• תפריט
מוסף 14.12.2017
האדר מוסף שבועי 14.12.17

פני העתיד: הפריחה המטרידה של טכנולוגיית זיהוי הפנים

טכנולוגיות זיהוי הפנים דוהרות קדימה, והיום הן יודעות לזהות אם אתה הומו, אם אתה חולה במחלה נדירה, אם אתה בדרך לבצע פיגוע, ואם השתתפת בהפגנה בעודך מסתתר מאחורי כובע וצעיף. הפרצוף של כל אחד מאיתנו נהפך לדאטה בייס, שיש לא מעט אנשים שרוצים ויכולים להשתמש בו, כדי למכור לנו, להעניש אותנו או לעצור אותנו על סמך הבעת פנים שמרמזת שאנחנו מתכננים פשע. ולא, אין איך להתחמק מזה

"התוצאות של המחקר שלנו לא היו טובות. הן היו איומות: הראינו שאלגוריתם יכול לזהות את הנטייה המינית של אנשים מתמונת הפנים שלהם. הוא עשה זאת באופן מדויק ב־91% מהגברים וב־83% מהנשים שנבדקו. אנחנו, וכל מי שחלקנו איתו את התוצאות, לא היה מרוצה. מעולם לא התאמצתי כל כך להוכיח שאני טועה, אבל נכשלתי. התוצאות היו חזקות, והיה ברור שאם אפרסם אותן אהיה בצרות. מה שעודד אותנו לפרסם אותן בסופו של דבר היה שכבר כמה שנים ממשלות וחברות מסתכלות על תמונות הפנים שלנו ומסיקות מהן את התכונות האישיות שלנו, ולא ידענו מזה. אז החלטנו שאנחנו לא צריכים לחכות, כדי להראות מה אפשר לדעת".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

פרופ' מיכאו קוסינסקי (Michal Kosinski) הוא פסיכולוג ומדען דאטה באוניברסיטת סטנפורד, שחוקר את ההשלכות של טביעות הרגל הדיגיטליות שאנחנו משאירים על פלטפורמות ומכשירים דיגיטליים. הוא אחד החוקרים החשובים והמשפיעים בעולם שחושף באופן אמפירי את סודות העולם הדיגיטלי. לאחרונה שמו נקשר גם בשערוריית הבחירות בארצות הברית, שכן ממצאי המחקר שלו שימשו את חברת קיימברידג' אנליטיקה לתפירת קמפיינים בפייסבוק שעודדו את האמריקאים לבחור בדונלד טראמפ לנשיאות.

 

 

 

בניגוד לחבריו, שהשתמשו בידע האקדמי להקמת חברה רווחית אך שנויה במחלוקת, קוסינסקי נשאר באקדמיה. מחקר הנטייה המינית שפרסם לפני כחודשיים עורר סערה עזה וביקורת מצד מי שקנאים לפרטיות ומהקהילה הגאה. המבקרים טענו שקוסינסקי בנה "גיידאר", רדאר להומואים. אלא שהוא לא פיתח דבר, רק הראה מה הטכנולוגיה מסוגלת לעשות. קוסינסקי לקח אלגוריתם קיים של ניתוח פנים, והזין אותו ביותר מ־35 אלף תמונות של אנשים שפרסמו אותן באתרי היכרויות וציינו את נטייתם המינית. לאחר שהאלגוריתם למד את התמונות, קוסינסקי הציג לו תמונות של אנשים אחרים, והאלגוריתם זיהה את נטייתם ברמת דיוק גבוהה. בניסויי המשך קוסינסקי איתר את ההבדלים שהאלגוריתם מצא בין פניהם של הומואים ולסביות לאלה של סטרייטים, וכן את תווי הפנים המאפיינים הומואים ולסביות, ומצא למשל שלהומואים יש לסתות צרות יותר, אפים ארוכים יותר, מצח גדול ופחות שיער פנים.

 

למצולמים אין קשר לכתבה. צילום אילוסטרציה למצולמים אין קשר לכתבה. צילום אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

 

 

זה מפחיד. הטכנולוגיה יודעת להסתכל עלינו ולחשוף גם סודות או מידע שרצינו שיישאר אינטימי.

"מחשבים כיום הרבה יותר טובים מאנשים ברוב המשימות הקוגניטיביות־ויזואליות. למשל, הם יותר טובים מאיתנו בזיהוי מגדר, או בקריאת רגשות בפניהם של אנשים. מחשבים גם נהדרים בלחבר הרבה אותות קטנים: פנים צרות, משקפיים וזקן הם פיסות אותות שבפני עצמן אין להן משמעות רבה, ויש להן קשר זעיר מסוים לנטייה המינית. אבל אלגוריתם יכול להסתכל על עשרות אלפי פיסות זעירות של אותות וליצור ניבוי מדויק".

 

מה עוד אלגוריתם יכול לדעת עלינו? מאפיינים פסיכולוגיים? דעות פוליטיות?

"אנחנו עובדים על מחקרים כאלה, ונראה שכן, ניתן ללמוד מהפנים גם על דעות פוליטיות ותכונות אישיות. היינו בהלם מהממצאים, אבל כשחושבים על זה, אנחנו כבני אדם משתמשים בפנים של אנשים אחרים כדי לשפוט את האישיות, המצב הפסיכולוגי או הרגשות שלהם".

 

אבל אנחנו לא מסוגלים להסתכל על פנים של אדם ולדעת למי הוא יצביע.

"ייתכן שהמשמעות היא שאין שום מידע על כך בפנים — או שהמוח האנושי לא פיתח את היכולת להבין את זה מתווי הפנים. המחקר שלנו מראה שהאפשרות השנייה היא הנכונה. המידע על הדעה הפוליטית, האישיות שלך וכו' כתוב על הפנים שלך. המוח האנושי לא רואה את זה ולא יודע לפרש את זה, אבל אנחנו מוקפים אלגוריתמים, כולל כאלה שמנתחים פנים, שמאפשרים לממשלות ולחברות לעשות ניתוחים מאוד מדויקים של התכונות האינטימיות וההתנהגויות העתידיות שלנו".

