שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
סופי שולמן

פרשנות

דרוש לטבע: מנהל שיארוז למכירה

דירקטוריון טבע זורק למשקיעים הכועסים מנכ"ל אחרי מנכ"ל לאורך העשור האחרון, אך אינו טורח להסתכל פנימה ולתהות אם גם לו יש חלק באשמה.

סופי שולמן 07:0208.02.17

ארז ויגודמן התכונן לתפקיד מנכ"ל טבע הרבה שנים. ב־2009 הביא אותו המנכ"ל והיו"ר האגדי של טבע אלי הורביץ לדירקטוריון החברה מתוך מחשבה כי בעתיד יהפוך לאחת מדמויות המפתח בה. ויגודמן התאהב בטבע, ולפי מה שידעו לספר באותה תקופה מקורבים לשטראוס, שבה בנה את עצמו כמנכ"ל הכל יכול, עוד בהיותו לצדה של עפרה שטראוס הוא כבר חלם על פתח תקווה.

 

בדרך עוד עשה ויגודמן תחנת ביניים במכתשים אגן, אבל בה כבר ראה תחנה הכרחית בדרך לתפקיד הנכסף. אחרי הכל, גם שלמה ינאי, המנכ"ל הקודם־קודם של טבע, הגיע לחברה לאחר ששימש כמנכ"ל מכתשים, כיום אדמה.

 

אלא שבניגוד לקודמיו בתפקיד ויגודמן קיבל לידיו טבע אחרת. בתחילת 2014, בדיוק לפני שלוש שנים, ענקית הגנריקה הישראלית אמנם עוד לא היתה במצב העגום שבו היא שרויה היום, אך היא היתה גם שונה בתכלית מהחברה שמסר אלי הורביץ ב־2002 לישראל מקוב, המנכ"ל הראשון של טבע שהדירקטוריון הראה לו את הדרך אל מחוץ לחברה.

 

קו פרשת המים של טבע

 

חברות משתנות לאורך זמן, גם הענקיות שבהן, אך החוכמה והאתגר המרכזי הם לשמור על התרבות ועל התשתית שהביאו את ההצלחה. אחד הגורמים המרכזיים שקובעים את עתיד החברה, כמה שזה יישמע בנאלי וקלישאתי, אלו הם האנשים. כשמסתכלים בדיעבד על הענקיות שקרסו או ספינות דגל שטבעו, זה אף פעם לא קרה רק בגלל המוצר, רבים ממי שהיו במצבים האלה מתארים תמיד כי הכל התחיל עם עזיבת דמויות מפתח.

 

הורביץ מסר את את טבע למקוב כשזו היתה בשיא, לאחר שורה של רכישות מוצלחות שהפכו את החברה מפתח תקווה לשם נרדף בקנה מידה עולמי להצלחה במיזוגים ורכישות. מקוב, המנכ"ל האחרון של טבע שבא מתוך החברה, המשיך את המסורת עם רכישת סיקור ואיווקס בסכום מצטבר של 11 מיליארד דולר. אך שם עובר למעשה קו פרשת המים שסלל את דרכה של טבע למצבה היום.

 

הרבה כבר נכתב על הרכישות הלא מוצלחות שנעשו בתקופתו של שלמה ינאי כמנכ"ל, ובראשן ספלון ורציופארם, שתמורתן שילמה טבע סכומים מגוחכים יחסית לתמורה שהתקבלה. הן עברו הרבה יותר בשקט בהשוואה לרימסה המקסיקנית, למשל, שעליה חתום ויגודמן, אך בניגוד ל־2.3 מיליארד דולר שעלתה רימסה, עבור שתי הרכישות של ינאי הוציאה טבע כמעט פי עשרה - 20 מיליארד דולר. כל הרכישות נועדו להוביל את טבע בבטחה ליום שאחרי הקופקסון תוך ניצול משאבת המזומנים הגדולה שהיוותה תרופת הדגל לטיפול בטרשת הנפוצה. כיום, עם אובדן הפטנטים על הקופקסון, ברור שהשנים והכסף בוזבזו מבלי שטבע מצאה את מנוע הצמיחה הבא.

 

 

חברה קירחת מכאן ומכאן

 

בניגוד למקוב שעבד עם הכוורת המסורתית של טבע, ינאי וג'רמי לוין שבאו אחריו רצו להטביע את חותמם לא רק ברכישות, אלא גם באנשים שלהם. בכהונה של ינאי מי ששילם את המחיר הייתה מחלקת המו"פ והעומדת בראשה רבקה קרייטמן, שהוחלפה בחלקה הגדול באנשי ספלון שבאו לאחר עסקת הרכישה. קרייטמן שהיתה הבכירה בטבע ובנתה וליוותה את הצלחת הקופקסון, עדיין בטבע, אך לא בתפקיד המפתח במו"פ. הרענון כשלעצמו יכול היה להיות חיובי, אלא שרבים מאנשי ספלון לא הרגישו מחוי

בים לחברה הישראלית ופרשו מאז מטבע. דבר דומה התרחש בקרב אנשי הפיתוח העסקי והמיזוגים והרכישות בתקופת כהונתו של ג'רמי לוין. יצחק קרינסקי, מנהל הפיתוח העסקי הוותיק של טבע, נשלח ליפן ובמקומו הביא לוין את איש אמונו מייקל היידן, שמכהן בחברה עד היום. יש האומרים כיום כי במשמרתו של קרינסקי מבוכות נוסח רימסה לא יכלו לקרות.

