שיר של אש וקרח

325 אלף תושבים מתגוררים באיסלנד, בערך 100 אלף תושבים פחות מבתל אביב. בירושלים וסביבותיה חיים פי שניים בני אדם מאשר באי שבצפון האוקיינוס האטלנטי. בהתאם, באיסלנד רשומים 20 אלף כדורגלנים בלבד, ועדיין, היא מדורגת גבוה מאוד בדירוג פיפ"א, הרשימה מאוד בטורניר היורו האחרון ושחקניה מככבים בליגות הבכירות של אירופה. חלק לא מבוטל מההצלחה הזו אפשר לזקוף לזכותו של סיגי אייג'ולפסון (Siggi Eyjolfsson), המנהל הטכני של ההתאחדות לכדורגל האיסלנדית בין 2002 ל־2014. בראיון מיוחד לכלכליסט הוא מסביר איך בוצעה מהפכת הכדורגל האיסלנדית.

דעו מה הבעיות שלכם

היה לנו ברור מה הדבר העיקרי שמקשה לקיים כדורגל ברמה גבוהה באיסלנד: יש לנו אוכלוסייה קטנה, מזג האוויר קשה רוב השנה ואין הרבה אפשרויות לשחק בחוץ. אין הרבה כסף ומשחקי הליגה נערכים רק במשך שישה חודשים בשנה. אנחנו גם די מנותקים מאירופה, ובמשך הרבה מאוד שנים לא היינו תחרותיים.

בנו תשתיות פיזיות ואנושיות

מתוך ההבנה של הקשיים הללו צריך להתחיל להתאים את התשתיות למצב הספציפי. ב־2002 היו באיסלנד רק אולם כדורגל אחד, חמישה מגרשי דשא סינתטי ושבעה מגרשים קטנים. כיום יש שבעה אולמות כדורגל, 22 מגרשים סינתטיים ו־150 מגרשים קטנים בכל עיר וכמעט בכל בית ספר. ב־2002 עשו אצלנו קורס מאמנים רק 71 אנשים. בשנת 2013 כבר סיימו את הקורס 402 איש. נכון להיום יש באיסלנד יותר מ־520 מאמנים עם תעודת אימון אופ"א (B), עוד 165 איש עם תעודת אופ"א של מאמן בכיר (A) ותשעה עם תעודת פרו.

נבחרת איסלנד אחרי הניצחון על אנגליה צילום: אי פי איי

אל תבנו על הממשלה

רק 1% מההכנסות של ההתאחדות לכדורגל האיסלנדית הן ממשלתיות. אבל מה שטוב באיסלנד זה הרשויות המקומיות. הן אחראיות לבנייה ולתחזוקת מתקני הכדורגל. ההסכם עם המועדונים המקומיים הוא שהם מנהלים את המתקנים הללו והם חייבים לפתוח אותם לכולם. לכל מי שרוצה לשחק כדורגל. יש שיתוף פעולה טוב בין העיריות למועדוני הכדורגל.

ערבו את ההורים

חוגים באיסלנד מסובסדים על ידי הרשויות המקומיות. בין שזה חוג שחמט, בלט או כדורגל — כולם רשאים לקבל חוג. ההורים מתנדבים המון בסיוע ולימוד. במועדון כדורגל אין הרבה אנשים שזו העבודה המלאה שלהם. יש הרבה מתנדבים ואולי רק שלושה־ארבעה אנשים שמקבלים שכר מהמועדון תמורת הניהול שלו. כיוון שהכל מסובסד ההורים צריכים לשלם סכום מסוים – לא גבוה מדי, בערך 200 יורו בשנה – כדי לממן את המשכורת של המאמן. לכן יש הרבה מאמנים המקבלים שכר טוב מאוד. זה נכון לכל דבר, כאמור, לכדורגל, כדוריד, כדורסל, וגם שיעורי פסנתר.

תנו לכולם לשחק כמעט בחינם, עד גיל 18 לפחות

בשביל לא לפספס אף אחד ולא לפספס אף כישרון, צריך כמה קבוצות לכמה גילאים ולרוב כל אחד יכול לשחק כמעט בחינם במגרשים עד גיל 18 לפחות. ככה לא מפספסים מישהו שפורח מאוחר יחסית. הוא נשאר בתוך מסגרת שבתוכה אפשר לזהות את כישרונו ולקדם אותו.

