שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 30.03.2017
האדר מוסף שבועי 30.3.17

בדרכים: "מבחינתי אני הולנדית"

בדרך לבריכות הטורקיז אני פוגשת את דוידה המאומצת, שלא מתרגשת מהפגישה עם משפחתה הביולוגית בגואטמלה

דנה לב לבנת 09:3330.03.17

דוידה

גיל: 21

הגיעה מ: אוטרכט, הולנד

אנחנו נפגשות ב: סמוק שאמפי, גואטמלה

 

במבט ראשון קשה לי לשייך את דוידה לקבוצת טיילים מוכרת. היא נוסעת איתי בוואן מפלורס לסמוק שאמפי, אבל אני יושבת ליד הנהג והיא מצטופפת מאחור עם עוד 15 איש, וקשה לי להבחין בפרטים. בהפסקת הצהריים אני רואה שהיא לבושה במכנסי תחרה לבנים ונועלת אדידס סטן סמית', לא לבוש שמתאים לאמצע שומקום בגואטמלה. לפי המראה הכללי שלה אני מהמרת שהיא מטיילת עם עוד שתי חברות, מסע ספרינג ברייק, אף שאני לא בטוחה שהיא אמריקאית.

 

כל האבחנות שלי מתבררות כשגויות. דוידה מטיילת לבד. למעשה, שתינו היחידות שמטיילות לבד, וכל שאר האנשים בוואן מטיילים בזוגות. לאחר הירידה ממנו, אנחנו ממתינות לטנדר הפתוח שייקח אותנו לסמוק שאמפי, אתר טבע מהמם של בריכות טבעיות בצבע טורקיז.

 

איפה את מתכוונת לישון?

"בהוסטל. הזמנתי מקום כבר לפני שבוע. אני מתכוונת לישון בערסל, 35 קצאל (17 שקל) ללילה".

 דוידה דוידה צילום: דנה לב לבנת

 

אז את לא אמריקאית. אמריקאים לא ישנים בערסל.

"אני סטודנטית למשפטים מאוטרכט, הולנד".

 

כמה זמן את כבר מטיילת בגואטמלה?

"חמישה שבועות. זו הפעם השנייה שאני מגיעה לכאן, הפעם בשביל ללמוד ספרדית. עשיתי קורס של שלושה שבועות, אבל הספרדית שלי עדיין לא מספיק טובה".

 

למה את חוזרת לגואטמלה?

"נולדתי בגואטמלה סיטי, אבל כשהייתי בת שלושה שבועות ההורים שלי מהולנד אימצו אותי וגדלתי באוטרכט כילדה הולנדית לכל דבר".

 

וואו, מרגש. ידעת שאת מאומצת?

"תמיד ידעתי, אבל אף פעם לא באמת ייחסתי לזה חשיבות. מבחינתי אני הולנדית".

 

וכשאת מטיילת בארץ שבה נולדת, את לא מתרגשת?

"אני לא באמת מרגישה שייכת למקום הזה או לתרבות שלו. אף על פי שמאוד הייתי רוצה להרגיש משהו. אני מקווה שברגע שאני אדע את השפה יהיה לי קל יותר לחוש שייכות למקום".

 

זה לא סיפור שגרתי. כבר פגשת את המשפחה הביולוגית שלך?

"בגיל 17 המשפחה שלי מגואטמלה מצאה אותי בפייסבוק ויצרה איתי קשר. זה היה לי מוזר מאוד ומסקרן. הפעם הראשונה שבה הגעתי לכאן היתה לפני שלוש שנים, כדי לפגוש את המשפחה שלה נולדתי. נפגשתי עם כל המשפחה המורחבת, עם ההורים הביולוגיים שלי, עם האחים ועם האחיינים. זאת משפחה ממש גדולה, והיה לי קשה לעקוב אחרי כל האנשים והקשרים המשפחתיים. האמת היא שלא ממש הרגשתי שייכת. פגשתי גם את אחי הגדול, שגם הוא נמסר לאימוץ שנה לפניי וחי עם המשפחה שלו בארצות הברית".

 

זה נשמע כחוויה עוצמתית — גם לפגוש את ההורים הביולוגיים וגם לגלות עוד אח מאומץ.

"זה נשמע ככה, אבל אני חייבת להודות שאף על פי שאני יודעת שהם משפחה, אני עדיין לא מרגישה קשורה אליהם. גם לא לאחי המאומץ, שמבחינתי הוא כמו שאר בני המשפחה כאן. גם בביקור הזה נסעתי אליהם בגואטמלה סיטי, והצלחתי לדבר איתם קצת ספרדית, אבל ההרגשה לא השתנתה".

 

את מתכננת לחזור לכאן?

"כן".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x