שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 16.11.2017
האדר מוסף שבועי 16.11.17

עד שייצא שחקן: המאמן המפתיע ב-NBA

עידן רבין לוקח את הכוכבים הכי גדולים, מלברון ג'יימס עד סטף קרי, מכניס אותם למקום סודי, "מפשיט מהם את האגו", ואז סוקל אותם בכדורי טניס, שם להם רגליים או מריץ אותם עד הקאה. הם יוצאים מעריצים שרופים שלו, וגם כדורסלנים טובים יותר. בראיון למוסף כלכליסט מספר רבין איך השיטה שלו יכולה לעזור לכל אחד

אוריאל דסקל 09:3217.11.17
אנדרה דראמונד הוא אחד השחקנים המפחידים ב־NBA. הסנטר של דטרויט פיסטונס מתנשא לגובה של 2.13 מטרים, מוטת הזרועות שלו היא 2.29 מטרים ומשקלו 127 ק"ג, כמעט כולם שרירים, רק 6% שומן. אתלט־על אגרסיבי שקשה, כמעט בלתי אפשרי, לקחת ממנו ריבאונד או לעצור אותו בדרך לדאנק. מפלצת.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

 

 

ובכל זאת, ב־NBA התייחסו אליו בקיץ כאל "נכס רעיל". שחקן שאי אפשר לסמוך עליו. שחקן מ"פעם", גם אם הוא רק בן 24. כי בעונה שעברה הוא קלע רק 38% מזריקות העונשין שלו. זה שיעור מביך שממש הזמין את שחקני הקבוצות היריבות לעשות עבירה נגדו כדי לשלוח אותו אל קו העונשין ולדעת שנקודות הוא לא ירוויח שם, אבל הם יקבלו חלון להתקפה. האסטרטגיה הזאת התגלתה כיעילה במיוחד, חזרה שוב ושוב במשחקים של הפיסטונס וגררה ביקורות חריפות. היה ברור שדראמונד חייב לשנות משהו, או שיסיים את הקריירה כשחקן עלית מוקדם מהרגיל.

 

עידן רבין עם כרמלו אנתוני. "המתודות שלו לא רגילות, אבל התוצאות שלהן מדהימות", אמר אנתוני על רבין עידן רבין עם כרמלו אנתוני. "המתודות שלו לא רגילות, אבל התוצאות שלהן מדהימות", אמר אנתוני על רבין צילום: גטי אימג'ס

 

 

ואז נכנס לתמונה עידן רבין (Ravin). הוא בן 46, בן להורים ישראלים, עורך דין בעברו שאף פעם לא שיחק כדורסל מקצועני. אבל כל הקיץ הוא עבד עם דראמונד במגוון שיטות, על מגוון כישורים, שהוא מתעקש לא לכתוב ולא לשחזר עם שחקן אחר. והן עבדו: דראמונד קולע כיום כ־70% מזריקות העונשין שלו. זה שיפור מדהים, כמעט בלתי נתפס. בצדו נרשם שיפור באלמנטים נוספים במשחק שלו, למשל מסירות (מתחילת העונה הנוכחית הוא כבר מסר יותר אסיסטים מבכל העונה שעברה). השינויים האלה אצל דראמונד שינו את הקבוצה: דטרויט נהפכה לאחת הקבוצות הטובות בליגה, ואחת מהשתיים (לצד גולדן סטייט ווריירס) שנמצאת בעשירייה המובילה של ההתקפה וגם של ההגנה.

 

"מה שדראמונד עשה בקיץ זה כמו לעלות לאוניברסיטה מגן חובה", אומר רבין ל"מוסף כלכליסט". "זה כמו לנסוע ממאדים לשבתאי בסקייטבורד". איך זה קרה? הוא עדיין מסרב לומר. "את הרוטב הסודי אני לא מגלה. בגלל זה אין הרבה סרטוני יוטיוב שלי באימונים". מה שהוא כן מוכן להסגיר זה שמדובר בעיניו ב"יצירת מקום מפלט", "מקום שאין בו טעויות", "מקום שאין בו אגו", "מקום מרוחק, סגור מפני העולם החיצון", "מקום שבו אפשר להיות יצירתי ולחשוב יחד איך אפשר לפתור בעיות", "מקום ששחקנים נכנסים אליו עם חיוך ויוצאים עם חיוך". זה גם מקום שבו אנשים רגילים שעושים את התרגילים שלו נאלצים לקטוע את האימון כדי להקיא מרוב מאמץ, כפי שקרה לכתב אתר Uproxx שהתאמן אצל רבין לצורך כתבה.

