• תפריט
100 המשפיעים 2017
100 המשפיעים 2017 גג עמוד

מקומות 60-41: ממאלפת האריות של קרקס המס ועד המנכ"לים שמאתגרים את הטלוויזיה

וגם: משה פרידמן וסאמי סעדי מוסיפים גוונים להייטק הישראלי, זהבית כהן נערכת למכירת פסגות וחברות האשראי יוצאות לעצמאות

כתבי כלכליסט 09:2117.09.17

נערך לקרב מול שופרסל

 

מקום 41: ליאון קופלר (66) מייסד ובעל השליטה בסופר־פארם

השנה: התמודד עם רגולציה מבית ומחוץ

 

ליאון קופלר נולד בטורונטו, קנדה, ושם ייסד אביו, מורי קופלר, את Shoppers Drug Mart - רשת הדראגסטור הגדולה במדינה. בגיל צעיר החל קופלר הבן לעבוד ברשת של אביו, תחילה כעובד מחסן, ובהמשך התקדם מתפקיד לתפקיד ולמד את עולם הקמעונאות ורכש כישורים של יזם. ב־1978 ייסדה משפחת קופלר את סופר־פארם בישראל, וקופלר מונה למנכ"ל החברה. היום הוא יו"ר החברה ומחזיק ב־75% ממניותיה, והיתר בידי לאומי פרטנר (15%) ודיסקונט שוקי הון (10%).

 

ליאון קופלר ליאון קופלר צילום: יוסי זליגר

 

 

קופלר הוא איש עסקים חריג בנוף הקמעונאי הישראלי. במשך 40 שנה שמר את השליטה ואת המניות של הרשת בידיו. בהנהגתו הפכה סופר־פארם לרשת הדראגסטור המובילה בישראל, ולה 236 סניפים ומחזור מכירות של 4.7 מיליארד שקל בשנה בישראל, ומכאן השפעתו הרבה על הצרכן: העוצמה הזו מאפשרת לו לשמור על רמת מחירים גבוהה.

 

בשנה האחרונה נתקלה הרשת בלא מעט קשיי התרחבות בארץ ובעולם. בפולין עברה לא מכבר הצעת חוק שמונעת את התרחבותה של סופר־פארם במדינה. היום פועלים בה עשרות סניפי סופר־פארם, והרווחיות בהם גבוהה מזו של הסניפים בישראל. גם בארץ הרשת מתמודדת בימים אלה עם אתגרים, בשל שינויים רגולטוריים והתחזקות המתחרות.

 

אחד האתגרים הגדולים שלה יהיה המיזוג בין שופרסל ובין ניו־פארם, שאושר בשבוע שעבר וצפוי לחזק את שופרסל, החזקה ממילא בתחום הפארם ומוצרי התינוקות, ולהביא להקמת רשת פארם שלישית. שינוי רגולטורי אחר הוא חוק שקיפות המחירים, שמחייב את רשתות הפארם לדווח על מחירי המוצרים בסניפים באתר של הרשות להגנת הצרכן ומאפשר לצרכנים לבצע השוואות מחירים. בימים אלה הרשת מבצעת פיילוט לאתר מכירות מקוון שהקימה, ובכך תפתח זירה תחרותית נוספת מול שופרסל ומול יתר רשתות השיווק המפעילות אתרי מכירות מקוונים.

 

אורנה יפת

חסרי הפנים שמהלכים אימים

 

מקום 42: ההאקרים

השנה: הפכו את הסייבר לבעיה של כולנו

 

מבין אנשי השנה, ישנם כאלה ידועים יותר ופחות, אך ההאקרים הם אנשים אנונימיים לחלוטין – שהצליחו להשפיע על חייהם של מאות מיליוני אנשים, כאשר הסייבר פרץ למרכז הבמה והפך מבעיה של אנשי המחשבים לבעיה של העולם כולו.

 

  צילום: שאטרסטוק

 

 

לפני כמעט שנה, מתקפת סייבר נגד שרתי חברת שמות המתחם הגדולה באינטרנט מנעה כניסת גולשים למאות אלפי אתרים ברחבי העולם. באביב האחרון, נוזקת כופר (תוכנה המשתקת את המחשבים ודורשת תשלום כופר למפעיליה), בשם WannaCry תקפה אלפי חברות, ארגונים ומשתמשים פרטיים. היא הצליחה לשתק בתי חולים, חברות תחבורה ותשתיות, ממשלות ומחשבים פרטיים.

 

בתחילת הקיץ, האקרים שעל פי הערכות של גורמים רבים בתחום נשלחו על ידי גורמים מקורבים לקרמלין או אפילו על ידי שירותי הביון הרוסיים עצמם, הפיצו נוזקת כופר שגם היא גרמה לנזק חמור. הנוזקה פגעה בתשתיות חשמל ותחבורה באוקראינה, אבל בגלל שהעולם כיום הוא כפר גלובלי, היא התפשטה גם לקצה השני של העולם. התוצאה: פאניקה וחזרה על התסריט המוכר - קריסה של מערכות מחשבים רבות ואובדן של מיליוני דולרים. בשנתיים האחרונות, לפי הערכות, גרמו ההאקרים נזק של טריליון דולר לעולם כולו.

 

ההאקרים משפיעים אפילו על הפוליטיקה, כפי שגילתה הילארי קלינטון למחרת הפריצה למחשבי הקונגרס של המפלגה הדמוקרטית בקמפיין לנשיאות של 2016. רבים גם מעריכים שבחירתו של דונלד טראמפ הסתייעה בקמפיין מקוון שבו נשתלו כתבות או מסרים שתמכו במסרים של המועמד הרפובליקאי.

 

אם פעם תוארו ההאקרים כילדים דחויים חברתית, כיום ברור שהתדמית הזו מוטעית. מעצרים של חלק מהם חשפו סטודנטים, אנשי מחשבים ואפילו סטארט־אפיסטים לגיטימיים כגון אלכסנדר קאזס, מייסד זירת המסחר הידועה לשמצה אלפא־ביי שנוטרלה בידי ה־FBI מוקדם יותר השנה. קאזס, אגב, נעצר בתאילנד והתאבד בכלא.

 

מחובבי אלקטרוניקה שרק חיפשו דרך להתאים את מוצרי המחשוב הראשונים לשימושם או לבצע שיחות טלפון בחינם, הפכו ההאקרים לאיום אמיתי, שממשלות לא מהססות להשתמש בו כדי לעשות את העבודה השחורה במחשכים. את נזקי WannaCry, למשל, אפשר לייחס ישירות

ל־NSA, שכלי לוחמת סייבר שפיתחה נפלו בידיהם של האקרים עלומי שם.

 

רפאל קאהאן

 

לקח את הבנקים עד הכנסת

 

מקום 43: אליעזר פישמן (74) לשעבר בעלי כלכלית ירושלים

השנה: החל הליך פשיטת רגל מתוקשר

 

איש העסקים אליעזר פישמן הציג השנה את אחד מהסדרי החוב הגדולים במשק הישראלי. לאחר שנים שבהם העניקו לו מנהלי מחלקות אשראי ומנהלי חטיבות עסקיות בבנקים אשראי נדיב בלי ביטחונות מספקים ובלי לשאול יותר מדי שאלות, תפח החוב שלו לממדי ענק של כ־4 מיליארד שקל, עד שקרס. כמעט כל המערכת הבנקאית בישראל חשופה לחוב של פישמן: הפועלים, לאומי, מזרחי טפחות, דיסקונט ואגוד.

"באתי לבנק, ביקשתי כסף ואישרו לי תוך זמן קצר, הם קצת מכירים אותי", סיפר פישמן בראיון טלוויזיוני.