 

מתוך המחקר באלגוריתם המזהה פנים של הומואים ולסביות (במרכז, לעומת הסטרייטים משמאל). להומואים יש לסתות צרות יותר ואפים ארוכים יותר מתוך המחקר באלגוריתם המזהה פנים של הומואים ולסביות (במרכז, לעומת הסטרייטים משמאל). להומואים יש לסתות צרות יותר ואפים ארוכים יותר

 

 

החברה הרוסית NTechLab, למשל, מציעה זיהוי מדויק של תכונה אינטימית: היא פיתחה תוכנה שמותקנת על מצלמות, כמו אלו שבכל פינת רחוב, ומזהה את העוברים והשבים, את הגיל, המגדר והרגשות שלהם. היא עוקבת במיוחד אחר אנשים שפניהם מסגירים כעס, מתח או עצבנות, ובשילוב עם מידע נוסף על אותם אנשים, "מחשידה" אותם כטרוריסטים או פושעים פוטנציאלים. כך היא אמורה לאפשר למשטרה לזהות מבצעי פיגועים בתוך קהל רגע לפני שיפעלו. החברה מתהדרת באחוזי הצלחה גבוהים למדי: לפני כמה חודשים נערכה בארצות הברית תחרות בין חברות בעלות טכנולוגיית זיהוי פנים, והאפליקציה שלה, FindFace, זכתה במקום הראשון בקטגוריות של "מהירות הזיהוי" ו"דיוק האימות" ובמקום השני ב"דיוק הזיהוי". לפי אנשי החברה, שהוקמה רק לפני שנתיים, האפליקציה סורקת בשנייה לפחות 2 מיליון אנשים ומזהה אותם בפחות משנייה. המייסד ארטם קוחרנקו נוהג לומר בראיונות שהמטרה של החברה היא ליצור אלגוריתמים "חכמים כמו בני אדם ויעילים כמו מכונות". הוא מייעד את זיהוי הפנים לאבטחה, מניעת הונאות וניהול לקוחות. אולם בינתיים היא משמשת בריונים במדיה החברתית לאתר אונליין אנשים שהם מכירים בעולם האמיתי ולהביך אותם (לפי חברת אבטחת המידע הרוסית מעבדת קספרסקי), ולפי הדיווחים שימשה אנשים גם כדי להשיג את שמותיהם האמיתיים של שחקנים בסרטי פורנו. ובכל זאת, מנכ"ל החברה אלכסנדר קבקוב לא חושב שיש פה בעיה של פרטיות. "אם ברחוב לא היו מצלמות הייתי מבין מדוע אנשים מוטרדים, אבל יש מצלמות בכל מקום. אם אתה בחלל ציבורי אין לך פרטיות, ועם הסמארטפונים אין לך פרטיות כי יודעים עליך הכל, כולל ההתנהגות והמיקום שלך". בזה, למרבה הצער, הוא צודק. טכנולוגיות זיהוי הפנים רוכבות על ידע שקיים עלינו ממקורות שונים, אבל לוקחות אותו לקצה מבהיל במיוחד.

 

מה שבני אדם לא יודעים

 

הפנים האנושיות הן יצירה מופלאה. עוד לפני שנאמרה המילה אנחנו מפענחים באופן מיידי, גם אם לעתים שגוי, מגדר ומוצא, מעריכים גיל ומצב רוח. תזוזה עדינה וכמעט לא מורגשת של שריר בפנים מאפשרת לנו לשער מה האדם שמולנו מרגיש ומה תכף יאמר, אם הוא חש כעס, שמחה, עוינות או מנסה להסתיר משהו.

 

קוסינסקי. "ממשלות וחברות יכולות לעשות ניתוחים מדויקים של התכונות וההתנהגויות העתידיות שלנו" קוסינסקי. "ממשלות וחברות יכולות לעשות ניתוחים מדויקים של התכונות וההתנהגויות העתידיות שלנו" צילום: Lauren Bamford

 

 

כך זה היה מאז ומעולם, אלא שטכנולוגיות הבינה המלאכותית לקחו בשנתיים־שלוש האחרונות את המיומנות האישית הזאת צעד ענקי קדימה: כעת הן מאפשרות לזהות אנשים בתמונות, להשוות אותם למאגרי תמונות עצומים ולחלץ עליהם תובנות מרחיקות לכת שספק אם הם רוצים לחשוף על עצמם, והכל נעשה במהירות וברמת דיוק גבוהה מאוד. אדם שהולך ברחוב ונקלט במצלמה שמחוברת לתוכנות כאלה הוא ספר פתוח.

 

אין להקל ראש בעוצמתה של המהפכה הזאת, ובהיקפה. היא יכולה להגיע כעת לכל מקום, וגם לכל כיס. מצלמות איכותיות וזולות מרשתות את סביבת המחיה שלנו, והאלגוריתמים — חלק מהם מוצרי מדף שאין צורך לפתח במיוחד — שמסוגלים לזהות ולנתח פרצופים במהירות כבר קיימים, ומשתכללים במהירות. הדוגמה הבולטת והטרייה היא אייפון X, הדגם החדש שהמפתח להפעלתו הוא זיהוי הפנים של בעליו.

 

הקפיצה הטכנולוגית שאפשרה זאת התרחשה ב־2015. "ב־2006 אמרו שמחשבים יכולים לזהות פרצופים מצוין, טוב מבני אדם, אבל זה היה כשאדם עושה כל מה שהוא יכול כדי שהמערכת תזהה אותו: הוא נעמד מול המסך, מסיר את המשקפיים ומסתכל אל המצלמה", מסביר פרופ' טל הסנר, מדען מחשבים בכיר באוניברסיטת דרום קליפורניה ואיש המחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. זה כשני עשורים שהסנר עוסק בראייה ממוחשבת, ומחקריו בשנים האחרונות התמקדו, בין השאר, ביכולת ללמוד מפניו של אדם את הגיל, המגדר, הרגשות וכיצד פרצוף מתעוות בזמן פעולות שונות כמו חיוך.