 

דראמונד הוא לא היחיד שנכנס למקום הסודי הזה, שבו עורך דין נמוך יחסית מלמד את הכדורסלנים הטובים בעולם דברים שלא ידעו, ויצא ממנו שחקן טוב בהרבה. למעשה, רוב השחקנים המובילים עבדו עם רבין: לברון ג'יימס, סטפן קרי, קווין דוראנט, כרמלו אנתוני, דווייט הווארד, כריס פול, קובי בראיינט, ג'יימס הארדן, בלייק גריפין, קווין לאב, אמרה סטאדומייר ועוד ועוד, ברשימה בלתי נגמרת. מאז 2001 רבין עובד עם שחקני NBA שמגיעים אליו כדי להשתפר באלמנט מסוים, ו"יש לי שחקן אחד לפחות בכל קבוצה", הוא אומר. "לכן אין לי קבוצה אהודה. מבחינתי שלברון יקלע 100 נקודות וסטף קרי יקלע 100 נקודות וטרבור אריזה יקלע 100 נקודות".

 

אנדרה דראמונד. בתוך קיץ אחד רבין הצליח לשפר את שיעורי הקליעה שלו מעונשין מ־38% ליותר מ־70%. "זה כמו לעלות לאוניברסיטה מגן חובה, כמו לנסוע ממאדים לשבתאי בסקייטבורד", אומר עליו רבין אנדרה דראמונד. בתוך קיץ אחד רבין הצליח לשפר את שיעורי הקליעה שלו מעונשין מ־38% ליותר מ־70%. "זה כמו לעלות לאוניברסיטה מגן חובה, כמו לנסוע ממאדים לשבתאי בסקייטבורד", אומר עליו רבין צילום: אי אף פי

 

 

"עידן העניק לי השראה ואפשר לי לראות את הפוטנציאל המלא שלי", אמר עליו סטפן קרי, כוכב גולדן סטייט ווריירס שהתאמן אצלו אחרי הקולג'. "הוא אפשר לי להיהפך למשהו שהוא יותר ממה שאחרים ציפו ממני. גם אני לא חשבתי שאני אצא כמו שעידן אמר שאני אצא. הוא הראה לי את החשיבות של נחישות ומאבק, ואיך לנצל את כל ההזדמנויות שהיו בפניי". גם כרמלו אנתוני, שעובד עם רבין שנים, אמר דברים דומים: "הוא השפיע עליי רבות. אף פעם לא חשבתי שמערכת היחסים שלי איתו תהיה ארוכה יותר מעשור, אבל אני מודה לו על הנאמנות, החברות וההדרכה. הוא מלא בתשוקה לכל דבר שהוא עושה. אולי אחרים חושבים שהמתודות שלו לא רגילות, אבל התוצאות שלהן מדהימות". השיטות של רבין אולי סודיות, אבל הוא עצמו כבר לא סוד, וכדורסלנים מודים לו כשיש להם הזדמנות, למשל קווין דוראנט: "עידן הוא הבחור הראשון שעבדתי איתו שהוציא ממני משהו אחר בזכות אימונים אחרים. הוא דחף אותי מעבר ליכולות שלי וגרם לי לחשוב על המשחק באופן אחר".

 

חכמים כמו טייסים

 

רבין נולד בוושינגטון הבירה לאם ילידת ישראל ואב שעלה לישראל מרוסיה; שניהם היגרו לארצות הברית בנפרד, הכירו בניו יורק ואחר כך התיישבו בוושינגטון הבירה. רבין למד שם בבתי ספר יהודיים, ועסק בספורט כי הוא אפשר לו להתמודד עם ההיפראקטיביות שלו ולהצליח להתרכז בלימודים. ההורים פחות תמכו בעניין, אבל הילד כבר התאהב בכדורסל. בחטיבת הביניים החל לשחק בקבוצות נוער. בתיכון שנא את המאמן שלו, שמיעט להסביר דברים ולהנחות את השחקנים. רבין נאלץ להתאמן לבד, בילה שעות במגרשי הרחוב ובכדרור בין מכוניות כדי לעבוד על המהירות שלו, בכדרור על קרח ושלג כדי לשלוט בכדור גם כשהוא לא מרגיש את הידיים, בתרגילי סקוואט וקפיצות כדי לשפר את כוח הפריצה. כל התרגילים היו מאולתרים. "הדברים הפשוטים ביותר ריגשו אותי בילדותי — לשמוע את קפיצת הכדור, לראות רשת לבנה חדשה תלויה על הטבעת, להריץ את האצבעות על החריצים של כדורסל רטוב אחרי אימון זריקות בגשם", כתב בספרו "הלוחש לסלים" ("The Hoops Whisperer"). אבל לקבוצת הקולג' באוניברסיטת מרילנד הוא לא הצליח להתקבל, ואת התשוקה לכדורסל סיפק באותן שנים במשחקי רחוב בשכונות הכי קשות בוושינגטון, כשהוא בדרך כלל הלבן היחיד על המגרש. לקבוצות מסודרות ואימונים רגילים לא חזר מאז סוף התיכון.