הקימו קורסי מאמנים זולים ואיכותיים

כדורגל משוחק באיסלנד יותר מ־100 שנה אבל רק בעשור האחרון נהיינו תחרותיים. תמיד היתה אמביציה להצטיין אבל מה שהשתנה מאז 2002, בעיקר, זה המתקנים ואיכות המאמנים. היינו צריכים להביא כמה שיותר אנשים שיעברו קורס מאמנים. היינו צריכים להוזיל את העלויות של הקורסים הללו, אך שעדיין יהיו מאוד איכותיים ויעמדו בסטנדרטים גבוהים של אופ"א. הקורס צריך להיות יעיל וכיפי, וכדאי שאנשים גם ייהנו ממנו. בשביל להיות מאמן טוב אתה צריך את הכלים הנכונים, והקורסים האלה נותנים לך אותם.

הציבו כמה שיותר מאמנים,בכל מקום

שאלנו את עצמנו איך אנחנו מגלים את איידור גודיינסון הבא (שחקן ברצלונה וצ'לסי לשעבר). היה לנו ברור שהמאמנים הראשונים שיקבלו את חומר הגלם שממנו יוצרים כוכב כזה יצטרכו גם לדעת מה לעשות איתו; ואנחנו, כהתאחדות לכדורגל, צריכים לדעת שיש שחקן כזה. וזה לא תקף רק לערים הגדולות – גם בכפר קטן בצפון איסלנד צריך שיהיה מגרש עם מאמן כדי ששחקן כישרוני שמגיע לשם בגיל 5 יתקבל על ידי מישהו שיידע לזהות את הכישרון שלו, ויידע להסביר לו איך לטפל בכדור, לבעוט ולמסור וכו'.

חוגגים עוד כיבוש ביורו צילום: גטי אימג'ס

הכירו בין שחקני הנבחרות מגיל צעיר

כשילדים איסלנדים מוכשרים נכנסים לנבחרות לאומיות, אנחנו צריכים לוודא שהם נשארים במסגרת הזו. כמדינה קטנה, אחד מהיתרונות שלנו הוא שכולם יכולים להכיר את כולם. זה מאוד משפיע. לכן אנחנו מוודאים שתתפתח אווירת צוות חזקה בנבחרות כבר מגיל צעיר. כשהנערים משחקים בכל הנבחרות, הם מכירים אחד את השני היטב כשהם מגיעים לגיל הבוגרים. רוח צוות חשובה יותר מהרבה דברים על המגרש, וכשהשחקנים חוזרים לנבחרת מהקבוצות שלהם מחוץ לאיסלנד מרגישים את זה היטב. אולי טוב יותר מבכל נבחרת אחרת.

היו מרוצים מכך שאתם מדינה קטנה יחסית

יש יתרונות למדינה קטנה. אפשר לעשות סקאוטינג יותר בקלות, ולהביא יותר אינפורמציה על כל שחקן. אפשר להביא שחקנים צעירים לאימונים ולגבש צוות יותר בקלות. אפשר לייצר קהילה קטנה ומגובשת שבה מאמנים מכירים זה את זה, ושחקנים מכירים זה את זה. אפשר להתאמן יותר זמן יחד, לבנות אווירת צוות טובה יותר. אולי השחקנים שלנו לא משחקים את אותה כמות משחקים כמו שחקנים במדינות אחרות – בגלל החורף הקשה – אבל זה לא אומר שאי אפשר להתאמן יותר. אנחנו גם לא משחקים המון משחקים בינלאומיים מפני שיקר לטוס מאיסלנד – אבל אפשר להשתמש בזמן הזה לדברים אחרים.

