שכונת חיים
אחרי שהשלימה את מהפכת חללי העבודה המשותפים, WeWork צועדת צעד דרמטי קדימה ומציעה לצעירי העולם לעבור לגור בכוורת אנושית מעוצבת להפליא עם חללים ציבוריים משותפים וחיי קהילה מנוהלים מלמעלה. יכול להיות שהרצון של המייסד אדם נוימן לתקן את חוויית הילדות הבעייתית בקיבוץ ישנה את הדרך שבה בני אנוש יתגוררו מעתה והלאה
הבניין בוול סטריט 110. מי שיעבוד ויגור כאן לא יצטרך לצאת כמעט אף פעם מהבית צילום: WeWork
סוציולוגים ואנתרופולוגים ודאי יסבירו שהחזרה לחיים שיתופיים יותר — מווייז דרך פארמיגו, אובר ו־Airbnb, לצד הצורך לשתף את העולם בכל רגע דל או מרגש של החיים באמצעות הסמארטפון הנמצא תמיד בכיס — היא תוצאה של שילוב בין כלכלה לטכנולוגיה. התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות הרגילה את הצעירים לקהילתיות דיגיטלית, בעוד המשבר הכלכלי שהוביל לחוסר ודאות גדול בחייהם שלח אותם לחפש גם קהילות מוחשיות יותר. ה"אני נגד העולם" של דור ה־X התחלף ב"אנחנו נגד העולם" של דור ה־Y. מייסדי WeLive בונים על הצעירים שיצאו לא מזמן מהמעונות בקולג'ים ומתגעגעים לתחושת ההשתייכות לקבוצה — אבל לא לחיים בצמצום. לאלה הם מציעים את המסיבה בסוף המסדרון, חוגים משותפים, והפנטזיה של למצוא אהבה מעבר לדלתות המעלית, הכל בתנאים של בניין יוקרה שלא היו יכולים להרשות לעצמם במקומות אחרים. מה הפלא שנוימן ומק'קלווי, שכבר הוכיחו כי הם יודעים היטב מה הדור הזה רוצה, מתכננים לפתוח בשנים הקרובות מתחמי WeLive על שטח כולל של כ־100 אלף מ"ר, ומעריכים שמיזם המגורים החדש שלהם יכניס עד 2018 כ־600 מיליון דולר מ־34 אלף דיירים.
חלל מגורים בניין בניו יורק צילום: WeWork
האבטחה בכניסה לבניין ברחוב וול סטריט 110 במנהטן, המטה המרכזי של חברת WeWork, תוגברה מאוד לאחרונה כדי למנוע כניסת סקרנים. זאת, לאחר שלתקשורת דלפו ידיעות שכאן מתנהל הפיילוט הסודי של WeLive. עד להודעת ההשקה הרשמית בתחילת השבוע גם מעיתונאים נמנעה הכניסה למקום, שבו שימשו בחודשים האחרונים כ־80 עובדי WeWork שפני ניסיון למיזם החדש והתגוררו ב־45 מיחידות הדיור שלו, שמוצעות מיום שני לקהל הרחב. גם בבניין נוסף של WeLive, בארלינגטון, וירג'יניה, מרחק נסיעה קצרה מהבית הלבן, מוצעים מעתה חללים לשכירות מגורים.
כשיאוכלס כולו צפויים להתגורר בבניין בניו יורק עד 600 בני אדם ב־200 יחידות דיור שיתפרסו על פני 20 קומות. בשבע הקומות התחתונות של הבניין ממוקמים חללי העבודה שמשכירה WeWork, מה שיאפשר לדיירים שירצו בכך לעבוד ולגור באותו בניין, תיאורטית בלי צורך לצאת ממנו כמעט לעולם. רוב היחידות קטנות, דירות חדר ושני חדרים בגודל ממוצע של 45 מ"ר, אך ישנן גם דירות של חמישה חדרים על שטח של 100 מ"ר. דירת חדר פרטית היא האופציה היקרה ביותר כמובן, 2,000 דולר לחודש, בעוד שני אנשים שיחלקו דירה כזו ישלמו שכר דירה חודשי של 1,375 דולר כל אחד. המחירים אינם כוללים תשלום חודשי קבוע של 125 דולר עבור חשבונות הכבלים, החשמל, הניקיון והפעילויות המשותפות המוצעות במקום. החוזים נחתמים מדי חודש בחודשו, מה שמעניק לדיירים גמישות מרבית שקורצת מאוד לבני דור ה־Y, ואינה מקובלת בבנייני יוקרה דומים.
הדירות מגיעות מצוידות לחלוטין צילום: קייטלין פרי
המחירים אינם חריגים למרכז מנהטן. אפשר למצוא דירות זולות יותר, וכמובן גם יקרות בהרבה. מה שחריג הוא שהדיירים אינם נדרשים להציג היסטוריית אשראי ובדיקת רקע, המקובלות כמעט בכל חוזה שכירות בניו יורק. הדירות גם מגיעות מצוידות לחלוטין — לא רק בריהוט ושלל מוצרי חשמל, אלא עד לרמת המצעים, המגבות, כלי האוכל והתמונות שעל הקירות. למעשה, הדיירים מתבקשים להגיע עם בגדים בלבד, כשההנהלה מבטיחה לדאוג לכל השאר. לטוב ולרע, אין הרבה מקום לטעם אישי. WeLive תספק גם ספרי קריאה ותעזור לכם ליצור בקלות רושם של אנשים משכילים, מגניבים, שגרים בבית חלומות. המחיר עלול להיות הפיכה למכונת עבודה/שינה משומנת, אמנם עם נטוורקינג מעולה אבל כמעט בלי מגע עם חיים חיצוניים.