 

"ב־2007 החלו לפתח טכנולוגיות שיזהו תמונה תחת אילוצים, למשל כשאדם לא יודע שמצלמים אותו. כשזה הושג, לפני שנתיים, התחילו לעסוק בזיהוי פרצופים בתנאים קיצוניים, כשהמצולם רחוק, מטושטש, יש המון רעש בתמונה וחצי פרצוף מוסתר. מה שאִפשר לעשות את זה היה המהפכה הגדולה של ה־deep learning (למידה עמוקה)".

 

Smile to Pay: מחייכים למצלמה, והיא מזהה מי הלקוח, מקשרת לחשבון שלו בעליבאבא וגובה דרכו את התשלום, בלי לשלוף את הארנק Smile to Pay: מחייכים למצלמה, והיא מזהה מי הלקוח, מקשרת לחשבון שלו בעליבאבא וגובה דרכו את התשלום, בלי לשלוף את הארנק צילום: איי אף פי

 

 

בניגוד למה שמקובל לחשוב, הטכנולוגיה לא מודדת מרחק בין תווי הפנים. "בסרטים ובתוכניות טלוויזיה מציגים זיהוי פנים כזה כבר 20 שנה", צוחק הסנר, "אבל אין לזה שום קשר למציאות".

 

איך הטכנולוגיה כן מזהה פנים?

"בשיטות של למידה עמוקה, שמתבצעות באמצעות רשת עצבית מלאכותית, עם מיליוני נוירונים ותאי עצב שמיוצגים בידי מספרים. כשרוצים שהרשת העצבית תזהה תמונות מסוימות חושפים אותה במשך כמה שעות עד כמה ימים למיליוני תמונות של פרצופים, והיא לומדת אותם. בסוף הלימוד, אפשר לבקש ממנה להשוות בין שני פרצופים. אפשר למשל לבקש זיהוי, כלומר להציג תמונה של פרצוף ולבקש מהמערכת לומר של מי הפרצוף מתוך הדאטה בייס, ואפשר לאמת אם הפרצוף בשני הצילומים הוא של אותו אדם. כשאת מגיעה למעבר גבול ומציגה דרכון ביומטרי, המצלמה מצלמת אותך ומשווה בין הפרצוף שצולם כרגע לזה שצולם כשקיבלת את הדרכון. דרגת הקושי של תמונות שאנחנו מסוגלים להתמודד איתה מופלאה: אני יכול לומר לך שב־2007 חשבתי שדברים מסוימים הם בלתי אפשריים, וכיום אנחנו יכולים לעשות אותם, למשל לזהות פרצוף מוסתר או מטושטש, ולעשות את זה מהר. זה קורה בחלקיקי שנייה, גם כשהמאגר גדול מאוד.

 

 

גרינשפן. "נושא הפרטיות שולי ביחס ליתרונות של הטכנולוגיה" גרינשפן. "נושא הפרטיות שולי ביחס ליתרונות של הטכנולוגיה"

 

 

 

"נוסף על כך, את יכולה לאמן את הרשת שלך לא לזהות פרצוף אלא לזהות גיל, מגדר, מצב רוח וכו'. זה לא נעשה על פי חוקים שבן אדם מצליח להבין. מראים לרשת אינסוף דוגמאות של מה שרוצים שהיא תלמד לעשות — נניח תמונות של אנשים מבוגרים וצעירים. התוצאה היא שהרשת מסוגלת לזהות מצולמים מבוגרים וצעירים במאפיינים שאנחנו כבני אדם לא רואים, וגם אם אנחנו רואים — אנחנו לא יודעים לשיים ולתאר. כלומר אם את מוצאת מספיק דוגמאות ממשהו, את יכולה ללמד את הרשת לזהות את המאפיינים שלו והיא תגיע ליכולות זיהוי טובות יותר ממקריות, ובחלק מהמקרים, כמו זיהוי פנים, טובות משל בני אדם".

 

כלומר אנחנו לא יודעים איך היא מבדילה בין צעירים למבוגרים.

"ההשקעה בתחום אסטרונומית, גם באוניברסיטאות וגם בתעשייה, ולמרות כל ההשקעה, לא ברור ב־100% למה הרשת עובדת כל כך טוב ואיך היא עושה את זה. אין הסבר יפה או אלגנטי, וחלק מהמחקר מנסה גם להבין את הרשת הזאת".

 

בעבודתו באקדמיה הסנר היה שותף לפיתוח מערכת שזיהתה ברמת דיוק גבוהה את גיל המצולמים, וכשהוא מספר על המחקר שלו מתגלה כמה רותח ותזזיתי התחום של זיהוי פנים כולו. "את אומרת, 'יש לי מערכת שמזהה טוב גיל', ומוכיחה את זה באותות ובמופתים וזוכה בתחרויות המקובלות, וכשאת קמה בבוקר יש שלוש תוצאות טובות יותר משלך ואת צריכה להתמודד עם זה. מה שהשגת הוא חדשות ישנות. מטורף מה שקורה בתחום הזה, דברים משתנים מיום ליום. גם בתעשייה וגם באקדמיה האדרנלין גבוה והלחץ רציני. התחרות לא מפסיקה".

 

מזהים מחלות, מזהים אויבים

 

היכולות שנגזרות מטכנולוגיית זיהוי הפנים מטרידות מאוד, אבל כדאי להתעכב רגע גם על השימושים המועילים שלהן. FDNA (חברה שחלק ממייסדיה הם יוצאי face.com, שנמכרה לפייסבוק ב־2012) פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לגנטיקאים לזהות בתווי הפנים של מטופלים סימנים לתסמונות נדירות, שלרופא המצויד רק בזוג עיניים קשה לאבחן. "בשיחות עם גנטיקאים גילינו שעבורם הפנים הן אינדיקציה להרבה מחלות, כמו בתסמונת דאון", מסביר דקל גלבמן, מנכ"ל FDNA. "אבל בניגוד לתסמונת דאון, יש אלפי מחלות שיש להן ביטוי בפנים אבל מספר החולים בהן בעולם קטן מאוד — זה יכול להיות אפילו עשרות בודדות. לרופאים קשה ללמוד את התבנית המשותפת לכל הפנים של בעלי התסמונת ולשלוף אותה ברגע שמגיע פציינט חדש". למשל, אחד ל־2,500-1,000 ילדים בעולם נולד עם Nooman, תסמונת שגורמת למחלות לב, בעיות למידה וקשיים בקרישת דם. תסמונת Pitt-Hopkins, שמאופיינת בעיכוב התפתחותי ובעיות היפר־ונטילציה שמידרדרות לדום נשימתי, תוארה עד כה בכ־100 מקרים בעולם.

