$
מוסף 13.07.2017
האדר מוסף שבועי 13.7.17

בתנועה: אוטוסטרדה לשום מקום

נסיעה בטרמפים במדבר דרך מחלפים שונאי אדם וכבישים צרים עם פסקול של ויכוחים פוליטים ובוני אם

יובל בן עמי 08:4013.07.17
קבענו להיפגש בבורגר ראנץ' בפונדק חצבה. הם חברים מחוץ לארץ שביקרו בירדן ועוברים ארצה דרך מעבר הגבול באילת. ואני המארח שרוצה לקבל את פניהם מוקדם ככל האפשר בדרך לירושלים, להציג בפניהם את נפלאות ים המלח, לשיר להם על עין גדי ולהאכיל אותם בבמבה.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

 

 

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות | RSS

 

האורחים באים בשבת בבוקר, ולי אין רכב. חישבתי שאם יחצו את הגבול באחת עשרה, הם יגיעו לחצבה קצת לפני אחת. אתפוס מונית שירות לבאר שבע בשמונה, ויישארו לי יותר משלוש שעות לתפוס טרמפים במדבר. אספיק אפילו לנסוע דרך ערד ולבחור חוף בעין בוקק שיטבלו בו בנעימים.

 

המדבר אוהב טרמפיסטים. מי שפחות אוהב אותם הוא שר התחבורה ישראל כץ. הקטע שלו הוא מחלפים, ואלה מקשים את הנסיעה בכוח האגודל. לא שזה עניין לוועדת חקירה ממלכתית. הרי חיילים מנועים זה שנים מלנסוע בטרמפים, ורוב האזרחים ממילא חוששים לעשות זאת, כך שאין מיליונים מאיתנו. אבל בבוקר שבת לוהט מצאתי את עצמי מודאג.

 

בטרמפיאדה של צומת להבים נחו שני רוכבי אופניים בגיל העמידה, מרשימים זה את זה בביצועי הטלפונים שלהם. הם הסבירו לי שכביש 6 הוארך, ובניגוד למצוין בשלטים איש כבר לא נוסע מכאן לערד. הצומת באמת היה שקט מאוד. מעט הנהגים היהודים סימנו לי שהם מגיעים רק עד להבים. מעט הנהגים הבדואים פשוט פסחו עליי, אולי הניחו מראש שלא ארצה לנסוע איתם.

 

 איור: שמרית אלקנתי

 

 

השמש הרביצה כמו שהיא יודעת. הרהרתי בארץ הזאת, בכבישיה המתרחבים ובמה שהם עושים לקשר בין בני אדם, ואז עצר לי טרמפ לערד — אבא עם שלושה ילדים בדרכם לבקר את סבתא. הילדים היו חמודים. אחד מהם, כבן 8, נשא נאום קטן בעניין זקנים מלאכותיים ושאל את אביו אם זקן מלאכותי יגרום לאנשים להתייחס אליו בכבוד. האב, איש הייטק שעזב את ערד לטובת גדרה לפני שנים, אישר שכבר לא נוסעים לערד דרך להבים. "אם לא היינו עוצרים לפיתות, לא היינו פוגשים אותך", אמר.

בצומת שוקת, סליחה במחלף שוקת, התחברה רצועת כביש 6 החדשה והטרייה ברמפה עגולה אל כביש 31. הילדים הסתחררו מהעקומה החדה וצחקקו. "כיף לכם הסיבוב?" שאל האב.

 

"כיף!" ענו.

 

"גמלים!" הכריז אחד מהם והצביע שמאלה.

 

"את הכל משנים פה", החווה האב אל עבודות ההרחבה של הכביש.

 

"כן, גם כאן תיכף תהיה אוטוסטרדה", השבתי, "קצת חבל. הכביש הישראלי האינטימי הולך ונעלם".

 

"עזוב אותך אינטימי", צחק האב, "הוא בעיקר נהיה מפחיד עם השנים, כל כך הרבה רכבים".

 

מה אני מבין? אני כולה טרמפיסט. מדובר במפגש עתיק יומין: בין הרומנטיקה לפרקטיקה, בין ההיפי האידאליסט לבין הנהג ההייטקיסט, ששלום ילדיו תאבי פאות הזקן חשוב לו מכל. ובכל זאת, אני מתעקש: ריבוי מכוניות גורם להרחבת כבישים, והרחבת כבישים גוררת עוד עומס רכבים. זאת לא דהארמה. זאת מתמטיקה! מחלפים ותוספת נתיבים אינם פותרים את בעיית הפקקים ואינם תורמים לביטחון הנהגים והנוסעים. הם רק מעודדים אנשים לרכוש עוד מכוניות.

 

הארץ הזאת קטנה וצפופה. היא בדיוק המקום שבו היו צריכים להפעיל מראש מדיניות של צמצום תנועת רכבים. אבל החשיבה קדימה תקועה בבית, כנראה, בלי תחבורה ציבורית בשבת.

 

מערד והלאה הכבישים רגועים וצרים. קל לתפוס בהם טרמפים ולפגוש אנשים מעניינים, מכונית אחרי מכונית: נהג הסעות של בתי המלון, שמעריץ את להקת בוני אם, משפחה שעלתה מאוקראינה בשנה שעברה ומתענגת על החיים בקיבוץ רביבים, וחבלן משטרה תושב אילת ששב מצניחה חופשית בשדה תימן.

 

החבלן הצהיר שהוא איש ימין, ומיד החלה אחת השיחות הנהדרות האלה, שבהן ימין ושמאל מגלים עד כמה הפערים ביניהם בעצם ניתנים לגישור, עם טיפ טיפונת דמיון ופתיחות. הוא דיבר בכזאת התלהבות עד שלא הזכרתי לו לעצור בחצבה. חלפנו ביעף על פני הבורגר ראנץ' וברגע פנוי בשיחה צלצלתי לחברים, בישרתי להם שהתקרבתי עוד יותר ושיאספו אותי מעין יהב.

 

החום בעין יהב היה נורא כל כך, ונמלטתי היישר אל תוך סניף מקדונלד’ס. זו מסורת פרטית: אינני אוכל לעולם במקדונלד’ס, למעט בעין יהב ובתחנת הדלק בעבדת. המדבר אוהב טרמפיסטים, וטרמפיסטים במדבר אוהבים דרעק. כאן לא הייתי כבר כמה שנים ובינתיים התקינו מסכי מגע מטופשים, שרק באמצעותם ניתן להזמין את האוכל. הלכתי לאיבוד בתפריטים, ושבתי לדלפק נואש למענה אנושי. הקופאית האדיבה, שנבצר ממנה לקחת ממני הזמנה, באה ללחוץ על המסך עבורי.

 

האורחים יגיעו בעוד חצי שעה. בינתים אני יושב עם ארוחת דאבל מק רויאל מקסיקני ומביט במכוניות החולפות על כביש הערבה. הכל טס פה. אנחנו חברה שלא נעצרת ברמזור להביט לצדדים, לשקול את מהלכיה הבאים ולבחון את מידת חוכמתם. היא עפה במחלף, נהנית מהדרמטיות של הסיבוב, מתמזגת בתנועה עולמית שמשחירה את הקרקע ומרתיחה את השמים. אנחנו לא נוהגים בזהירות

בטל שלח
    לכל התגובות
    x