• תפריט
מוסף 08.12.2016
שאלות מוסף 8.12.16 ראש חדש

מיליארד וחצי, מה רע? אבנר סטפק בראיון אחרי מכירת מיטב-דש

הקושי למכור את בית ההשקעות שהקים אביו, חלוקת הרווח מהאקזיט של 1.48 מיליארד שקל עם עובדיו, כולל המנקה מהקפיטריה, סיכומי הירושה עם אחיו שמחוץ לעסק ויחס הישראלים לכסף סיני ש"גובל בגזענות". הבעלים המשותף של בית ההשקעות השני בגודלו בארץ מאמין שהצליח לעשות אקזיט מסוג אחר

אבנר סטפק הוא עוף מוזר בקהילה ההומוגנית־למדי של בכירי שוק ההון. לו הייתם נדרשים לדמיין מה עושה הבעלים (משותף) של בית ההשקעות השני בגודלו בארץ מחוץ למשרד, סביר להניח שלא הייתם מצפים שיהיה מחליק אמנותי נלהב על הקרח, שהצליח להשיל שליש ממשקלו בתוך ארבע שנים. ובעיקר לא הייתם מצפים שיעסוק בהתנדבות אישית בקהילה, במקום לעשות לביתו כמו רבים מעמיתיו. לצד הפילנתרופיה שלו, שמתבטאת, בין היתר, בפרויקטים שהקים לחיזוק הפריפריה ולהעסקת בעלי מוגבלויות, התפיסה החברתית של סטפק ממשיכה פנימה לתוך ביתו - החל בהתעקשותו לתת אופציות במיטב־דש גם לעובדי התחזוקה וכלה בהתנדבותו האישית רבת השנים בשלל מסגרות ובהן עמותת "אור שלום", שמחברת תינוקות בסיכון עם משפחות אומנה.

 

בסוף השבוע שעבר, אחרי הרבה לילות לבנים, חתמה קרן ההשקעות XIO מלונדון על רכישת בית ההשקעות מיטב־דש מידי משפחת סטפק ושותפה אלי ברקת (28.5% כל אחד, היתר בידי הציבור) לפי שווי פנומנלי של 1.48 מיליארד שקל - פרמיה של 61% על שווי השוק שלו.

 

כעת, משהסתיים המשא ומתן, אבנר (42) נזכר באחד הרגעים ההזויים שחווה במהלכו. "אחרי יום מתיש וקשה במשרד עורכי הדין שלנו הרצוג פוקס נאמן רצינו לארח אותם במסעדה בנמל תל אביב. איך שהתיישבנו אני קולט שאין לי כסף בארנק, ירדתי למטה לשוק האיכרים, יש שם כספומט, וכשאני מנסה להוציא כסף הוא כותב לי: 'יתרתך אינה מאפשרת משיכה'. טכנית חרגתי מהמסגרת בחשבון הבנק שלי, כי אני לא מחזיק כסף בבנק - כל שקל פנוי שלי מושקע בניירות ערך ויש לי ויזה רגילה, לא פלטינום ולא יהלומים, אז אין לי מסגרת אשראי חריגה. כך יוצא שאתה עושה עסקאות במיליארדים, ולמשוך 400 שקל אתה לא מסוגל".

 

המשא ומתן עצמו נולד לפני כשנה, בשיחה ראשונית עם צבי סטפק, אביו של אבנר, שייסד את מיטב ומכהן כיו"ר בית ההשקעות שאוחד עם דש. תוכן השיחה הועבר הלאה לטיפולם של המנכ"ל אילן רביב ושל סטפק הבן, שמכהן כסגן יו"ר וגם אחראי לאסטרטגיה ופיתוח עסקי.

 

"כמעט כל חודש באה אלינו משלחת מחו"ל, לרוב גופים שרוצים לקנות את כלל או הפניקס שנמצאות על המדף. הם רוצים לבוא אלינו כדי לשמוע על השוק ממשקיף אובייקטיבי. לפני שנה היתה הפגישה הראשונה, ומאז היו שיחות כלליות על הפעילות העסקית של שוק ההון, הגמל והאשראי, ודווקא במקום הזה היינו הכי גלויים.

“כשאת באה למכור, את מנסה לייפות את המציאות, וכשלא - את אומרת גם את הדברים הפחות טובים, שצריכים להטריד את הצד השני. היינו בטוחים שהם רוצים לקנות את אחת מחברות הביטוח, ואז בשונה מכל המשלחות הקודמות שבאות והולכות כל הזמן, פתאום הבנתי שאנחנו המטרה, ולא המתחרים".

