חקר ביצועים: השבוע של הלהט"בים

פרשיות נתניהו פוגעות באמון

היזהרו במה שאתם מייחלים לו: הנגידים סטנלי פישר ואחריו קרנית פלוג עשו הכל כדי להחליש את השקל, והוא רק המשיך להתחזק. אבל בשבוע האחרון מתרבים הסימנים לשינוי המגמה, והשקל נחלש משמעותית מול הדולר והיורו. נכון שמדד יוני, הנמוך מהמצופה, עשוי להרחיק את העלאת הריבית, אבל זה רק ההסבר הטכני. הסיבה העמוקה יותר לשינוי במצב המטבע, החלום של פלוג, היא ניצנים של חוסר אמון, בשלב זה בעיקר מצד משקיעים זרים, בממשלה ובהישרדותה. כך, אחרי שבנק ישראל השכיב מיליארדי שקלים לטובת רכישת דולרים כדי להחליש את השקל, ראש הממשלה בנימין נתניהו מצליח לעשות את העבודה בחינם עם שלל פרשיות וחשדות. השאלה היא מה עדיף: מחיר מוחשי, גם אם של מיליארדים רבים שמשלם בנק ישראל, או מחיר סמוי, בלתי ניתן לכימות, שתשלם ישראל על פגיעה אנושה במוניטין שלה כמדינה מפותחת ונקייה משחיתות.

סופי שולמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

בנימין נתניהו צילום: אוהד צויגנברג

כספי הציבור יושקעו בתשתיות

גיוס מהציבור - מהלך מוצדק וחשוב

לא מעט ביקורת נשמעה באחרונה על השרים בממשלה והרגולטורים המגייסים את המגזר הפרטי לטובת מיזמים ציבוריים – עשרות מיליארדי שקלים לתשתיות, מיליארד שקל באג"ח לטובת הדיור הציבורי, קרנות שיפנו כספי פנסיה כדי להשקיע בסטארט־אפים מקומיים. נטען ששר האוצר עושה שימוש ציני בכספי הציבור כאילו היו חלק מתקציב המדינה, שיו"ר רשות ניירות ערך שולח אותו להמר בפנסיה שלו. אבל מה יכול להיות יותר נכון מלקחת את כספי החיסכון של הישראלים ולהשקיע אותם בחזרה במשק המקומי, ובהשקעות המיועדות לפיתוח תשתיות, תעשיות חדשות או דירות? למה שהכספים האלה לא יושקעו באפיקים שיגדילו את הפריון והתעסוקה במשק, שייתנו מענה למשבר הדיור ואולי גם ישפרו את התחבורה? כל אלה יחד וכל אחד בנפרד עדיפים מיציאת הכסף הזה להשקעות מעבר לים, לחברות נדל"ן זרות ונכסים מסוכנים יותר או פחות, שגם אם במקרה הטוב יניבו תשואה גבוהה יותר, בסופו של דבר התרומה הכללית שלהם למשק תהיה נמוכה יותר.

גלית חמי

מאחורי מאבקי המשרדים

ממשלה חוץ־תקציבית

מה המשותף לקניית ספינות לחיל הים, שיקום העיר לוד, הקמת עשרות מחלפים ומסילת רכבת מעפולה לטבריה ובניית עשרות אלפי דירות מוזלות? כולם פרויקטים לאומיים שלא ממומנים מתקציב המדינה. בעזרת הלוואה מבנק, בהשקעה פרטית או במכירת קרקעות, הממשלה מוצאת אפיקים עוקפים לחוק התקציב ולכלל ההוצאה שלהם היא מחויבת. השבוע, כששר האוצר משה כחלון ביקש להציג פרויקטים בתחום התשתיות שימומנו בידי המגזר הפרטי, שר התחבורה ישראל כץ טרפד זאת. מאחורי המלחמה על הקרדיטים והפרסום מסתתרות שאלות מהותיות: של מי התקציב הזה? מי מפקח עליו? לאן הוא זורם? ולמה התקציב הרגיל, שעובר בכנסת, מוקצה למטרות פוליטיות של שימור הקואליציה עד שלמטרות האסטרטגיות כלום לא נשאר?

אורי תובל

ישראל כץ שר התחבורה צילום: עמית שעל

עמדה מעוררת סערה

אימוץ להט"בים חומה אחרונה

אחרי שהמדינה הבהירה לבג"ץ כי היא מתנגדת לכך שזוגות חד־מיניים יאמצו ילדים כי תא משפחתי כזה יעמיס עליהם חריגות נוספת, שר הרווחה חיים כץ התנצל על הניסוח. אין בכך כל חזרה מהעמדה העקרונית, שהיא כמובן הבעיה. בשני העשורים האחרונים בתי המשפט והיועצים המשפטיים לממשלה קידמו את מעמד הקהילה הגאה בישראל ואת זכויותיה כמעט בכל תחום, מכרטיסי טיסה לבן הזוג עד לזכויות פנסיה, אבל בכל הנוגע למשפחה ההתקדמות היתה חלקית בלבד, והמאבקים עדיין רבים. מאחורי התנגדות המדינה לאימוץ עומד החשש שהכרה נוספת במשפחות כאלה תוביל להכרה בנישואים חד־מיניים. אז תושלם המהפכה, שתפתח מלחמת עולם בין דת למדינה, בין היהדות לדמוקרטיה.

