מוסף 08.06.2017
האדר מוסף שבועי 8.6.17

הזורעים בדמעה, ברימה יקצרו: האשה שרוצה שתגדלו תולעים במטבח שלכם

קתרינה אונגר רוצה לפתור את מצוקת הרעב העולמית ונזקי תעשיית הבשר עם כוורת שולחנית שפיתחה, המאפשרת לכל אחד לגדל במטבח תולעים למאכל. האם מתכונים קלים של תולעים בטעם אגוזי עם ערכים תזונתיים מרשימים יצליחו להביס את הרתיעה והגועל?

רעות ברנע 13:5210.06.17

אנג'לינה ג'ולי מחייכת למצלמות. היא עומדת בחצר ירוקה של בית מטופח בשכונה בורגנית בקמבודיה, מול שולחן פיקניק שעליו מונחות קערות אוכל. אל מול עיניהם הסקרניות של שניים מילדיה היא שולפת מאחת מהן עקרב שחור, ומסבירה להם כיצד להסיר במו ידיהם את העוקץ ונותנת בו ביס תאוותני. "כשהגעתי לקמבודיה לראשונה", היא מספרת בעודה מטגנת עקרבים שחורים במחבת, "התחלתי עם צרצרים ובירה. ומשם התקדמתי לעכבישי טרנטולה".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה:

 

 

 

 

 

הסרטון ששידר ה־BBC בפברואר אינו פנטזיה עתידנית רחוקה. לפי דו”ח שפרסם ארגון המזון והחקלאות של האו”ם (FAO) ב־2013, כ־2 מיליארד איש ברחבי העולם ניזונים מחרקים כיום. באותו דו"ח הארגון מעריך כי עד שנת 2030 יהיו על פני כדור הארץ כ־9 מיליארד פיות להאכיל, וכי תעשיות המזון הקיימות, ובראשן תעשיית הבשר, לא יעמדו בביקושים. הפתרון לרעב ברור מבחינת מחברי הדו"ח: אכילת חרקים. או בשמה המקצועי: אנטומופגיה.

 

שני גורמים עיקריים מפרידים בין החרקים לצלחת שלכם. האחד הוא תחושת הגועל שהחרקים מעוררים ברוב העולם המערבי, והאחר הוא היעדרה של אספקה סדירה שלהם. בסופרמרקט הקרוב לביתכם עדיין לא מציעים חגבים ונמלים. את הבעיה הזאת מנסה לפתור באופן חדשני המעצבת האוסטרית קתרינה אונגר (Katharina Unger), שפיתחה כוורת שולחנית לגידול תולעי מאכל, שבאמצעותה תוכלו "לזרוע" חיפושיות, לדשן ולהאכיל אותן, ואז "לקצור" תולעים טריות למאכל. בעוד שבועיים תגיע אונגר להפיץ את משנתה בקרב הקהל הישראלי במסגרת הפסטיבל לתרבות דיגיטלית "פרינט סקרין", שיתקיים בסינמטק חולון. 

כוורת התולעים הביתית. "כל מגירה מכילה כ־400 גרם של תולעים שמספיקות לצריכה של כשבועיים" כוורת התולעים הביתית. "כל מגירה מכילה כ־400 גרם של תולעים שמספיקות לצריכה של כשבועיים"

 

 

"על הרבה דברים אפשר להגיד 'מגעיל'", משיבה אונגר ל"למוסף כלכליסט" על השאלה הכי מתבקשת בנוגע למיזם שלה. "זה עניין תרבותי וחינוכי לגמרי, והכל תלוי באיך גידלו אותנו ובאיזו זווית הסתכלנו על זה. הקהל השמרני ביותר שבו נתקלתי בנסיעותיי סביב הפרויקט היה באיטליה. הילדים דווקא גילו סקרנות, אבל כששמעו את האמהות צורחות מגועל, הם החלו לצרוח גם כן. אני רוצה לשנות את התפיסות האלה. זה לא דבר חסר תקדים. תפוחי אדמה, למשל, נחשבו במשך שנים מזון לעניים. אף אחד לא תיאר לעצמו שהם יוגשו במסעדות יוקרה. גם לובסטרים, שכיום נחשבים מזון גורמה, נחשבו בעבר יצורי הים הנחותים ביותר, ונדרש אפילו קמפיין פרסומי בארצות הברית כדי שיתקבלו באהדה על ידי הציבור".