 

E-screen protector של גוגל: מתריעה כשמישהו מציץ לכם למסך הסמארטפון E-screen protector של גוגל: מתריעה כשמישהו מציץ לכם למסך הסמארטפון

 

 

FDNA אימנה את המערכת שלה בזיהוי תמונות של אנשים עם תסמונות כאלה, ובנתה את face2gene, פלטפורמה שמשמשת כיום, להערכת גלבמן, כ־70% מהגנטיקאים בעולם. הם מציגים למערכת תמונה של חולה, והיא מחזירה רשימת אבחונים אפשריים עם מידת הסבירות של כל אחד מהם, אם לתאר את העניין בפשטנות. בשלב הבא הגנטיקאי מאמת את האבחון באמצעות דגימת דנ"א. כל שימוש כזה הוא עוד אימון למערכת, שמשפר את תוצאותיה. במקביל המערכת משמשת מעבדות גנטיות, שמנסות לבודד ולזהות את הווריאנטים הגנטיים שגורמים למחלה. "על ידי זה שאנחנו מסתכלים על הפנים ועל הסממנים החיצוניים של החולה אנחנו מסוגלים לעבור לדנ"א שלו ולומר איזה וריאנטים רלבנטיים למחלה, כדי לעזור באבחון חולים", מסביר גלבמן.

 

שימושים אחרים של מערכות ניתוח פנים נמצאים על התפר שבין מועיל למטריד. כלי ביטחון ואבטחה, למשל, בעייתיים מבחינת הזכות לפרטיות אבל אפקטיביים במניעת פשע. יש מצלמות שמזהות מי נכנס לחדר ומתאימות לו את הטמפרטורה והמוזיקה החביבות עליו, או מבדילות בין דיירי הבית ואורחיו לבין פורצים. טכנולוגיות אחרות משמשות נמלי תעופה ומעברי גבול כדי לזהות פושעים, אנשים שאינם מורשים לצאת את גבולות המדינה, או תחליף ביומטרי לדרכון, כפי שקורה כעת באוסטרליה, שם זיהוי הפנים עומד להחליף שימוש בדרכוני נייר. הטכנולוגיה מסוגלת לסייע גם באיתור נעדרים, דמנטיים שאיבדו את דרכם, ומנגד — פושעים וטרוריסטים שמתרחקים ברגל מזירת פשע וחולפים בתוך קהל גדול. חברת טייזר, זו שמייצרת את האקדח המפורסם, מוכרת מצלמות שהשוטרים נושאים על גופם, וכעת מפתחת להן תוכנה שתזהה בזמן אמת את האנשים שהשוטרים פוגשים בפעילותם. מערכת זיהוי הפנים של ה־FBI מצליבה כבר כיום בין פרצופים בקהל למאגר מידע ובו 411 מיליון תמונות של אמריקאים; לפי הערכות נכללים במאגר כחצי מאזרחי ארצות הברית (יש אנשים שתמונתם אינה במאגר, ואחרים שהוא כולל כמה תמונות שלהם). חלק מהם, מן הסתם, תמימים לחלוטין.

 

מצלמת טייזר שמשמשת שוטרים: בקרוב תכלול תוכנה שתזהה עבור השוטרים את האנשים שמולם מצלמת טייזר שמשמשת שוטרים: בקרוב תכלול תוכנה שתזהה עבור השוטרים את האנשים שמולם צילום: איי אף פי

 

 

במעקב תמידי

 

האפור נהיה אפור יותר ביישומים שמיועדים להקל עלינו את הקניות, והופכים את הפנים שלנו לארנק דיגיטלי. אם תיכנסו למסעדה של קנטקי פרייד צ'יקן בסין תוכלו לחייך למצלמה, והיא כבר תחייב את חשבונכם בעליבאבא. בבריטניה זיהוי פנים מחליף הצגת תעודת זהות בעת רכישת אלכוהול בשתי רשתות קמעונאיות, וגם מאפשר תשלום מהיר. חברות מסחריות מפתחות אפליקציות שיזהו את פניו של הלקוח בכניסה לחנות ומיד יציעו לו מבצעים ומוצרים מותאמים. אלא שהן מן הסתם אוספות כך מידע רב על חיינו והרגלינו, וחלק מהן אוספות מידע גם ממאגרים אחרים ומהרשתות החברתיות, וכך המבצעים שיציעו לנו יתבססו על מצבנו המשפחתי, מצב רוחנו, הרגלי האכילה והשתייה שלנו, קניות קודמות שביצענו השבוע וכן הלאה.

 

