שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
סופי שולמן

שוקולד או קצפת על הטיטאניק?

במקום שוועד עובדי הבורסה שנמצאת במצב של מוות קליני יעניק למנכ"ל החדש, איתי בן זאב, כמה רגעים של חסד, הוא נלחם על תנאי ההעסקה המופרזים של העובדים. בן זאב חייב להפגין עמידות גם אם במחיר של אובדן עובדים

סופי שולמן 10:3105.01.17
בשבוע האחרון נחתו במערכת "כלכליסט" לא פחות משלושה מכתבים שנכתבו על ידי ועד עובדי הבורסה בתל אביב נגד הבכירים בה. פעם נגד סמנכ"ל השיווק, פעם נגד המשנה למנכ"ל ופעם נגד היו"ר. מי שביקר בבניין הבורסה המפואר ברחוב אחוזת בית, יכול היה לראות מכתבים אלה מתנוססים על לוחות המודעות. מה מציק לעובדי הבורסה? באופן מפתיע דווקא לא העובדה שהיא נמצאת במצב של מוות קליני עם מספר חברות נסחרות הולך ומתכווץ, לא הירידה של 13% במחזורי המסחר שנרשמה ב־ 2016 ולא העובדה שהבורסה חתמה לראשונה את אחת השנים האומללות בתולדותיה עם הפסד. ממש לא.

 

הקרב על הבונוס השנתי

הוועד נלחם ומתעקש על כך שההנהלה תשלם השנה, חרף היעדר הישגים, בלשון המעטה, את הבונוס השגרתי של 2.8 משכורות לעובדים. כאילו שהבורסה הטובעת לא זקוקה לתוכנית חילוץ שתצדיק את קיומה שיש מי שמטילים בו ספק לאור הדעיכה בשנים האחרונות. נראה שבוועד לא מבחינים בכל אלה ומעדיפים לריב עם ההנהלה על הבונוס ועל הטייס האוטומטי שמבטיח תוספת שכר קבועה של 6%-5% בשנה. קצת כמו לריב סביב מה יוגש לקינוח על הטיטאניק — עוגת שוקולד או עוגת קצפת.

 

גם מי שליבו נוטה לוועדים שאמורים לשמור על אינטרס העובד מהשורה מול גלגלי התאגיד, יתקשה לרחם על 240 עובדי הבורסה שמשרדיהם הנוחים שוכנים בבניין חדיש ומרשים יותר מזה של בורסת ניו יורק. העובדים התרגלו למנגנון הטייס האוטומטי שמעלה את שכרם מדי שנה ללא קשר לביצועים. כך הזניק מנגנון זה את עלות השכר הממוצעת מ־17 אלף שקל בחודש בשנת 2000 לשכר בעלות ממוצעת של 45 אלף שקל בחודש כיום. הטייס האוטומטי הממוצע בבורסה עומד על 4.6%, אך אצל עובדים מסויימים הוא מגיע אף ל־6%. בבורסה לא חולמים כמובן לבטל את הטייס האוטומטי לחלוטין, אלא רק למתן אותו לשיעור של 3.5% "בלבד" לנוכח רמות השכר הגבוהות שנוצרו מחד והפסד בשורה התחתונה מאידך.

 

בורסת תל אביב בורסת תל אביב

 

עובדי הבורסה התרגלו לכך שבניגוד לנמלים או לחברת החשמל, שוועדי העובדים שלהן זוכים לחשיפה שלילית רבה, התנאים המופלגים שלהם לא עניינו אף אחד. זאת כל עוד הבורסה ייצרה רווחים ובעיקר מילאה את מטרתה כמקום מפגש בין משקיעים לבין חברות שזקוקות למימון. אלא שהמציאות השתנתה והבורסה לא מצליחה למלא את תפקידה. בשנה החולפת הונפקו בה שלוש חברות בלבד, כאשר לשתיים מהן — וונטייז ומגוריט, לא היתה ככל הנראה חלופת מימון אחרת, והשלישית, אוברסיז נראית כמו סוג של תרומה של ישי דוידי מקרן פימי, בעלת השליטה בחברה, למשק.

 

עיוורון הנהלת הבורסה

גם הנהלת הבורסה לא חפה כמובן מעיוורון מצידה והיתה עסוקה עד לא מזמן בסכסוכים פנימיים שאף הם דלפו לתקשורת וחשפו מאבקי כוח מפתיעים. תחילה הייתה זו מלחמתו של היו"ר אמנון נויבך במנכ"ל יוסי ביינארט שפרש לפני כחצי שנה על רקע מחלה. לאחר פרישתו, עברה זירת הקרב לנויבך, כאשר הדירקטוריון ניסה להדיח אותו, ללא הצלחה, אך משרתו קוצצה ל־50%. ואולם כעת עם כניסתו של המנכ"ל החדש איתי בן זאב, ששם את יוקרתו המקצועית והקריירה רבת ההישגים שבנה בבנק לאומי על מזבח מאמצי ההחייאה של הבורסה, הוא היה זכאי לכמה רגעי חסד. אבל ראשי הוועד השיכורים מכוח, שמקבלים את קורות החיים של מועמדים למשרות בבורסה עוד לפני מנהלי משאבי האנוש, לא רואים צורך להעניק לו את רגעי החסד.

 

ניסיון הגישור נכשל

מי שיושבות משום מה ומשקיפהות על המתרחש מהצד הן רשות ני"ע, שידעה להתערב בעבר בשכר מופרז של מנהלי הבורסה וגם הסתדרות העובדים. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן נפגש עם הוועד והנהלת הבורסה בניסיון לגשר בין הצדדים, אך כנראה מכיוון שמדובר בארגון עם מעט עובדים שלא מכניס להסתדרות יותר מדי כסף, הוא איבד די מהר כל עניין בסכסוך. בן זאב אם כך, נותר ככל הנראה לבד במערכה, אך אסור לו להזניח את הגזרה. הוא חייב להפגין עמידות גם אם במחיר של אובדן עובדים. אחרי הכל, למרבית עובדי הבורסה אין כישורים מיוחדים פרט להיותם כלכלנים. הם לא נתבים בנמלים או טכנאים שלא מפחדים לטפס על עמודי חשמל. בזכות תשתית טכנולוגית טובה שנבנתה בשנים השבעות, רובם צריכים לעקוב שלא יקרו תקלות במסחר ולתת למערכות לעבוד בלי הפרעות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x