 

ויש לה עוד טיעון מוחץ: "רובנו לא מודעים לכך, אבל כל אחד מאיתנו כבר אוכל כמות של כ־500 גרם של חרקים בכל שנה (נתון שפרסם ה־FDA ב־2013, ר"ב). ולא, זה לא קורה כשאנחנו רוכבים על אופניים ברוח הקלה או ישנים עם פה פתוח. הם נמצאים ממש באוכל שלנו. יש שאריות של חרקים בירקות קפואים, במיץ תפוזים ואפילו בשוקולד".

 

אחרי אסיה ואפריקה, המערב בדרך לכיבוש

 

אונגר (27) נולדה בחווה באוסטריה, שבה גידלו בני משפחתה את רוב תצרוכת המזון שלהם בעצמם. "תמיד ידעתי מאיפה המזון שלי מגיע. אפשר לומר שהכרתי באופן אישי את רוב האוכל שהגיע לצלחת שלי", היא מספרת. "ואז הגעתי בפעם הראשונה להונג קונג, והייתי המומה מכמויות האנשים ומכמויות האוכל שנמכר בשווקים. התחלתי להרהר בדרך שבה אותו אוכל עובר כדי להגיע לצלחות של אותם אנשים, ולחקור את הנושא, והבנתי שכך ייראה העתיד שלנו: כ־180 אלף איש עוברים לחיות בתוך ערים ברחבי העולם בכל יום. יותר ויותר ערים ייהפכו לעמוסות כמו הונג קונג, וכולן יצטרכו להתמודד עם אותן הבעיות: משאבים כמו מים, אנרגיה ואוכל".

 

המחקר חשף את אונגר גם לנזקים שגורמת תעשיית גידול העופות והבקר. כבר בנובמבר 2006 קבע האו"ם כי תעשיית הבשר הזאת היא הגורם העיקרי להתחממות הגלובלית, וההערכות הן שהיא אחראית לפליטה של 18% מגזי החממה. אונגר היתה מוטרדת גם מהשימוש הרב שעושה תעשיית הבשר באנטיביוטיקה — לפי ה־FDA, 80% מהאנטיביוטיקה שנמכרה ב־2011 בארצות הברית שימשו לתעשייה, 13.6 מיליון ק"ג סך הכל. "המערכת הזאת מזהמת את כדור הארץ ועושה אותנו חולים", היא אומרת, "והדבר הכי גרוע בכל העניין הוא שלנו, הצרכנים, אין הרבה מה לעשות בנידון".

סלט עם תולעי מאכל. "ילדים מגלים סקרנות, אבל אם האמהות שלהן מתחילות לצרוח, הם נבהלים ומוותרים" סלט עם תולעי מאכל. "ילדים מגלים סקרנות, אבל אם האמהות שלהן מתחילות לצרוח, הם נבהלים ומוותרים"

 

הניסיון למצוא אלטרנטיבה הוביל את אונגר לחשוב על סוג מזון שאנחנו יכולים לגדל בעצמנו, בעולם שבו רוב האוכלוסייה מתגוררת בדירות עירוניות קטנות שרחוקות אלפי מונים מהחווה שבה גדלה. "זה הרגע שבו נכנסו החרקים לתמונה”, היא אומרת. “החרקים הם בעלי הביומסה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ. כלומר, מדובר בכמות הכוללת הגדולה ביותר של אורגניזמים חיים על פני שטח נתון. עם זאת, רק אחוז קטן מאוד מהם מתורבת על ידי בני אדם".

