שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 16.02.2017
האדר מוסף שבועי 16.2.17

בדרכים: וילה בג'ונגל

שביתת אוטובוסים תוקעת אותי באוהל בוץ אקולוגי באמצע הג'ונגל עם חלומות על שווארמה

דנה לב לבנת 09:1116.02.17
דאשה תקועה בהיליטלה בגלל שביתת האוטובוסים הגדולה. היא גרה במקסיקו כמה שנים עם בעלה, בן המקום, ושתי בנותיהם, אבל מאז התגרשו היא חזרה לרוסיה, ובכל חורף היא והבנות קופצות לחודשיים למקסיקו: הן מבלות עם האבא, ודאשה מטיילת עם הלפטופ, מתרגמת מרוסית לספרדית לפרנסתה. עכשיו היא יושבת על המזרן הלא־נוח שלצדי באוהל הבוץ האקולוגי באמצע הג'ונגל. המקום נקרא לאס פוזס, מרחק של חצי שעת הליכה בין מטעי קפה ומפלי מים מהיליטלה, "המקום של הצדפים הקטנים", בשפת המאיה. אבל אין כאן שום צדפים. רק ג'וקים ועכבישים, שנכנסים באין מפריע לאוהל, וכלב תועה, שרחרח סביבנו לילה אחד בחיפוש אחר אוכל והעיר אותנו בקולות של נשימה עמוקה. אני התכסיתי עד מעל הראש והמשכתי לישון, אך דאשה, שדאגה לשלומנו, קפצה באינסטינקט אמהי מחום הסדינים והוציאה אותו.

 

ורוניקה, מורת הדרך שלי בג'ונגל ורוניקה, מורת הדרך שלי בג'ונגל צילום: דנה לב לבנת

 

עוד שלושה ימים היא והבנות צריכות לעלות על המטוס למוסקבה, והיא צמודה לחדשות במתח כמה ימים. הממשלה העלתה את מסי הדלק, והציתה הפגנות ממושכות ועיצומים. חברות האוטובוסים שובתות כבר שבוע ומקסיקו מבוצרת. אין בא ואין הולך, ודאשה עלולה לפספס את הטיסה.

 

על המזרן הנוסף באוהל ישן סרטאץ׳ הטורקי. לו יש צרות אחרות על הראש. בחדשות הודיעו שהיה פיגוע באיסטנבול, והוא נדרש לסבב הבירורים המוכר. כשנרגע המתח הוא מתפנה למצוקה יומיומית יותר. הוא שונא תירס. ובמקסיקו קשה למצוא מנה שלא מכילה אותו באחת מצורותיו.

 

 צילום: דנה לב לבנת

 

אנחנו מרחרחים סביב, אבל מוצאים רק דוכני טורטיות, קסאדיות ודורוס, קרקרים ענקיים מקמח תירס עם פריחולס ואבוקדו. סרטאץ' נאלץ להסתפק בפירות ותפוצ'יפס. וזה עוד טוב, כי האוכל בבר המקומי, שאליו אנחנו מגיעים בערב, גורם לתפוצ'יפס להיראות כמו גורמה, ומשחרר משלושתנו חלומות קולניים על שווארמה.

 

בבוקר אני קמה ומרגישה שלא רחרחתי מספיק בשביל עצמי. אני רוצה להכיר יותר את הסביבה. אני יוצאת לשוטט בגן סר אדוארד ג'יימס העצום, שהוקם באמצע הג׳ונגל בין מפלים ובריכות טבעיות. אבל הגן מלא עד אפס מקום באנשים, שרק מפריעים לי לשמור על קצב השיטוט, שאני מטפחת בקנאות. אני בורחת לאזורים הרחוקים יותר, אך בסוף כל גישוש יש תור משתרך של אנשים, שמסמן לי "הסתלקי מכאן".

 

 גן סר אדוארד ג'יימס גן סר אדוארד ג'יימס צילום: דנה לב לבנת

 

עם הזנב בין הרגליים אני יוצאת מהגן ומטפסת במעלה ההר. הבתים היפים מתחלפים בצריפים, והירוק האינסופי בעצים עירומים. בפתח בית ישן עומדת אשה מבוגרת בשם ורוניקה, שבאינסטינקט אמהי שואלת מה אני מחפשת. נרגשת מהמחווה, אני שולפת את מה שעדיין לא מצאתי בכל מקסיקו — קפה טוב.

 

היא מושיטה יד ומוליכה אותי למעמקי הג'ונגל. אני מאושרת. גאה בעצמי שלא הסתפקתי באטרקציות הגן כמו תיירת ממוצעת והצלחתי לארגן לי מדריכה מקומית אותנטית! אבל בסוף ההליכה המאומצת לא מחכה לי מטע קפה סודי וקסום, אלא ערימה אפורה של שאריות פולי קפה ישנים וזרוקים. היא בסך הכל ניסתה להסביר לי שזו לא העונה. אני מצחקקת במבוכה ובשקט מסננת לעצמי: "הלוואי שיבוא כבר אוטובוס וייקח אותי מכאן".

 

 צילום: דנה לב לבנת

 

 צילום: דנה לב לבנת

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x