שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מעסיקים

"אתה באמת חושב שעיוור יכול להיות מנהל תיקים?"

לאנשים עם מוגבלויות לא קל להתקבל לעבודה. מעסיקים רואים הרבה פעמים רק את המגבלה ולא את האדם ואת כישוריו. למרות זאת, יש מקומות עבודה שנתנו הזדמנות ואנשים עם מוגבלויות שהצליחו לבנות קריירה מוצלחת על אף הקשיים

מעין מנלה 11:0025.11.17

בראיון העבודה בבית השקעות שאלו את אביחי שלי, בעל תואר ראשון במנהל עסקים, תואר שני במשפטים ורישיון לניהול תיקים ושיווק פנסיוני, אם הוא באמת חושב שעיוור הוא יוכל לעסוק בניהול תיקים. תשובתו הייתה: "חוק הסדרת העיסוק בייעוץ שיווק וניהול השקעות קובע מפורשות כי 'מנהל תיקים ינהל כספי לקוחות בנאמנות עיוורת...', אז הנה לכם ברוקר עיוור, האם יש נאמנות עיוורת יותר טובה מזו? זהו ציות רגולטורי במלוא מובן המילה, לא כך?'". המראיינים, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות דאז רועי ורמוס ומנהלי החברה לני"ע דאז שי ירון ודני שפירא פרצו בצחוק וקיבלו אותו לעבודה. אבל הדרך לשם לא הייתה קלה.

 

לראיון העבודה הזה בבית ההשקעות הוא הגיע לאחר שנדחה פעם אחר פעם על ידי כל הגופים הפיננסיים אליהם שלח קורות חיים. "אפילו עשיתי ניסיון עם חבר בעל כישורים דומים לשלי – הגשנו יחד את קורות החיים שלנו לתפקיד מסויים בבנק. אליו חזרו תוך עשרים דקות וזימנו אותו לראיון. אלי לא טרחו להתקשר. במהלך הראיון שלו חבר שלי ציין מפורשות שגם אני הגשתי קורות חיים ושלמרות המוגבלות שלי הוא מכיר אותי ויודע שאוכל לעבוד עם מחשב ואתפקד היטב בעבודה, בדיוק כמוהו. הם אמרו לו בתגובה שנתקלו בקורות החיים שלי אך הם לא יודעים איך אדם עיוור יוכל לבצע את התפקיד".

 

אביחי שלי,  הבנתי מהר מאוד שבעולם העבודה גם אם אני הכי טוב והכי מצטיין, בשורה התחתונה מה שהמעסיקים רואים זה קודם כל את המוגבלות שלי אביחי שלי, הבנתי מהר מאוד שבעולם העבודה גם אם אני הכי טוב והכי מצטיין, בשורה התחתונה מה שהמעסיקים רואים זה קודם כל את המוגבלות שלי צילום: אוראל כהן

 

 

את שמיעתו איבד שלי (33) בגיל שנתיים ואת ראייתו איבד בהדרגה החל מגיל ארבע. למרות זאת הוא התחנך במסגרות רגילות, התחרה על תואר חתן התנ"ך העולמי לנוער במשך ארבע שנים עד שלבסוף בגיל 18 זכה, שירת ב-8200 כאיש איסוף ומחקר מודיעין והשלים שני תארים באוניברסיטה. ה'נחיתה' בשוק העבודה הייתה לו קשה. "מהר מאוד הבנתי שעם כל הקבלות שיש לי, ובניגוד לכל מה שאמרו לי וחינכו אותי, בעולם העבודה גם אם אני הכי טוב והכי מצטיין, בשורה התחתונה מה שהמעסיקים רואים זה קודם כל את המוגבלות שלי".

את דריסת הרגל בבית ההשקעות פסגות הוא השיג בזכות מכרה שסידרה לו ראיון אותו, כאמור, עבר בהצלחה ועבד בבית ההשקעות שמונה שנים. אחריהן הוא עבר לפירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte לעבודה כמבקר ויועץ לבתי השקעות ובנקים. לעבודה הזאת הוא כבר לא היה צריך לשלוח קורות חיים. "המנהל שלי בדלויט היה בהרצאה שלי ומאוד התלהב. לאחר מכן נפגשנו במקרה והוא דיבר איתי על האפשרות של לעבור אליהם", הוא מספר.

 

העבודה של שלי היא מול מחשב והמעסיק דאג להתאים עבורו את סביבת העבודה. "התקינו לי תוכנת ברייל. יש לי מסך שאני ממשש עם הידיים וקורא בברייל, ככה אני קורא וכותב את דוחות הביקורת שלי. הדו"ח שאני מפיק מופק בוורד". לקראת המעבר למקום העבודה החדש הוא הזמין מורה שיקומית שלימדה אותו את כל נקודות הציון החשובות במשרד ובדרך אליו על מנת שיוכל להגיע ולהתנייד. "אני מגיע מנתיבות ברכבת כל יום. הרכבת עצמה מאוד נגישה אז אין בעיה לעיוורים להסתדר".

