שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משה גורלי

הילה גרסטל: המבקרת שהפכה למבוקרת

השליחות שנטלה על עצמה השופטת בדימוס הילה גרסטל התגלתה כשגרה עתירת קטטות עם הפרקליטים והתמודדות עם הזגזוגים של מי שאמור לגבות אותה

משה גורלי 08:5419.04.16
עכשיו תחפש שרת המשפטים איילת שקד לא רק מועמדים לבית המשפט העליון אלא גם נציב/ת ביקורת על הפרקליטות. מישהו זרק לה את השם דניאל פרידמן. זה כנראה לא יקרה, אבל יהיה מסקרן לראות אם שקד תאתר מישהו שיעורר בפרקליטות געגועים לגרסטל, או מישהו שיעצים שם את החגיגות על סילוקה, או הסתלקותה, של הנציבה הדומיננטית. יש לך מועמד? נשאלתי אתמול על ידי מקורבי השרה. אולי תלכו על משה לדור, עניתי. נראה לי שהפרקליטות תהיה מוכנה לקבל אותו.

 

בשבוע האחרון התנהלו מאמצים קדחתניים מצד השרה למנוע את הפרישה. הקש ששבר את גב הגרסטל היה דו"ח המכון הפתולוגי שהפרקליטות הצליחה לעכב, זמנית לפחות, את פרסומו, באמצעות עתירה לבג"ץ. גרסטל ביקשה להצטייד בייצוג משפטי חיצוני בגלל שלא סמכה על הנחישות שתפגין הפרקליטות. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט סירב והחליט שעוזרו, גיל לימון, ייצג את הנציבות. לימון הוא בחור מוכשר, מומחה לדין הבינלאומי שמלווה את מנדלבליט עוד מימיו כפצ"ר, אבל מה לו ולהופעות בבג"ץ?

הילה גרסטל הילה גרסטל צילום: עמית שעל

 

השרה שקד ביקשה לפשר והציעה ייצוג כפול. היועץ הסכים אבל גרסטל סירבה. נמאס לה. ונמאס לה מעוד כמה דברים. היא לא אהבה את החוק החדש, עם הפיצול המפא"יניקי של שנה אחת במתכונת הנוכחית ושנה שנייה במתכונת הפיצול בין הביקורת המערכתית לביקורת הפרטנית. והיא גם לא אהבה התפתחות נוספת: השר לביטחון פנים גלעד ארדן ביקש להוציא את התביעה המשטרתית מגדר ביקורת הנציבות. שקד הודיעה שאם המשטרה בחוץ גם הפרקליטות בחוץ. המשמעות היא שאם לארדן יהיה כוח פוליטי לחלץ את המשטרה מכפיפות לביקורת – מדובר בחיסול הנציבות לכל דבר ועניין.

 

באה עם שליחות ונקלעה לזירת קרב

 

אבל במיוחד העכיר את רוחה של גרסטל המאבק שניהלה נגדה הפרקליטות. לשיטתה, היא באה לתפקיד הנציבה כדי להיטיב ולתקן. גרסטל הרבתה לדבר על השליחות, אבל בפועל נאלצה לבלות את זמנה בקטטות, בהתמודדות עם קשיים שהוערמו על דרכה, בכתף הקרה מצד הפרקליטים ובעיקר בזגזוגים של ראשי המערכת, היועץ המשפטי ופרקליט המדינה.

 

עוד בתחילת הדרך, איבדה גרסטל על הרקע הזה ידיד אישי, היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין. השניים היו חברים פעם בפרלמנט משותף שהתקבץ אצל הרב אלימלך פירר. וינשטיין ומנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף שכנעו את גרסטל לעזוב את השפיטה וליטול עליה את המשימה. גרסטל הקימה בנציבות מערך לתפארת, השיגה תקציבים ותקנים, גיבשה "תורת לחימה" אבל בהדרגה התברר למבקרת שהפכה למבוקרת. "המבקר" העיקרי היה השופט בדימוס אליעזר גולדברג. הדו"ח שחיבר שלל למעשה את המתכונת שרקחה גרסטל וקבע שאין תקדים לכפילות זו של ביקורת מערכתית ופרטנית תחת אותה קורת גג. גולדברג המליץ להפריד: ביקורת פרטנית חיצונית במתכונת נציב התלונות על השופטים וביקורת מערכתית במסגרת ביקורת הפנים במשרד המשפטים. דו"ח גולדברג פתח את המערכה על דמות החוק שיעגן את המתכונת הסופית.