 

אבנר סטפק. "כשאתה קשה להשגה באמת, ולא רק עושה הצגות, זה מתבטא בשווי העסקה. לא היינו על המדף והרבה אחרים היו, ובכל זאת אנחנו נמכרנו" אבנר סטפק. "כשאתה קשה להשגה באמת, ולא רק עושה הצגות, זה מתבטא בשווי העסקה. לא היינו על המדף והרבה אחרים היו, ובכל זאת אנחנו נמכרנו" צילום: אוראל כהן

 

איך אתה מגיב?

"בהתחלה לא כל כך רצינו למכור. זה נראה לי לא רלבנטי. היה איזה שיח ראשוני על האפשרות שיקנו רק את חלקו של ברקת, שעבורו מיטב־דש הוא יותר השקעה. כשהבנתי שהם רוצים שליטה, לא רציתי להישאר במיעוט, והעדפתי כבר שיקנו את הכל בעסקה אחת פשוטה. ואז אתה מתחיל לעבוד על עסקה, שבכל רגע, אם לא רוצים לבצע אותה, אפשר להביאה לידי פיצוץ. בשבועות האחרונים היתה לי תחושה מאוד חיובית שזה עומד להיסגר".

 

מילא ברקת, שהוא משקיע. אבל מבחינתך זה למכור את הבית, שאתה מתרוצץ בו מגיל 6.

"לאבא שלי לא היתה מנטרה של 'בני, אל תמכור את הביזנס עד יום מותי ועוד עשר שנים אחר כך'. הוא נתן לילדים להחליט. ובאופן טבעי לי היה יותר קשה ממנו למכור, כי גדלתי עם העסק ולתוכו.

 

“אבא שלי תמיד היה בציר המקצועי, מנהל לקוחות והשקעות ראשי, שר החוץ. אני הייתי שר הפנים. אני מחובר לקרביים של הארגון, לעובדים שלו, הרבה יותר מאבא שלי. אני מכיר את רובם, וחלק מהם עבדו איתי שנים ארוכות, ובאופן טבעי ההחלטה היתה לי יותר קשה”.

 

המחיר גרם לך להגיד כן?

"אני לא אתחסד, זו עסקה טובה. אבל אני לא צריך את הכסף, לא הייתי הולך לעסקה עם גוף שיגרום לי להרגיש שאני מפקיר 800 עובדים ו־900 אלף לקוחות בידיים לא טובות. חשוב לי מי קונה. וכשאתה קשה־להשגה באמת, ולא רק עושה הצגות, כשבעצם אתה מת למכור — זה מתבטא בשווי העסקה. לא היינו על המדף והרבה אחרים היו, ובכל זאת אנחנו נמכרנו".

 

מה שחריג בענף שלכם ומשמח הוא שלעובדים חולקו אופציות עוד ב־2014, וגם הם ייהנו מהאקזיט. כל עובד יקבל 40–80 אלף שקל.

"ויתרנו גם על פרמיית בעלי השליטה. כולם מקבלים את המחיר שלנו — העובדים, בעלי המניות והציבור. חשבנו שזה יותר טוב, וזה גם איתות נחמד לשווקים לעתיד לעסקאות שלא קשורות אלינו. זו דרך טובה לעשות עסקים. לא שאסור לבעל שליטה לרצות את הפרמיה, אבל יותר מדי עסקאות פה נעשו מעל הראש של העובדים והציבור. חברות העבירו ידיים מאחת לשניה, והעובדים לא היו שותפים לאקזיט. בהייטק אופציות לעובדים זה דבר מקובל וידוע, אבל בשוק ההון אין תקדים כזה, אף שיש להם משקל לא קטן באקזיט, והם גם צריכים ליהנות ממנו, כולל עובדת הניקיון בקפטריה. אצלנו זו עולה מרוסיה, שעבדה בחברת ניקיון חיצונית וקלטנו אותה כעובדת שלנו. גם לאנשי האחזקה יש אופציות".

 

למה יש לי תחושה שההשראה הזאת לא תדבק בעוד בעלי בתי עסק?

"לאט לאט. לא תהיה ברירה. בסוף המשק ילך לשם, ולכן עדיף שזה יבוא מרצון ובאופן יזום".

