שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 14.07.2016
שאלות מוסף 14.7.16 ראש

"אמא סירבה שיתקינו לה מזגן בחדר הקיבוץ: "אם לשכנה אין, למה שלי יהיה?"

רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו: "אבא היה אדם פתוח בצורה בלתי רגילה, למשל כשמין היה טאבו הוא נתן לי ספר בנושא ואמר "תקרא"

"נולדתי לעויזר והנקה (חנה), יוצאי העיר לודג' שבפולין, שהיו ממקימי קיבוץ חולדה וגם שינו את שם משפחתם בהתאם. שניהם היו מורים, אחר כך אבא ניהל את בית הספר בקיבוץ כמה עשרות שנים, אמא הרימה את כל האירועים בקיבוץ ואחרי מותו של אבא ניהלה את בית הספר בעצמה. בגלל תפקידו של אבא, כילד הייתי בדילמה תמידית עד לאן ללכת עם השובבות ופריצת הגדר. בפעם היחידה שברחתי עם חברים מבית הספר ליער ותפסו אותנו, אבא התעלם ממני. זו היתה ההרתעה שלו מולי, כי כשיש אדם משמעותי בחייך חוסר הרצון להפסיד אותו יוצר הרתעה. אבא היה הסמכות המוסרית שלי, ואדם פתוח בצורה בלתי רגילה, למשל כשמין היה טאבו הוא נתן לי ספר בנושא ואמר 'תקרא'. טיילנו יחד הרבה ברגל ושוחחנו הרבה. אני לא יכול לשכוח את החיבוק שלו כשחזרתי ממלחמת ששת הימים. זה היה חיבוק ארוך מאוד מאוד, אני זוכר איך אבא תפס אותי ולא היה יכול לעזוב, בגלל מה ששמע וראה ובגלל הדאגה שלו.
1947. רון חולדאי בן השנתיים עם אחיו שי בן ה־7 והוריו הנקה ועויזר, חולדה 1947. רון חולדאי בן השנתיים עם אחיו שי בן ה־7 והוריו הנקה ועויזר, חולדה

 

"הוריי היו אורתודוקסים מאוד בכל הקשור לערכי השוויון בקיבוץ, וגם לערכים אוניברסליים: להיות בנאדם, לדבר אמת, לעבוד קשה, להעריך אנשים לפי איך שהם עובדים ותורמים לחברה ולא לפי דיבורים. אמא תמיד אמרה: 'אדם הוא אדם הוא אדם, לא משנה מיהו ומה הצבע שלו', משפט שעמד לנגד עיניי כשפתחנו בתל אביב מרכז סיוע לעובדים זרים. היא תמיד הרגישה שהיא צריכה לתת דוגמה אישית. אני זוכר אותה בגיל מבוגר סוחבת דלי עם תפוזים מחדר האוכל הביתה, מסרבת לקבל עזרה. היא סירבה שיתקינו מזגן בחדר, אף שמבחינת הקריטריונים של הקיבוץ הגיע לה, כי 'כל זמן שלשכנה אין, למה שלי יהיה?". הכל היה נורא פשוט בעיניים שלה, הסתפקות במועט במובן הערכי. כשהתלוננתי על חבר קיבוץ שחרג מהנורמה, אמא אמרה: 'בסוף צריך לדעת להמשיך לחיות ביחד. אי אפשר לחיות כל הזמן בגישת יקוב הדין את ההר'.

 

"הוריי נפטרו צעירים יחסית, אבי בגיל 61 ואמי בגיל 67. כיוון שאבי עבר אירוע מוחי, כשהתחתנתי ערכנו את החופה ליד מיטתו בבית לוינשטין. הוריי לא זכו לראות אותי הופך למנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב. זה לא מובן מאליו שטייס ותת־אלוף יבחר בחירה כזאת, אבל עשיתי את זה כי רציתי ללכת בדרכם. אין לי ספק שכשאפגוש אותם שם למעלה הם יגידו לי 'עזוב את העירייה, כשניהלת את הגימנסיה היה לנו יותר אור בעיניים'".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x