עבדו עם מה שיש

ב־1984 נבחר אסגייר סיגורוינסון לשחקן הטוב ביותר בבונדסליגה אחרי שהוביל את שטוטגרט לאליפות. סיגורוינסון גדל באי ווסטמן המבודד בדרום איסלנד, ושיחק בקבוצה המקומית, IBV, עד גיל 17. בווסטמן יש בערך 4,200 תושבים והם לא יכולים לגייס שחקנים ממקומות אחרים. הם השתמשו בהצלחה של סיגורוינסון כדי לקדם תרבות כדורגל חזקה. ומהתרבות הזו צמח באותה קבוצה גם הרמן הרידראסון, ששיחק 15 עונות בליגות האנגליות הבכירות. וגם מרגרט לארה וידארסדוטיר, החלוצה האיסלנדית המובילה. כיום יש עשרה שחקנים מקצוענים שגדלו בקבוצת IBV. זה משוגע. עם 30־35 שחקנים בכל שכבת גיל, הם הצליחו לייצר כמה וכמה שחקנים בכירים. השיעור לכל איסלנד מהאי ווסטמן הוא ש"זה מה יש, אבל אם עובדים נכון אפשר להצליח".

תנו לצעירים הזדמנות לשחק

באיסלנד נותנים לילדים לשחק עם הבוגרים בגיל צעיר מאוד. איידור גודיינסון, למשל, שיחק בליגה הבכירה בגיל 15. הוא כבש שבעה שערים ב־17 משחקים. גודיינסון שיחק בגיל צעיר במיוחד אבל רבים משחקים כבר בגילי 17־18. זה מסייע לטיפוח השחקנים וגם נותן להם אפשרות להיראות על ידי סקאוטים, שייקחו אותם למועדונים גדולים יותר. בחצי מנבחרת איסלנד יש שחקנים ששיחקו לפחות עונה אחת בליגה האיסלנדית בגיל די צעיר.

אבל, שלחו את הטובים באמת לשחק בחו"ל

באיסלנד אין מספיק כסף בכדורגל. הקבוצות אינן מקצועניות, הן חצי מקצועניות. ולכן כששחקן טוב מגיע לגיל מסוים, כדאי לו לעזוב, ולהמשיך את ההתפתחות בחו"ל. הוא לומד להיות חזק מנטלית ומגוון יותר מבחינת הכדורגל שלו. הוא חוזר לאיסלנד טוב יותר. לאיסלנד יש בערך 90 שחקנים שמשחקים מחוץ לאי.

למדו ממי שרק אפשר

היו הרבה השפעות חיצוניות על ההחלטות שלנו ועל ההתפתחות שלנו. היו הרבה מאוד סמינרים והשתלמויות שהבאנו מחו"ל למאמנים ולמנהלים טכניים. לפחות פעמיים בשנה. אנחנו מנסים לקחת את הדברים הכי טובים מכל מדינה. שומרים על קשר עם האנשים מהמדינות האלה בעזרת אימיילים וטלפונים. מקבלים מהם עצות, מסייעים גם להם במה שאפשר. נתנו גם לגורמים חיצוניים לבדוק ולבחון את הקורסים שלנו, כדי לשפר אותם עוד ועוד.

פזרו את המאמנים הטובים בכל שכבות הגיל

התפיסה צריכה להיות שאתה צריך כמה שיותר מאמנים, ושיהיו ברמה הגבוהה ביותר. ככה גם אפשר לפזר אותם ביותר שכבות גיל. צריך לוודא גם שהמאמנים יודעים איך לעבוד עם כל שכבת גיל – כי ללמד כדורגל מגיל 8 עד 12 זה שונה מללמד כדורגל מגיל 13 עד 16 או ללמד כדורגל בגיל 18.

דרשו מכל מאמן תעודה מקצועית

אם אתה רוצה לאמן באיסלנד, אתה צריך להיות בעל חינוך מתאים לאימון – אפילו אם מדובר בהתנדבות. כ־70% מהמאמנים שלנו הם בעלי תעודת אימון של אופ"א, ונדרשות 124 שעות עבודה כדי לקבלה. כ־30% בעלי תעודת אימון אופ"א A, המחייבת עוד כ־120 שעות עבודה. נוסף על כך, בשביל להיות מורה ספורט באיסלנד צריך תעודה במדעי הספורט. כל המועדונים חייבים להעסיק אך ורק מאמנים בעלי תעודות הסמכה. אין אצלנו חוג כדורגל שיש בו מאמן בלי תעודת אימון. אין דבר כזה לאמן בלי תעודה.