 

צבי סטפק. “אבא שלי נתן לילדים להחליט אם למכור. אני מחובר לעובדים הרבה יותר ממנו. לכן גם היה לי יותר קשה להחליט" צבי סטפק. “אבא שלי נתן לילדים להחליט אם למכור. אני מחובר לעובדים הרבה יותר ממנו. לכן גם היה לי יותר קשה להחליט" צילום: עמית שעל

 

"המתחרים שלנו תייגו את XIO כסינית כדי לטרפד את המכירה"

 

מכירת מיטב־דש לקרן XIO עדיין איננה סוף פסוק, ותלויה בעיקר באישורה של הממונה על שוק ההון באוצר דורית סלינגר. הקרן פועלת מלונדון, אך היו"ר שלה סיני וכך חלק ממשקיעיה, מה שעלול להוות בעיה מבחינת סלינגר, שלא ששה לאשר העברת שליטה בחברות ביטוח למשקיעים סינים. עם זאת XIO אינה זרה לישראלים. רק לפני שנה היא רכשה את חברת המכשור הרפואי הישראלית לומניס תמורת 510 מיליון דולר.

 

מתי תוכלו לספור את הכסף במדרגות? סלינגר לא ממהרת לאשר השקעה של כסף סיני.

"לדעתי הסיכוי שלא תאושר הוא נמוך. XIO איננה קרן שצריכה לעשות אקזיט בתוך חמש שנים, יש לה אופק ארוך טווח. לא שזה פשע להיות סיני, אבל קצת מגזימים בגוון הסיני שנותנים ל־XIO. מדובר בקרן גלובלית. שליש מהמשקיעים הם סינים, רוב השותפים אירופים, והמנכ”ל בכלל אמריקאי.

 

“התיוג הלא־סקסי של הקרן כ‘תוצרת־סין’ מגיע בעיקר ממתחרים שרוצים שהעסקה לא תעבור. אולי מחברות הביטוח, הנפגעות העיקריות מהזכייה שלנו במכרז של האוצר לקרן פנסיה ברירת מחדל לעובדים לא־מאוגדים, שפוגעת להם בהכנסות ובנתח השוק”.

 

אז למה כל כך הרבה אנשים חוששים שמדובר בקרן השקעות סינית בתחפושת?

"בחיאת, אין שם אף משקיע ביותר מ־10%, אז כמה תחפושת זה יכול להיות? הם עברו אישור של עסקה אולטרה־מורכבת ב־13 מוסדות מפקחים בארצות הברית, כשרכשו את J.D Power המספקת פתרונות טכנולוגיים לאיסוף וניתוח של נתוני צרכנים ומחזיקה במידע רגיש על עשרות אלפי אמריקאים. אנחנו ההשקעה הרביעית שלהם. בדיקת הפיקוח מתמקדת במנהלי הקרן, אבל אני יכול לומר שהשותפים הם ממיטב המוסדות הפיננסיים בחו”ל, חלקם היו מעורבים בהשקעות בישראל, יש להם פינה חמה בשבילה".

 

הבעלים המשותף במיטב ד"ש, אלי ברקת הבעלים המשותף במיטב ד"ש, אלי ברקת צילום: עמית שעל

 

אתה מבין את הסנטימנט השלילי נגד כסף סיני?

"בעיניי יש בזה ממד של גזענות. משהו מתנשא ומזלזל. יש להם חברות שמרוויחות יותר מהתקציב השנתי של ישראל, אז בואו נשמור על צניעות. משקיעים סינים רואים בישראל שער כניסה למערב, בעיקר בגלל ענף ההייטק המפותח שלנו, והגידול בההשקעות מסין הוא מבורך. הרי מה קרה קודם? חברות נשארו ישראליות? בשוק שלנו אין אופציה למכור לישראלים, יש חוק הריכוזיות. תמצאי בעל הון אחד שיכול להרים עסקה במיליארדים? אין, כי לכולם יש עסקים ריאליים. אז בעבר האקזיטים היו לגופים אמריקאיים, ועכשיו יש גם את סין ואסיה".

 

למה שדווקא העסקה הזאת תאושר, אחרי שנדחתה מכירת חברת הביטוח הפניקס לפוסון הסינית?

"חברת ביטוח זה מקרה שונה לגמרי מבית השקעות. אם אני פושט מחר רגל, לא קרה כלום. גם בקריסת הענק של בית ההשקעות פריזמה ב־2008, הלקוח לא הפסיד. אבל קריסה של חברת ביטוח, שהיא גוף שכל מהותו זה לשלם תביעות למיליוני ישראלים בפוטנציה, היא תרחיש הרבה יותר מטריד".

