שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף 19.05.2016
שאלות מוסף 19.5.16 ראש

מה קרה כשמנהלי קרנות הון סיכון השתלטו על הגולדן סטייט ווריורס?

בסיום עונה היסטורית ב-NBA, ג'ו לאקוב, בכיר לשעבר בתעשיית ההון סיכון ובעל השליטה בקבוצה, חושב שרוב הקרדיט מגיע לסגנון הניהול שלו. האם הוא צודק?

ברוס שונפלד, "ניו יורק טיימס מגזין" 09:0319.05.16

עדיין היה חשוך באותו בוקר מוקדם יותר השנה כאשר ג'ו לאקוב, בעל השליטה בקבוצת הכדורסל גולדן סטייט ווריורס, נהג במכונית המרצדס שלו בקמפוס של אוניברסיטת סטנפורד. הוא חנה ליד בניין בית הספר למינהל עסקים, והחל ללכת בגשם הקל בדרכו לפגוש קבוצת מנהלים מעמק הסיליקון. המנכ"ל לשעבר של אופן טייבל (OpenTable), כיום שותף באנדריסן הורוביץ, היה צפוי להגיע וכן מייסד סטארט־אפ הלמידה המקוונת "קיוריוס" ומנכ"ל "ונגארד ונצ'רס". בכל יום אחר הם היו עשויים להיפגש באירוע צדקה או בהרצאה של TED, אבל זה היה יום שלישי.

 

ללאקוב, שעבד בתעשיית ההון סיכון במשך שלושה עשורים, יש פנים רבות הבעה וכתפיים רחבות. הוא מתנוסס לגובה של מטר שמונים אבל נראה גבוה יותר. לילה קודם לכן הוא צפה במשחק ביתי של הווריורס באוקלנד, ולכן נראה עייף. "ימי שלישי בבוקר אחרי משחק ביום שני הם הכי קשים", אמר. לבוש במדי הווריורס עלה על מגרש הכדורסל, שלרוב משמש את הסטודנטים והסגל. "אבל אם לומר את האמת, זה הזמן האהוב עליי בכל השבוע", סיפר לי.

 

אחד אחרי השני הגיעו שאר השחקנים. מרביתם מכירים את לאקוב מאז ראשית הקריירה שלו בקרן ההון סיכון "קליינר פרקינס", אז התחיל לארגן את המשחק השבועי הזה. אין להם שום סיבה לתת לו יחס מיוחד אך הבעלות על קבוצת כדורסל בכל זאת מקנה מעמד מסוים, בייחוד כשמדובר באחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של ה־NBA. איש מהמשתתפים האחרים לא הזכיר את עסקיו, אבל כולם השתוקקו לדבר על אלה של לאקוב. "ג'ו, טוב לראות שבארנס חזר", אמר אחד מהם, בהתייחסו להריסון בארנס, שחקנה של גולדן סטייט שנעדר מכמה משחקים בשל פציעה.

 

ג'ו לאקוב, בעלי הווריורס , וסטפן קארי חוגגים על המגרש אחרי עוד ניצחון. לאקוב: "זה לא רק קארי. זו הבנייה של הקבוצה וסגנון המשחק. בכל פרט מושקעת מחשבה" ג'ו לאקוב, בעלי הווריורס , וסטפן קארי חוגגים על המגרש אחרי עוד ניצחון. לאקוב: "זה לא רק קארי. זו הבנייה של הקבוצה וסגנון המשחק. בכל פרט מושקעת מחשבה" צילום: Getty Images

 

הנוכחים שיחקו על המגרש במשך כשעה. בסיום המשחק ניגב לאקוב את ידיו המזיעות במגבת ואז שלף את טבעת האליפות שלו והעביר אותה בין כולם. "הם מבקשים ממני כבר חודשיים לראות אותה", הסביר. לטבעת עיצוב ראוותני: יהלום אחד שובץ בה עבור כל אחד מכ־200 המשחקים שבהם ניצחה הגולדן סטייט ווריורס מאז לאקוב והמשקיעים שלו רכשו אותה ב־2010 ועד לגמר העונה שעברה. "כמה שוקל הדבר הזה?", שאל טום מקונל, מנכ"ל ונגארד ונצ'רס, מניף את ידו מעלה ומטה כאילו הוא מנסה להעריך את שווי הטבעת.

 

עמק הסיליקון מלא באוהדי כדורסל. רבים מהם הרוויחו סכומי כסף גדולים בשנות השלושים והארבעים לחייהם, וכעת בשנות החמישים שלהם הם מחפשים לעשות משהו מספק עם כל הכסף הזה. ב־2002 ויק גרוסבק, שותף בהיילנד קפיטל פרטנרס, רכש את קבוצת בוסטון סלטיקס עם קבוצת משקיעים שכללה את לאקוב, ובשנים האחרונות עוד ועוד מנהלי קרנות הון סיכון, משקיעים ומייסדי קרנות גידור רוכשים קבוצות NBA. דטרויט פיסטונס, מילוואקי באקס, פילדלפיה 76' ואטלנטה הוקס כולן שייכות למעמד החדש הזה של משקיעים. סקרמנטו קינגס וממפיס גריזליס הן בבעלות מהנדסים מעמק הסיליקון. אם כוללים את הווריורס של לאקוב, מדובר על יותר מרבע מהקבוצות בליגה.