 

אם ביקרתם בשווקים של מזרח אסיה ודאי נתקלתם במקקים משופדים, אבל המערב טרם נשבה בקסמם. לפני חמש שנים היה רגע שבו אכילת חרקים נחשבה לטרנדית בארצות הברית, ובמסעדות פופולריות שונות אפשר היה לאתר מנות חרקים שהזדחלו לתפריט, כמוטאקוס חגבים של מסעדת Toloache הניו יורקית. גם נומה, המסעדה הדנית שהוכתרה כמה פעמים כמסעדה הטובה בעולם, הציעה טרטר עגל מכוסה בנמלים. ועדיין, הדרך למטבחי המעמד הבינוני עוד ארוכה. לדברי אונגר, "חלק ניכר מאוכלוסיית העולם כבר אוכל חרקים ותולעים, כך שזה המזון של היום, ובאותו הזמן גם המזון של העתיד".

 

אונגר אינה היחידה שטוענת כך. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם פרסם ספר מעמיק בנושא, ששמו "Edible Insects: future prospects for food and feed security", המפרט בהרחבה את היתרונות הגלומים באכילת חרקים עבור הסביבה ובני האדם. כך למשל, ב־100 גרם תולעים יש 28.2 גרם חלבון, לעומת 27.4 גרם חלבון באותה כמות של בשר בקר קצוץ. כמות הברזל בבשר התולעת גבוהה גם כן, 35.5 מ"ג ב־100 גרם, לעומת 3.5 מ"ג בלבד בבשר הבקר. החיסרון התזונתי של התולעים הוא רמות סידן נמוכות (וכך גם בבקר, שאינו מכיל סידן כלל), אבל אפשר לפצות על כך במנה גדושה של חגבים וחיפושיות, העשירים בו מאוד: יותר מ־30 מ"ג סידן ל־100 גרם. התולעים גם חזקות באומגה שלוש ומכילות כמות זהה לזו שקיימת בדגים. "התולעים שלי הן ממש סופר פוד", אומרת אונגר בגאווה.  

אנג'לינה ג'ולי אוכלת טרנטולה. "המזון של העתיד" אנג'לינה ג'ולי אוכלת טרנטולה. "המזון של העתיד" צילום: BBC

 

2.4 קילו תולעים טריות בתוך שבועיים וחצי

 

הכוורת לגידול ביתי של תולעי מאכל החלה את דרכה לפני ארבע שנים כתזה של אונגר בלימודי עיצוב תעשייתי. "כל העובדות על אודות אכילת חרקים והיתרונות הבריאותיים שלהם טובות ויפות, אבל הן לא אומרות כלום, כי לנו, בני האדם, אין יחסים עם אותם חרקים כמקור אוכל. לזה ניסיתי למצוא פתרון, והניסוי החל בי: התחלתי לאכול תולעים על בסיס יומיומי ולגדל אותן בביתי. כמעצבת ניסיתי לייצר חממת גידול ביתית לאותן תולעים, שתאפשר לכל אחד לגדלן במטבח שלו ולהיות ניזון מהן באופן אישי".

 

אב הטיפוס הראשון נקרא "farm 432" ועוצב כמכל שקוף, שאליו הוכנס בכל מחזור גרם אחד של ביצי זבוב החייל השחור, שכעבור 18 יממות נהפכו ל־2.4 ק"ג של תולעים עמוסות חלבון. כשמגיע זמנן, התולעים נופלות אל תוך "מגירת הקציר", ומשם ניתן לקצור אותן ללא בעיה כשהן מתות. אונגר מספרת כי המטרה היתה לאפשר לחרקים לחיות את "החיים השמחים ביותר" בתוך החווה, ובכל אחד מהמרכיבים העיצוביים של המכשיר הושקעו מחשבה ובדיקה רבה. אפילו את הצבע המועדף עליהן היא בדקה — כחול בהיר, אם תהיתם.

