אריסון הבת לא למדה מאריסון האב

על רקע האווירה הרגועה בשוק הישראלי בולט המאבק המתפתח על חברת הנדל"ן איי.די.או בין שיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון לקרן אפולו האמריקאית ומשפחת דיין. אות הפתיחה לעימות ניתן בתחילת השבוע, כשמניית איי.די.או, שפועלת בתחום הדירות למגורים בברלין, זינקה ב־10% במחזור עצום של 107 מיליון שקל. משקיעים ועיתונאים שחיפשו קצה חוט שיסביר את המסחר החריג התפלאו לגלות שגם במשרדי בעלת השליטה מנסים להבין מי נגד מי.

ניסיון ההשתלטות של אפולו ומשפחת דיין הפתיע את שיכון ובינוי, אף שניתן היה לצפות שדווקא שרי אריסון תהיה מוכנה לתרחיש הזה יותר מכולם. ניסיון ההשתלטות הנרקם בימים אלה על איי.די.או שבשליטת אריסון הבת, מעלה זיכרונות מההשתלטות על חברת דלק לפני כ־20 שנה, שבה היה תפקיד מרכזי לאריסון האב.

גם ב־23 בפברואר 1998 התנהל בבורסה בתל אביב מסחר סוער, הפעם במניות חברת דלק, שזינקו ב־15% במחזור חריג. החשוד המיידי בהזרמת הביקושים הערים לדלק היה אליעזר פישמן, שכבר החזיק ב־7% ממניות החברה. אלא שבסוף אותו יום מסחר התברר שפישמן היה דווקא בצד המוכר.

מי שקנה את המניות היה לא אחר מיצחק תשובה, אז עדיין קבלן אנונימי מנתניה. במקביל לרכישת המניות מפישמן הוא קנה גם מניות בשוק, והגיע לאחזקה של 25%. המהלך יצא אל הפועל רק אחרי שתד אריסון, בעל השליטה בבנק הפועלים באותם ימים, התחייב למכור לו את אחזקות הבנק בחברת דלק, שהביאו את סך האחזקות של הטייקון הנולד ל־50.2%, ואף להעמיד לרשותו אשראי של 230 מיליון דולר למימון ההשתלטות העוינת.

משפחות רקנאטי וקרסו, שהחזיקו ב־38% ממניות דלק באמצעות דיסקונט השקעות מקבוצת אי.די.בי, ראו כיצד השליטה חומקת להם מבין האצבעות. הם הופתעו לגלות שמישהו מעז לקרוא תיגר על בכירי המועדון הסגור של צמרת העסקים בישראל. כל המאמצים שהושקעו מצדם כדי להביא את תד אריסון לסגת מהעסקה עם תשובה עלו בתוהו. כך גם הניסיון לשכנע את תשובה למכור את המניות שזה עתה רכש ברווח של 20 מיליון דולר העלה חרס.

שרי אריסון

במאבק השליטה על דלק האב אריסון ניצב בצד המפתיע, בעוד שבזה של איי.די.או הבת אריסון מוצאת את עצמה בצד המופתע. זאת עובדה מפתיעה בפני עצמה, מכיוון שלא צריך להתאמץ כדי לזהות את נקודות הדמיון בין שני האירועים. חברה־בת אטרקטיבית שכ־40% ממניותיה מוחזקות על ידי בעלת שליטה שאננה מהווה יעד קלאסי להשתלטות. שרי אריסון והמנהלים בקבוצה, שחתומים על הפיכת איי.די.או מחברה כושלת להצלחה מרשימה, רואים בה "בייבי" שלהם, בדיוק כפי שמשפחות רקנאטי וקרסו, שייסדו את אי.די.בי, התייחסו לחברת דלק כאל יציר כפיהן. אך כמו שאמר סר ארתור קונן דויל, מחבר סיפורי שרלוק הולמס, "אין דבר מטעה יותר מאשר המובן מאליו".

שרי אריסון אמנם לא למדה מהניסיון של אביה, אבל זה לא אומר שנגזר עליה לפספס את התובנות של רקנאטי וקרסו. בעלי השליטה לשעבר באי.די.בי הגיבו למהלך העוין של תשובה בעוינות, וסופם שאיבדו את השליטה בדלק. שרי אריסון יכולה לבחור בדרך שונה ולהגיב למהלך התוקפני כמו לוחם אייקידו, שמגן על עצמו באמצעות תנועה הרמונית שמתמזגת עם זאת של יריבו. טוב יעשו אריסון והנהלת שיכון ובינוי אם יניחו את האגו בצד, יתעלמו מתחושת העלבון, ויבחנו אפשרות לשיתוף פעולה במטרה לפתור את העימות בדרכי שלום. כי השלום כידוע, מתחיל בתוכנו.