 

לאקוב לא היה מנהל קרן הון הסיכון הראשון לרכוש קבוצת ספורט, אבל הוא הראשון לנהל אותה לפי מה שאפשר לכנות כללי עמק הסיליקון: ניהול גמיש, תקשורת פתוחה, הטמעת תובנות של יועצים חיצוניים, והערכה וניתוח בלתי פוסקים של שיטות הניהול. שום דבר מזה אינו מקובל בספורט המקצועי. רוב בעלי קבוצות הספורט בעבר התעשרו מעסקים שעשו משהו ספציפי אחד, ולו רק בגלל שפעם זו היתה הדרך שבה אנשים התעשרו באמריקה. הם ניהלו את הקבוצות שלהם, לטוב ולרע, באותה צורה אוטוקרטית וצרת אופקים שבה ניהלו את החברות שלהם. אבל לאקוב מעדיף להקיף את עצמו במומחים ולנצל את הידע שלהם.

 

מימין: הבעלים גובר ולאקוב, קארי והמנכ"ל מאיירס עם גביע ה־NBA, 2015. לאקוב: "שום דבר פה לא קרה במקרה" מימין: הבעלים גובר ולאקוב, קארי והמנכ"ל מאיירס עם גביע ה־NBA, 2015. לאקוב: "שום דבר פה לא קרה במקרה" צילום: Getty Images

 

לאקוב ושותפיו רכשו קבוצה שבה כבר שיחק סטפן קארי, שחקן שהיה מצליח לקלוע ממרחק 9 מטרים מהסל בלי קשר לזהות בעלי הקבוצה שלו. אבל לאקוב אינו מוכן לקבל את האפשרות שההישגים של הווריורס (שבעונה הנוכחית שברו את שיא הניצחונות בליגה עם 73 ניצחונות מול 9 הפסדים) נובעים אלא מתוכנית־העל שלו. "מנהלי קרנות ההון סיכון המעולים שבנו חברה אחר חברה, זה לא קרה במקרה", הוא אומר, "וגם שום דבר פה לא קרה במקרה".

 

לזהות את ההזדמנות

 

בסיום משחק החברים ישבתי עם לאקוב לארוחת בוקר ושאלתי אותו על המשחק שהתקיים ערב קודם לכן. הוא התקשה להסתיר את התלהבותו, והתרברב שהווריורס משחקים בצורה מתוחכמת בהרבה משאר הליגה. "אנחנו מרסקים אותם על מגרש הכדורסל, ונעשה את זה עוד הרבה מאוד שנים בזכות הדרך שבה בנינו את הקבוצה", אמר. מה שבאמת מבדיל את הקבוצה מהאחרות, הדגיש, הוא הניהול שלה כעסק. "אנחנו רחוקים שנות אור מכל קבוצה אחרת במונחים של מבנה, תכנון והדרך שבה אנחנו מתנהלים. אנחנו הולכים להיות כאב ראש עבור שאר הקבוצות בליגה".

 

כאשר לאקוב וקבוצת המשקיעים שלו רכשו ב־2010 את הווריורס תמורת 450 מיליון דולר, הסכום נתפס כמופרז מאוד בעיני כמעט כולם. לארי אליסון, אחד מעשרת האנשים העשירים בעולם, הגיש את ההצעה המפסידה. באותה תקופה, זה היה הסכום הגבוה ביותר שמישהו שילם אי־פעם עבור קבוצה ב־NBA, ולא היה מדובר פה בלייקרס או בסלטיקס או אפילו הניקס. מדובר היה בווריורס, קבוצה שמשחקת באוקלנד ולא זכתה באליפות מאז 1975. לאקוב הבטיח אז אליפות נוספת בתוך חמש שנים, וביוני האחרון זכו הווריורס בסדרת הגמר לאחר שגברו על לברון ג'יימס וקליבלנד קאבלירס בששה משחקים.

 

לאקוב מציג את טבעת האליפות שלו, שיהלום אחד שובץ בה עבור כל משחק שבו ניצחה הווריורס מאז 2010 לאקוב מציג את טבעת האליפות שלו, שיהלום אחד שובץ בה עבור כל משחק שבו ניצחה הווריורס מאז 2010 צילום: אי פי איי

 

בחודשים שעברו מאז צברה הקבוצה מעמד של תופעה תרבותית. יותר מכל קבוצה אחרת מאז הלייקרס של מג'יק ג'ונסון וכרים עבדול ג'אבר, הם הפכו להיות מפורסמים לא רק בזכות הניצחונות אלא גם בזכות הדרך אליהם. מצבה העסקי של הווריורס מרשים לא פחות. 450 מיליון הדולר שלאקוב והמשקיעים שילמו לכריס כהן, הבעלים הקודמים, נתפסו מופרזים בגלל מצבה הבעייתי של הווריורס אז. לא היה מדובר רק בקבוצה גרועה, אלא בכזו שנראה היה שתקועה בחוסר רלבנטיות. "הקטר הכחול שלא יכול", מגדיר את המצב שבו היתה הווריורס ניק שווינמורן, מייסד זאפוס ואוהד ותיק. במהלך 16 שנות בעלותו של כהן העפילו הווריורס לפלייאוף רק פעם אחת. 16 מ־30 קבוצות הליגה מעפילות לשלב הזה בכל עונה, "כך שסטטיסטית אתה אמור להגיע לפלייאוף לפחות בחצי מהפעמים", אומר לאקוב. "משהו שם היה רקוב".