 

"מלבד ההרגשה הטובה שניסיתי לתת לחרקים", מדגישה אונגר, "השקעתי מאמץ רב בהפיכת המכשיר לידידותי למשתמש. רציתי לתת הרגשה נינוחה ובטוחה לאנשים בזמן התפעול שלו, שירגישו שמדובר במכשיר נקי ובר־קיימא, והכי חשוב — שהוא מקור מצוין למזון".

תולעי במבוק בתאילנד (מימין) וטרנטולות מטוגנות בקמבודיה. "הכוורת היא חלופה בריאה לגידול המסורתי" תולעי במבוק בתאילנד (מימין) וטרנטולות מטוגנות בקמבודיה. "הכוורת היא חלופה בריאה לגידול המסורתי" צילומים: איי פי, בלומברג

 

אבל החווה היתה רק השלב הראשון בפרויקט של אונגר. "התייחסתי אליו בעיקר כפרויקט משוגע, ומעולם לא חשבתי שהוא ימשיך מעבר לזה", היא מספרת. אבל ברגע שהפרויקט עלה לרשת, הוא החל לעורר הדים רבים. "דקות אחדות אחרי שפרסמתי אותו התחלתי לקבל אי־מיילים מאנשים מרחבי העולם שסיפרו שהם כבר אוכלים תולעים, מגדלים אותן, או מתעסקים איתן בדרך כלשהי. הפרויקט אפשר לי לטייל בעולם ולהמשיך לפתח אותו. הוזמנתי לייצר ולפתח גרסאות מקומיות בהוואי ואוגנדה. הנסיעות הללו גרמו לי להבין עוד משהו חשוב לגבי חרקים: הם יכולים לחבר בין תרבויות".

 

באיזה אופן?

"במדינות מתפתחות כבר קיימת תרבות של שימוש בחרקים למאכל, אבל האופן שבו אנשים מגדלים אותם ומשתמשים בהם מיושן. באמצעות הפיתוחים החדשים והעכשוויים אפשר לעשות את זה בכמויות גדולות הרבה יותר ובאופן בריא ובטוח הרבה יותר. יש לנו פה הזדמנות לעבוד יחד וליצור חיבור בין אותן מדינות ברמה התרבותית והמדעית".

 

אגב הפיתוח של אב הטיפוס הראשוני הקימה אונגר חברה בע"מ ששמה "LIVIN", זאת כדי להפוך את העיסוק שלה בחדשנות עיצובית במזון לרשמי. החברה פועלת לספק פתרונות חדשניים בתחום המזון לעולם המודרני, והיא מתמקדת בפיתוח הכוורת השולחנית לגידול תולעי מאכל, שהיא בעצם דגם מתקדם של החווה הראשונית.

אונגר גייסה את הכסף להקמת החברה ופיתוח המוצר באמצעות קרן ההון־סיכון SOSVentures ובעזרת אנג'לים שהשקיעו מכספם הפרטי. החברה רשומה בהונג קונג ובבריטניה ומונה צוות של ארבעה אנשים. פיתוח המוצר מתרחש בסין, ואונגר טסה ברחבי העולם בניסיון לייצר שיתופי פעולה עם חברות מזון וחקלאות.

 

599 דולר לכוורת, לא כולל חוברת מתכוני תולעים

 

ב־300 הכוורות הראשונות של אונגר יתנסו אנשים ברחבי העולם החל בקיץ הקרוב. מדובר בכוורות שהוזמנו במסגרת קמפיין קיקסטארטר או מראש באמצעות האתר במחיר של 599 דולר. בתוספת 40 דולר יקבלו המזמינים גם חוברת מתכונים שיהפכו כל אחד, לדברי אונגר, ל"שף־חרקים" מקצועי.