 

קווין דוראנט. רבין היה הראשון שעבד איתו בתחילת הדרך המקצועית. "הוא דחף אותי מעבר ליכולות שלי וגרם לי לחשוב על המשחק באופן אחר", אמר עליו דוראנט קווין דוראנט. רבין היה הראשון שעבד איתו בתחילת הדרך המקצועית. "הוא דחף אותי מעבר ליכולות שלי וגרם לי לחשוב על המשחק באופן אחר", אמר עליו דוראנט צילום: איי פי

 

 

הדרך הזאת עיצבה את תפיסת האימון הייחודית שלו. "לזרוק 500 זריקות כמו שאומרים לשחקנים זה טוב ויפה", הוא אומר. "אבל מה אתה רוצה לעשות, לשחק כדורסל או לנצח בתחרות זריקות? האימונים צריכים להיראות כמו משחקים — תנועה, זרימה, מהירות גבוהה, תרגילים קצרים ואינטנסיביים".

 

תמונה חלקית של מה שקורה באימונים של רבין אפשר להרכיב מסרטוני וידיאו מעטים שבכל זאת צולמו בהם, מראיונות איתו ועם שחקנים ומהספר שכתב. את הדגש, מתברר, הוא שם על תרגילים שעובדים על הקואורדינציה של השחקנים, למשל כדרור בשתי הידיים בו זמנית או תפיסת כדורי טניס שנזרקים אליהם כשהם רצים ומכדררים. רבין גם מפעיל לחץ פיזי לא מתון על השחקנים בזמן אימון: מכה אותם בידיים, שם להם רגליים, משתמש בחפצים שידמו רגעים מהמשחק עצמו.

 

העבודה, הוא אומר, היא תמיד משולבת, על המוח והגוף, כי "הכדורסל הוא שילוב של השניים, של סופטוור והארדוור. בכל תרגיל צריך להפעיל את המוח, הריאות, הלב, הרגליים. בכל תרגיל", הוא מדגיש. "הם צריכים להיות עייפים, הם צריכים להיות שפוכים, והם צריכים להתעניין. אסור שיאבדו עניין. הרי ככה זה על המגרש. לא הבנתי אף פעם את אימוני ה'קופסאות' שעובדים על כל אלמנט בנפרד. כדורסל הוא קופסה אחת, וכך צריך להתאמן. ותשכח מסמים, ההיי מכך שהצלחת להשתפר בעצמך הוא היי אגדי. יש קהילה של מכורים לזה".

 

אבל מעבר לתרגילים שלוקחים את השחקנים אל הקצה, נקודת המבט החיצונית היא הערך המוסף העיקרי של רבין. "השתעממתי בכדורסל ששיחקתי בקבוצה, ולכן אני כל הזמן חושב איך להצליח להפוך את האימון ואת התרגיל למעניינים יותר לשחקנים. אני עובד איתם על זה. אני כמו מוזיקאי שכל הזמן חושב מוזיקה, אני כמו מספר סיפורים שכל הזמן מחפש סיפורים וזוויות, אני כמו שף שכל הזמן חושב על המנה הבאה שימציא. אבל אני לא כותב שום דבר על מחברת או משהו כזה; אין תסריט לאימון. הכל נעשה באולם, לפי תחושה, לפי האנרגיה של המצב. עולה רעיון, אני מגיע לאולם ומבצע אותו".