 

אי־הכשירות הזאת פגעה בעניין שהקבוצה עוררה. היו לה רק 7,000 מנויים עונתיים. האיצטדיון שבו שיחקה היה מיושן, מסדרונותיו צרים, שירותי ההסעדה בסיסיים וחדרי ההלבשה צנועים וצפופים. נטען כי מבט אחד במתקנים הספיק לשחקנים אורחים לוותר על הרצון לשחק אי־פעם בקבוצה. קונים פוטנציאליים ראו במצבה הרעוע של הקבוצה חיסרון. אבל לאקוב ושותפו, היזם ההוליוודי פיטר גובר, האמינו כי היא דווקא מייצגת הזדמנות. "זה מה שג'ו עושה", אומר צ'יפ פרי, מייסד Autotrader.com, שקליינר פרקינס השקיעה בה, ולאקוב ישב 14 שנים בדירקטוריון שלה. "הוא הבחין בפוטנציאל של מה שעשינו ב־Autotrader גם כשאחרים זלזלו בנו. הוא אחד מאותם אנשים נדירים שיכולים להסתכל מעבר לפינה ולהבחין במשהו מעניין". במקרה של הווריורס, לאקוב ראה סטארט־אפ במסווה של עסק לא משגשג, קבוצת ספורט שנוהלה באופן אוטומטי, ולכן לקוי, בשעה שיתר הענף התפתח.

 

המאמן הקודם מארק ג'קסון המאמן הקודם מארק ג'קסון צילום: Getty Images

 

השקעת 450 מיליון הדולר של לאקוב וקבוצתו שווה עכשיו בסביבות 2 מיליארד דולר. ב־2019 יעברו הווריורס לאצטדיון חדש על קו החוף של סן פרנסיסקו, שנבנה במימון עצמי. המתחם החדש יכלול בנייני משרדים וחללים מסחריים. לפי ההערכות, המעבר יוסיף מיליארד דולר נוספים לשווי הקבוצה.

 

בעוד שקארי יש רק אחד, האופן שבו לאקוב וגובר מנהלים את הקבוצה ניתן לשכפול, לפחות בתיאוריה — ועובדה זו לא נעלמה מעיני המעמד הצומח של אילי השקעות חדשים. "ידעתי מה ג'ו עשה", מספר מארק לסרי מאבניו קפיטל גרופ, מיליארדר ממוצא מרוקאי שרכש את קבוצת מילוואקי באקס ב־2014, "ואנחנו מנסים לפעול כמוהו. הסתכלנו על הקבוצה ואמרנו: יש לה פוטנציאל עצום, אנחנו נוכל להביא אליה את האופן שבו אנחנו עושים עסקים ולחולל בה מהפך אדיר".

 

לאקוב העניק לגובר, שלו אחזקה קטנה יותר בווריורס, מעמד כמעט שווה משום שגובר הביא עמו עשורים של ניסיון וקשרים בענפי הקולנוע, המוזיקה, הספורט והתקשורת. יחד החליטו לשכור מנכ"ל בלי ניסיון בקבוצות ספורט, ושני מאמנים שלא אימנו בשום מסגרת. בזמנו, המהלכים האלה נתפסו כטעויות של מתחילים, אבל לאקוב לא היה טירון, ודאי שלא בבניית חברות. ועם הזמן התברר שאלה כלל לא היו טעויות.

 

להקשיב לכולם

 

מתחת ליציעים באצטדיון אורקל נמצא חדר לא גדול שבו נהג כהן לארח חברים ומשפחה. לאחר הרכישה, לאקוב שינה את שם החדר לברידג' קלאב ופתח אותו לבעלי המניות בקבוצה ואורחיהם. הם מתאספים שם לפני כל משחק, ממלאים צלחות ברוסטביף ומגוון מתאבנים מרשימים, ושותים כרצונם מהבר הנדיב.