 

סלינגר. “חשש קונספירטיבי שהסינים יקחו לנו את הכסף" סלינגר. “חשש קונספירטיבי שהסינים יקחו לנו את הכסף" צילום: אלכס קולומויסקי

אתם מנהלים 130 מיליארד שקל, מתוכם הפנסיות הן “רק” 6 מיליארד שקל. האם אתה רגוע לנוכח העובדה שהפנסיה שלנו תשכב בידיים זרות?

"כן. יש פה חשש קונספירטיבי שהסינים יקחו לנו את הכסף... ומה קרה ב־2008? רק הסינים לא קרסו. והאמריקאים — הם התנהגו למופת? בואו נשים הכל בפרופורציה. תאוות בצע יכולה להיות בכל מקום. אנחנו מעבירים את החברה לידיים טובות, חד־משמעית. מעבר לזה, הפיקוח הוא כל כך הדוק היום, ויש ועדות השקעה עם דירקטורים חיצוניים, כך שגם אם מישהו בא עם כוונות זדון, הוא לא יוכל לממש אותן. זה לא יקרה".

 

איך השגתם כזו פרמיה חלומית? למה התמחור כל כך גבוה?

"בקנה מידה בינלאומי זה מחיר נמוך. המכפיל על ה־EBITDA (היחס בין שווי השוק שבו נמכרה החברה לבין הרווח) הוא בערך פי 8, מספר שנחשב לנמוך לעסקה באירופה או באסיה. שם אין חברה שנמכרת במכפיל חד־ספרתי. העסקאות הן באזור המכפיל 12. המכפילים בישראל דרמטית נמוכים מבחו"ל”.

 

צבי ואלן סטפק וילדיהם אבנר (מימין), רחל ואמיר בשנות השמונים. "אחיי לא נכנסו לעסק מחשש למריבות, בין היתר" צבי ואלן סטפק וילדיהם אבנר (מימין), רחל ואמיר בשנות השמונים. "אחיי לא נכנסו לעסק מחשש למריבות, בין היתר"

 

"בעולם של סרדינים וכרישים, אני מעדיף להיות כריש"

 

אביו של אבנר, צבי (70), היה מורה להיסטוריה, כשפתח ב־1977 את "צבי סטפק השקעות בע"מ — ניהול תיקי השקעות" מחדר העבודה שבביתו. שנתיים אחר כך הוא חבר לשותף שלמה סימנובסקי להקמת מיטב, וניהל את ההשקעות ממשרד קטן ברמת גן. החברה ביצעה כ־15 עסקאות מיזוג ורכישה של בתי השקעות מתחרים בתוך שנים אחדות.

 

במשך השנים נרכשו ומוזגו לתוכה, בין היתר, גאון בית השקעות, ישיר בית השקעות ותכלית תעודות סל. אבל המהלך שהפך את מיטב־דש לענקית היה המיזוג עם בית ההשקעות דש־איפקס של אלי ברקת ב־2013 — מהלך שגילם לבית ההשקעות המשותף שווי של 1.4 מיליארד שקל, עם נכסים מנוהלים בהיקף מצטבר של כ־130 מיליארד שקל.

 

אבנר היה המנוע שמאחורי מהלכי המיזוגים והרכישות. "הבנתי באמצע העשור הקודם שהדרך האסטרטגית הנכונה לצמוח היא במיזוגים ורכישות. אני בן של היסטוריון, ובשנות החמישים היו כאן 150 בנקים. היום יש חמישה בקושי. תהליך דומה יעבור על בתי ההשקעות. בעיניי היה ברור שצריך לצאת למסע של רכישות, שהתחיל בקטן עם גמול סהר".

 

והחברה אכן גדלה בהדרגה כחברה פרטית. "התפקיד שלי בחברה בעשר השנים האחרונות, גם כמנכ"ל, היה לאתר רכישות כאלה. אני לא כריש באופי שלי, אבל בעולם של סרדינים וכרישים - אני מעדיף להיות כריש. לכן פניתי לדש, והיה לי ברור שהוא יהיה המיזוג האחרון, ורק הרכישות ימשיכו. אני מאמין שבסוף נהיה הכי גדולים בענף".

 

הרגשת שינוי עם כניסתו של ברקת לעסק?