 

לברון ג'יימס. רבין אמר לו: "אתה לא מכדרר כל כך טוב ואתה לא יכול לקלוע כל כך טוב. אני לא כאן בשביל לפגוע ברגשות שלך, אני כאן בשביל שתשתפר" לברון ג'יימס. רבין אמר לו: "אתה לא מכדרר כל כך טוב ואתה לא יכול לקלוע כל כך טוב. אני לא כאן בשביל לפגוע ברגשות שלך, אני כאן בשביל שתשתפר" צילום: אינסטגרם קליבלנד קאבלירס

 

 

העובדה שהוא אאוטסיידר מאפשרת לו לא רק לגוון בתרגילים, אלא גם לחשוב אחרת לגמרי ממאמנים וכדורסלנים שצמחו בתוך השיטות המקובלות. "אני כל הזמן שואל שאלות, ואני כל הזמן מנסה להרוס את ההנחות לגבי השחקן שהיו לפניי". הוא מכיר את הבעיה באופן אישי: "כששיחקתי ברחוב ציפו שאני אהיה 'לבן' רגיל ואשחק כדורסל על קו השלוש. אבל שיחקתי כמוהם. הייתי מהיר וחזק וכדררתי. ציפו ממני למשהו אחד וקיבלו משהו אחר. זה קורה הרבה בכדורסל — רק משום שמישהו נמוך לא חושבים שהוא יכול להצליח. רק משום שמישהו גבוה לא חושבים שהוא יכול לכדרר. זה בולשיט. אני אומר את זה לכולם: לבלייק גריפין, לאנדרה דראמונד, לדווייט הווארד, לסטפן קרי".

 

וההנחות המקובעות האלה, הוא אומר, מובילות לכך שגם השחקנים וגם המאמנים לא מזהים את מלוא הפוטנציאל שלהם, והקבוצות לא משתמשות בשחקנים כמו שצריך. אז רבין נכנס לתמונה כדי לחשוף אותה, ולעתים לומר גם את האמת המורכבת בפנים. ללברון ג'יימס, למשל, הוא אמר, כפי שהוא כותב בספרו: "אתה השחקן הכי מוכשר בליגה, אבל אין לך אפילו מוב אחד לעשות במשחק בידוד, אתה לא מכדרר כל כך טוב ואתה לא יכול לקלוע כל כך טוב. חשוב על זה. אני לא כאן בשביל לפגוע ברגשות שלך, אני כאן בשביל שתשתפר". לגבי הפספוסים של הקבוצות בשימוש בשחקנים הוא אומר כעת: "פעמים רבות הן נותנות למוצרט לנגן רק שיר אחד על הפסנתר. אבל החבר'ה האלה הרבה יותר חכמים ממה שחושבים. כשמכניסים אותם למקום שקט, בלי טעויות, בלי אגו, מקום בטוח — אתה רואה שלרוב משתמשים רק ב־10% מהיכולות שלהם. דראמונד, למשל: רק עכשיו מתחילים לגלות כמה הוא מגוון, אחרי שכל הזמן נתנו לו רק לקחת ריבאונדים ולזרוק קרוב לסל. צריך לזכור, הכדורסלנים הכי טובים בעולם מקבלים החלטות כשהם רצים ב־100 קמ"ש. הם שופטים מצב בחלקיק שנייה, ותוך כדי הם זוכרים תרגילים, ומי זורק טוב מאיפה ועוד מיליון דברים אחרים. בהרבה מובנים הם כמו טייסים. הם מתוחכמים מאוד, הם חכמים, והם יכולים לעשות הרבה דברים. יש משפט של אלברט איינשטיין שאומר 'אם תשפוט דג לפי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו באמונה שהוא טיפש'. אני אומר: אני רוצה שהדג הזה יידע איך לטפס על עץ וכדי שהוא יוכל לעשות את זה נשנה את העץ, נדאג להזרים בתוכו מים. הבעיה עם הרבה מאמנים וארגוני כדורסל היא שהם מגבילים אנשים לפי מה שהם חושבים עליהם, יש להם תפיסה של השחקן והם לא יכולים לראות מעבר לתפיסה הזאת".

 

סטפן קרי. רבין היה הראשון שניבא שקרי ישנה את פני הכדורסל. קרי אמר עליו שהוא "אפשר לי לראות את הפוטנציאל המלא שלי" סטפן קרי. רבין היה הראשון שניבא שקרי ישנה את פני הכדורסל. קרי אמר עליו שהוא "אפשר לי לראות את הפוטנציאל המלא שלי" צילום: איי פי

 

 

למצוא את החתיכה החסרה

 

השמועה על היכולת של רבין לחולל בשחקנים שינויים דרמטיים עוברת בין הכדורסלנים כבר כמה שנים, "אין לי אפילו כרטיס ביקור", הוא מגלה. הוא חי בניו יורק, יוצא משם לאימונים ברחבי ארצות הברית ומרוויח, כנראה, סכומים נאים שגובהם מעולם לא פורסם. "אני עדיין לא מאמין שאני מקבל כסף על זה", הוא אומר, "אבל אף פעם לא עשיתי את זה בשביל כסף. הכסף זה לא העיקר, העיקר הוא הכדורסל. הכסף הוא רק הרוטב".