 

המאמן הנוכחי סטיב קר המאמן הנוכחי סטיב קר צילום: אי פי איי

 

באחד הערבים העונה הגיע לאקוב לברידג' קלאב באיחור, לאחר שנתקע בפקק. הוא הזמין בנימוס המבורגר מבשר הודו, ומצא לעצמו מקום לצד שולחן גבוה. בין ביס לביס בירך לשלום חברים ועמיתים, מרביתם מעמק הסיליקון. עם השנים הפך המקום לאחד הטובים ביותר לנטוורקינג של מנהלי קרנות הון סיכון באזור מפרץ סן פרנסיסקו. זהו צ'ופר לבעלי אחזקות המיעוט בקבוצה, אך הוא משרת גם את לאקוב. לפני ואחרי כל משחק הוא נגיש לכל משקיע שרוצה להתייעץ איתו. "יצרנו פה אווירה שבה כולם יודעים שיש להם קול, יודעים שהם חלק מזה", הוא מסביר. "דבר אחד שלא אהבתי כשהייתי בעל אחזקת מיעוט בסלטיקס הוא שלא ידעתי אם באמת מקשיבים לי. רציתי לוודא שכאן כולם יקבלו במה".

ב־NBA דורשים שכל קבוצה תציית לבעלים אחד עם סמכויות כמעט דיקטטוריות. לאקוב מממש את הסמכות הזאת בעדינות, בדיוק כפי שנהג לשבת מאחור בישיבות דירקטוריון בלי לומר הרבה, לקלוט מידע, ואז לכוון את הדיון לעבר החלטה. "אני מקשיב מקצועי", הוא אומר לי. "יש הרבה אנשים חכמים בעולם. אני לא החכם ביותר, אני רק מתאם. ה־NBA הוא לא כמו העולם בחוץ, אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי. אבל לא מתייחסים לאנשים בצורה כזו".

 

גם קבוצות בשווקים קטנים יחסית עולות כיום מאות מיליוני דולרים. לכן, אלא אם אתם סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר שהוציא 2 מיליארד דולר על רכישת הלוס אנג'לס קליפרס בעצמו, לרוב האנשים אין האמצעים הנדרשים לממן רכישה בעצמם והם מקימים קבוצות רכישה. אבל במקום לחפש כסף בלי מחויבות — כלומר משקיעים שלא יהיו מעורבים בנעשה מעבר לחתימה על הצ'קים — לאקוב וגובר חיפשו יזמים ואנשי עסקים עם תכונות וקשרים שישלימו את שלהם. "כל מי שלאקוב חבר אליו נמצא שם מסיבה אסטרטגית", אומר דניס מאניון, מנכ"ל קבוצת דטרויט פיסטונס. "יש לו מאגר נהדר של כישרונות".

 

כך, לאחר שבעל המניות דניס וונג, מנכ"ל SPI הולדינגס, ייעץ ללאקוב לגבי רכישת האצטדיון החדש, ג'ון וואלקה מרד פוינט ונצ'ורס סייע עם המימון. כששוחחתי עם שווינמורן הוא ירה בזו אחר זו את דעותיו על המדים של הווריורס, סוג המזון שמוכרים בדוכנים ושלל נושאים אחרים. לעתים בעלי המניות יכולים אפילו להשפיע על מה שקורה על המגרש. ג'ון בורבנק מפספורט קפיטל, שבהשקעות שלו מיישם את הידע הנרחב שלו במתמטיקה, תורם מזכרים מפורטים לרכישות פוטנציאליות. "אני לא חושב שזה אי־פעם גרם לנו לשנות דעה לחלוטין על שחקן", אומר בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, "אבל זה בהחלט השפיע על החלטותינו. והוא עשה זאת מספיק פעמים עד שזה פשוט הפך לחלק מהאופן שבו הדברים מתנהלים. זה חלק מהתהליך".

פיטר גובר. ניסיון וקשרים מ־40 שנה בקולנוע, מוזיקה וספורט פיטר גובר. ניסיון וקשרים מ־40 שנה בקולנוע, מוזיקה וספורט צילום: בלומברג

 

מאז ומתמיד היו בקבוצות ספורט בעלי מניות שמחזיקים רק באחוזים קטנים, אבל באופן מסורתי אלה היו רופאים או סוחרי מכוניות שהשקיעו רק כמה מאות אלפי דולרים. בתמורה הם זכו לבקר במחנה האימונים או בכניסה למשחק פלייאוף, ללחיצת יד במסיבת הכריסמס השנתית ולרווח נאה כשמכרו את המניות, אך לא הרבה מעבר לזה.

 

אבל ספורט הוא כבר לא תעשייה קטנה, והמשחקים עצמם וגביית הכסף מאנשים כדי לצפות בהם מייצגים כעת רק חלקיק מהעסק. בימינו הקבוצות מנהלות מסעדות גורמה, היכלי הופעות ורחובות שלמים של חנויות קמעונאיות. הן משרתות את אוהדיהן בערים מרוחקות באמצעות סטרימינג של תוכניות אודיו ווידיאו שהן מחזיקות בזכויות עליהן. בעלים שמעוניינים להכתיב הכל באופן אישי עלולים למצוא עצמם בחיסרון תחרותי. "זה מאוד קשה למישהו שנחל הצלחה בעסק אחר, נניח משלוחי דגים או חיתוך קופסאות, ואז נכנס לספורט וחושב לעצמו שהוא יודע לנהל את העסק לבד", אומר גובר, "זו פשוט אינה נוסחה להצלחה כיום".