 

אליעזר פישמן אליעזר פישמן צילום: עמית שעל

 

 

הקלילות הזאת היתה רק ההתחלה: הבנקים נהגו בפישמן ברכות במשך שנים ארוכות ולא פעלו למימוש חובו - גם כשכשל בהימור על הלירה הטורקית, גם אחרי שהשקעות הנדל"ן שלו ברוסיה נחלו כישלון צורב וגם כשנדלקו עוד ועוד נורות אזהרה בקשר ליכולת הפירעון שלו. הבנקים אינם אוהבים לכבס את הבעיות שלהם בחוץ; הם קיבלו את הסדר החוב שגיבש עו"ד יוסי בנקל, המנהל המיוחד מטעם בית המשפט, במוצאי חג השבועות, וששיקף מחיקה של כחצי מהחוב.

 

עם חשיפת מתווה הסדר הנושים החל הלחץ הציבורי והיה חזק, קצר וקולע. היה ברור לכל כי הבנקים חששו מאוד מהליך של פשיטת רגל ומחקירה מקיפה של התנהלותם לאורך השנים. הלחץ עבד, וכעבור ימים אחדים התקפלו הבנקים ובאסיפת הנושים הצביעו על דחיית ההסדר ועל הליכה להליך פשיטת רגל, על כל המשמעויות שלו.

 

החשובה בהן תהיה החשיפה של מנגנון הענקת ההלוואות לפישמן לעין הציבור. בד בבד, ובאופן תקדימי, החליטה גם הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת אופן קבלת ההחלטות למתן האשראי לאליעזר פישמן. הוועדה זו ספגה ביקורת קשה על כך שהיא פופוליסטית, על כך שהיא מגיעה לאחר שהסוסים ברחו מהאורווה ועל כך שאין לה שום סמכויות אופרטיביות — אבל יש לה בכל זאת תפקיד אחד חשוב, על גבול המהפכני: היא תחשוף את מה שהבנקים היו שמחים להסתיר ותסייע במיגור הנורמה של מתן אשראי והגמשת תנאיו בחדרים סגורים.

 

עמיר קורץ

 

מנהיג גלובלי אחראי

 

מקום 44: שי ג'ינפינג (64) נשיא סין

השנה: היה כוח נגד לפופוליזם שהגיע מארה"ב, חיזק את הבעלות הסינית על נמלי ים מחוץ למדינה

 

שי ג'ינפינג, נשיא הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, צפוי להיכנס באוקטובר לסבב השני של כהונה בת חמש שנים. רק לאחרונה הצליח שי לדחוק מהמפלגה הקומוניסטית את מי שסומן כיורשו, סוּן זֵ'נגסאי, שנחקר בחשד ל"הפרות משמעת בוטות". בכך הסיר שי את המכשול העיקרי שעמד בפניו בדרך לכהונה שנייה. בינתיים, כאשר הכלכלה העולמית חסרת יציבות, ומארצות הברית מנשבות רוחות מלחמה פופוליסטיות, שי מסתמן כיד בטוחה בניווט הספינה.

 

שי ג'ינפינג שי ג'ינפינג צילום: איי אף פי

 

 

שי עוסק במרץ בהטמעת רפורמה כלכלית מעמיקה במדינה: הוא השיק תהליך להפיכת חברות הענק הממשלתיות לתאגידים בבעלות משותפת, כדי ליצור תחרות, והגביל את ההשקעה הסינית מחוץ למדינה, כדי למנוע בריחת הון ליעדים זרים.

 

הוא מוביל את סין בנחישות לחיזוק מעמדה כמעצמה העולמית המובילה החדשה. כשנסוגה ארצות הברית מהסכם האקלים ביוני, הודיעה סין, בשיתוף האיחוד האירופי, כי תגביר את המאמצים לעצור את ההתחממות הגלובלית. קרן המטבע הבינלאומית פרסמה החודש את נתוני הצמיחה של סין, שהכתה את התחזיות עם צמיחה רבעונית של 6.9%, והודיעה כי סין, יחד עם גוש היורו ויפן, מפצה על הנתונים המאכזבים שהציגה ארצות הברית.

 

סין של שי נמצאת גם במהלך רחב היקף לחיזוק מעמדה כמעצמה ימית: במחצית הראשונה של 2017 רכשו חברות סיניות נמלי ים מחוץ למדינה בשווי כולל של כ־20 מיליארד דולר - כולם סביב שלושת הנתיבים הכלכליים שבייג'ינג הגדירה מהותיים להצלחת "חגורה אחת, דרך אחת", האסטרטגיה של שי לשיתוף פעולה כלכלי. עם זאת, הסכסוך בסוגיית ים סין הדרומי, אחד מנתיבי התעבורה הימית החשובים בעולם, שתנועת הסחר בו מוערכת ב־5 טריליון דולר, לא בא על פתרונו.

 

במקביל סין נוקטת מהלכים אגרסיביים לחיזוק הצנזורה במדינה, כמו חסימת ה־VPN ואפליקציית המסרים ווטסאפ, והידוק הפיקוח על האינטרנט.

 

ניצן לונברג

קהילה, גרסה 2.0

 

מקום 45: אדם נוימן (38) מייסד WeWork

השנה: התכונן לפלישה למזרח אסיה

 

אדם נוימן, מייסדה של WeWork ששינתה את תרבות המשרדים בעולם ובארץ, מספר שאת ההשראה לענקית חללי העבודה קיבל מילדותו בקיבוץ ניר עם. נוימן ושותפו, האדריכל מיגל מקלבי, הבינו את השינוי החברתי־כלכלי של תחילת המילניום, ותרגמו אותו לחלל שמספק גם קהילה עסקית ושירותי משרד, וחוסך ליזמים צעירים, מהייטקיסטים ועד עורכי וידיאו, את ההתעסקות באדמיניסטרציה שמלווה הקמת עסק. הם פתחו את חלל העבודה הראשון שלהם ב־2010, בסוהו שבניו יורק, בשם "גרין דסק", והיום הם הבעלים של 160 חללי עבודה ב־52 ערים בעולם, ומעסיקים 2,900 איש.

 

אדם נוימן אדם נוימן צילום: איי אף פי

 

 

בשנה שעברה השיקה את פרויקט WeLive למגורים משותפים, והיום היא מפעילה שני חללי מגורים - בניו יורק ובוושינגטון. בתחילת 2017 השיקה החברה את מוצר התוכנה הראשון שלה: פלטפורמה שמקבצת מגוון רחב של שירותים, מתוכנת אופיס של מיקרוסופט ועד שירותי הסעות שמספקת Lyft, כולם מוצעים בהטבות מיוחדות לחברי הקהילה.

 

בשנה האחרונה גייסה WeWork סכום כולל של 4.4 מיליארד דולר מתאגיד הענק היפני סופטבנק ומקרן ההשקעות שלו Vision. 1.4 מיליארד דולר מכספי הגיוס מיועדים לסייע לחברה להתרחב למזרח אסיה, בעיקר ליפן ולסין.

 

הגר רבט

 

הג'וגינג הפך להיות קשה

 

מקום 46: מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה

השנה: מתמודדים עם סביבת הריבית הנמוכה

 

בשנים האחרונות שכחו גופי הפנסיה בישראל שהתחרות ביניהם היא מרוץ, והחלו לחשוב עליה כעל ג'וגינג בפארק: הם רצים כתף אל כתף, מנהלים את כספי החוסכים באופן כמעט זהה, וגם רושמים תשואות כמעט אחידות. איש ממנהלי ההשקעות שלהם, בייחוד בגופים הגדולים, לא שובר את השורה, ורובם מחזיקים בחשיפה דומה למניות ולאג"ח, ומחלקים אותה באופן דומה בין ישראל לחוץ לארץ.