 

הכוורת נראית כמו מערכת מגירות משרדית. "הרעיון היה להפוך את התהליך לכמה שיותר קל ונוח למשתמש", מסבירה אונגר. "המוצר קטן ולא תופס מקום רב. את התולעים מאכילים בפסולת אורגנית שיש לכל אחד מאיתנו במטבח, כמו שאריות של גזר, תפוח או שיבולת שועל".

 

איך מתבצע התהליך עצמו?

"כל כוורת שאנחנו מוכרים מגיעה בלוויית ערכה התחלתית עם חיפושיות חיות שמוכנסות למגירה העליונה, שבה הן מתרבות ומטילות ביצים. משם הן עוברות אוטומטית למגירות התחתונות, שבהן בוקעות התולעים. בכל אחת מהמגירות יהיו תולעים בשלב אחר של חייהן לפי סדר המוכנות שלהן לקציר. באמצעות כפתור מפעילים אחת לשבוע את פעולת הקציר, אז מופרדות התולעים ה'מוכנות' מאלה שעדיין לא ומשאריות המזון שבהן מאכילים אותן. כך ניתן לקצור אותן באופן נקי ומסודר. כל מגירה מכילה כ־400 גרם של תולעים שמספיקות לצריכה של כשבועיים, אם משתמשים בהן לשלוש־ארבע ארוחות בשבוע".

 

המחיר של הכוורת קצת יקר, לא?

"בכלל לא. מדובר במכשיר שימשיך להפיק למענך מזון באופן רציף בלי שתצטרך להשקיע בו שום דבר נוסף. בהנחה שהתולעים יחליפו לפחות חלק מצריכת הבשר האישית, ההשקעה של אותם 600 דולר תחזיר את עצמה כעבור שמונה חודשים".

 

יש צפי לירידה של המחיר בעתיד?

"כן, אנחנו כרגע מייצרים את הכוורת בכמויות קטנות, ולכן עלויות הייצור גבוהות מאוד. אנחנו משערים שעם הזמן כמות הייצור תלך ותגדל ותביא גם לירידה במחיר".

 

הכוורת מיועדת לתולעי מאכל בלבד?

"אנחנו עובדים עם סוגים אחרים של חרקים כמו זחלים של זבוב החייל השחור. חשוב לזכור כי לכל סוג של חרק יש מעגל חיים שונה וצרכים שונים. כרגע אנחנו ממקדים את המאמץ שלנו בתולעי חיפושיות, משום שהן חרקים איתנים ומאוד ורסטיליים מבחינת השימוש בהן למאכלים שונים".

 

אבל איך מצליחים להתגבר על הרתיעה מאכילת תולעים?

"הטעם של תולעי המאכל הוא יחסית ניטרלי", אומרת אונגר בניסיון להפיג את החששות והגועל. "הטעם שלהן אגוזי, מה שהופך אותן למתאימות לכל סוגי המנות. זאת בשונה מחרקים אחרים, שהטעמים שלהם מובהקים יותר, ולכן אולי יתאימו למנות ספציפיות בלבד בשלב הראשון".

 

איך מומלץ לאכול אותן?

"יש כל כך הרבה דרכים. אחרי הקציר אפשר להכניס אותן למקפיא ואז להשתמש בהן כמו בכל בשר אחר שבו אנחנו משתמשים במטבח. אפשר לבשל או לצלות אותן, לערבב אותן עם דברים אחרים או לאכול אותן כמו שהן, רק חשוב שהן יתחממו באופן המקסימלי".

 

ואיך את מעדיפה לאכול אותן?

"אחד המתכונים האהובים עליי הוא 'כדורי בשר', הנעשים מבשר התולעים כמובן. ראשית חותכים את התולעים וצולים אותן. מערבבים אותן עם שעועית לבנה, שום ובצל, ומטגנים אותן בשמן עמוק. אלה כדורי הבשר המושלמים, לא תאמינו כמה שהם טעימים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x