיעים להפגנות אומרים לי שזה בעקבות דברים שכתבתי".

 

6. קהילה

 

שמוליק כהן (67) מעכו עסק בעבר במחשוב, והוא גם קוסם ומתווך נדל"ן, שבין השאר פעיל בכמה קבוצות ווטסאפ. לצד אלו של המשפחה, האחרות קהילתיות בעיקרן. חלק מהן נבנו סביב בית הכנסת ושיעורי התורה שבהם הוא משתתף, ובאמצעות קבוצה אחת כהן עצמו בנה קהילה חדשה. אחרי שהיה חבר מועצת העיר עכו וכך הגיע להרבה אירועי תרבות חינמיים ברחבי עכו, "חשבתי שהציבור יכול ליהנות מזה ופתחתי קבוצת ווטסאפ שמשתפת באירועים כאלה. קוראים לה 'קבוצת מאוחדים בעכו', שם שנבחר בדעת הרוב, ויש בה 70 איש. גילינו שלעירייה יש תקציב להביא אמן פעם בחודש, בחינם, ועם כיבוד. אלה אירועים מיוחדים, ואנחנו מגיעים אליהם".

 

יש חוקים לקבוצה?

"כן, אסור לערב פוליטיקה".

 

בעיית הפוליטיקה היא רק אחת הבעיות שמאפיינות קבוצות ווטסאפ. חיכוכים עד מריבות, התקטננויות והיעלבויות - כל מי שיש לו ווטסאפ מכיר את הבעיה. "אבל גם בשיחות סלון יש מריבות וויכוחים", מזכיר אלדר. "בהתחלה היו אצלנו מריבות אפילו על איך יקראו לקבוצות. והתשובה שלי היתה: 'חבר'ה, זה ממש לא משנה, כי בעוד כמה שנים יהיו רק שניים־שלושה אנשים שיושבים בבית אבות ומפעילים את הקבוצה'. אז יצא שיש קבוצה, אבל כשיש מריבות צריך לשמור על הכללים. אם מישהו לא רוצה, הוא לא חייב להגיע לסלון ולהביע את דעתו".

 

7. הארכת חיים

 

אחת הנגזרות של השימוש הגובר בווטסאפ בקרב פנסיונרים עם זמן פנוי והמון סרטונים ובדיחות שזורמים ביניהם היא מה שמכונה "הסבא הספאמר", כהגדרת פרופ' שיזף רפאלי, חוקר טכנולוגיה וחברה ממוסד שמואל נאמן בטכניון ומאוניברסיטת חיפה. "מילא היה מגיע סרטון אחד כל כמה ימים, אבל אני מקבל אחד כזה כל כמה דקות. אם הייתי יכול לחסום אותו זה היה טוב, אבל לא נעים, מדובר בדוד שלי", מספר בחור בן 30 שמתמודד עם התופעה, ובכן, מדי כמה דקות. "בכל משפחה יש אחד כזה", אומר רפאלי. "פעם חשבו שהזקנים לא מבינים ברשתות החברתיות, אבל היום אנחנו רואים את השימוש הגובר שלהם. יש להם יותר הכנסה פנויה ויותר זמן פנוי, וזה מה שמאפשר להם להיות יותר דומיננטים ברשת אפילו מהצעירים. אנחנו נמצאים בשלב שבו סבים וסבתות עושים בייביסיטר לנכדים דרך הסקייפ ומשפחות מדליקות נרות דרך המחשב".

 

גם רפאלי מתייחס לווטסאפ ככלי להפגת הבדידות, לצד פייסבוק ואפילו האתר מוטק'ה (motke.co.il), המיועד לבני 50 פלוס ומציע כתבות מגזין, המלצות וגם תוכן שמשתף את הגולשים - קהילות, היכרויות, הזמנות לטיולים ואירועים וכו'. מי שהקים את האתר הוא פרופ' מרדכי שני, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות ובית החולים שיבא, והבין היטב שמסגרת וירטואלית למבוגרים יכולה לחסוך גם הרבה כסף לקופות החולים. "רוב הביקורים של קשישים במרפאות נעשים כי משעמם ועצוב ובודד להם", הוא אומר, "הקמתי את מוטק'ה לפני יותר מ־10 שנים כדי לאפשר יצירת קשרים בגיל השלישי, ידעתי שבני הגיל הזה מחפשים דרכים ליצור קשר". לדברי רפאלי, "אם אתה יכול לטפל בזה באמצעות מוטק'ה או פייסבוק או ווטסאפ, הרי שבחישוב כלכלי קר זה שווה את זה. הבדידות היא המחלה הכי כואבת לזקן. הרבה יותר מראומטיזם".

 

ושני מסכם: "אני אוטוטו בן 80, ואני טכנולוגי מאוד. אחת השאלות הכי חשובות היא איך אתה מתנהל מרגע שפרשת לפנסיה, מה נותן לך סיבה לחיות. אנשים מבינים מהר מאוד שבלי קשרים עם המשפחה ועם חברים הם ימצאו את עצמם במצב גרוע. לכן הבדידות והחרדה גדלות עם הגיל ועם המחלות הכרוניות, ומי שלא יהיו לו קשרים חברתיים יקמול. איך שאני רואה את זה, הטכנולוגיה הזאת מאריכה חיים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x