 

מימין: אסף שהם, מנהל ההשקעות הראשי במגדל; ענת לוין, משנה למנכ"ל כלל ביטוח; רועי יקיר, מנהל ההשקעות הראשי בהפניקס מימין: אסף שהם, מנהל ההשקעות הראשי במגדל; ענת לוין, משנה למנכ"ל כלל ביטוח; רועי יקיר, מנהל ההשקעות הראשי בהפניקס צילום: רמי זרנגר, עמית שעל,אוראל כהן

 

 

הם גם לא מתרחקים ממדדי הייחוס הבורסאיים. לדוגמה, אם הם מחליטים שחצי מהחשיפה המנייתית תהיה בישראל, הם ירכשו את רוב מניות מדד ת"א 125, ורק ישחקו מעט עם משקלות המניות השונות. כך קורה שהתוצאות שלהם תאומות, וקרובות מאוד לביצועי השוק. אלא שבשנה האחרונה הופיעו בקיעים בשורת הרצים: הריבית הנמוכה מקשה להשיג תשואות באפיקים סולידיים כמו אג"ח ממשלתיות ואג"ח חברות בדירוגים נמוכים, ומאתגרת את יכולות הניהול של מנהלי ההשקעות להשיג תשואה גבוהה לחוסכים. לכן חלק מהמנהלים מעזים יותר לקחת סיכונים שיכולים להגדיל את התשואה.

 

רחלי בינדמן

 

צללו במים אדירים

 

מקום 47: היינריך הייסינגר (57) מנכ"ל טיסנקרופ ופיטר פלדהאוס (50) המנכ"ל היוצא של חטיבת הפתרונות התעשייתיים בטיסנקרופ

השנה: נאלצו להתמודד עם החשדות לשחיתות

 

עד לאחרונה, הישראלים המעטים ששמעו את השם טיסנקרופ ידעו רק שמדובר ביצרנית של מעליות. אלא שבחודשים האחרונים הולכת ונחשפת השפעתו של הקונגלומרט הגרמני הענקי הזה בישראל.

 

בשנתיים האחרונות חתמה ממשלת נתניהו עם טיסנקרופ על עסקאות לרכישת צוללות וסטי"לים בסכומי עתק. העסקאות הללו נהפכו למוקד של "תיק 3000", חקירה משטרתית בחשד לעבירות שחיתות שבה מעורבים בין היתר מיקי גנור, נציגה של טיסנקרופ בישראל, ועו"ד דוד שמרון, פרקליטו, בן משפחתו ואיש סודו של ראש הממשלה נתניהו.

 

היינריך הייסינגר היינריך הייסינגר צילום: אתר thyssenkrupp

 

 

לנוכח חשיבות העסקות והיקפן, הן חייבו מעורבות ממשלתית גדולה, כולל מזכר הבנות שעליו חתומה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בגרמניה כבר הודיעו כי אם יאוששו החשדות לשחיתות תבוטל העסקה, דבר שיגרום לטיסנקרופ הפסדי ענק.

 

אגב, טיסנקרופ טרם ביצעה רכש גומלין שהעסקות הותנו בו (521 מיליון יורו עד 2021), ולכן היא ממילא בדרך להיכנס לרשימה השחורה של הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי במשרד הכלכלה. קשה לחשוב שמנכ''ל טיסנקרופ, היינריך הייסינגר, העלה על דעתו שהעסקה הישראלית תעורר כל כך הרבה כאבי ראש ועוד עלולה לסבך אותו עם קנצלרית גרמניה.

 

פיטר פלדהאוס פיטר פלדהאוס צילום: אי פי איי

 

 

האיומים על הכנסת החברה לרשימה השחורה הביאו את פיטר פלדהאוס, המנהל היוצא של החטיבה האחראית לצוללות ולספינות (שקודם לאחרונה בחברה), להגיע ארצה בתחילת השנה ולהסביר מדוע טיסנקרופ לא מבצעת את רכש הגומלין. ביולי נערך לחברה שימוע במשרדי הרשות לשת"פ תעשייתי והשנה יוכרעו סוגיות בעלות חשיבות רבה במערכת היחסים בין ישראל לטיסנקרופ.

 

אדריאן פילוט

 

מאתגרים את הטלוויזיה

 

מקום 48: ניר שטרן (46) מנכ"ל סלקום ואיציק בנבנישתי (52) מנכ"ל פרטנר

השנה: נגסו בעוגה של הכבלים והלוויין ובישרו את מהפכת הטלוויזיה

 

המהפכה בשוק הטלוויזיה הרב־ערוצי עומדת על הסף – ובקרוב כולנו נרגיש את השפעותיה. לאחר שנים ארוכות תחת הדואופול של Hot ו־yes, שגבו מאות שקלים לחודש מכל מנוי ונהנו מהיעדר תחרות לאור המחסור בתשתית להעברת שידורים, שידורי הטלוויזיה עוברים לאינטרנט – ושחקנים חדשים נכנסים לשוק.

 

שני שחקנים משפיעים מאוד במהפיכה הזו הם ניר שטרן, מנכ"ל סלקום, ואיציק בנבנישתי, מנכ"ל פרטנר. סלקום נכנסה לשוק ב־2014 עם סלקום tv - מוצר טלוויזיה הכולל מעט ערוצים ליניארים בהשוואה לדואופול וספריית VOD במחיר של 99 שקל לחודש בלבד.

 

ניר שטרן ניר שטרן צילום: סיון פרג'

 

 

המודל העסקי של סלקום מקפיד לשמור על מחיר דו־ספרתי, כדי לשאוב מנויים מהחברות הוותיקות, אך היא שינתה את המוצר והוסיפה ערוצים חדשים, כמו גם גישה לתכני רשת HBO. ברבעון הראשון של 2017 היו לסלקום 124 אלף מנויי טלוויזיה – כ־8% ממשקי הבית בישראל. בחברה מקווים כי הוספת התכנים והצעת חבילת הקוואטרו (חבילת תקשורת המורכבת משירותי טלפון קווי, אינטרנט, טלוויזיה וסלולר) יגבירו את גיוס הלקוחות.

 

פרטנר נכנסת לשוק הטלוויזיה הרב־ערוצית לאחר תקופת למידה ארוכה יותר, ורק ביוני השנה החלה להציע את המוצר שלה, במחיר המתחיל ב־69 שקל לחודש. כדי למשוך לקוחות ניסתה פרטנר בכל כוחה לרכוש תוכן בלעדי שיהווה כלי לגיוס לקוחות מהפלטפורמות השונות, כמו למשל אירועי ספורט.

 

 

איציק בנבנישתי מנכ"ל פרטנר איציק בנבנישתי מנכ"ל פרטנר צילום: תומי הרפז

 

 

פרטנר גם ניסתה לרכוש את תכני HBO אולם אחרי משא ומתן שלא צלח החליטה להסתער על הסכם מול ענקית התוכן נטפליקס שתספק עבורה ספריית VOD המורכבת מעשרות אלפי שעות צפייה של סרטים, סדרות ותוכן לילדים.

 

HOT ו־yes מבינות שהמשחק השתנה, ומנסות להתאים את עצמן לתחרות – הן בעזרת מוצרי פרימיום יקרים, והן בעזרת מוצרים זולים שיתחרו ישירות בחברות החדשות. כל השחקנים בשוק מבינים שהתחרות על הצרכן מורכבת משלושה פרמטרים: מחיר, תוכן וחוויית משתמש, לא בהכרח בסדר הזה. מי שתצליח לספק תוכן איכותי וחוויית צפייה טובה במחיר שווה לכל נפש, היא זו שתצליח לשבות את הקהל הישראלי בסופו של דבר.

 

אביב גוטר

 

הסמן של חברות הנדל"ן האמריקאיות בישראל

 

מקום 49: גארי ברנט (61) נשיא ובעלי וחברת אקסטל

השנה: היחלשות עסקית הובילה לחששות בשוק ההון

 

גארי ברנט הוא אחד מיזמי הנדל"ן הגדולים בארה"ב, המתמחה בבניית מגדלי מגורים יוקרתיים במנהטן באמצעות חברת אקסטל שבבעלותו. ברנט ביצע ב־2015-2014 שני גיוסי אג"ח גדולים בישראל, בהיקף מצטבר של 1.65 מיליארד שקל, ופתח את השוק לחברות נדל"ן אמריקאיות נוספות. הוא מהווה סמן בכל הקשור לגיוסים של חברות אמריקאיות, שמחפשות בישראל כסף זול, ומכאן השפעתו הגדולה.

