• תפריט
מוסף 23.06.2016
שאלות מוסף 23.06.16 ראש

בבית לא הרעיפו חום פיזי, ואבא הסביר: "ילד מותר לנשק רק כשהוא ישן, אחרת ייהפך למפונק"

איציק בנבנישתי, מנכ"ל פרטנר, מספר כיצד שעבר בילדותו משכונה עממית בירושלים לשכונה אריסטוקרטית, ביקש מאימו "לא להגיד 'קובה ומג'דרה' אלא אורז ועדשים"

אבי אהרון הוא דור עשירי בירושלים. הוא התייתם מאב בגיל 12, ונאלץ לצאת לעבוד כשוליה של סנדלר. לפעמים הסנדלר היה שולח אותו לקנות לו כריך, ואבא סיפר איך היה נטרף מהריח של הסנדוויץ' עם הנקניק. הוא גדל בבית שהיו בו דלות, הסתפקות במועט וגם הערכה גדולה למה שיש, שנטבעה גם בי.

 

"גם אמי רבקה, ילידת הארץ להורים ממוצא חלבי, נאלצה לעבוד מגיל צעיר, כתופרת. היא עזבה את עבודתה כדי לגדל אותנו, ארבעת ילדיה, ודאגה לצורכי היומיום. בתיכון, למשל, בכל בוקר כשקמתי חיכו לי קפה ועוגייה, כשהלכתי להתקלח חיכו לי במקלחת גופייה ותחתונים. חברים היו צוחקים ואומרים לי: 'כשתהיה גדול תהיה נכה, לא תדע לעשות שום דבר בעצמך'.

 

"נולדתי בשכונת עין גנים בירושלים, שהיתה חצי מעברה. לאבא היה בית מלאכה לחלקי מתכת, ואחרי מלחמת ששת הימים גדלה הדרישה לחלקי חילוף והעסק שלו שגשג. לכן כשהייתי בן 6 עברנו לבית הכרם, וזה היה עבורי הלם תרבותי מטורף. משכונה עממית, של פועלים ומובטלים, עברנו לשכונה אריסטוקרטית, של בעלי מקצועות חופשיים, אבות עם חליפות ועניבות ותיקי ג'יימס בונד, בתים עם פסנתר ומוזיקה קלאסית. הייתי רגיש לשינוי הזה, וביקשתי מאמא לא להגיד יותר 'קובה ומג'דרה', אלא אורז ועדשים.

 

 

1978 - איציק בנבנישתי בבר המצווה שלו, עם הוריו אהרון ורבקה 1978 - איציק בנבנישתי בבר המצווה שלו, עם הוריו אהרון ורבקה

 

"בבית לא הרעיפו הרבה חום פיזי, האווירה היתה ספרטנית מהבחינה הזאת. אבא הסביר שאמו לימדה אותו ש'ילד מותר לנשק רק כשהוא ישן, אחרת ייהפך למפונק'. אני כהורה היום הולך לכיוון הפוך, מחבק ומנשק את הבנות שלי כל הזמן. מה שכן נשאר לי מהבית זה ההערכה למעשים ולא למילים. הוריי נהגו לומר ש'ללשון אין עצם, היא יכולה להתגלגל לכל כיוון', ואני מאמין בזה. לכן כשהשתתפתי בתחרות איירון מן היה לי חשוב לקחת את הבנות: לדבר על הצורך להילחם בקושי כדי להשיג מטרה זה לא אותו דבר כמו לראות אנשים מזיעים, צולעים ומקיאים בדרך לקו הסיום.

 

"גם את המסירות לעבודה למדתי מאבי, שעד היום, בגיל 84, עובד בבית המלאכה. בחופשות באתי איתו לעבודה, ראיתי אותו בגופייה, חורט ומכרסם מתכות כששבבים חמים עפים על פניו. באחת הפעמים הגיע לקוח וביקש מאבי שיחסם לו מתכת. אבי לא עשה חיסום, אבל שכנעתי אותו להשיג את השירות הנדרש ממישהו אחר ולעשות זאת. תוך כדי התהליך המתכת התפוצצה ונהרסה, ונאלצנו לקנות ללקוח את חומר הגלם שנהרס. זה עלה המון, ואבא אמר לי: 'אנחנו לא עושים את הפרנסה שלנו מזיעה של אחרים, רק משלנו'".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x