זו נקודה משמעותית בעולם של זיהוי פנים: גם מה שנולד למען מטרה טובה יכול בקלות לשמש למטרות אחרות. אין גבול מוגדר בין טוב לרע, ניתוח הוא ניתוח ואיסוף מידע הוא איסוף מידע, וכלי טכנולוגי שמביא תועלת תמיד גם פוגע בפרטיות ואוסף מידע אדיר משלל מקורות. Fa61, למשל, הוא אחד המוצרים העיקריים של חברת Face-Six  הישראלית. הוא מסוגל לזהות פנים מתוך צילומי וידיאו, ולצד שמו של האדם לספק עליו גם מידע כמו גיל, מגדר, מוצא אתני, הבעות פנים וכו'. התוכנה מותאמת לשווקים שונים — אבטחה, מודיעין עסקי, חוויה צרכנית ללקוחות, ניהול קהל וחדירת אנשים שאינם מורשים: המוצרים של Face-Six מותקנים בנמלי תעופה ומעברי גבול, בבנקים בדרום אמריקה, בקניונים ובתי קזינו בארצות הברית, בכנסיות, בבתי ספר ובמרכזים רפואיים ברחבי העולם. "יש לנו מערכת שסופרת כמה אנשים נכנסו לעסק ובאיזה חתך דמוגרפי: מתוך אלף האנשים שנכנסו במצלמה A, כמה גברים, כמה נשים ובאילו גילאים", מסביר משה גרינשפן, מנכ"ל החברה ואחד משני מייסדיה. "בתחום הביטחון יש לנו מערכת שהתקנו בכמה גופים בארץ ובצפון ודרום אמריקה, שיכולה לזהות אנשים בזמן אמת ולהתריע על נוכחותם. בהתקפת טרור טכנולוגיה כזו יכולה לשפר מהותית את הסיכוי לזהות את הטרוריסט. צ'רצ'יקס זו אפליקציה שפותחה לכנסיות, כדי לזהות מי מגיע, אבל היא עברה לזיהוי תלמידים בבתי ספר ולרישום נוכחות בעבודה. שם זה גם משמש למעקב אחרי תנועת עובדים במקומות כמו בתי קזינו, כשרוצים לקבל התראה אם עובד מגיע לאזור שהוא לא מורשה להיכנס אליו. אנחנו עושים עכשיו שיתוף פעולה עם חברת SkySapience הישראלית, לשימוש ברחפנים שלה עם מערכת זיהוי הפנים שלנו, כתחליף לצפלין. שימוש מאוד מעניין".

 

הסנר. "ההשקעה בתחום אסטרונומית, גם באוניברסיטאות וגם בתעשייה" הסנר. "ההשקעה בתחום אסטרונומית, גם באוניברסיטאות וגם בתעשייה" צילום: אוראל כהן

 

 

תהליך בלתי הפיך

 

בניגוד לתיאור של פיתוח אלגוריתמים כמדע מורכב, נוסח טל הסנר, גרינשפן גורם לזה להישמע כמעט כמו משחק ילדים. "לא צריך לשבת במעבדה שנים כדי לפתח אלגוריתם מצוין. אם מאכילים אותו בדאטה מספיק גדולה וטובה, מתקבל אלגוריתם שמזהה ברמה גבוהה. לא מעט חברות נכנסו לזה בגלל הקלות היחסית של הפקת אלגוריתם. אבל זה שיש אלגוריתם טוב לא אומר שיש תוכנה טובה, שנותנת ללקוח זיהוי פנים מווידיאו בזמן אמת ומסוגלת לטפל בהרבה מצלמות בו־זמנית ובממשק משתמש פשוט וקל".

 

כשאתה מתאר את זה כמשהו כה פשוט, זה אפילו יותר מטריד.

"אני חושב שאנשים מושפעים יותר מדי מסרטים. הרבה אנשים ראו את 'דו"ח מיוחד', ויש שם סצנה שהמכונה מזהה את טום קרוז לפי הפנים. זה נצרב לאנשים בתודעה והם נגד המכונה שמזהה אותו. אני חושב שעכשיו אייפון X ישחרר הרבה אנשים מהתחושה הזאת, והם יתחילו לראות את היתרונות שיש בזיהוי פנים".

 

יש גם חסרונות. עוקבים אחרינו בכל מקום.

"אני רואה את זה הפוך. זה לא מעקב מכוון אחרי אנשים, המעקב הוא תוצר לוואי. ואני חושב שנושא הפרטיות שולי ביחס ליתרונות של הטכנולוגיה, ויש רבים. למשל היא מונעת הונאות. יש לנו לקוח בדרום אמריקה שהוא בנק, ושם כשפותחים חשבון מיד מקבלים קרדיט ואם תפתחי כמה חשבונות תקבלי קרדיט בכולם ותנצלי את הבנק לרעה. אדם יכול להשתמש בתעודת זהות מזויפת כדי לפתוח חשבון, אבל הוא לא יכול להחליף פרצוף, והמערכת שלנו יודעת לזהות אם הוא כבר פתח חשבון. נכון שהטכנולוגיה יכולה לשמש למטרות הפוכות, אבל היא לא מוכרחה. צריך לשים את היתרונות והחסרונות על המאזניים. העובדה שיכולים להיות לה שימושים רעים לא קשורה לכך שהשימושים מניבים לנו יותר תועלת".

 

באיחוד האירופי מובילים כעת חקיקה לפיה הדאטה של כל אדם היא בבעלותו, זכותו לדעת מה יודעים עליו ולדרוש שלא ישתמשו במידע הזה. רבים ספקנים כלפי הניסיון לעצור את התהליך, שלצד האינטרסים של החברות נהנה גם משיתוף פעולה של הציבור המתמסר ליתרונות הטכנולוגיה. מעניין לשים לב שהחוקים הללו עוברים דווקא באירופה, שמודעת למחיר שגובה הקִדמה, מנהלת עליו דיונים ציבוריים ונוהגת עם הטכנולוגיה איפוק מסוים. במשטרים פחות דמוקרטיים ויותר כוחניים — איראן, רוסיה וסין, למשל — קיים חשש ממשי מכך שהטכנולוגיה משמשת את השלטון כדי לרדוף את מתנגדיו ולהצר את צעדיהם של האזרחים. בסין, למשל, המעקב של המדינה אחר האזרחים הוא הרחב ביותר כיום, והיא מובילה גם בשימוש נרחב בטכנולוגיות זיהוי פנים. אדם שחוצה מעבר חצייה באדום, למשל, מזוהה באופן מיידי במצלמות הרחוב, שמו מופיע על "לוח בושה" סמוך שמביך אותו בפרהסיה, וקנס שנשלח לביתו יוצא מיד לדרך.