 

הניסיון של לאקוב בניהול קרנות הון סיכון ובבניית תיק מגוון של עסקים הכין אותו היטב לכך. זו כנראה הסיבה שהשהות במשרד הראשי של הווריורס מזכירה ביקור בחברת תוכנה. זמן קצר לאחר שרכש את הקבוצה לאקוב הורה על הסרת הקירות בתוך המטה, השוכן בקצה חניון בדאון טאון אוקלנד, והמחלקות השונות חולקות כעת את אותו אופן ספייס. כשביקרתי במקום, ציפיתי כל הזמן להיתקל במקרר בירות או האבר בורד. "יש שם היום אווירה צעירה, יש התרגשות באוויר", מסביר גיב ארנולד, לשעבר מאמן ראשי באוניברסיטת הוואי, שבילה כמה ימים בשנה שעברה בתצפית על הנהלת הקבוצה. "הם הגוגל של ה־NBA".

 

לנצח וגם להרוויח

 

בספורט, בניגוד לעסקים אחרים, לחברות יש שתי שורות תחתונות. הבעלים כמובן רוצים לנצח, אבל הם גם רוצים להרוויח כסף, ושתי השאיפות הללו קשורות קשר פחות הדוק מכפי שמקובל לחשוב. קבוצה גרועה יכולה להשיג רווח גבוה, כפי שקבוצת הפוטבול וושינגטון רדסקינס עושה מאז 1999, אז נרכשה על ידי דניאל סניידר. הוא בעלים נוראי והקבוצה ניצחה רק ב־43% מהמשחקים שלה, החליפה שבעה מאמנים, מעולם לא העפילה לסופרבול ומסרבת בעקשנות לשנות את השם השנוי במחלוקת שלה. אולם אם נשפוט את סניידר לפי הסטנדרטים של כל עסק אחר, הוא דוגמה ומופת. הרדסקינס הם הקבוצה השלישית המרוויחה ביותר ב־NFL. לעומת זאת, הצלחה בספורט היא חמקמקה יותר. קבוצות שזוכות ברצף תחרויות זקוקות לכוכבי־על, וזה נכון במיוחד בכדורסל, שם שחקן יוצא מן הכלל, בסגנון ביל ראסל, מג'יק ג'ונסון או מייקל ג'ורדן, הוא רק אחד בין עשרה שחקנים שנמצאים על המגרש בכל רגע נתון. אם תחברו שניים או יותר מהם, לדוגמה כרים עבדול־ג'באר עם מג'יק ג'ונסון, ותקבלו מה שבספורט מכנים בהגזמה שושלת.

 

ההנחה שזה תלוי בבעלים של הקבוצה מוטלת בספק. שיקגו בולס השיגה ששה תארים ב־NBA עם מייקל ג'ורדן, אך ג'רי ריינסדורף שרכש את הקבוצה ב־1985 לא זכה בשום תואר מאז האחרונה שבזכיות האלה, ב־1998. אותו הקסם שבו השתמש לכאורה ריינסדורף כדי ליצור את השושלת של הבולס בשנות התשעים אמור עדיין לעמוד לרשותו, ובכל זאת ב־17 העונות מאז שג'ורדן עזב הם סיימו במאזן חיובי בשבע עונות בלבד. קל לזהות מהו הגורם המכריע כאן.

 

מייקל ג'ורדן. שיקגו בולס השיגה שש אליפויות ב־NBA איתו, ואף לא אחת מאז עזב. האם גם בגולדן סטייט ווריורס, קארי הוא שעושה את כל ההבדל? מייקל ג'ורדן. שיקגו בולס השיגה שש אליפויות ב־NBA איתו, ואף לא אחת מאז עזב. האם גם בגולדן סטייט ווריורס, קארי הוא שעושה את כל ההבדל?

 

זה לא אומר שלבעלים אין השפעה. הם בוחרים כיצד להוציא את הכסף שלהם, וכמה. הם קובעים את יעדי הקבוצה וכיצד להשיג אותם. אך ניסיונות שלהם להשפיע באופן ישיר על הצד הספורטיבי של הפעילות הסתיימו בדרך כלל רע. "האנשים האלה נחלו הצלחה רבה בכל המיזמים שלהם", אומר ג'רי ווסט, ששימש 20 שנה כמנכ"ל הלוס אנג'לס לייקרס, "אך מעורבות בקבוצת ספורט שונה מכל דבר אחר שעשו בחייהם".

 

כשלאקוב וגובר רכשו את הווריורס, הם מינו את ווסט לשמש יועץ בכיר. הם קיוו שהמוניטין שלו כגאון כדורסל יעזור להדוף ביקורת כתוצאה ממהלכים שנויים במחלוקת שיעשו. "פיטר אמר 'אנחנו משתלטים על הקבוצה הזאת, היא אסון, זה הולך להיות מכוער, דברים ישתבשו, לא ננצח למשך זמן מה", נזכר לאקוב. "אם נעשה טעות, פשוט נגיד שג'רי ווסט חשב שזה רעיון טוב".