הימנעו מפוליטיקה

ההתאחדות לכדורגל והמועדונים באיסלנד עובדים יחד כשהיחסים ביניהם מאוד ברורים. מטרת ההתאחדות היא לסייע, להיות רגולטור, לספק מידע ולארגן את התחרויות, את איגוד השופטים ואת הנבחרות. המועדונים יודעים שהתאחדות חזקה וניהול מוצלח יכולים לסייע להם. המועדונים אחראים לפיתוח וטיפוח שחקנים, והם גם ירוויחו מזה בטווח הארוך. אני חושב שברגע שהתפקידים ברורים, הכדורגל יכול להתגבר על כל מחלוקת פוליטית.

שאפו לשפר כל הזמן והשתמשו בסקרים

אחד הדברים שעשינו בקורסי מאמנים שלנו היה לשתף את המאמנים לעתיד בתהליך שיפור הקורסים. השתמשנו בהרבה סקרים ושאלונים כדי לבדוק מה הם הכי אהבו, מה פחות, מה עזר להם, מה הם לא קיבלו בקורס וכו'. באופן הזה שיפרנו את הקורס כל הזמן. אחרי כמה שנים, והכשרת מאות מאמנים, יש לנו הרבה ידע והבנה. חשוב מאוד שהקורסים למאמנים יהיו באחריות מרכזית אחת — ההתאחדות לכדורגל — כי רק כך אפשר להנחיל שיטה ודרך.

בקשו מהשחקנים המקצוענים לסייע

אנחנו מנחים את הילדים שלנו לעשות שיעורי בית גם בכדורגל: להתאמן לבד על שליטה בכדור, על בעיטה בכדור, לעשות כושר וכו'. מי שמסייעים להם בכך הם השחקנים המוכרים והמובילים בכדורגל האיסלנדי. כשהשחקנים הללו מגיעים לאימוני הילדים הם אפילו מחלקים להם דיסקים ללימוד ביתי. הפעילות הזאת מפתחת משמעת ויכולות טכניות אצל הילדים, ומשמשת להם דוגמה. כשהשחקנים הבוגרים אומרים לילד ‘תבלה שעה ביום בשיפור יכולת המסירה שלך לבדך’ – דבריהם מחדירים בצעירים המון מוטיבציה.

הגידו כן למדע

השתמשו ביכולות טכנולוגיות קיימות. יש המון דרכים לאסוף אינפורמציה ואפשר להוציא אלפי פרטי מידע מכל משחק כדורגל, אבל צריך גם לדעת לנהל את האינפורמציה הזו, איך להשתמש בידע, בסטטיסטיקות. את העבודה הקשה הזאת עושים המנהל הטכני והמאמן. למשל כיום אנחנו יודעים שמה שחשוב אצל שחקן קישור זה לדעת מה קורה סביבו, לכן אנחנו בודקים למי יש את המסירות הטובות ביותר, וזה לרוב הילד או השחקן שהסתכל מסביבו עוד לפני שקיבל את הכדור. זו פריצת דרך כי אפשר ללמד את התכונה הזאת ולשפר את המשחק של הקשרים. גם כאן אפשר ללמוד ממדינות אחרות.

אל תעתיקו מאף אחד

צריך להבין שאם ישראל תיקח את המודל האיסלנדי ותעתיק אותו, זה לא יעבוד. צריך לעשות משהו שיתאים לכם בדיוק. הכל הרי שונה: האוכלוסייה, התרבות, המועדונים, הפוליטיקה. יש לדעתי הרבה מה ללמוד מהמודל האיסלנדי אבל לא צריך לנסות לחקות אותו במדויק. לכל מדינה יש את הייחוד שלה.

ותמיד זכרו

"מאמני נוער וילדים הם אלו שמייצרים בסוף אלופי עולם". את זה לא אני אמרתי, את זה אמר יואכים לב — מאמן אלופת העולם גרמניה.