 

גארי ברנט גארי ברנט

 

 

הנהירה של חברות אלה לבורסת תל אביב החלה עוד ב־2008, אבל עד הגיוס של ברנט ביוני 2014 הגיעו לכאן בעיקר חברות נדל"ן קטנות ולא מוכרות. הגיוס של ברנט זכה לביקושים גבוהים מאוד מהגופים המוסדיים הישראליים. מיד לאחריו החלו להגיע חברות נדל"ן ענקיות ומוכרות בארה"ב כמו רילייטד של סטפן רוס, הבעלים של קבוצת הפוטבול מיאמי דולפינס; קרן הריט KBS של קית' הול ופיטר מקמילן; וחברת הנדל"ן מויניאן, של אייל הנדל"ן ג'ו מויניאן. מאז 2008 כ־25 חברות נדל"ן אמריקאיות גייסו בישראל יותר מ־18 מיליארד שקל, ויש עוד בדרך.

 

מאמצע הקיץ אקסטל סובלת מחולשה בשוק דירות היוקרה בארה"ב, ואגרות החוב שלה נסחרות בתשואות לפדיון דו־ספרתיות, המעידות על החשש לגבי יכולת ההחזר של החברה. מאז קריסת מחירי הנפט, עשירי העולם נהיו עשירים פחות, ושוק דירות היוקרה הגלובלי נפגע. אקסטל מתקשה למכור דירות בניו יורק, ועוד יותר מכך - לקבל מימון לבניית הפרויקטים שלה. וכשהבנקים האמריקאיים סוגרים את ברז האשראי, החברות מחפשות מקורות מימון חלופיים – כמו הבורסה בישראל.

 

גל הנדל"ן האמריקאי בתל אביב רשם גם נפילה: אורבנקורפ, שהגיעה בכלל מקנדה, קרסה בתחילת 2016 והשאירה חובות של 180 מיליון שקל למשקיעים הישראלים – שמצויים בקרב משפטי בניסיון להחזיר את הכסף. עם זאת, היו גם לא מעט הצלחות. החברות הוותיקות כמו דה זראסאי ודה לסר החזירו כבר את מלוא הקרן של הסדרות הראשונות שגייסו בישראל, וסיפקו למשקיעים תשואה נאה.

 

אורן פרוינד

 

מוסיפים גוונים להייטק הישראלי

 

מקום 50: משה פרידמן (39) מנכ"ל קמא־טק, מיזם לשילוב חרדים בהייטק

סאמי סעדי (53) מנכ"ל משותף בצופן (עם פז הירשמן), ארגון לשילוב ערבים ישראלים בהייטק

השנה: שילבו מאות חרדים וערבים בקטר של הכלכלה

 

10,000 עובדים חסרים בהייטק הישראלי. מספר זה מייצג לא רק את המחסור העצום בכוח אדם, אלא גם ייצוג חסר של אוכלוסיות נרחבות בתעשייה הזאת, בעיקר מהמגזר הערבי ומהמגזר החרדי.

 

סמי סעדי הוא מנכ"ל ארגון צופן במשותף עם פז הירשמן. בשנים האחרונות הוא מצליח לשלב מאות עובדים ערבים בחברות הייטק מובילות ובחברות צעירות. ב־2016 הצליח הארגון לסייע בהשמה של 170 אקדמאים ערבים בענף, ואת 2017 הוא מתכנן לחתום בעוד 250 השמות מוצלחות.

 

מימין: משה פרידמן וסאמי סעדי מימין: משה פרידמן וסאמי סעדי צילום: אוראל כהן, אלעד גרשגורן

 

אם הקושי של שילוב האוכלוסייה הערבית הוא תרבותי בעיקר, הרי שילוב החרדים הוא אתגר אחר - מחסור בידע בתחומים בסיסיים שנדרשים לתעשייה ובהשכלה כללית. לתוך החלל הזה נכנסו מייסד קמא־טק משה פרידמן ושותפו אברימי וינגוט. הם הבינו שכדי לשלב חרדים בהייטק יש להעניק להם ליווי צמוד והכשרה מקיפה.

 

החממה שהקימו השניים הציעה גישה שונה ומרעננת: במקום שכל החרדים יישבו יחד בחממה אחת, ישולבו חברות ההייטק שהחרדים מקימים בחברות ותיקות, והן ישמשו להן מנטור ויסייעו להן בכל דרך אפשרית בשנה הראשונה לחייהן.

 

ההתחלה לא היתה קלה, ומעט מאוד חברות נענו לאתגר. אבל ההתמדה של השניים והחשיפה העצומה שקיבלו הפכו את הקרן לנושאת הדגל של ההייטק החרדי. היום לכל מחזור של החממה ניגשים מאות יזמים, ומתוכם נבחרים מעטים. בשנה האחרונה אף גייסו וינגוט ופרידמן קרן השקעות קטנות בשם 12 אנג'לס, שנועדה לבצע השקעות סיד בחברות הייטק חרדיות, ובדרך זו לאפשר לאותן חברות שמתקשות לגייס בהתחלה לגשר על הפער הראשוני ולצאת לדרך עם מאות אלפי דולרים בכיס.

 

היום קמא־טק זוכה לליווי ולתמיכה של בכירים בתעשיית ההייטק בישראל, ובהם אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי.

 

מאיר אורבך

 

אחרי המחיר היקר של תנובה, מי יקנה את פסגות?

 

מקום 51: זהבית כהן (53) מנכ"לית אייפקס ישראל

השנה: נערכת למכירת או להנפקת פסגות

 

זהבית כהן נחשבת אחת מנשות העסקים הדומיננטיות בישראל. מי שקיבלה לפני כעשור את הזרוע הישראלית של קרן איפקס הבריטית עם שותפות בגרעין השליטה בבזק ובכמה סטארט־אפים, הפכה אותה לאחת מקרנות ההשקעה הפעילות בישראל, עם רכישות גם השנה: כגון רשת הדיסקאונט מקס סטוק.

 

האתגר העיקרי של כהן השנה היה הכנת בית ההשקעות פסגות למכירה או להנפקה, ביחד עם המנכ"ל שמינתה, ברק סורני.

איפקס רכשה את בית ההשקעות פסגות מקרן יורק לפי שווי של כ־3 מיליארד שקל - כשלאחרונה פורסם שהקרן מתכוונת להנפיקה לפי שווי של 3.7 מיליארד שקל, שווי מאתגר לבית ההשקעות.

 

זהבית כהן זהבית כהן צילום: אוראל כהן

 

 

כהן, רואת חשבון ובעלת תואר MBA, החלה את דרכה לצמרת העסקית בקבוצת אי.די.בי, שם הגיעה עד לתפקיד משנה למנכ"ל הקבוצה. ב־2006 עברה לנהל את השלוחה הישראלית של קרן איפקס. תחת ניהולה הפכה איפקס לאחד הגורמים הדומיננטיים בכלכלה הישראלית.

 

במהלך שנותיה באיפקס כהן היתה אחראית בין היתר למכירת בזק לשאול אלוביץ' ב־6.5 מיליארד שקל - עסקה שנעשתה לפי שווי של 21 מיליארד שקל. העסקה הגדולה ביותר של איפקס בתקופת כהן היא עסקת תנובה: איפקס קנתה את ענקית המזון הישראלית מידי הקיבוצים לפי שווי של כ־3.8 מיליארד שקל, ומכרה אותה כשבע שנים לאחר מכן לפי שווי של כ־8.6 מיליארד שקל לקבוצת ברייט פוד הסינית - עסקה שעוררה השנה לא מעט תרעומת אצל הסינים, בשל היחלשותה העסקית של תנובה (שממשיכה להיחלש), שהצביעה על כך שהעסקה נעשתה לפי שווי גבוה מדי.