 

"הבאת ג'רי ווסט לא היתה רק מהלך של קרן הון סיכון, אלא מהלך טיפוסי של קליינר פרקינס", אומר מקונל מוונגארד ונצ'רס. "הם תמיד מציבים חתני פרס נובל בדירקטוריונים שלהם. המקבילה בכדורסל הוא ווסט".

 

ווסט ידוע כמי שמגן בחירוף נפש, לעתים גם תוך כדי קללות, על דעותיו, אך צעקות לא מפריעות ללאקוב. הוא לא רק מעריך נחישות, הוא מסתמך עליה בקבלת החלטות עסקיות. מאז שהצטרף לווריורס, ווסט התנגד נחרצות לכמה מהלכים אישיים שיזם לאקוב, ובכל פעם לאקוב נסוג. "לא כל מה שאתה כבעלים עושה, יעבוד", אומר ווסט. "חלק מהדברים שאתה עושה או רוצה לעשות לא יעבדו. לכן אתה צריך את האנשים הנכונים שיגידו לך את זה, לא אנשים שיתקפלו מול דעתך. זה השלב הראשון. אחר כך אתה צריך להיות מוכן להקשיב להם". במילים אחרות, ווסט אומר, אם העור של לאקוב היה פחות עבה, או שהיה לו צורך גדול יותר להשליט את המרות שלו, נראה שהווריורס עדיין היו בקשיים.

 

לפרק כדי לבנות מחדש

 

לאקוב חלם להיות בעלי קבוצת כדורסל מאז גיל תשע. הוא למד באוניברסיטת קליפורניה, הראשון מבני משפחתו שלמד באוניברסיטה, וסיים תארים נוספים ב־UCLA וסטנפורד. בשלב זה כבר השלים את הטיוטה של חייו: הוא התכוון להשתמש במחצית הראשונה של חייו כדי להתעשר ואז להקדיש את שאר זמנו לרכישה וניהול קבוצה. "בפעם הראשונה שפגשתי את ג'ו, עוד ב־1998, הוא אמר לי שהוא רוצה לקנות את הווריורס", מספר וורן ת'אלר, דירקטור לשעבר בקליבלנד קאבלירס, שמכהן עם לאקוב בדירקטוריון של אליין טכנולוג'י.

 

ג'רי ווסט. המקבילה של הכדורסל להצבת חתני נובל בדירקטוריונים ג'רי ווסט. המקבילה של הכדורסל להצבת חתני נובל בדירקטוריונים צילום: Getty Images

 

לאחר שגייס את המשקיעים, התייחס לאקוב לווריורס כאל עוד אחת מהחברות הצעירות שלו הזקוקות לניהול ראוי. ב־2011 הוא מינה את בוב מאיירס לתפקיד עוזר למנכ"ל, ושנה לאחר מכן כבר קידם אותו למנכ"ל. מאיירס (41) היה שחקן ללא מלגה בנבחרת הכדורסל של UCLA, למד משפטים באוניברסיטת לויולה מארימונט בלוס אנג'לס, ואז החל בקריירה של סוכן ספורטאים. "אני יושב כאן בזכות המודל של קרן הון סיכון", הסביר לי. "לא היה לי ניסיון, ואם היו מתעניינים רק בכאלה עם ניסיון היית מדבר עכשיו עם מישהו אחר. אני לא הייתי מעסיק את עצמי". בעונה שעברה מאיירס הוכתר למנהל השנה ב־NBA.

 

בקליינר פרקינס נדרש לאקוב לעתים קרובות להחליף צוותי הנהלה שלמים ולארגן מחדש חברות כדי להפוך אותן לרווחיות. לכן הוא לא נרתע מאתגר המהפכה בווריורס. במרץ 2012 עלה לאקוב במחצית למגרש כדי להביע הוקרה לכריס מולין, ששיחק בקבוצה בין 1985 ל־1997. מהרגע שלקח את המיקרופון והחל לדבר, הקהל שרק לו בוז. לא היה לזה שום קשר למולין. שבוע קודם לכן העבירה הווריורס את מונטה אליס, השחקן הפופולרי ביותר בקבוצה, למילוואקי באקס תמורת אנדרו בוגוט. בדיעבד התברר שזו היתה אחת ההעברות המשתלמות ביותר בהיסטוריה של הכדורסל. העסקה לא רק הביאה לווריורס את בוגוט, שמתנוסס לגובה 2.10 מטרים. העברתו של אליס לקבוצה אחרת גם אפשרה לקארי, המשחק בתפקיד הפוינט גארד, לנסות ולקלוע בעצמו במקום בעיקר למסור לאליס. למען האמת, לאקוב לא רצה לוותר על אליס, אך יועצי הכדורסל שלו, בהם ווסט, שכנעו אותו. "הם הציגו את הטיעונים שלהם, בייחוד ג'רי", אומר לאקוב, "וקיבלתי את הדברים. הם צדקו".