 

הדרך שלו בכלל התחילה בלימודי משפטים ובעבודה במשרד עורכי דין בסן דייגו, "אבל הבנתי שאני שונא כל רגע בעבודה, שאני מת מבפנים". כדי לא למות מבפנים, במשך כמה שנים הוא אימן ילדים ונערים בסן דייגו, בהתנדבות, ונהג להמציא להם תרגילים שמדמים משחק. אחרי שהחליט לעזוב את המשרד רצה לעסוק בניהול שחקנים, אבל לא הצליח להתחבר לאף אחד. מהר מאוד הוא גם הבין שלהיות סוכן שחקנים, עיסוק שטבעי שעורך דין חובב כדורסל יתגלגל אליו, זה לא בשבילו.

 

ואז, ב־1999, דרך חברים משותפים, הוא פגש כדורסלן מוכשר באופן ניכר, ששמו סטיב פרנסיס. הוא היה אז בוגר האוניברסיטה במרילנד שנבחר בדראפט לשחק ביוסטון רוקטס, אבל לא אהב את האימונים האישיים עם המאמנים "המוסדיים" שהקבוצה שידכה לו. החברים זכרו איך בימיו באותה אוניברסיטה רבין בנה לחבריו הכדורסלנים אימונים מיוחדים, וחיברו אותו לפרנסיס. אז רבין בנה גם לו תרגילים מעניינים שמדמים מצבי משחק. פרנסיס נדלק, והחל להפיץ את השמועה על המאמן הקשוח. בוגרי קולג'ים אחרים התחילו להגיע, ובעקבותיהם גם כדורסלנים מקצוענים מליגות נמוכות יותר, עד שהשמועה הגיעה גם ל־NBA.

 

בתגובה לשאלה איך, למרות הרקע השונה שלו, רבין הצליח להתחבר אל הכדורסלנים האלה וליצור איתם מערכות יחסים מקצועיות ארוכות ומשמעותיות, הוא חוזר ליכולת שלו להסתכל עליהם באופן שונה מזה שבו מסתכלים אחרים, וגם מוסיף: "ובסופו של דבר, כמוהם — גם אני בן מיעוטים. אני ילד להורים ישראלים עם מבטא מוזר שלא התחברו לקהילה היהודית המקומית, שלא התחברו לשום קהילה בעצם. לא חגגנו את חג המולד, לא יצאנו ל־Trick or Treat בהלווין. ושיחקתי המון כדורסל. כך שתמיד הייתי יוצא דופן. גם הכדורסלנים הם אאוטסיידרים: הם הכי גבוהים בכל חדר והם בני מיעוטים ואפשר למצוא איך להתחבר איתם, במיוחד כשאוהבים כדורסל. יש לי יותר במשותף איתם מאשר עם הרבה אנשים. והכי חשוב: צריך להגיע לקליק אנושי עם כל אחד. כל אחד שונה ולכן הקליק הזה שונה אצל כל אחד".

 

רבין. "כמו הכדורסלנים, גם אני בן מיעוטים" רבין. "כמו הכדורסלנים, גם אני בן מיעוטים" צילום: גטי אימג'ס

 

 

 

בדרך לפרארי המושלמת

 

רבין הוא חלק משינוי רחב שעוברת ה־NBA, כשההתמקצעות נמצאת בשיאה. שחקנים משקיעים הרבה מאוד זמן וכסף באימונים אישיים ותחזוקת הגוף (לברון ג'יימס למשל משלם על כך 1.5 מיליון דולר בשנה), וכל אחד מחפש את הדרך שלו לבלוט יותר, כולל טבעונים, כאלה שישנים בתאי חמצן וכו'. "שחקנים לוקחים יותר יוזמה כדי לדאוג לעצמם משום שהכסף גדול יותר, ומשום שהטעויות קריטיות יותר. ולכן אנחנו גם רואים שהרבה יותר אנשים מתעקשים לעשות קורלציה בין משהו ספציפי להצלחה של השחקן: האמא שלו תגיד שזה בגלל הסנדוויץ' פסטרמה שלה, הפיזיותרפיסט בגלל הטיפול בקרסול, השף יגיד שזה בגלל האוכל הטוב יותר שיש במסעדה של המועדון ועוד. אבל אני רואה מעבר לזה, למען האמת. המתנה שלי היא היכולת להבחין איזו חתיכה חסרה בפאזל של השחקן. האינטואיציה שלי עוזרת לי להתאים את החתיכה הנכונה למקום הנכון".