השוס האמיתי של הבניין, החידוש שאמור להפוך אותו למגניב ואטרקטיבי לצעירים, טמון בחללים הציבוריים ובפעילויות המשותפות המתוכננות בהם. בכל אחת מהקומות ממוקמים חללים משותפים, דוגמת סטודיו יוגה, מטבח שף, חדר קולנוע וחדר כביסה המתפקד גם כחדר משחקים עם שולחנות פינג פונג. התפיסה העיצובית של חברות ההייטק מהסיליקון ואלי מחלחלת כאן עמוק לתוך עולם המגורים. כמו במשרדי WeWork גם כאן ימצאו הדיירים פינות משקה עם קפה, תה ובירה חופשית. מדי יום ראשון תיערך בחדר האוכל ארוחת ערב משותפת במסגרת "פגוש את השכנים", ובמשך השבוע יוצעו גם שיעורי בישול, כושר, ערבי קריוקי וכדומה. אפילו "מנהל קהילה" — מושג הלקוח מעולם הרשתות החברתיות — יעמוד לרשות הדיירים בכוורת האנושית הזאת.
חלל מגורים צילום: WeWork
אלא שהיזמים יודעים שכל המיזמים הללו עלולים גם להרתיע בני אנוש פחות קומוניקטיבים וקהילתיים, ולכן הקפידו להציג מסר מעט מעורפל במהלך סיור מודרך במתחם לעיתונאים השבוע. "מדובר ברצף של אפשרויות", ניסה למתג מק'קלווי את המיזם כמשהו שמזכיר קצת פחות את הקיבוץ שבו גדל השותף שלו נוימן. "רוצים פשוט מקלחת אדירה, ארוחת בוקר מעולה, או אולי נוף יפהפה מהחלון? בבקשה. אתם יכולים גם לצפות בסרט עם עוד 50 אנשים, או לחלופין, בדירה שלכם, בפרטיות, על האייפד". אנחנו כאן כדי לספק לכם מה שתרצו.
השבוע עלה לאוויר האתר של WeLive, שמנסה למכור לא רק את יחידות הדיור שלו אלא פנטזיה של אושר וקוליות. "אהוב את החיים שלך" מצהירה כותרת עמוד הבית, שמתחתיה מופיע טקסט הסבר על "שיטת חיים חדשה" ומסתיים בהבטחה: "בין אם תגורו פה יום, שבוע, חודש או שנה — החיים שלכם יהיו מטריפים". לא פחות.
חדרים להשכרה צילום: WeWork
שאר האתר מציג גלריית תמונות של חללי המגורים והדיירים המאושרים שזכו לנסות אותם עד כה. "אני שמחה כאן", מצהירה בביטחון וי נגויין, אחת מדיירות פיילוט הבטא הניו־יורקי. "קל להרגיש כאן בבית", מכריזה דיירת נוספת, מרון אבבה. אולי זה משום ש"תמיד קורה כאן משהו", כפי שאומרת בתמונה הבאה הדיירת מגי פיצמונס. "הדבר האהוב עליי ביותר ב־WeLive הן החברויות האמיתיות שיצרתי כאן", מכריז הכיתוב תחת תמונתו של דייב סלבאנט, היפסטר שחור המצולם מקליד על המחשב הנייד שלו.
אין ספק ש־Airbnb תרם להבנה של נוימן ומק'קלווי שאנשים מכל העולם ישלמו יותר משווי שכירות השוק עבור דירה מרוהטת ומאובזרת מא' עד ת' בחוזים לתקופות קצרות. בעידן שבו השינויים הכלכליים הגלובליים אילצו את רוב בני ה־40 ומטה לוותר על החלום לקנות בית משלהם, לפחות באזורים יקרים, מי שלא מוכן לוותר על החלום לגור בעיר הגדולה נאלץ להסתפק בפתרונות מעין אלה. קחו את דיירי ה"דירות" המחולקות התל־אביביות, שמוכנים לגור בדירות פצפוניות ולעתים לחלוק מטבח עם כמה יחידות נוספות בתנאי תחזוקה מזעזעים. לשוק הזה בדיוק מכוונת WeLive — שמדברת על התרחבות בשלב הבא גם מחוץ לארצות הברית — אל כל מי שמוכן להתפשר על מטרים רבועים כדי לחיות במרכז העניינים.
כל סטארטאפיסט מתחיל יודע ששם המשחק הוא לא רק להיות הראשון לעלות על רעיון נכון בזמן הנכון, אלא גם הראשון לבצע את הרעיון הזה נכון. אולי זה היתרון של נוימן יוצא הקיבוץ על כל מי שניסו להקים מיזמים דומים למגורים משותפים, וכשלו. אולי מי שאמר בעבר כי בבית הילדים בניר עם למדו הוא ואחותו "בדרך הקשה" את משמעותה של קהילה, והכריז כי אף שנהנה מהקרבה לבני גילו בילדות, "הקיבוץ היה ניסוי חברתי כושל", יידע לתת לצעירים הגלובליים של היום בדיוק את מידת הקהילתיות שהם כמהים לה. או שאולי הוא הראשון לזהות שהם כלל לא מעוניינים בה, אבל פשוט אין להם ברירה.
