בדרכים: מתחת לפני השטח
מערכת מנהרות מסועפת, שמתחבאת מתחת לאדמה בגואנחטו, שולחת אותי לרגל אחרי שכנה מסתורית
כניסה למנהרות צילום: דנה לב לבנת
מתיאו סיפר לנו שיש מערכת שלמה של מנהרות מתחת להר שאפשר ללכת בתוכה, אבל מרגרט מפחדת מהן. אין עליהן המלצה ב"לונלי פלאנט", וזו אינדיקציה מדאיגה מבחינתה. היא אמנם שמעה עליהן משהו, אבל קרוב לוודאי שהן חשוכות מאוד ומותאמות לרכבים ולא להולכי רגל. וממילא היא יותר בעניין של מוזיאון המומיות המפורסם או בית ילדותו של ריברה. מרגרט מסודרת מאוד, ועושה רושם שהיא למדה את ה"לונלי פלאנט" בעל פה. שמחתי לקבל ממנה המלצה לבית קפה, אבל איתה לא אוכל ללכת למנהרות. היא לחוצה מדי. גם לא עם מתיאו היפה. הוא מרוכז מדי בעצמו. ועם הסינים אני לא מצליחה לתקשר. השכנים נאים בעיניי, אבל לא יעילים. אם כך, אלך בגפי.
ארוחת בוקר בהוסטל צילום: דנה לב לבנת
אני יוצאת מפתח ההוסטל, יורדת את 200 המדרגות שמחברות אותו למרכז העיר וממשיכה שמאלה אל העיר העתיקה, פוקחת עיניים בחיפוש אחר פתח של מנהרה. ציפיתי לתעלומה מורכבת, למשימה קשה, אך כ־200 מטר לפני הכיכר הראשונה אני מבחינה במכוניות שמגיחות ממקום מוזר. אני מתחילה ללכת נגד כיוון התנועה ומגלה כניסה למנהרה שבשוליה מדרכה. אני לוקחת נשימה עמוקה ונכנסת פנימה.
לאט לאט מתגלה בפניי מערכת כבישים ומדרכות מרשימה ומסתורית. אני צוללת עמוק יותר ויותר לתוך המבוך המסועף הזה בעקבות השלטים, יוצאת ונכנסת כמעט לכל מקום, מפענחת קיצורי דרך מדהימים למקומות אסטרטגיים בעיר. אני מסוחררת מהתגלית. ואולי מההתרוצצות מתחת לאדמה בתאורה קלושה או מהשהות הממושכת באוויר חם ומחניק. אבל הקסם אחז בי. הייתי משוכנעת שכל אחד מאורחי ההוסטל מחביא איזו מנהרה תת־קרקעית שאני חייבת לגלות.
צילום: דנה לב לבנת
מתיאו הזה, למשל. מה הוא מסתיר מאחורי החיוך הממזרי שלו? ומרגרט הזאת. היא הגיעה לפה עם חברה לפני שלושה ימים, אבל אף אחד מאיתנו לא ראה אותה מעולם. "היא חולה", אמרה לנו מרגרט. חשוד מאוד. אני מחליטה לרוץ להוסטל ולמצוא את הכניסה למנהרה שתוביל אותי לתשובה. אבל כשאני מסיימת את הריצה שלי במעלה גרם המדרגות, החדר של מרגרט ריק. אני נזכרת שאמרה לי בבוקר שהן עוזבות, ומתבאסת. יודעת שהייתי יכולה לפצח גם את התעלומה הזאת, לו רק היה לי "לונלי פלאנט".
