שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שאול אמסטרדמסקי

התקציב האחרון של ממשלת נתניהו הרביעית: זה לא דו"ש. זה תלו"ש

התקציב הדו־שנתי יהיה בעצם תלת־שנתי, ויקבע את נתניהו על הכיסא עד 2019, שנת הבחירות הבאות. זהו המבחן של כחלון, שטוען שהוא מתנגד לדו־שנתי אבל נאלץ לתמוך בו. הזמן שלו אוזל, אבל הוא עוד יכול להתחרט לטובת הציבור

שאול אמסטרדמסקי 07:2305.05.16

הטור הזה הולך קצת לבלבל לכם את השכל, והמילים תקציב דו־שנתי יופיעו בו קצת יותר מדי, אבל תישארו איתי רגע, כי הפואנטה פשוטה ואתן אותה כבר בהתחלה: עם כל הוויכוח על התקציב הדו־שנתי בעד ונגד, נשכחה עובדה פשוטה אחת: זה בכלל לא תקציב דו־שנתי, זה בעצם תקציב תלת־שנתי.

 

כך זה הולך לעבוד - התקציב הדו־שנתי, אם אכן יתממש ויאושר, יהיה לכאורה לשנים 2017-2018. כלומר שעל הנייר, איפשהו בסביבות פסח 2018 אגף התקציבים במשרד האוצר יצטרך להתחיל לבנות את תקציב המדינה לשנת 2019 (או לכו תדעו, אולי לשנת 2019-2020).

 

רק שאין שום סיכוי שזה יקרה, משום ששנת 2019 הולכת להיות שנת בחירות. בהגדרה. אם הן לא יוקדמו לתאריך אחר, מועד הבחירות אמור להיות אי שם בתחילת 2019, ארבע שנים אחרי הבחירות הקודמות.

 

משה כחלון משה כחלון צילום: נמרוד גליקמן

 

עכשיו, אתם מתארים לעצמכם את שרי הממשלה יושבים אי שם באמצע 2018 ומתחילים לבנות את התקציב לשנה שלאחר מכן, בידיעה שרגע אחרי שהוא יאושר הם הולכים לבחירות? הם הולכים לבנות תקציב לממשלה אחרת? או שאולי הם יעדיפו לנצל את ההזדמנות ולהתחיל לריב אחד עם השני, כל אחד בקול רם יותר מהאחר, בשביל לגזור הישגים פוליטיים לקראת הבחירות המתקרבות?

 

סביר מאוד להניח שהתקציב הקרוב, בהנחה שאכן יהיה תקציב לשנים 2017-2018, יהיה התקציב האחרון של הממשלה הזו. לקראת תחילת הדיונים על התקציב הבא הממשלה צפויה להתחיל להתפרק, אולי תקדים את הבחירות לסוף 2018 ואולי לא, אבל היא לא תאשר תקציב נוסף.

 

 

דבר דומה מאוד קרה ב־2012. שנת 2013 היתה שנת בחירות בהגדרה, אחרי שנתניהו עלה לשלטון בתחילת 2009. באמצע 2012, כשאנשי משרד האוצר התחילו לגבש את התקציב, הם גילו שזה לא הולך. כל השותפות בקואליציה התחילו לעשות קולות של התנגדות.

 

נתניהו משך את הזמן. הוא משך אותו בידיעה שאין לו שום סיכוי לאשר את התקציב בזמן, וכך קנה לעצמו עוד זמן על הכיסא. בסופו של דבר התקציב לא אושר (הוא אושר בממשלה אבל כלל לא הגיע לדיונים בכנסת), הכנסת התפזרה והמדינה הלכה לבחירות.

 

התוצאה של הסיפור הזה היתה ששנת 2013 היתה שנה של תקציב המשכי, כלומר שבמהלך מחצית מהשנה משרדי הממשלה עבדו על בסיס תקציב השנה הקודמת, שנת 2012. זה בדיוק מה שהולך לקרות גם ב־2019.

 

להפסיק למלמל ולהתחבא מאחורי ההסכמים הקואליציוניים

 

אז אחרי כל בלבול המוח הזה, הנה שוב השורה התחתונה: אם התקציב יהיה דו־שנתי, לשנים 2017-2018, הוא בעצם יהיה תקציב תלת־שנתי, משום שבמהלך 2019 משרדי הממשלה יפעלו חודשים ארוכים על פי תקציב המשכי על בסיס שנת 2018. זה קרה ב־2012, זה קרה שוב וביתר שאת בשנת 2015, וזה יקרה שוב ב־2019.

אם שר האוצר חושב שזה הגיוני להביא לכנסת תקציב שהוא תקציב תלת שנתי דה־פקטו, כזה שמקבע את ראש הממשלה על הכיסא עד תחילת־אמצע 2019 לפחות, כזה שנותן לממשלה לחמוק לזמן ארוך מאוד מהדיון על סדרי העדיפויות, כזה שתוקע

 

בנימין נתניהו בנימין נתניהו צילום: עומר מסינגר

 

את משרדי הממשלה לעבוד עם תקציב חודשי ולא נוח בשנת 2019, אז שלפחות יודה בקול שזה מה שהוא עושה ולא רק ימלמל משהו על הסכמים קואליציוניים.

 

ואם כבר מדברים על שר האוצר, משה כחלון הוא פוליטיקאי מיומן מאוד עם יכולות גבוהות מאוד. במסגרת היכולות האלה הוא מסוגל לשלוף שפנים מהכובע בדיוק ברגע המתאים. רגע לפני אישור חוק שכר בכירים בכנסת הוא פתאום הוריד עוד יותר את הרף בשביל להשיג ניצחון מהיר, רגע לפני אישור ששינסקי 2 בכנסת הוא שולף לראש הממשלה את הפתק שחתם עליו והבטיח לתת מרחב פעולה אוטונומי לשר האוצר. תמיד יש לו שפן לשלוף.

 

הכל למען השקט הפוליטי של נתניהו, אבל גם של כחלון

 

סיכוי לא רע שבקרוב מאוד כחלון ישלוף את השפן התורן. אם זה אכן יקרה, לא משנה מה השפן הזה יהיה ואיזו הטבה הוא ייתן לציבור, שווה לזכור לו גם את הטווח הארוך. את הוויתור לראש הממשלה על מה שהוא בקודש הקודשים של עבודת משרד האוצר שעליה הוא אמון, וכל זה רק בשביל השקט הפוליטי של ראש הממשלה. סליחה, השקט הפוליטי של שניהם. כי בסוף היום גם כחלון רוצה שראש הממשלה ייתן לו להמשיך לעבוד בשקט. הוא חושש שאם יתעקש על תקציב חד שנתי, מאותו רגע נתניהו יחפש כל העת כיצד לנקום בו ולהפריע לו לעבוד.

 

אז זהו. יש לנו תקציב דו־שנתי שהוא בעצם תלת־שנתי, ושר אוצר שאומר בפומבי שהוא מתנגד לו אבל מושך כתפיים בהכנעה ומתבטל מול ראש הממשלה כדי שלא ינקום בו בהמשך.

 

אפילו הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דיויד גילה הבין ברגע האחרון שהוא לא יכול לאשר לנובל אנרג׳י ולקבוצת דלק להחזיק גם במאגר תמר וגם במאגר לווייתן, והחליט לחזור בו ולא לחתום על האישור שעמד לתת להן. עוד לא מאוחר. גם כחלון יכול עדיין להחליט לעמוד על שלו לטובת הציבור.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x