 

לפי החוק, חברות שמעסיקות מעל ל-100 עובדים צריכות לפעול על מנת שאנשים עם מוגבלויות יאיישו 3% מהמשרות בחברה. עם זאת, בפועל, ההשתלבות בשוק העבודה לא פשוטה לאנשים עם מוגבלויות. הסטיגמות חזקות יותר מכל חוק.

 

"לצד הרצון הרב מצד ארגונים, אנו נתקלים גם בהמון חסמים, הנובעים מחוסר ידע, על כך שאנשים עם מוגבלות שהינם אקדמאיים ובעלי כישורים מתאימים, יכולים וראוי שישתלבו בתפקידים בהתאם ליכולותיהם. אנו מוצאים מעסיקים רבים מופתעים כי אדם עיוור מסוגל לעבוד על מחשב באופן שוטף ולבצע אף משימות מורכבות, בעזרת ההתאמות הנדרשות, וכי אדם עם מוגבלות נפשית מסוגל לנהל אנשים. ואלו בדיוק החסמים עימם אנו מתמודדים ומסייעים למעסיקים לסלול את הדרך לשילוב מוצלח של עובדים עם מוגבלות בהתאם לכישורים וליכולות שלהם, ובהתאם למנועי הצמיחה של החברה. הסיפורים המוצלחים המובאים כאן הם דוגמא לכם שאפשר לייצר הצלחות בשילוב עובדים עם מוגבלות בתעסוקה אקדמית", אומרת יפעה סימס, מנכ"לית מיזם "עסק שווה" שפועל לסייע למעסיקים בהעסקת עובדים עם מוגבלות.

 

"אם הייתי יודע שאתה בכיסא גלגלים לא הייתי מזמן אותך לראיון"

היום אוהד יפרח (40) הוא ראש צוות בדיקות בחברה Gett. הוא מרותק לכיסא גלגלים עם שתי רגליים ויד משותקות ובנוסף הוא כבד דיבור. המסע שלו לשם לא היה פשוט ובהחלט לא מובן מאליו. כאשר סיים את לימודי התכנות הוא החל לשלוח קורות חיים בהם צין כי הוא אדם עם מוגבלות. החודשים חלפו והוא לא זומן לראיונות עבודה. כאשר הגיע הרגע המיוחל והוא סוף סוף הגיע לראיון הוא הרגיש שהמראיין לא מסוגל להסתכל לו בעיניים.

 

אוהד יפרח, "כשקודמתי לראש צוות נפל לי האסימון שהחברה מתייחסת אלי כעובד מהמניין" אוהד יפרח, "כשקודמתי לראש צוות נפל לי האסימון שהחברה מתייחסת אלי כעובד מהמניין" צילום: אוראל כהן

 

 

"זכור לי ראיון אחד שבו המראיין היה כל כך אמיתי כשאמר לי 'אם היית אומר שאתה בכיסא גלגלים, לא הייתי מזמן אותך". פתאום נגלה לעיני מישהו אמיתי! סוף סוף מישהו אמר לי את האמת בפנים", הוא מספר. אחרי שנתיים של חיפושים ושליחת קורות חיים, יפרח הגיע לחברת נייס דרך חבר שמכיר חבר. הם הסכימו לתת לו הזדמנות לניסיון. "הרעב שהיה לי להצליח היה גדול מכל מכשול שהיה בדרך. חברי הצוות הבינו מה אני יכול ומה אני לא יכול פיסית לעשות ועזרו ותמכו בכל מה שהיה צריך. אם זה ארוחת ערב, טיול קבוצתי או סתם יציאה בערב עם חברים. נייס הבינה מהר שזה win win וגייסה עוד אנשים עם מוגבלות".

 

לאחר שנתיים וחצי כאשר הבין שהוא לא יצליח להתקדם או לעבור לתפקיד אחר בתוך החברה החליט יפרח לעזוב. "התחלתי להתראיין בחברות אחרות ותהליך חיפוש העבודה כבר נראה אחרת. הגעתי עליו עם ניסיון תעסוקתי משמעותי והרבה יותר ביטחון. פתאום הבנתי שאני מצרך מבוקש בעולם העבודה", הוא אומר. הוא החל לעבוד בחברה קטנה אך לאחר שמונה חודשים פוטר ביחד עם מרבית העובדים בה. "שוב מצאתי את עצמי חותם בלשכה הולך לימי עיון מגוחכים ושולח עוד ועוד קורות חיים. חיפשתי עבודה במשך תשעה חודשים והתראיינתי בעשרות מקומות. לבסוף התקבלתי לחברת ICQ". שם הוא עבד במשך 12 שנה וביצע כמעט כל תפקיד אפשרי בתחום ה-QA עד שהחברה נסגרה.

 

היום הוא עובד כבר שנה וחצי ב-Gett וקודם לתפקידו הנוכחי למרות שיצא לחופשה מאולצת בת כחודש. "זו הנקודה שבה נפל לי האסימון שהחברה מתייחסת אלי כעובד מהמניין ואף מעבר לכך, כחלק מהקידום שלי ב-Gett הוכשרתי יחד עם עוד צוות מנהלים בקורסים רלוונטיים שנתנו לי כלים להתמודד עם הקידום", הוא מספר.