 

שינוי אחר שניכר בליגה הוא בדגש שמושם על כדרור ועל זריקות לשלוש, אבל רבין אומר שמבחינתו זה "לא ממש משנה. כדורסל טוב הוא כדורסלן טוב. אם הם זורקים לשלוש או קולעים טוב מהקו — זו שיחה של אנליסטים וחוקרי סטטיסטיקה. אבל השחקנים האלה הם כמו מכוניות פרארי. כל דבר שתבקש מהם לעשות הם צריכים לעשות טוב, ומה שהם עושים על המגרש זה רק הצבע של המכוניות. אם הפרארי שחורה, אדומה, לבנה או צהובה — זה לא משנה. ולפעמים מרגישים שהפרארי רצה טוב מאוד אבל יש שריטה על הפח או מכה קטנה בדלת. ולכאן אני נכנס. הם רוצים להיות הפרארי המושלמת — ואני זה שעוזר להם, איתם, לטפל בבעיה".

 

אחד הסמלים המזוהים ביותר עם השינוי ב־NBA הוא סטפן קרי. רבין היה הראשון שניבא שקרי "ישנה את פני הכדורסל", עוד ב־2009; היום כבר אין עוררין על כך שהוא אכן עשה זאת.

 

מה ראית בקרי שאפשר לך להבין שהוא שחקן מהפכני?

"אתה יודע, זה מצחיק. מכיוון שאני אאוטסיידר, לא מישהו שעובד בתוך ה־NBA, אני יכול לומר משהו מתוך אינטואיציה שנבנתה משנים על שנים של עבודה עם הכדורסלנים הכי טובים בעולם — ועדיין יצחקו על מה שאני מנבא. למה? כי הם חושבים שהם יודעים יותר ממני. אז זה מה שקרה עם קרי: ראיתי אצלו משהו מיוחד, ראיתי מישהו שחושב אחרת על איך לנצל הזדמנויות. הוא פשוט רואה אחרת את המשחק — ואמרתי שזה מהפכני. בדראפט הרבה קבוצות הסתייגו ממנו כי הוא גדל בבית עשיר, עם אבא שחקן NBA; אמרו שאין לו 'קשיחות'. אבל מה זה השטויות האלה, קשיחות? אתה לא צריך להיות עני כדי להיות קשוח. יש אצלכם בישראל חיילים שהם הבני זונות הכי קשוחים בעולם והם הגיעו מבתים אמידים. אז ראיתי את הקשיחות הזאת אצל קרי, ואחרים לא ראו אותה — בגלל איך שהוא נראה, בגלל מה שחשבו עליו. זו הבעיה העיקרית, הרבה פעמים: שחושבים על שחקנים דברים שנראים נכון, אבל הם לא נכונים. למשל דראמונד: בגלל הגוף שלו, כי הוא גבוה וחזק, חושבים שהוא לא יכול לזרוק מהשלוש או מהקו, שהוא לא יכול לכדרר, ולכן מנצלים רק 10% מהיכולת שלו. ובעצם הוא יכול להיות כל כך הרבה דברים".

 

אפרופו ישראל, היית רוצה להגיע לכאן כדי לטפח כדורסלנים מקומיים?

"כן, יהיה מעניין מאוד לעשות דבר כזה. אבל אני אעשה את זה רק אם אוכל לעשות את זה כמו שאני רוצה, בתנאים שלי, ועל יותר מדור אחד של שחקנים. אני אוהב כדורסל, וזה יכול להיות אתגר מרתק. אבל אני לא הולך לקדם את עצמי. כאמור, אין לי כרטיס ביקור, אני לא מוכר את עצמי. הגעתי לאן שהגעתי כי שחקני NBA מבינים מי מוכר להם בולשיט ומי לא. כל העסק שלי מתבסס על זה. הכל מפה לאוזן, אני לא סוחר. אני מתעסק רק בכדורסל".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x