 

ב־2015 הקימה איפקס קרן השקעות ייעודית להשקעות בחברות בינוניות בישראל (איפקס AMI). היעד המקורי היה לגייס כ־300 מיליון דולר אך בשל ביקוש גבוה גויסו 502 מיליון דולר, מתוכם הושקעו עד כה כ־170 מיליון דולר בחברות שונות ובהן אתר השוואת המחירים זאפ, קייטרינג שולץ, רשת תחנות התדלוק טן, ולאחרונה, כאמור, גם רשת הדיסקאונט מקס סטוק. ההערכה היא כי עד כה הניבו ההשקעות בקרן AMI תשואה של פי 1.5 על ההשקעות.

 

אלי שמעוני

 

חברות האשראי יוצאות לעצמאות, אך האם הן יחוללו מהפכה?

 

מקום 52: רון פאינרו (49) מנכ"ל לאומי קארד; רון וקסלר (48) מנכ"ל ישראכרט; דורון ספיר (57) מנכ"ל כאל

השנה: נערכות להפרדתן מהבנקים

 

שנה מאתגרת חלפה על צמד הרונים, וקסלר ופאינרו - אבל השנה הקרובה תהיה מאתגרת יותר: הלחץ המופעל לקידום מכירתן של ישראכרט ולאומי קארד הולך וגובר, ושתי החברות, שעתידות להיפרד מחסותם של שני הבנקים הגדולים (פועלים ולאומי בהתאמה) ואולי להפוך לאלטרנטיבה להם, נערכות ליום שאחרי.

 

שתיהן גם זורקות לרגולטורים רמזים על הצורך בשינויים, שיאפשרו את פעילותן ביום שאחרי באופן נרחב יותר. כיום הן מקבלות מהבנקים אשראי בריבית של 0.8%–0.9%, והחשש הוא שאחרי ההפרדה ייעלם האשראי הזול הזה, ותתייקר עלות גיוס ההון, מה שיוביל לקושי בתחרות מול כאל שנשארת תחת כנפיו של בנק דיסקונט.

 

מימין: רון וקסלר, דורון ספיר ורון פאינרו מימין: רון וקסלר, דורון ספיר ורון פאינרו צילום: סיון פרג', בני גם זו לטובה

 

 

השאיפה של בנק ישראל היא שיימצאו קונים שיהפכו את חברות האשראי לבנקים חדשים שיתחרו בקיימים – שוק לא פשוט למתחרים צעירים. מכאן גם השפעתן של חברות כרטיסי האשראי בעת הזו: הן עשויות להיות אלו שישנו את מפת התחרות בשוק הבנקאות.

 

אחד החששות העיקריים הוא שלאחר ההפרדות מהבנקים, עלות המקורות של חברות כרטיסי האשראי תעלה, כיוון שכיום חברות האם מספקות להן מימון זול. פתרון אפשרי אחד הוא לשכנע את בנק ישראל ואת רשות הפיקוח על שוק ההון לתת להן, ולגופים מוסדיים או לבנקים שמעניקים להן אשראי, הקלות על מנת לשמור על עלויות גיוס נמוכות עבורן, ולאפשר להן להתחרות באופן אפקטיבי.

 

עוד סוכריה אפשרית היא הגמשת הדרישה של "חוק נאוי", שכיום מתיר לגופים חוץ־בנקאיים לגייס אג"ח רק עד לרמה של 2.5 מיליארד שקל. החוק יורחב כך שחברות האשראי המופרדות תוכלנה לגייס ישירות מהציבור.

 

עבור דורון ספיר, מנכ"ל כאל, העסקים כרגיל לפחות לארבע השנים הקרובות. ספיר חתם לאחרונה על הסכם שיתוף פעולה עם חברת גמא שבשליטת הפניקס (49%), שפעילה מאוד בתחום ניכיון תשלומי האשראי לבתי עסק. בכאל מקווים להשתמש ביתרון של גמא כדי שתאגד תחת חסותה בעלי עסקים עם עמלות סליקה זולות יותר, בייחוד כאלה שיסכימו לעבור מישראכרט או לאומי קארד לקבלת שירותי הסליקה מכאל.

 

חזית חשובה ששלושת החברות יידרשו להתמודד איתה היא העלייה ברמות הסיכון של האשראי הצרכני. חברות כרטיסי האשראי הגדילו משמעותית את ההפרשה בשנה שחלפה בגין חששות לאי־גביית חובות, ונראה ישנה האטה במתן ההלוואות ‑ תחום שהיה אחד ממוקדי הצמיחה העיקריים שלהן בשנים האחרונות. על המוקד נמצא גם האשראי לרכבים, המהווה בממוצע 20% מתיק האשראי של חברות כרטיסי האשראי.

 

רעות שפיגלמן

 

מ"אל תעשה רע" ל"עשה טוב לעצמך"

 

מקום 53: לארי פייג' (44) וסרגיי ברין (43) בעלי השליטה באלפאבית ובגוגל

השנה: שילמו את הקנס הגדול בהיסטוריה, ועיצבו את העתיד בדרכים נסתרות

 

לגוגל, החברה הראשונה שהקימו לארי פייג' וסרגיי ברין, היה מוטו מפורסם: "אל תעשה רע". כשפייג' וברין יצרו ב־2015 את אלפבית, חברת אחזקות שמשמשת החברה־האם של גוגל ושל חברות נוספות שקודם לכן היו חטיבות בגוגל, הם גם יצרו לה מוטו חדש: "עשה את הדבר הנכון". השאלה היא, לעשות את הדבר הנכון למי?

 

ההשפעה שיש לברין ופייג' באמצעות אלפבית גדולה בהרבה מכפי שרוב הציבור מבין. כרום הוא הדפדפן הפופולרי ביותר בעולם עם נתח שוק של 58%, ואנדרואיד היא מערכת ההפעלה הפופולרית ביותר במובייל עם שליטה של כמעט שני שלישים.

 

מימין: לארי פייג' וסרגיי ברין מימין: לארי פייג' וסרגיי ברין צילומים: אי פי איי, רויטרס

 

בשוק החיפוש אין לחברה מתחרים ראויים והיא מחזיקה בכ־77% ממנו, כאשר שירותים אחרים שלה או בבעלותה כמו ווייז, מפות, יוטיוב ודרייב תופסים נתח משמעותי מזמן הגולשים ומשתמשי המובייל. יוטיוב נהפך לפלטפורמת חובה לקידום תכני וידיאו, ופלטפורמות הפרסום של החברה (מקור ההכנסה העיקרי שלה) הן נקודת עצירת חובה לכל עסק שרוצה לקדם את נוכחות הרשת שלו.

 

ההשפעה והכוח של גוגל, ובעיקר האופן שבו היא מנצלת אותם, הם מקור לביקורת ופעולות נגד החברה זה זמן רב. רק לאחרונה גזרה עליה נציבות האיחוד האירופי קנס של 2.4 מיליארד יורו אחרי שמצאה שהיא השתמשה במנוע החיפוש שלה כדי לקדם מוצרים שלה ולפגוע במוצרים של חברות מתחרות; עוד מתנהלות נגדה שתי חקירות נוספות בחשד שניצלה לרעה את ההגמוניה שיש לאנדרואיד ולפלטפורמת הפרסום שלה.

 

השפעה רבה יש גם למהלכים השקטים יותר שמבצעות חברות־בת אחרות של אלפבית, כאלה שעתידים ליצור אימפקט משמעותי הרבה יותר על חיינו. בקרב חברות אלו יש שמות מוכרים כמו מפתחת המכוניות האוטונומיות Waymo, יצרנית מכשירי הבית החכם נסט וזרוע ההשקעות GV, אבל גם חברות סמי־חשאיות כמו DeepMind, שמפתחת יכולות בינה מלאכותית, Calico, ששוקדת על פיתוחים שנועדו להאריך חיים ולשפר את איכותם, Verily, שעורכת מחקרים בתחום מדעי החיים, ו־X, שמתמקדת בפיתוחים טכנולוגיים לא שגרתיים כמו רחפני משלוחים או בלונים סטרטוספריים שמספקים חיבור לרשת.