 

Sheep Pain Facial Expression Scale: מזהה כמה כואב לכבשה לפי הבעת פניה, ובעתיד תוכל לפענח גם את עצומת הכאב של בן אדם Sheep Pain Facial Expression Scale: מזהה כמה כואב לכבשה לפי הבעת פניה, ובעתיד תוכל לפענח גם את עצומת הכאב של בן אדם

 

 

כך, בעודנו עסוקים בלשים את היתרונות והחסרונות על המאזניים, בלהחליט אם תשלום באמצעות חיוך למצלמה שווה את הפגיעה בפרטיות ובלצקצק על הנעשה במשטרים אחרים, עידו נאור, חוקר בכיר במעבדת קספרסקי, אחת מחברות אבטחת המידע הגדולות בעולם, אומר שגם אם ממש נרצה, אין לנו שום דרך להתחבא, לחמוק מכל זה. "אלגוריתמים יכולים היום לזהות כל תו פנים, גם של אדם שמעולם לא נכנס לאינטרנט, בעזרת רשתות של מצלמות שפרושות בכל מקום. מחקרים מראים שלא משנה איפה תהיה, עדשת מצלמה תתפוס אותך מתישהו, כך שאפשר להניח שהפנים של כל אחד יגיעו מתישהו למאגר כזה או אחר. השאלה היא מה יעשו עם זה. אנחנו, כחברת אבטחת מידע, חושבים כיצד תוקף ינצל לרעה את המידע או כיצד האקרים ימצאו דרך לשבש זיהוי פנים כדי לתקוף מערכות זיהוי ביטחוניות או לשתול ראיות פיקטיביות. תוקפים הם חכמים מאוד, חמקנים ויודעים היטב איך לנצל טכנולוגיות לטובתם, והתפקיד שלנו הוא לנסות להקדים אותם ולהגן על מידע לפני שהאקרים ינצלו אותו לרעה".

 

מי שעוד מנסה לעשות זאת הוא הסטארט־אפ הישראלי D־ID, שפיתח טכנולוגיה שמגינה על מאגרי מידע של תמונות כדי שלא ייעשה בהן שימוש לרעה. גם מייסדיו מניחים שאי אפשר להתחמק ממצלמות ושאין פרטיות, ולכן צריך לעשות מאמץ ולנתק את הקישור בין הצילומים שנמצאים במאגרי תמונות (למשל תיק רפואי עם צילום) לבין זהות המצולמים. בשלב הנוכחי המוצר מיועד לחברות וגופים שמחזיקים מאגרי תמונות ורוצים להגן עליהם מפריצה, ובהמשך, כשאנשים פרטיים יהיו יותר מודעים ואחראיים — גם בשבילם. "הגוף שלנו הופך בעצם לסיסמה מהלכת — אבל כזאת שאי אפשר להחליף", מסביר גיל פרי, מנכ"ל החברה ואחד ממייסדיה. "כולנו חשופים למעקב וגניבת זהות, ומערכות שמשתמשות בזיהוי פנים עלולות להיפרץ. המידע הביומטרי הוא אישי ורגיש ולכן חייב להיות מוגן. לא מאוחר מדי להגן על המידע הזה".

 

שחר שמש, מתכנת, פעיל קוד פתוח וממקימי התנועה לזכויות דיגיטליות, מוטרד מהאופן האקטיבי שבו המצלמות מגששות אחרינו. "הבעיה היא שהמצלמה כל הזמן מחפשת. באייפון X הפיצ'ר דולק כל הזמן כדי לזהות את הפנים שלי. זו טכנולוגיה מספיק טובה כדי להרוס לנו את הפרטיות אבל לא מספיק טובה כדי שנסמוך עליה, וגם אם אחת לאלף מקרים היא טועה, לך תוכיח את זה", הוא אומר. נושא אחר שמטריד אותו הוא זיהוי המפגינים; שמש מעריך שבאמצעות טכנולוגיות זיהוי פנים והמאגר הביומטרי למשטרה יש רישום של אנשים שהפגינו בפתח תקווה בקריאה ליועץ המשפטי לקדם את חקירות ראש הממשלה. וגם במקרה הזה אין איך להסתתר: מחקר שפורסם בספטמבר מצא ששימוש בכובע או משקפיים גדולים לא מונע את הזיהוי, והאלגוריתמים כבר מסוגלים לזהות מפגינים מחופשים בתוך קהל גדול וכאוטי של מפגינים. המחקר מצא ש־83% מהמפגינים זוהו כשהם חובשים כובע, 67% כשהם מכוסים בצעיף, 56% כשהם משתמשים בשניהם ו־43% כשהם מוסיפים משקפיים.

 

ובכל זאת, שמש לא חושב שצריך לאמץ רגולציה מרחיקת לכת או לנסות להחזיר את הגלגל לאחור, אלא לנהל דיון על משמעותה של הטכנולוגיה החדשה. "יש לזיהוי פנים שימושים נפלאים, ויש סיכונים. אנחנו בעולם חדש שבו כמעט לאף אחד אין פרטיות, ונכנסנו אליו בריצת אמוק, בלי שאף אחד עצר ושאל מה ההשלכות. זה לא הגיוני ואני לא מוכן לקבל את זה שאנחנו לא מנהלים דיון בנושא".

 

פתיחת אייפון X באמצעות זיהוי פנים: במקום סיסמה שצריך לזכור או להחליף פתיחת אייפון X באמצעות זיהוי פנים: במקום סיסמה שצריך לזכור או להחליף צילום: רויטרס

 

פרופ' הסנר מזכיר שבכל טכנולוגיה אפשר להשתמש באופן מועיל או מזיק. "לא הייתי רוצה שהכתבה שלך תציג את זיהוי הפנים כמשמש רק לדברים רעים", הוא אומר. "היא בדיוק כמו פטיש ומכונית שהמין האנושי פיתח, אפשר לעשות בהם שימושים נפלאים ושימושים הרסניים. אני לא מכיר שום טכנולוגיה שהאדם פיתח שאין לה את שני הצדדים האלו".

 

פרופ' קוסינסקי מחזיק בדעה דומה. "לחשוש מדברים לא עוזר לפתור את הבעיה. יש אנשים שאומרים: 'בואו נמנע מחברות להחזיק דאטה עלינו', וזה רעיון נהדר, אבל מה עם שירותים שאתה כן רוצה כמו חיפוש של גוגל, פייסבוק או מפות? יש רעיון אחר, לתת לאנשים אופציה להחליט אם הם רוצים להראות את הדאטה שלהם. זה רעיון יפהפה ברמה האידאולוגית, אבל הקדמה והטכנולוגיה והכלכלה לא מאפשרות את זה. ואם תבוא מדינה ותאמץ מדיניות נגד שימוש בטכנולוגיית זיהוי פנים, איך היא תבטיח שמדינות אחרות, פושעים, סטארטאפיסטים או שירותי מודיעין יעשו זאת? ואם ישראל, אמריקה או אירופה יחליטו שהן לא רוצות את הטכנולוגיה הזאת, נחשי מה? רוסיה או סין יפתחו אותה. היא תהיה שם בחוץ וכנראה הן ייאלצו לאמץ אותה כמשתרכות מאחור.