 

המוגלות הפיסית לא משמעותית בעבודת התכנות, אך האתגרים הגדולים איתם מתמודד יפרח קשורים לדיבור שלו. "אני כבד דיבור וכשיש ישיבות צותיות או צריך להעביר מסר פרונטלי זה מאוד קשה ומצריך הכנה מראש", הוא אומר. במסגרת התפקיד שלו הוא נמצא היום לא פעם דווקא בעמדת המראיין בראיונות עבודה? "כשאני מראיין אנשים הם בדרך כלל בולעים רוק כשהם מבינים שאני הוא זה שהולך לראיין אותם ובכלל, להיות המנהל שלהם. האתגר שלי עם עצמי הוא בתור אחד ששפטו אותו כל הזמן, לא לשפוט מרואיינים. כשאני מתחיל לשפוט אנשים אני נזכר מהר מאוד איפה הייתי ואיפה אני יכול להיות מחר", הוא אומר.

 

"אם לא רואים את הייתרונות, הסיכוי שמשרות 'רגילות' יאויישו על ידי אנשים עם מוגבלות הוא נמוך"

 

לראיון העבודה בחברת ההייטק אפלייד מטיריאלס, הגיעה נטע גנור (38) באמצעות חבר. זה היה ב-2002, הימים היו ימי התפוצצות בועת ההייטק. כמו כולם עם סיום התואר הראשון במדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים ומערכות מידע החלה גנור לשלוח קורות חיים וכך עשתה במשך שמונה חודשים. "רוב הסיכויים הם שאם לא היה לי הקשר בין החבר למנהל הספציפי באפלייד מטיריאלס שדרכו הוזמנתי לראיון – לא הייתי מגיעה לעבוד שם בכלל", היא מספרת.

 

נטע גנור, שבהעסקת אנשים עם מוגבלות יש המון יתרונות נטע גנור, שבהעסקת אנשים עם מוגבלות יש המון יתרונות צילום: אוראל כהן

 

בגיל 15 הפכה גנור ברגע אחד למשותקת בארבע גפיים בעקבות שבץ של חוט השדרה. "במשך כשלוש שנים ארוכות עברתי שיקום בבית החולים אלי"ן בירושלים במהלך למדתי לנשום בכוחות עצמי. במהלך שנים אלו עברתי גיל התבגרות אמיתי. כזה שבאמת מחשל. בנוסף לשיקום למדתי ועשיתי בגרויות כמעט כמו כולם. היה לי ברור שעל אף המוגבלות לא אוותר על לימודים אקדמיים", היא אומרת. היא בחרה ללמוד מדעי המחשב מכיוון שזה מקצוע שידעה שיהיה לה נגיש.

 

במקום העבודה שלה בו היא מועסקת כבר 15 שנה התאימו את סביבת העבודה עבורה. "כל הצרכים שלי נענו. אם זה מתקן שמחזיק את העכבר שלי, מקלדת וירטואלית או מתקן לשתיה ואכילה שאני גם צריכה". רוב העבודה שלה היא מול המחשב ואם יש פגישות שאינן בחדרי ישיבות בקומה בה היא עובדת היא צריכה ליווי מכיוון שאינה יכולה לפתוח דלתות או ללחוץ על כפתורים במעלית.

 

"בהתחלה היה קצת יותר מאתגר. עברתי הרבה הדרכות ואין לי ממש אפשרות לרשום אז היה צורך במישהו שירשום עבורי. כשלא מכירים את כולם פחות נעים לבקש עזרה אבל תוך כמה ימים פחות או יותר הכל נפתר", היא אומרת.

 

בנוסף לעבודתה באפלייד מטיריאלס התקבלה גנור ב-2003 כאמנית לארגון "אמני הציור בפה או ברגל" המאגד בתוכו כ-700 אמנים נכים מ-74 מדינות ברחבי העולם. הארגון מספק לחברים בו תמיכה, ביטחון כלכלי ובמה להציג את יצירותיהם. "בזכות הארגון אני יכולה לעסוק במה שאני הכי אוהבת – לצייר. כחלק מפעילותי בו כתבתי ואיירתי שני ספרי ילדים וזו גאווה גדולה עבורי".

 

"אני מאמינה שבהעסקת אנשים עם מוגבלות יש המון יתרונות. אני מרגישה מאוד מרוכזת ומחוייבת לתפקיד ולחברה ומאמינה שכמוני יש עוד רבים, שרוצים להוכיח שהם יכולים ומעריכים את ההזדמנות שניתנה להם על בסיס היכולות והכישורים שלהם. אם לא רואים את הייתרונות הללו הסיכוי לכך שמשרות 'רגילות' יאויישו על ידי אנשים עם מוגבלות הוא נמוך. ארגונים יחפשו להעסיק אנשים עם מוגבלויות במשרות אשר ככל הנראה מיותרות לארגון עצמו רק כדי לעמוד בדרישות החוק", היא אומרת.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x