 

עומר כביר

 

מאלפת האריות של קרקס המס

 

מקום 54: מרגרט וסטגר (49) נציבת התחרות של האיחוד האירופי

השנה: קידמה את חקירות המס של חברות הייטק גלובליות

 

התואר האפרורי "נציבת התחרותיות", של הממונה על אכיפת חוקי הגבלים עסקיים, לא מסגיר את העוצמה שיצקה לתוכו מרגרט וֵסְטָגֵר, פוליטיקאית דנית שכיהנה כמשנה לראש הממשלה בארצה. מאז נכנסה לתפקיד לפני שלוש שנים, היא הפכה את הנציבות לאחד מהגופים המשפיעים ביותר בעולם הטכנולוגיה.

 

האיחוד האירופי מעולם לא היה סלחן כלפי התנהלות מונופוליסטית של חברות טכנולוגיה, אבל בהנהגתה של וסטגר הפעילות נגד חברות אלו העלתה הילוך. ביוני שעבר השיתה הנציבות על גוגל את הקנס הגבוה בהיסטוריה, 2.4 מיליארד יורו, אחרי שקבעה שהחברה השתמשה במנוע החיפוש שלה כדי לפגוע בשירותים מתחרים דוגמת Yelp.

 

מרגרט וסטגר מרגרט וסטגר צילום: רויטרס

 

 

שתי חקירות משמעותיות נוספות נגד גוגל - אחת שנוגעת לאנדרואיד והאחרת לפלטפורמת הפרסום שלה - עתידות להסתיים עד סוף השנה ועלולות להניב קנסות בסדר גודל דומה. חקירה אחרת, נגד פייסבוק, הסתיימה בקנס של 110 מיליון יורו, אחרי שנקבע כי החברה סיפקה מידע מטעה על רכישת ווטסאפ.

 

ואולם, המהלכים החשובים ביותר של וסטגר הם החקירות שהיא מנהלת נגד חברות כאלה בנוגע לקרקס המס שהן מנהלות. החקירה המשמעותית ביותר, נגד אפל, הסתיימה בשנה שעברה בהחלטה שאפל תשיב לאירלנד מסי עבר שלא שולמו, בסך כולל של כ־13 מיליארד דולר, אחרי שנמצא שהמדינה העניקה לחברה פטור לא חוקי ממס.

 

ההחלטה עדיין נמצאת בעיצומו של הליך ערעור, אבל האימפקט של המהלכים שמובילה וסטגר מורגש היטב: מה שהיה סוגיה משעממת נהפך לעניין מרכזי באג'נדה הציבורית. ההחלטה של וסטגר עוררה הדים גם בארצות הברית, שבה החלו להתעניין בנטייתה של החברה לשמור מעבר לים רווחים שיצרה מחוץ לארצות הברית, במקום להעביר אותם למדינה ולשלם עליהם מס.

 

האימפקט הורגש גם בישראל, כשרשות המסים שינתה את מדיניותה וקבעה כי חברות כמו גוגל ופייסבוק יחויבו לשלם מס על פעילות דיגיטלית בישראל, גם אם החברה שמנהלת את הפעילות אינה יושבת במדינה (הישות של פייסבוק שמוכרת פרסום בישראל, למשל, רשומה באירלנד).

 

עומר כביר

 

שילמו על חוסר השקיפות

 

מקום 55: דורי נאוי (60) ושאול נאוי (63) בעלי השליטה בקבוצת נאוי

השנה: ביטלו את מדיניות הדיווידנד במהלך תמוה שהפנה זרקור לחוסר השקיפות המאפיין את התחום החוץ־בנקאי

 

האחים נאוי, בעלי השליטה (34.5%) בחברת האשראי החוץ־בנקאי הציבורית, מהווים סמן בשוק האשראי החוץ־בנקאי, והיו החברה הראשונה שמינפה את כוחה בתחום לשם השפעה על מהלכים רגולטוריים בתחומם.

 

השנה הם המשיכו לבסס את חלקם בשוק ההלוואות החוץ־בנקאי ולגוון את תמהיל מקורות המימון, מבנקאי בלבד לכזה שכולל גם גיוסי אג"ח והנפקת מניות. נאוי מעמידים בעיקר אשראי לחברות ולתאגידים, בצורת ניכיון צ'קים או הלוואות.

 

מימין: שאול ודורי נאוי מימין: שאול ודורי נאוי צילום: עמית שעל

 

 

עם זאת, המהלך המעניין ביותר של נאוי השנה הוא ההחלטה החשאית על ביטול מדיניות הדיבידנד והפחתתו, שהתקבלה לאחר הדו"חות הכספיים של הרבעון השני, וחשפה את נורמות השקיפות הבעייתיות של החברה (נורמה שמאפיינת את תחום האשראי החוץ־בנקאי). המהלך נעשה במקביל למכירת מניות שביצעו בכירי החברה, ויכול לרמוז על הערכותיהם לגבי הקשיים הצפויים בתחום האשראי החוץ־בנקאי עקב התגברות התחרות.

 

בנוסף, צ'ק אחד שחזר השנה, השית על נאוי הוצאה חריגה של 2.25 מיליון שקל. מדובר בהיקף של פי שלושה הוצאות לחובות מסופקים מהסכום האופייני בדו"חות החברה. האירוע הלא־אופייני הזה מבטא את הסיכון הטמון בפעילות ניכיון צ'קים והלוואות. לחברה חוץ־בנקאית אירוע של כשל הוא לא דבר של מה בכך.

 

כשחקנית בשוק האשראי החוץ־בנקאי נאוי עתידה ליהנות מהסדרת התחום מתוקפו של "החוק לפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים", שנכנס לתוקף לאחרונה. מדובר בהסדרה ראשונה של שוק האשראי החוץ־בנקאי תחת רשות שוק ההון בראשותה של דורית סלינגר.

 

הפיקוח עתיד להגביר את שקיפותו ואמינותו של הענף, אבל גם לחסל שחקנים שאינם פועלים בדרכים כשרות, או שהם קטנים מכדי להתמודד עם העלויות שההסדרה משיתה על חברה כזו, ולכן כך או אחרת האחים נאוי נהנים מההסדרה. בהקשר זה דיווחה החברה במאי כי חברות־בנות שלה, פסגות ליסינג וגולדן אקוויטי, קיבלו אישורים להמשך עיסוק במתן אשראי תחת החוק החדש, וכי להערכתה צפויה עמידה בהוראות החוק.

 

רעות שפיגלמן

 

אין קול ואין קונה  

 

מקום 56: איזי כהן (66) מנכ"ל כלל ביטוח ואייל לפידות (52) מנכ"ל הפניקס

השנה: הובילו את שתי ענקיות הביטוח למכירה, שעד כה אינה מתבצעת

 

כלל והפניקס, שתיים מחמש החברות הביטוח הגדולות שמנהלות יחדיו מאות מיליארדי שקלים מכספי הציבור, ניצבות מול אתגר גדול במיוחד: מבנה בעלות בעייתי שמציב אותן על המדף - בינתיים, בלא קונה. הלימבו הזה הוא אולי תמצית מצבו של שוק הביטוח הישראלי, שנמצא בתקופת מעבר לא יציבה.

 

את הפניקס, בניהולו של אייל לפידות, צריך בעל השליטה יצחק תשובה (דרך קבוצת דלק) למכור בשל חוק הריכוזיות, כששעון החול שלו הולך ואוזל: לרשותו עומדות עוד שנתיים.