 

לאקוב הבין שיש לפרק את הווריורס לפני שאפשר יהיה לבנות מחדש. לעתים קרובות יישם אסטרטגיה דומה עם חברות בקשיים. אבל האוהדים שמעו במשך עשורים על תוכניות ארוכות טווח שונות ומשונות ואיבדו אמון. ועכשיו לקחו להם את אליס. שריקות הבוז נמשכו זמן כה רב, עד ששחקן העבר ריק בארי נאלץ להפציר בקהל לאפשר לטקס להמשיך. בשלב זה לאקוב כבר רעד. ההשפלה היתה פומבית כל כך עד שחבריו חשו צורך לשלוח לו הודעות תמיכה. כיום, ארבע שנים לאחר מכן, רבים מתייחסים לאירוע כאל טקס החניכה שלו.

 

בסתיו אותה שנה נאלצה הקבוצה להחליט אם להאריך את החוזה של קארי. השחקן הפגין ניצוצות של כישרון יוצא דופן, אך סבל מפציעות חוזרות בקרסול. בעונה הקודמת, שקוצרה בשל סכסוך עבודה, הוא פספס 40 מ־66 המשחקים. לאקוב הקשיב לטיעוני שני הצדדים, ואז שאל אם מישהו זוכר שחקן ב־NBA שהקאריירה שלו הסתיימה בגלל פציעה בקרסול. "אף אחד לא הצליח לחשוב על מישהו", מספר מאיירס. "וכך התקבלה ההחלטה". ההחלטה להציע לקארי להאריך את החוזה שלו לעוד ארבע שנים ב־44 מיליון דולר, מסביר לאקוב, התבססה פחות על הימור על היציבות העתידית של האנטומיה שלו ויותר על מבנה האישיות שלו: הנחישות לגבור על קשיים ואי־נוחות פיזית כדי להצטיין. "אם היינו טועים, היה יוצא שהבטחנו 44 מיליון דולר לשחקן שלא יכול לשחק כדורסל", אומר מאיירס. "כך שהיה שם אלמנט של סיכון". אבל ההחלטה השתלמה מעל ומעבר. לא רק שקארי הפך לשחקן הכדורסל הטוב בליגה, גם הסכום הקטן יחסית — במונחים של כוכב־על ב־NBA — שהרוויח בשנה, הותיר בידי הקבוצה מרחב תמרון כדי להקיף אותו בשחקנים מוכשרים נוספים.

 

ב־2011 בחרו לאקוב וגובר במארק ג'קסון למאמן הראשי. ג'קסון היה בחירה לא צפויה. הוא שיחק בשבע קבוצות NBA ועבד כפרשן, אך מעולם לא אימן. הבחירה הוכחה כמוצלחת, ובעונות השנייה והשלישית שלו הוביל ג'קסון את הווריורס לפלייאוף. לכן, כשלאקוב פיטר אותו ב־2014 והחליף אותו בסטיב קר, עולם הכדורסל הוכה בתדהמה. אבל לאקוב החליט שיש צורך בסגנון מנהיגות שונה כדי שהווריורס יוכלו לא רק להעפיל לפלייאוף אלא גם לזכות באליפות. התעסקות כזו בהצלחה, החלפת מנהיג עם חזון אסטרטגי מוגבל באחר שמכוון גבוה יותר, כמעט שלא מתרחשת בספורט. אבל בתעשיית ההון סיכון היא קורית כל הזמן.

 

לאקוב הכיר את קר מאז סוף שנות התשעים. קר זכה באליפויות NBA כשחקן, ראשית עם ג'ורדן והבולס ולאחר מכן עם הספרס. הוא שימש פרשן, אבל דבר אחד שמעולם לא עשה הוא לאמן קבוצת כדורסל. אלא שתחושת הבטן של לאקוב אמרה לו שקר יתאים טוב יותר למבנה הארגון מג'קסון הממושמע יותר. ואמנם, הנכונות של קר לשקול הצעות מכמעט כל מקור שהוא ככל הנראה הצילה את הווריורס במהלך סדרת הגמר של העונה שעברה. הם פיגרו 2-1 במשחקים נגד קליבלנד כאשר ניק או'רן — העוזר של קר, שתחומי אחריותו מסתכמים בהרכבת הפלייליסט המושמע באימונים והקרנת קטעי התקצירים — צפה במקרה בהקלטה של הפלייאוף של 2014. כשהבחין מה עשתה הגנת סן אנטוניו נגד לברון ג'יימס, הציע שהווריורס יחליפו את בוגוט בהרכב הפותח באנדרה איגודלה, שנמוך ממנו אך אתלטי דיו כדי לאלץ את ג'יימס לעבוד קשה כדי להשיג קליעה טובה. קר הקשיב לעצה, והווריורס ניצחו את כל שאר המשחקים בסדרה. את הקרדיט נתן בגלוי לאו'רן. "שיחקתי בתשע קבוצות", סיפר לי שון ליווינגסטון מהווריורס, "ומעולם לא נתקלתי בדבר כזה. אפילו לא מדובר בעוזר מאמן, אלא במתאם הווידיאו, וקר הקשיב ועשה את מה שהציע. כל הגשרים כאן פתוחים".

 

ואולי זה רק מזל?