 

אם כל חטאת היא שמלכתחילה יצאה הנציבות לדרך ללא חוק. ככה זה כשהלחצים האדירים מפוררים את התהליך הנכון. הנציבות הוקמה בהחלטה של שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה ללא מחשבת תחילה, ללא מסגרת ותוכנית. ובעיקר ללא עיגון ההגנות המתבקשות לפרקליטים. והבדיחה הכי גדולה – בלי להכפיף את היועץ המשפטי לממשלה לביקורת הנציבות.

 

תזכורת: המניע המרכזי להקמת הנציבות כפי שעלתה בפי הוגיה, אמנון רובינשטיין, דניאל פרידמן ויעקב נאמן, היה רצון לרסן את היועץ המשפטי לממשלה. מה שכונה "תפירת התיקים" והכשלים שהתגלו בפרשות מסוג קצב ורמון, שבכולם הבעיה היתה בהחלטות היועץ המשפטי ופרקליט המדינה.

 

נשלחה לטפל בתלונות מדומרני

 

אבל הנציבות נשלחה לטפל בתלונות של דומרני ורוזנשטיין נגד פרקליטי השטח שמתמודדים באופן סיזיפי ומסוכן בשוחות. פרשת רמון עוד איכשהו נבדקה אבל השערוריות והסלאלומים בתיק קצב, שלכולם היה ברור שעל הנציבות לבדוק, טואטאו לבסוף משום שהיועץ הוצא מסמכות הנציבה. וכשגרסטל סברה שיש להכניסו לתחום הביקורת, כפי שקרה בהצעת החוק שעל הפרק, הגיעה לקצה ידידותה ארוכת השנים עם וינשטיין.

 

אחר כך בא הקרע עם פרקליט המדינה שי ניצן, על רקע הפגמים שמצאה גרסטל בלחצים שהפעילה הפרקליטות על ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הפתולוגי, לשנות תצהיר שהגיש לטובת ד"ר מאיה פורמן־רזניק בפרשת זדורוב. ניצן תקף בחריפות את גרסטל וביקש מווינשטיין שנענה לו והסתייג ממסקנותיה. הדו"ח הזה היה מעין פרומו לדו"ח המכון שהכניס את הצדדים למסלול התנגשות חזיתי נוסף שכרגע תלוי ועומד בבג"ץ שהגישו 11 פרקליטים באמצעות עו"ד צבי אגמון.

 

אבל גם גרסטל לא טמנה ידה בצלחת. לקח לה אמנם זמן לעכל ולהתפכח. בשיחות עם מקורביה נהגה לומר: "לא ידעתי ולא האמנתי שכך מתנהלת הפרקליטות. הייתי תמימה, עכשיו אני מבינה עד כמה נחוצה ביקורת אמיתית ואפקטיבית". בדרך היא לא היססה להתעמת עם מסקנות דו"ח גולדברג שאותן כינתה "תקלה". היא ידעה לגייס תמיכה בכנסת, בעיקר את הכוח הנשי שהובילו ציפי לבני, יעל גרמן ורוויטל סוויד. היא ידעה למנף תמיכה ציבורית ותקשורתית שנשענה על סנטימנט אנטי־פרקליטותי שהתרחב לאחרונה לסדרות כמו "דיני נפשות" ו"צל של אמת". הפרקליטים, אגב, האשימו אותה בסיוע לסדרות אלה.

 

והיתה גם השרה שקד שנקלעה בין הפטיש לסדן. בין האהדה לגרסטל לבין הפרקליטים שעליהם היא מופקדת. שקד ומנדלבליט הפיקו בסופו של דבר את הצעת החוק ואת מחלוקת הייצוג בבג"ץ שהובילו את גרסטל להחלטה אתמול.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x