 

מימין: אייל לפידות ואיזי כהן מימין: אייל לפידות ואיזי כהן צילום: אלכס קולמויסקי

 

 

המצב בכלל ביטוח, בניהולו של איזי כהן, מורכב יותר: שם אין בעל שליטה מכיוון שהמפקחת על הביטוח דורית סלינגר סירבה לתת היתר שליטה לבעל המניות הגדול אדוארדו אלשטיין (דרך אי.די.בי), ולפיכך זה שלוש שנים שמניות השליטה בחברה מוחזקות על ידי הנאמן שמינה הפיקוח, משה טרי. כהן, שמונה על ידי הבעלים הקודמים נוחי דנקנר, משיט את הספינה הכבדה הזאת ללא גב של בעל שליטה חזק.

 

בין לפידות לכהן יש קווים משיקים: שניהם מנהלים מוכשרים המכירים את הענף לפני ולפנים; שניהם נמנו עם אלופי השכר בענף; שניהם חטפו מכה בכיס ובאגו כשחוק שכר הבכירים חתך בברוטליות את חבילות השכר שלהם; שניהם חלמו, ואולי חולמים, לאתר רוכש שייתן להם להמשיך להוביל את הארגונים שהשביחו, הפעם כבעלי מניות (חלום שנופץ שוב ושוב בידי סלינגר, שעד כה לא אישרה ולו אחד מהרוכשים הפוטנציאליים שהוצגו לה); ושניהם התמודדו עם ועדי עובדים שקמו לפתחם ודרשו (וקיבלו) הסכמי שכר נדיבים.

 

אלא שמצבו של לפידות טוב יותר. תשובה אמנם רוצה למכור את הפניקס כדי להתמקד בעסקי הגז המשגשגים שלו, אבל שום דבר לא בוער לו. הפניקס מנוהלת מצוין ומציגה את התשואה להון הגבוהה בענף כבר תקופה ממושכת, ובקרוב, למרות דרישות ההון המחמירות של הסולבנסי 2, היא עשויה לחזור לחלק דיבידנדים. תשובה תמיד יוכל לבקש ארכה למכירת השליטה בחברה בטענה שכל הרוכשים שהביא נדחו על ידי המפקחת.

 

מצבו של כהן שונה בתכלית. כיוון שלכלל אין בעל שליטה אמיתי, סלינגר מפעילה לחצים כבדים למכור את מניות השליטה בחברה בחלקים בבורסה. לכהן אין את הזמן שיש ללפידות, וגם מצבה של כלל טוב פחות מזה של הפניקס: התשואות שלה בכספי החיסכון ארוך הטווח מצויות בשנים האחרונות בתחתית, מה שלא מסייע להביא כסף חדש ואף מאלץ אותה להתמודד עם נטישת כספים והצורך בהוזלת דמי ניהול לשם שימור לקוחות. ההסכם הקיבוצי החדש שנחתם בחברה לאחרונה רק מוסיף משקולת על הרווחיות העתידית של כלל, שחשובה כמובן למי ששוקל לרכוש אותה.

 

רחלי בינדמן

 

צומח בעקביות

 

מקום 57: מוטי בן־משה (42) בעל השליטה בקבוצת אלון רבוע כחול

השנה: רכש את רבוע כחול וייצב אותה

 

אחרי ההתחלה הקשה, מוטי בן־משה יכול לנשום לרווחה. חברת האחזקות אלון רבוע כחול, שרכש מידי קבוצת אלון, רושמת הישגים נאים, ומאז רכש את השליטה בה, בספטמבר 2016, זינק שווי אחזקותיו בכ־400 מיליון שקל.

 

בן־משה רכש את אלון רבוע כחול, בעלת השליטה ברבוע כחול נדל"ן, דור אלון ונעמן, מידי קבוצת אלון של שרגא בירן והקיבוצים במסגרת הסדר חוב, וזאת בתמורה להזרמה של כ־450 מיליון שקל. כעת, עם ההצלחה ברבוע כחול, קיבל בן־משה תיאבון להתמודד על השליטה בקבוצת אפריקה.

 

בן־משה היה שם אנונימי בקהילת העסקים הישראלית עד קיץ 2013, שבו הודיע כי ברצונו להתמודד על רכישת השליטה בקבוצת אי.די.בי, שהיתה אז בשליטת נוחי דנקנר, במסגרת הסדר החוב שעברה הקבוצה.

 

מוטי בן משה מוטי בן משה צילום: עמית שעל

 

 

בתחילה ניסתה חברת אקסטרה הולדינג של בן־משה להתמודד לבדה על רכישת השליטה באי.די.בי, מה שגרר מאבק מצידו של נוחי דנקנר, שניסה לערער על הלגיטימיות של בן־משה והעלה ספקות לגבי מקורות ההון שלו. בן־משה חבר לאדוארדו אלשטיין, ושתי הקבוצות קיבלו את השליטה בחברה בתמורה לכ־1.5 מיליארדי שקלים. אבל במהרה גם השותפות עם אלשטיין עלתה על שרטון, ובן־משה יצא מאי.די.בי בהפסד של חצי מיליארד שקל.

 

ההשקעה האדירה באי.די.בי הדהימה את קהילת העסקים הישראלית, שתהתה איך הצליח אדם שעוד לא מלאו לו 40 שנה לצבור הון כה גדול בלי שעסקיו היו ידועים בארץ. בן־משה, מצידו, סיפר בראיונות כי למד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת בר אילן, אך ב־2001 קטע את לימודיו ועבר לגרמניה לאחר שזיהה שם הזדמנות עסקית: "עם התפוצצות בועת ההייטק היה ניתן להקים באירופה תשתיות תקשורת במחירים נמוכים יחסית. חברתי לרשת אלדי, ושיווקתי דרכה חבילות תקשורת".

 

בהמשך הרחיב את עסקיו בתחום התקשורת, והשתמש ביכולות בתחום הקמעונאי לענף האנרגיה. תחת אקסטרה הולדינג הוא פועל במגוון תחומים: החברה מספקת חשמל וגז ל־1.8 מיליון בתי אב בגרמניה ואנגליה ולמאה לקוחות עסקיים, משווקת פוליסות ביטוח בעיקר בתחום הרכב, ומפעילה שירותי טלפון קווי, נייח ואינטרנט בגרמניה.

 

אלי שמעוני

 

מקוריוז לאימפריית ביטוח

 

מקום 58: מוקי שניידמן (61) יו"ר ומבעלי ביטוח ישיר

השנה: התיש את הסוכנים

 

כשמוקי שניידמן, מבעלי קבוצת ביטוח ישיר, הקים את הפעילות החולשת על תחומי הביטוח, הנדל"ן והאשראי החוץ בנקאי, ספק אם ידע שחברת האחזקות הזאת תהפוך לגורם כה דומיננטי בשוק ההון הישראלי: כאשר נדרשו חברות הביטוח המסורתיות לרתק הון לפעילות ביטוח החיים שלהן בשל ירידת הריבית, עקפה חברת־הבת של ביטוח ישיר, אי.די.אי ביטוח, את שווי השוק של חמש חברות הביטוח המסורתיות.

 

גם בתחילת ספטמבר, לאחר עליות של עשרות אחוזים במניות חברות הביטוח, שווי השוק של אי.די.אי ביטוח, שעמד בתחילת החודש על 3.3 מיליארד שקל, גבוה מזה של מנורה ביטוח (2.7 מיליארד שקל) ושל כלל הנסחרת לפי שווי של 3 מיליארד שקל.

 

מוקי שניידמן מוקי שניידמן

 

 

שניידמן חווה תקופה טובה: הקמפיין המפורסם של החברה, המלגלג על דמות סוכן הביטוח "שוקה", שחטף מכה מבית המשפט לפני קצת יותר משנה, בעקבות תביעה שהגישה לשכת סוכני הביטוח, זכה לאשרור מחדש מבית המשפט העליון, שנתן משקל לחופש הביטוי. ביטוח ישיר הפכה לשחקן הדומיננטי ביותר בשוק ביטוחי הרכב והיא גורם מחולל תחרות בכל תחום שהיא נכנסת אליו.