"אלי מעורב פחות ממני, כמובן, אבל אין כמעט יום שלא דיברנו על עבודה. הוא הביא תנופת דיגיטל אדירה למיטב־דש, שזאת אחת הסיבות שבגללן XIO התעניינו בנו. התנופה הדיגיטלית הפכה אותנו יותר מותאמים לעידן החדש מרוב השחקנים בענף. נוסף על כך, זה נותן לנו גיבוי לכניסה לתחומים חדשים כמו אשראי עסקי. זה מה שיפה אצל אלי - הוא לא מגיע בגישה של 'אל תעשה עכשיו עסקאות, תמקסם את האקזיט'".

 

אשתו אלונה היא הבעלים של הפועל באר שבע. אלי כבר לקח אותך למשחק שלהם?

"הפעם הראשונה והיחידה שבאתי איתו למשחק היתה לפני שלוש שנים בערך, כשהפועל באר שבע הפסידה למכבי תל אביב בבלומפילד. הוא ביקש שאני אבוא, אבל הבאתי מנחוס, אז אולי בגלל זה הוא הפסיק להזמין אותי”.

 

דרכיכם נפרדות עכשיו?

"אולי נשתף פעולה בעתיד במקומות אחרים. אני בטוח שנישאר חברים, אבל מבחינה עסקית לשנים הקרובות - אנחנו נפרדים".

 

בעלי הפועל באר שבע אלונה ברקת, רעייתו של בעלי מיטב־דש. "הייתי במשחק אחד לפני שלוש שנים והבאתי מנחוס" בעלי הפועל באר שבע אלונה ברקת, רעייתו של בעלי מיטב־דש. "הייתי במשחק אחד לפני שלוש שנים והבאתי מנחוס" צילום: ראובן שוורץ

"גם אחרי המכירה, אני עדיין עובד כמו חמור"

 

אבנר גדל בתוך בית ההשקעות שהקים אביו, ושאת שמו הציעה אמו אלן. הוא זוכר את עצמו מקפל פרוספקטים למעטפות למען לקוחות וגורס ניירות כשהחברה היתה בחיתוליה. בשנים שחלפו הוא נישא למיכל, והשניים מתגוררים בשדה ורבורג עם שתי בנותיהם.

 

אבא שלך אמר שבמכירת מיטב־דש היה שיקול משפחתי. מה הוא היה?

“לפני שמונה שנים אבא שלי ואנחנו, האחים, הסדרנו מה כל אחד מקבל, וכל אחד קיבל משהו קצת שונה. אני יותר במיטב, והם בדברים אחרים, אבל בשורה התחתונה ניקינו את השולחן, כך שאם בבוא היום יהיה אקזיט, החלוקה בינינו תהיה ברורה.

 

"אחי ואחותי שכירים. אמיר (38) הוא כדורסלן לשעבר, חי בארצות הברית ועובד בחברת ייעוץ. הוא מעולם לא רצה להיכנס לעסק. רחל (34) היא דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב, והתלבטה בעבר בנושא, אבל החליטה שלא להיכנס לעסק, כי הייתי כבר עמוק בפנים, והיא חששה ממריבות ובעיות. אז מבחינתם - אם אקזיט כזה קורה, יהיה להם רכוש שהוא לא רק על הנייר. להם זה יותר חשוב. אני, שעובד פה הרבה שנים ויש לי השקעות משלי - לי זה פחות חשוב".

 

מתי אתה אורז את החפצים והולך?

“עד כמה שזה תלוי בי, אני מתכוון להיות במיטב־דש עוד כמה שנים טובות, זה בטוח. נורא חשוב שהקונים ירוויחו כסף, ואני חושב שאני יודע איך לעזור בזה. אם אשמע בעוד עשר שנים שהחברה נמכרה ב־5 מיליארד שקל, אני אהיה הכי מבסוט, ולא תהיה לי שום צביטה בלב. לא אחשוב לרגע איזה פראייר הייתי, כי אם הייתי מחכה היא היתה נמכרת ביותר.

 

“אני בן 42, לא פנסיונר שילך לשבת בבית עכשיו. זה הזוי. מה אני אעשה? אלך לשבת בים? אני יכול לומר שגם בשלבים המתקדמים של המשא ומתן איתם, עשינו עסקאות: השלמנו את רכישת השליטה בחברת האשראי החוץ־בנקאי פנינסולה, ורכשנו את סוכנות הביטוח י.ק.ב, את קופות הגמל והפנסיה של איילון ו־20% מחברת ההלוואות המקוונות eLoan".