 

כפי שמעידים מקורבים לחברה היום, היא נותרה קירחת מכאן ומכאן, ללא ההמשכיות שלה היה כל כך זקוק ויגודמן שבא מבחוץ. מי שיכול היה לספק לו את הפרספקטיבה ולחלוק עמו מניסיון העבר היו הדירקטורים של טבע, שחלקם מכהנים בתפקידם תקופות ארוכות מאוד. יש שיגידו תקופות ארוכות מדי.

 

המנכ"לים של טבע לאחר אלי הורביץ, מימין: ג’רמי לוין, שלמה ינאי, ישראל מקוב המנכ"לים של טבע לאחר אלי הורביץ, מימין: ג’רמי לוין, שלמה ינאי, ישראל מקוב צילום: אוהד הרכס ואיתי בלסון מכון ויצמן, אבי לוי

 

איפה "המבוגר האחראי"

 

בניגוד למרבית החברות הישראליות טבע היא חברה ללא בעל שליטה, ולכן "המבוגר האחראי" שלה הוא הדירקטוריון. הוא זה שממנה ומפטר את המנכ"לים (מה שקורה בטבע בקצב גבוה מדי של ארבעה מנכ"לים בעשור האחרון), והוא גם זה שאמור לקחת חלק פעיל בפיקוח ובקרה על תהליכי קבלת ההחלטות. ויגודמן הוא כמובן האשם העיקרי באירועי השנה האחרונה, אך לצדו, פרט לאיל דשא, סמנכ"ל הכספים שאחראי על ניהול הציפיות מול המשקיעים האמריקאים בוול סטריט, ישנם גם הדירקטורים.

 

בטבע יש דירקטורים ותיקים, ותיקים מדי, כגון אורי סלונים שנמצא שם ממ־1998, רוג'ר אברבאנל מאז 2007, יוסף ניצני שהצטרף למועדון הנחשק ב־2008, אמיר אלשטיין, בן לאחת ממשפחות המייסדים של טבע שכיהן בה בתפקידי ניהול בכירים מ־2004 ומאז 2009 יושב בבורד וכמובן, המומחית מספר 1 בישראל לפיננסים וניהול מערכות סבוכות גליה מאור, שמכהנת בדירקטוריון מאז 2012 לאחר עזיבתה את תפקיד מנכ"לית בנק לאומי.

 

כל אלה בוחרים לזרוק למשקיעים הכועסים מנכ"ל אחרי מנכ"ל לאורך העשור האחרון, אך לא טורחים להסתכל פנימה ולתהות שמא יש גם להם חלק באשמה. ייתכן שהם אלה שלא יודעים לזהות את האיש הנכון לתפקיד, אבל בטוח שהם לא מסוגלים לפקח באופן ראוי ומספק על מהלכי ההנהלה, אם הם אישרו עסקאות רכישה ב־71.8 מיליארד דולר שלא תורגמו לצמיחה בהכנסות והובילו את החברה לשווי השוק הנוכחי שלה — 33.5 מיליארד דולר.

 

העיתוי גרוע של הפרישה

 

נפילתה של מניית טבע עם תחילת המסחר אתמול בארה"ב, בניגוד לעליות שנרשמות לרוב כשמנכ"ל כושל נשלח הביתה, מלמדת על כך שהמשקיעים כבר לא קונים את הטריק של דירקטוריון טבע. הם רומזים לו שהשינוי הנדרש הוא עמוק יותר. הנפילה מראה גם שמשקיעים מבינים שוויגודמן הולך הביתה בעיתוי גרוע, כלומר מוקדם מדי. על אף הטעויות שנעשו, לא ניתנה לו ההזדמנות לתקן אותן או להראות מה רכישת אקטביס, החטיבה הגנרית של אלרגן יכולה לתת לטבע.

 

וכאן מגיעה שאלת השאלות — מי יהיה, או מי צריך להיות המנכ"ל הבא של טבע. משימת האיתור תהיה כמעט בלתי אפשרית, וגם זאת במידה רבה עקב הדירקטוריון שקנה לעצמו שם של מי שמקשה על המנכ"לים ולא במקומות הנכונים.

 

טבע לא יכולה להציע היום הרבה למנכ"ל הבא — היא ממונפת באופן שלא יאפשר ביצוע רכישות נוספות, שכן גם מנייתה בשפל ולכן אינה יכולה להיות נכס בעל ערך בעסקאות. טבע זקוקה בעת הזו למנכ"ל שמבין בפארמה ובתהליכי התייעלות, כי זה ככל הנראה מה שיצטרך לקרות בחברה בשנים הקרובות אם היא רוצה גם לשרת את החוב וגם להמשיך במדיניות הדיבידנד המסורתית הנדיבה. הדירקטוריון יצטרך להתפשר או על תשלום מופרז למי שיסכים לסכן את המוניטין שלו על חברה במשבר או על סעיף הישראליות בתקנון שמחייב את המנכ"ל של טבע להתגורר בישראל. אולי על שניהם.

 

פשרה תהיה כנראה שם המשחק בטבע בתקופה הקרובה, והמשקיעים צריכים להסתגל למציאות החדשה של חברה שהיתה ספינת הדגל הישראלית, ואינה נהנית עוד מתואר זה. טבע היא עדיין חברת ענק גם במושגים עולמיים, אבל ספק אם תוכל להישאר כזאת לאורך זמן. יש לה עדיין נכסים לא מעטים בדמות תרופות גנריות פופולריות וכמה השקות גנריות בעתיד, אך לצד זאת יש הרבה פעילויות לא סינרגטיות, שדרת ניהול מפוררת, עובדים מבולבלים ובעיקר ריחוק מזירת ההתרחשות האמיתית — ארה”ב. על רקע כל אלה, המנכ"ל שככל הנראה יתאים בצורה המיטבית היום לחברה הוא כזה שיבוא לארוז אותה לקראת מכירה עתידית.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x