 

מהלך עסקי מורכב שהקבוצה תופרת למחיקת ביטוח ישיר מהמסחר קורם עור וגידים. המהלך מתבצע על רקע חוק הריכוזיות הדורש להשטיח פירמידות עסקיות וטומן בחובו גם תוספת: הנפקת זרוע המימון של הקבוצה, מימון ישיר, בבורסה.

 

רחלי בינדמן

 

שמרה על הפיקדון

 

מקום 59: מרים נאור (69) נשיאת בית המשפט העליון

השנה: בלמה את מאמציה של איילת שקד לגמד את בית המשפט העליון

 

מרים נאור, שמסיימת את הקדנציה שלה כנשיאת בית המשפט העליון בימים אלה, תשלים כהונה של פחות משלוש שנים בתפקיד, אבל מדובר בתקופה בהחלט לא קלה למוסד. שרת המשפטים איילת שקד, יחד עם השר יריב לוין, מובילים מערכה פוליטית להחלשת בית המשפט העליון - שנתפס בעיניהם, עם המערכת המשפטית כולה, כחסם משילות שיש לכרסם בכוחו ולגמד את מעמדו.

 

מרים נאור מרים נאור צילום: מערך הדוברות של הרשות השופטת

 

 

אחד השלבים במערכה היה הקרב על שיטת הסניוריטי: מאמץ של שקד לאתגר את שיטת הבחירה של נשיא בית המשפט העליון, לבטל את קריטריון הוותק ולפתוח את המשרה לכל שופטי העליון, להתמודדות שתוכרע בוועדה לבחירת שופטים.

 

אילו היתה התמודדות כזו, ספק רב אם נאור היתה מגישה מועמדות, ואם היתה מגישה - ספק אם היתה נבחרת. אין לה המנהיגות של שמגר, הברק של אהרן, הבולטות של ביניש. שפת הגוף שלה ונאומיה הפומביים מסגירים את מורת רוחה מהנטל הזה. אבל היא נשאה אותו בכבוד, וחשוב מכל: הותירה את המשרה והמוסד ללא פגע, הישג לא פשוט כשלעצמו.

 

היא עמדה על כך שאסתר חיות תהיה הנשיאה הבאה, אך השאירה לשקד ניצחון זניח בגזרה זו - דיון בוועדת חוקה על שיטת הסניוריטי, ודחיית הדילמה לשש שנים, עד לסיום כהונתה של חיות.

 

פרופ' גד ברזילי מאוניברסיטת חיפה פרסם אשתקד מחקר שבחן את האקטיביזם השיפוטי בתקופתם של ארבעה נשיאי העליון האחרונים — ברק, ביניש, גרוניס ונאור. הוא מצא שההבדלים אינם גדולים, אם כי ברק הוביל בית משפט אקטיבי יותר, ונאור פסיבי יותר.

 

ייתכן שהתנועה האיטית הזאת לכיוון השמרני החלה עם המינויים בתקופת שר המשפטים דניאל פרידמן, ותמשיך לאחר סבב המינויים הראשון שהעבירה שקד. בבחירה זו ניתן לומר שנאור ובית המשפט העליון איבדו ממעמדם בוועדה לבחירת שופטים לטובת קואליציה נגדית שהקימו שקד וראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה.

 

באפריל, בטקס השבעת שופטים התייצבה נאור נגד קידוש הרוב בדמוקרטיה, הכלי שבאמצעותו הממשלה מנסה להצר את סמכות בית המשפט. "לא כל החלטה או חוק שהתקבלו ברוב דעות הם גם בהכרח החלטה או חוק דמוקרטיים; ההיסטוריה מלמדת כי באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות", אמרה. את הקדנציה שלה מסכמת נאור בהישג ארכיטקטוני: הסכמת שר האוצר משה כחלון להקמת היכל משפט חדש בירושלים, שיאכלס את בתי משפט השלום והמחוזי, שמתפקדים באכסניות מיושנות ורעועות שאינן מכבדות את ייעודן.

 

משה גורלי

 

שופט חברתי במשפט מסחרי

 

מקום 60: עופר גרוסקופף (48) שופט בית המשפט המחוזי מרכז

השנה: הביא רוח חדשה ותקדימית בהגנה על הציבור ובעלי המניות

 

גרוסקופף, בגרמנית, הוא "ראש גדול", ופרופ' גרוסקופף אכן מצדיק את השם המחייב: הראש הגדול שלו בא לידי ביטוי בסדרה ארוכה של פסקי דין שמטלטלים את עולם הממשל התאגידי בישראל.

 

כרגע מוזכר שמו כמועמד לבית המשפט העליון כאחד משני המועמדים שמיועדים לשיבוצים הקרובים. נחיצותו שם מתחדדת בייחוד לנוכח פרישתו המוקדמת של השופט ד"ר יורם דנציגר, המומחה הנוכחי במשפט מסחרי בבית המשפט העליון, אבל קיים הבדל גדול בתפיסות העולם הבסיסיות של השניים: דנציגר הגיע לעליון מהשוק הפרטי לאחר שהיה עורך הדין שייצג את התאגידים הגדולים והבין "מבפנים" את מצוקותיהם.

 

עופר גרוסקופף עופר גרוסקופף

 

 

גרוסקופף בא מהאקדמיה, ומהשקפות שבבסיסן הן נורמטיביות יותר מאשר מעשיות - אבל הבחירה שלו לעבור מהאקדמיה לכס השיפוט הונעה מהרצון לגשר בין האקדמיה לחיים, והגשר שהוא משתדל לבנות אינו מסתיים בחיקם של הטייקונים אלא מכוון לאינטרס ציבורי רחב. כך, למשל, הוא שולל את הגישה שרואה בבעל מניות מיעוט "טרמפיסט" ברכב שנוהגים בו בעלי השליטה; להבנתו הוא בעל זכות קניינית ברכב, "וככזה, יש לו זכויות רחבות, כמו לקבל מידע ולהשפיע על המסלול".

 

כשופט הטיל שתי פצצות מהדהדות שחידדו את עמידתו על האינטרס הציבורי: הראשונה, כשדחה את הפשרה בגובה 100 מיליון שקל בייצוגית נגד חברות הביטוח עקב גביית דמי ניהול בעודף, שרקחו שופטת העליון בדימוס טובה שטרסברג־כהן ופרופ' שרון חנס. לטעמו לא היה די ב־100 מיליון שקל, שמייצגים רק 10% מהרווח המפוקפק שגבו חברות הביטוח, והסכום אינו הולם סיכוי של יותר מ־50% להצלחת התביעה. גרוסקופף גייס בודק מטעמו, והגדיל הן את הסכום (ל־365 מיליון) והן את ההרתעה הצרכנית. הפצצה השנייה הייתה באישור התביעה הנגזרת נגד דסק"ש, על שריפת כ־300 מיליון שקל ברכישת מעריב.

 

החלטתו ביטאה תקדים בחומרת הרטוריקה שבה השתמש נגד נושאי המשרה בדסק"ש, שאת התנהגותם הגדיר כ"פזיזות" שכמוה כהפרת אמונים כלפי החברה: לא רשלנות סתם, אלא מעילה מודעת בתפקיד. כך הפך גרוסקופף כתובת מבוקשת בתביעות ייצוגיות ונגזרות, למורת רוחם של התאגידים הגדולים.

 

סיכוייו להגיע לעליון טובים. לצד כישוריו המקצועיים, לא מזיקה קרבתו לפרידמן, המנטור של איילת שקד. גרוסקופף מונה לשיפוט בתקופת נשיאותה של ביניש, ואם שני יריבים אלה - פרידמן וביניש - מסכימים על מועמד, הוא באמת ראוי.

 

משה גורלי

בטל שלח
    לכל התגובות
    x