 

"מה שאנחנו צריכים הוא דיון רציני ובוגר. אי אפשר לשפוט את הטכנולוגיה בוואקום. יש כאן ערכים מתחרים. טכנולוגיית זיהוי פנים עלולה לפגוע בפרטיות שלנו, אבל אם לא נשתמש בה זה עלול לעלות בחיי אדם, ברווחה אישית, קדמה כלכלית וכו'. אין לי תשובה לשאלה מה חשוב יותר".

 

יהוי פנים במקום הצגת דרכון בנמל תעופה בציריך יהוי פנים במקום הצגת דרכון בנמל תעופה בציריך צילום: רויטרס

 

 

 

זיהוי פנים מתוך וידיאו שצולם מרחפן של חברת Face-Six זיהוי פנים מתוך וידיאו שצולם מרחפן של חברת Face-Six

 

 

פנים אל מול פנים: היישומים המעניינים של טכנולוגיות זיהוי פנים

 

בריאות

 

במקום הרופא תווי הפנים מצביעים על קיומם של סינדרומים גנטיים נדירים, שאפילו לרופאים קשה לאבחן, בפלטפורמה Face2Gene של חברת FDNA.

 

התרופה הנכונה בתי חולים מצליבים בין פניו של חולה לתרופות ולטיפולים שהוא צריך לקבל, כדי למנוע טיפול שגוי, באמצעות תוכנה של החברה הישראלית Face-Six.

 

למי כואב הבעות הפנים של כבשה מראות כמה כאב היא חשה, בכלי שיוכל לשמש בעתיד להערכת כאב בבני אדם ופותח בקיימברידג' תחת השם Sheep Pain Facial Expression Scale (SPFES).

 

ביזנס

 

פרצוף של ארנק במסעדות KFC בסין הלקוח מתייצב מול מצלמה שמזהה אותו ומקשרת את פניו לאמצעי התשלום שלו, בפיילוט של Smile to Pay מבית Ant Financial, חברת התשלומים של עליבאבא.

 

מי מבריז בתי ספר עוקבים אחר נוכחות תלמידים ומקומות עבודה אחר נוכחות עובדים בתוכנה שנולדה בכלל לשם מעקב של כנסיות אחר נוכחות חבריהן, ולכן נקראת Churchix מבית Face-Six.

 

מבקרים בכנס לביטחון הציבור, בסוף אוקטובר, מתנסים בזיהוי פנים. בסין הטכנולוגיה משמשת לאכיפה רחבה מבקרים בכנס לביטחון הציבור, בסוף אוקטובר, מתנסים בזיהוי פנים. בסין הטכנולוגיה משמשת לאכיפה רחבה צילום: רויטרס

 

 

פרצוף של מנכ"ל חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ניו ג'רזי מצאו קורלציה בין הרגשות על פניהם של מנכ"לים בזמן ראיונות לתוצאות הכספיות של החברות שלהם: הבעת גועל תורגמה לעלייה של 9.3% ברווחיות, למשל, והבעת פחד לעלייה של 4% במניית החברה בשבוע שלאחר הראיון.

 

אלכוהול לפנים בשתי רשתות בריטיות מופעל פיילוט של זיהוי פנים כתחליף להצגת תעודת זהות בעת קניית אלכוהול, כשהמוצר של חברת Yoti מאפשר גם לשלם באמצעות זיהוי הפנים.

 

בול בשבילך מסכים בכל תחנות הדלק של טסקו מזהים את פני המתדלקים ומציעים להם פרסומות מותאמות אישית, באמצעות טכנולוגיית OptimEyes של Lord Sugar.

 

תיק קניות אלגוריתמים (של Sightcorp, Facedeals, Face-Six ועוד) מזהים את הצרכנים שנכנסים לבתי עסק ומיד מספקים עליהם מידע בסיסי כמו גיל, מגדר, מוצא, רגשות והבעות פנים, לעתים בשילוב עם מידע שנכרה מהמדיה החברתית, כדי להציע להם בו ברגע מבצעים ומוצרים מותאמים אישית (סלט לצרכן בדיאטה, בירה לחובב אלכוהול) ולתכנן מוצרים ומבצעים עתידיים.

 

ביטחון ומשטור

 

הקנס בדרך שלטונות סין משתמשים בזיהוי פנים (של Yitu Tech וחברות אחרות) לאכיפה במרחב הציבורי, למשל קנסות שנשלחים לאדם שחצה את הכביש לא במעבר חצייה, תועד במצלמת רחוב וזוהה.

 

לאן פניך מועדות? טכנולוגיות רבות (כולל של Face-Six וה־FBI) משמשות במעברי גבול ונמלי תעופה כדי לזהות פושעים נמלטים או בעלי פוטנציאל לביצוע פעולות טרור.

 

כרטסת לבד? חברות תעופה כבר משתמשות בזיהוי פנים כתחליף לכרטיסי עלייה למטוס, ובאוסטרליה מחליפים את כל דרכוני הנייר בטכנולוגיות זיהוי פנים.

 

בלי הסוואה ניתוח מתקדם מזהה מפגינים גם כשהם מנסים להסתתר מאחורי כובע, צעיף ומשקפיים, בטכנולוגיית Disguised Face Identification (DFI) שפיתחו חוקרים מקיימברידג' ומהודו.

 

פושע? נעדר? מתנגד משטר? FindFace של החברה הרוסית NTechLab, הנחשבת בעלת אחוזי הדיוק הגבוהים בעולם, מסייעת לזהות פושעים בתוך קהל לפי רגשות שנקראים מפניהם - לפני ביצוע הפשע; משמשת גם לאיתור נעדרים; מופעלת בחברות קמעונאיות וגופי אבטחה; ולפי ההערכות מסייעת לשלטון הרוסי לאתר את מתנגדי פוטין.

