פמיניזם מיזוגיני

הניסוי החברתי הקיצוני ביותר אי פעם נעשה ב־1980 ביוזמת אנשי צבא סינים, שלא חשבו לעומק על השלכותיו. מדובר במדיניות שאסרה על הסינים להביא לעולם יותר מילד אחד. מיי פונג, עיתונאית אמריקאית זוכת פרס פוליצר, התוודעה להשלכות מרחיקות הלכת האלו כששימשה כתבת ה"וול סטריט ג'ורנל" בסין. בעבודה איטית ורגישה היא ליקטה סיפורים נוגעים ללב, שאותם כינסה לרב־המכר "ילד אחד", המתעד את המחיר האישי והכלכלי הכבד של הניסוי. "ההחלטה ללדת ילדים היא אישית, וכשלא מכבדים אותה מתרחשות טרגדיות", היא אומרת.

מאז ומתמיד העדיפו הסינים שייוולדו להם בנים. הם אלה שיישאו הלאה את שם המשפחה, יעבדו קשה במשק הבית, יפרנסו את הוריהם המבוגרים, ידאגו לקבור אותם. כשהחליטה סין על מדיניות הילד האחד היו מכשירי האולטרסאונד נדירים, ולכן כשנולדו בנות נהגו ההורים למסור אותן לאימוץ, לנוטשן או לרצוח אותן בחניקה בלידה. עשור מאוחר יותר החלו מכשירי אולטרסאונד ניידים להיות פופולריים, ותמורת 20 דולר יכלו ההורים לדעת מה מין העובר ולהפסיק היריון לא רצוי של בת בשלב מוקדם.

זוגות טריים בחתונת המונים במחוז שינג'יאנג, סין. מקובל שמשפחת החתן משלמת "מחיר כלה" עבור הזכות להינשא צילום: רויטרס

כדי לוודא שאשה אינה נכנסת להיריון שני אסור, על כל עשרה משקי בית הוצבה מפקחת מטעם משרד תכנון המשפחה הסיני, שידעה מתי כל אחת מהנשים שבפיקוחה מקבלת מחזור, ובאילו אמצעי מניעה היא משתמשת. אם אחת מהן הרתה בשנית, הופעל עליה לחץ עצום להפסיק את ההיריון, כולל החרמת חפצים יקרים, כליאת בני משפחה, הריסת בתים וסחיטת תשלומי עתק אם היה ברצונה להמשיך אותו.

ילד שנולד באופן לא חוקי אינו מוכר בעיני הרשויות, וכמוהו כמהגר עבודה לא חוקי שאינו רשום בשום מקום. הוא מכונה "ילד שחור", והוא לא יכול לקבל חוקואו — תעודה מזהה שקובעת היכן ילמד ויתגורר, ובמה יוכל לעבוד. בסין יש 13 מיליון ילדים שחורים.

ההערכה היא ש־50–60 מיליון בנות לא נולדו בסין בשל מדיניות הילד האחד, והמחסור בהן הפר את המאזן המגדרי במדינה. כיום יש עודף של 30–40 מיליון רווקים בסין, כמו אוכלוסיית קנדה כולה, שאין להם סיכוי למצוא רווקות לנישואים. סין ייבאה עד כה כ־100 אלף פליטות צפון־קוריאניות למטרות נישואים, תמורת 1,500 דולר לאחת, אבל אין שום סיכוי שהיא תוכל לייבא מספיק נשים לרווקיה.

המרוויחות היחידות מהמדיניות הסינית הן בנות עירוניות שלא הומתו. לא היו להן אחים להתחרות איתם על משאבי ההורים, וכך הגיעו להישגים חסרי תקדים. הן משכילות, עשירות, קרייריסטיות ובעלות נכסים. ומאחר שהן במיעוט מספרי, הן יכולות לבחור למי להינשא, אם בכלל. כמעט החלום הפמיניסטי.

יש נשים שמנצלות את יתרונן היחסי. בכפרים מקובל שמשפחת החתן משלמת "מחיר כלה". בעבר היה מדובר בבגדים או רהיטים שנקנו עבורה, אבל כיום כדי למשוך את הכלות הנחשקות, משפחות החתנים מלוות סכומים שווי ערך להכנסה של כמה שנים כדי לשלם תמורת הכלה. יש נשים שמביימות התאהבות ומתארסות, וברגע שמשפחותיהן מקבלות את "מחיר הכלה" הן נעלמות עם הכסף. אביו של חתן שבור לב כזה אמר לפונג בצער, "הלוואי שהיו לי בנות".

בערים, הורים שרוצים להגדיל את האטרקטיביות של בנם כחתן פוטנציאלי רוכשים למענו דירה ולוקחים משכנתא אימתנית שבולעת 80% מהכנסתם החודשית. "במידה מסוימת", אומרת פונג, "יש בזה צדק פואטי אחרי מאות שנים של אפליה".