משה גורלי

חופש מהעבודה בפריימריז

התעשייה האווירית חברה עם מדינה

כשהממשלה והכנסת משלבות ידיים כדי להעביר חוק שייתן לעובדים חצי יום חופש בפריימריז מפלגתי, אפשר לעצום את העיניים ולדמיין את האוטובוסים של התעשייה האווירית מסיעים עובדים לקלפי. הדיווח על יום החופש פשוט יחליף את הרשימות המסורתיות של הוועד שבודקות מי התפקד, וישאיר בעינם את אותם לחצים פוליטיים שעומדים כרגע בלב חקירת משטרה. כשהממשלה והכנסת משלבות ידיים כדי להעביר חוק שיסייע לעובדי ציבור שנחקרו לחמוק מהשעיה עד שיוגש נגדם כתב אישום, אי אפשר שלא לחשוב על אותה חקירת משטרה, שבעקבותיה חברי ועד בתעשייה האווירית הורחקו בחשד שהפעילו את אותם לחצים פוליטיים על העובדים. ככה זה כשל־17 אלף עובדים יש כוח אדיר במרכז הליכוד. או במילים אחרות, התעשייה האווירית היא חברה שיש לה מדינה.

נעמה סיקולר

תעשייה אווירית (ארכיון) צילום: תעשייה אווירית

ועדה של הכנסת ממליצה

קיצור החופש הגדול כלום לא יקרה

זה לא יולי־אוגוסט בלי מאבק בין ההורים למורים על ימי החופשה של הילדים. ועדת משנה של הכנסת שהוקמה לצורך העניין קבעה השבוע שיש לקצר את החופש הגדול לשישה שבועות, והוסיפה למורים, המתוסכלים ממילא משלל סיבות מוצדקות, קבועות או מזדמנות (זוכרים שבתחילת השנה חלק מהם לא קיבלו משכורות?), עוד שכבה של מרמור, שרק תגדל ככל שהוויכוח יימשך. ובסופו של דבר תימצא איזו פשרה, שלא תכלול מסגרות חלופיות לילדים בחופש ולכן לא תשפר במאומה את מצבו של אף אחד מהצדדים: ההורים ירגישו שהעול עדיין כבד מאוד, המורים ירגישו שלא מעריכים אותם, ורק כמה פוליטיקאים ינסו לגזור קופון. משחק של מפסידים.

גולן פרידנפלד

הממשל שוב כשל

הימין הכלכלי - שטח משוחרר לא יוחזר

המחוקקים הרפובליקאים כשלו השבוע בעוד ניסיון לבטל את רפורמת הבריאות של אובמה ולהחליפה באחרת. זה לא עניין נקודתי, אלא בעיה כללית: מתברר שמעבר לרצון לקצץ מסים ולהקטין את הממשלה, הרפובליקאים מתקשים להציג אג'נדה מעשית שתהיה מקובלת גם על בוחריהם. כי האזרחים, גם תומכי הימין, לא ששים לוותר על הטבות מהמדינה, למשל תוכניות בריאות. אפשר להשליך מזה גם על ישראל: הדיון על ההוצאה האזרחית אינו בהכרח דיון מקרו, אלא שאלה של קידום תוכניות קונקרטיות. לכן גם מי שתומכים בהגדלת ההוצאה צריכים לזכור שהדרך לעשות זאת עוברת ביעדים ספציפיים, ועל מי שמעוניינים בצמצומה להבין שכדי להקטין אותה צריך לדעת מאיפה מורידים (יום לימודים ארוך? מסגרות לגיל הרך? קצבאות נכים או סיעוד?). מרגע שהטבות מסוימות עוברות, קשה לחזור אחורה, ואת מה שניתן כמעט בלתי אפשרי לקחת מהאזרחים. גם אם הם מצביעי ימין.

אורי פסובסקי

הקרב על תקציב הביטחון

מקרון - במלחמות גנרלים

בין ביקור טראמפ לביקור נתניהו, נשיא צרפת עמנואל מקרון הספיק לנהל מאבק מתוקשר עם הרמטכ"ל, הגנרל פייר דה וייה. מקרון רוצה לקצץ 850 מיליון יורו מתקציב הצבא. דה וייה יצא למתקפה לא קונבנציונלית נגד הנשיא — בפייסבוק! — והזהיר שלא כדאי להתעסק איתו בענייני תקציב. מקרון נאם בפני אנשי צבא, ואמר שהדרך שבה בחר דה וייה היא למטה מכבודו, במילים אלו ממש, ואחר כך, בראיון, הדגיש שלרמטכ"ל אין ברירה אלא להסכים איתו: "אם יש מחלוקת בין נשיא לרמטכ"ל, מי שמוותר הוא הרמטכ"ל". עימותים כאלה מוכרים היטב לישראלים, אם כי אף רמטכ"ל ישראלי עוד לא יצא לקרב פייסבוק נגד ראש הממשלה. מצד שני, כנראה אף אחד מהם לא היה צריך; בישראל מי שמוותר הוא אף פעם לא הרמטכ"ל.

רן אברמסון