 

התנהגות לא צפויה מבעל שליטה שעומד לממש את הנכס שלו.

"אדם שמוכר את החברה, העט נופל לו מהיד. אני עדיין עובד כמו חמור. בוחן עסקאות חדשות גם עכשיו. מאיילון אני לא אהנה, אבל גם לא עשיתי את זה כדי לשפר את העסקה בדקה ה־90. אני עושה את זה כי חשוב לי להביא את מיטב־דש כמה שיותר בריאה, ומרוויחה הרבה יותר ממה שהיא מרוויחה היום. כמו שהרבעון השלישי היה רבעון שיא מבחינת EBITDA (רווח לפני ריבית מסים פחת והפחתות), שעמד על 63 מיליון שקל — 26% יותר מהרבעון המקביל ב־2015. הכי בריא לכולם שהעסק יהיה כמה שיותר רווחי".

 

אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש צילום: עמית שעל

 

"לא אתקרב לפוליטיקה בעשור הקרוב ולא אהפוך לטייקון נדל"ן"

 

סטפק חלם בעברו על כניסה לפוליטיקה, ואף שימש גזבר מפלגת העבודה בהתנדבות, אבל מאז הוא ויתר — לפחות בינתיים — על החלום ומסתפק באינספור התנדבויות. בין היתר, הוא היה שותף להקמת “עסק שווה”, מיזם לקידום תעסוקת אנשים עם מוגבלות בשותפות משרד הכלכלה, ג’וינט ישראל וקרן משפחת רודרמן. מיטב־דש למשל מעסיק לקויי שמיעה בשירות לקוחות בצ’אט, מיילים וסמסים.

 

איך התפיסות החברתיות שלך מתיישבות עם העובדה שאתה ואביך נמנים עם צמרת מקבלי השכר בארץ?

“אני מאוד מאמין ברגולציה עצמית. אני ואבי הורדנו את השכר שלנו כשמוזגנו עם מיטב־דש. יש מקומות שבהם באמת נוצרים ואקומים גדולים מדי, ואז הפוליטיקאים נכנסים לטפל בזה. מה שקרה הוא שחלק מבכירי המגזר העסקי השתינו מהמקפצה, ובסוף כולם שילמו ברגולציה גורפת, וזה ימשיך לקרות בנושאים שלא קשורים לשכר בכירים. הפוליטיקאים רוצים לרצות את הבוחרים, ומחפשים במי להיכנס. וכמו בסלולר, אם החברות היו פחות משתוללות, הן היו חוטפות זבנג פחות חזק. בסוף כולם משלמים על יהירות שבה התנהלו חלק מהחברות”.

 

אין לך חלומות מחוץ על הגשמה עצמית מחוץ לשוק ההון?

"היו לי קצת היסוסים אם להיכנס לפוליטיקה, אבל אני חושב שההשפעה שלי כאיש עסקים תהיה חזקה דרך התחום החברתי. תעסוקת אנשים עם מוגבלות זה במקום הראשון, אבל מעסיק אותי גם עולם האומנה. אני מכיר היטב את העולם השלישי, גם כפעיל שטח בעמותות וגם כתורם. לפוליטיקה לא אתקרב בעשור הקרוב, וגם לא אהפוך לטייקון נדל”ן. במקום אני אמשיך להשקיע בחברות הייטק. יש לי חיבה מיוחדת לשילוב של אופנה והייטק".

 

מה שמביא אותי להחלקה האמנותית על קרח. איך לעזאזל גבר בן 40 מגיע לתחביב כזה?

"אני לא גיי”, הוא מצחקק בתגובה, “זה הספורט שמתאים למידות החדשות שלי מאז שירדתי 50 קילוגרם במשקל. בגיל 13 החלקתי על הקרח בלונדון עם כמה חברים, ושם היתה הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי עם בריטית אחת שעזרה לי להחליק. אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה בארץ, זה עובד עם בחורות! ובאמת, גם את מיכל אשתי הכרתי בהחלקה על קרח. אח שלה היה אלוף הארץ".

 

סטפק מתאמן בהחלקה אמנותית על הקרח. "כך הכרתי את אשתי מיכל" סטפק מתאמן בהחלקה אמנותית על הקרח. "כך הכרתי את אשתי מיכל" צילום: עמית שעל

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x