 

תעודות בבקשה Dextro של חברת טייזר מייצרת מצלמות עם יכולת זיהוי פנים, שמאפשרות לשוטרים לדעת מי עומד מולם וכך לאתר בזמן אמת פושעים וטרוריסטים.

 

בית לאמיצים ולמצולמים ה־FBI משתמש ב־Next Generation Identification, שמצליבה פרצופים של אנשים בקהל אנונימי וחשודים בפשע עם מאגר ובו 411 מיליון תמונות של אמריקאים, כולל כנראה כחצי מאזרחי ארצות הברית.

 

פרטיות

 

הוצאה מהארון וחשיפה פוליטית פרופ' מיכאו קוסינסקי מסטנפורד ואנשיו אימנו אלגוריתם קיים לזהות אם המצולמים הם הומואים, לסביות או סטרייטים, ברמת דיוק של עד 91%. אלגוריתמים דומים מסוגלים לזהות תכונות אישיותיות ועמדה פוליטית.

 

כל אחד מתויג DeepFace, תוכנת זיהוי הפנים של פייסבוק שמבוססת על הסטארט־אפ הישראלי face.com, מזהה את פני המצולמים בתמונות שמועלות לאתר ומציעה לתייג אותם, גם אם נקלטו במצלמה במקרה במקום שאינם רוצים לחשוף שהיו בו (בית חולים, ראיון עבודה חשאי וכן הלאה).

 

אל תציץ לי E-screen protector של גוגל, שמבוססת על טכנולוגיית FaceNet שלה, מזהה כשמישהו מציץ למשתמש במסך ומתריעה על ידי הקפת ראשו בריבוע אדום בתוך שניות.

 

סיסמה שלא צריך להחליף חלק מהסמארטפונים של סמסונג ואת האייפון X החדש ניתן לפתוח באמצעות זיהוי פנים, ויש כבר חברה וייטנאמית שלטענתה הצליחה לרמות את התוכנה באמצעות מסיכות פנים. בבנקים בבריטניה מזהים לקוחות באמצעות אפליקציית זיהוי הפנים של האייפון.

 

בראייה היסטורית־פילוסופית

"עניין של איזונים ובלמים"

 

"הגישה שלי לא דיסטופית, כלומר אני לא חושבת שהטכנולוגיה תהרוס אותנו אלא מנסה להבין איך היא תשנה את חוויית העולם שלנו. תמיד טכנולוגיות חדשות מתקבלות באופן מעורב. כשנכנסו המכונות בסוף המאה ה־19 היו כאלה שאימצו אותן בשמחה ואמרו 'יופי, עכשיו יהיה אפשר לייצר יותר ובדייקנות רבה', ואחרים שאמרו שהמכונות לוקחות להם את מקומות העבודה וניסו לשרוף אותן. תמיד יש את שורפי המכונות ואת אלה ששמחים כי הם יעשו יותר כסף, ובין שני הקצוות יש מתח, שלטעמי הוא בריא. בסופו של דבר הטכנולוגיה תהיה איפשהו באמצע", אומרת ד"ר גלית ולנר, פילוסופית של הטכנולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ומהמרכז האקדמי ויצו חיפה.

 

ד"ר גלית ולנר. "הטכנולוגיה יודעת לזהות אם אנחנו מזייפים חיוך" ד"ר גלית ולנר. "הטכנולוגיה יודעת לזהות אם אנחנו מזייפים חיוך" צילום: אוראל כהן

 

 

איך טכנולוגיית זיהוי פנים תשנה לנו את חוויית העולם?

"התשלום באמצעות חיוך של עליבאבא הוא דוגמה נהדרת: הוא מקל את החלק הפחות נעים של הקנייה ויוצר חוויית תשלום אחרת. ועם fake it till you make it דברים לא נעימים הופכים לנעימים".

 

יש גם דברים שייהפכו לפחות נעימים.

"נכון. לפייסבוק יש טכנולוגיה מעניינת שאני לא יודעת אם היא בשימוש, שיודעת לזהות אם החיוך אותנטי או מזויף. מתברר שכשהחיוך אותנטי ובא מבפנים פועלים שרירים מסוימים, וכשהוא מאולץ פועלים שרירים אחרים. חשבי שאת בחתונה, ומישהו מצלם את התמונה שבה כולם נעמדים וצריכים לחייך, ויש כאלה שנמאס להם לחייך או שלא באמת שמחים בחתונה, והטכנולוגיה תזהה את זה. זו פלישה לקרביים של מה שאנחנו חושבים בינינו לבין עצמנו. ואני חושבת שייווצרו טכנולוגיות נגדיות, למשל אפליקציה שתתקן לי את החיוך בצילום".

 

אובדן הפרטיות מטריד אותך?

"זה נושא פופולרי, כולם מדברים על הפנאופטיקון, על זה שאנחנו חברה של מעקב, אבל אני פחות מוטרדת. אני רואה בזיהוי פנים משהו שנועד להעביר אותי דלתות, מחסומים, תשלומים. לחסוך ממני לזכור סיסמאות ולהמציא חדשות. משהו שפותח בפניי מידע שאחרת אני לא יכולה לגשת אליו. ואז מעניין אותי לדעת לאיזה מידע אני ניגשת ומה עושים עם המידע שאוספים עליי".

 

עושה רושם שאנחנו יכולים לסמוך על הטכנולוגיה שהיא תזהה פרצופים, רגשות, גיל וכו' הרבה יותר טוב מאיתנו.

"ברור. אני תופרת פחות טוב ממכונת תפירה. כתב היד שלי פחות קריא מכשאני מקלידה, ואני מקלידה יותר מהר משאני כותבת ביד. המון טכנולוגיות עוזרות לנו לעשות דברים יותר טוב, וכך גם טכנולוגיית זיהוי פנים. אם היא תעזור לנו לזהות טרוריסטים - קדימה. עם זאת, צריך להיזהר שלא ניהפך לצפון קוריאה. זו מערכת של איזונים ובלמים, שאנחנו כחברה דמוקרטית נצטרך לדאוג לה".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x