 

אתם יודעים מה יכול להיות רעיון ממש טוב? לתת לקארי לזרוק 16 פעם מעבר לקו השלוש, כפי שעשו הווריורס במשחק נגד אוקלהומה סיטי בפברואר. הווריורס זורקים יותר לשלוש נקודות מכל קבוצה אחרת, וקולעים ב־20% יותר מהקבוצה המדורגת שנייה, היוסטון רוקטס. במובן מסוים, הם הפכו על הראש את הדרך המקובלת לנהל התקפה, על ידי כך שהם מחפשים לסיים אותה לא בזריקה פשוטה לסל, אלא בזריקה תוך כדי קפיצה מקרוב לאמצע המגרש. זו אסטרטגיה מהפכנית, אבל היא עובדת רק אם יש לכם את קארי לזרוק מאמצע המגרש. וכמו כמעט כל דבר אחר שקשור לקארי, זה מקשה על שיפוט אמיתי של השפעת הגישה החדשנית של לאקוב וגובר. אולי הם היו מצליחים לחולל מהפכה בקבוצה גם בלי קארי ואולי לא. לעולם לא נדע.

 

לאקוב מציג את הניצחונות כתוצאה הבלתי נמנעת של האופן שבו בנה את הקבוצה. איני יכול להתווכח עם המאזן הטוב בהיסטוריה של הליגה, אך באותה מידה איני יכול לבטל את הטענה שהסיפור היה יכול בקלות להסתיים אחרת. מאז תחילת עונת 2013־14, הווריורס ניצחו ב־76% מהמשחקים שלהם. במשחקים שבהם קארי לא משתתף המאזן הוא 66%. ואם הוא יושבת מחר מהמשחקים, קרוב לוודאי שהווריורס כבר לא יהיו פייבוריטיים לאליפות. כפי שקרה עם ג'ורדן והבולס, אפשר להציג טיעונים חזקים לכך שקארי, ולא בעלי הקבוצה, הוא כל ההבדל. "הם עשו מה שכל ארגון ממש טוב צריך לעשות עם הכוכב שלו", אומר לסרי, בעלי הבאקס. "הם טיפחו אותו. אבל התמזל מזלם שסטפ הפך לשחקן הטוב בליגה".

 

ועדיין, נוכחותו של קארי לבדה לא היתה מספיקה כדי לבצע מהפך בקבוצה. פרט לשחקן יוצא דופן יש צורך באלמנטים נוספים. לברון ג'יימס עדיין לא זכה באליפות עם הקאבלירס; קווין דורנט וראסל ווסטברוק הוותיקים לא הצליחו יחד לזכות באליפות לאוקלהומה סיטי. ההחלטה לשמור על קארי, בשילוב המזל הטוב ששמר עליו בריא ועזר לו להתפתח לשחקן דגול, העניקה לחידושים הניהוליים של לאקוב וגובר הזדמנות להשיג את התוצאות הרצויות. אולם לאקוב מתעקש כי אי אפשר להפריד את הדומיננטיות של קארי על המגרש, חרף חיוניותה, משאר הדברים שעשה בשנים האחרונות. "זה לא רק סטפ קארי", אמר לי פעם. "זו הבנייה של הקבוצה, סגנון המשחק, האופן שבו כולם משחקים יחד. בכל פרט מושקעת מחשבה רבה".

 

התערובת הזאת של תכנון מוקפד ומזל הזכירה לי שיחה שקיימתי עם לאקוב על כוס יין באחד הערבים בברידג' קלאב. הוא סיפר שלהערכתו, הוא אחד מעשרת שחקני הבלאק ג'ק הטובים בעולם. "עדיף שאני לא אגיד את זה", הוסיף, "אבל זכיתי ביותר ממיליון דולר בערב אחד כבר תשע פעמים". בדומה להימורים, גם בספורט אין תוצאות ודאיות, ולכן כל כך מעניין לצפות בהם. כל מה שאפשר לעשות הוא לנסות להגדיל את הסיכוי להגיע לתוצאה הרצויה. קל לראות שללאקוב יש הכישרון לעשות בדיוק את זה.

 

כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת אירווינג לאקוב השתתף בקורס מתמטיקה של אדוארד ת'ורפ, שספרו מ־1962 "לנצח את הדילר" הוכיח ששחקן בלאק ג'ק יכול להשיג יתרון קל על הבית על ידי ספירת קלפים. ת'ורפ עצמו הורחק מבתי הקזינו, ולכן לימד את הסטודנטים שלו את השיטה, תמך בהם בביקורים בלאס וגאס וחלק עמם את הזכיות. לאקוב היה אחד מאותם סטודנטים. כשהוא מבקר היום בבתי קזינו, התוצאה של משחקי הבלאק ג'ק שלו אינה ודאית, אבל יש לו סיכויים גבוהים יותר לנצח מלכל אחד אחר סביב השולחן. הרכישה שלו את הווריורס, הבנתי, התנהלה באותה צורה. הוא ספר את הקלפים ושיחק בהתאם לסיכויים. והוא ניצח.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x