חקר ביצועים: השבוע של ענבל אור, קרנית פלוג ולב לבייב

חקירה נגד אשת הנדל"ן

תמצית לא רעה של כל סיפור ענבל אור אפשר למצוא באנקדוטה הקטנה שהסתתרה בדו"חות השלד הבורסאי שקנתה: אור לא הספיקה לצקת לשלד פעילות, אבל כן הצליחה לייצר לו הוצאות של עשרות אלפי שקלים על יחסי ציבור. אין הוכחה טובה מזו לכך שהגיע הזמן להפסיק להצמיד לשמה את התואר "יזמת". אור היא לכל היותר מכונת יחסי ציבור משומנת. ועוד משהו - בקבוצות רכישה לא קונים דירות, אלא חלק בקרקע. זה המסר וזה הלקח. אם בעתיד הקרוב תוסדר אחת ולתמיד גם רגולציה שמתאימה לקבוצות הרכישה, בדיוק כפי שלאחר פרשת חפציבה התחזקה ההגנה על רוכשים בחוק המכר, דיינו.

נעמה סיקולר

אור. רק יחצנית צילום: שאול גולן

הדו"ח השנתי של בנק ישראל

בנק ישראל הציג השבוע את הדו"ח שלו לסיכום 2015, והנגידה קרנית פלוג עלתה לשאת את נאום מצב האומה שלה. היא תיארה באריכות את המצב הרעוע של המערכות האזרחיות וקראה לממשלה לשקול העלאת מסים כדי לממן שירותים טובים יותר, בעיקר בחינוך ובבריאות. זו עמדה מוכרת של בנק ישראל, וזו גם עוד לבנה בחומת האיבה בין הבנק לשר האוצר, ששני הצדדים מקפידים לבנות. אבל באמירה הזאת יש עוד משהו: יש פה אי־הבנה עמוקה של מצבנו. בניתוח כלכלי קר, פלוג אולי צודקת; בפועל, יוקר המחיה ניצב על אותו מדף מצוקות עם משבר החינוך וקריסת מערכת הבריאות. מבחינת רוב הציבור, הוא אפילו בעיה חמורה יותר מהצפיפות בכיתות והתורים לניתוח. פלוג לא יכולה להתייחס לזה כעניין פחות שאפשר להכביד בו כדי לפתור בעיות אחרות. הנגידה, וגם האוצר, צריכים להפנים את זה טוב יותר.

מיקי פלד

פלוג. פספסת משהו צילום: אלכס קולומויסקי

מילים נגד בנקאים

כמעט כמו באוטומט, נרשם השבוע "זעזוע" כשהתברר שלב לבייב אמר, בשיחה סגורה, "אני משתין ומחרבן על כל הבנקים". אותו זעזוע שנרשם, למשל, כשאביגדור קפלן אמר, גם הוא לא לציטוט, "נהרוג אותם, זבלים", שוב על הבנקאים. וגם אז הזעזוע הזה לא היה חדש. ובכל פעם הוא מפתיע. למה זה כל כך מסעיר אותנו כשאנחנו שומעים שאנשי עסקים בכירים מתבטאים כך? אנחנו לא מקללים לפעמים בנקאים, או סוכני ביטוח, או את קרן הפנסיה שלנו? אם לא ראוי לדעתנו לתת להם לנהל את הכסף שלנו או לקנות מהם נדל"ן, צריך להימנע מכך. אבל ההפתעה מיותרת. העובדה שלמישהו יש טייטל מכובד, שהוא נחשב לאיש עסקים ממולח או מנהל רהוט המתהדר בעניבות וחולצות מעומלנות לא אומרת דבר על היצרים שלו, על הפה שלו או על התרבות הקלוקלת שלו.

גלית חמי

לבייב. אז הוא משתין צילום: אוראל כהן

השרה תוקפת את בג"ץ

שרת המשפטים איילת שקד תקפה השבוע את בית המשפט העליון, ואמרה בין השאר, בעקבות בג"ץ הגז, כי היא "מקווה שלא נהפוך בעיני העולם לארץ אוכלת משקיעיה". החשש הזה מובן, אבל הוא לא קשור לבג"ץ הגז ולפסקת היציבות. הוא קשור לרקע שמתוכו צמחה הפסקה הזאת מלכתחילה, לעובדה שמדינת ישראל בנתה לעצמה מוניטין של זגזוגים, גמגומים, נסיגות מהתחייבויות. את הרושם של ארץ אוכלת משקיעיה בנו ההתנערות מחובות של החברה הממשלתית אגרקסקו, השינוי במס של כיל אחרי שכבר נחתם הסכם, העיכוב האינסופי במתן היתרי בנייה לאקירוב במתחם ממילא ועוד מגוון דוגמאות שפוגעות בכלכלה ועלולות לכרסם גם בדירוג האשראי של ישראל. ולא, בית המשפט בשום צורה אינו אשם. אלה הדרג הפוליטי והדרג המקצועי שאשמים, ואם השרה חוששת — שתקום ותפעל, מתוך הממשלה שבה היא חברה, לביסוס מדיניות יציבה וברורה לעבודה מול משקיעים. מוטב מאוחר.

גולן חזני

שקד. טלי קורה צילום: אלכס קולומויסקי

כנס לשכת עורכי הדין

פצצה רדפה פצצה בכנס לשכת עורכי הדין שהתקיים השבוע באילת. גם סקנדל גם פסטיבל. שרת המשפטים איילת שקד תקפה את בית המשפט העליון, פרקליט המדינה שי ניצן תקף תוכניות טלוויזיה, השופט יורם דנציגר תקף את הרשעת זדורוב. וכל זאת באווירה נינוחה ומשוחררת, שבה התוקפים והנתקפים מבלים בצוותא. הכפילות הזאת מאפיינת במיוחד את שרת המשפטים: מצד אחד עובדת בהרמוניה יעילה וידידותית עם נשיאת העליון ובכירי משרד המשפטים, מצד אחר מוקיעה אותם על פלישותיהם למרחבי המשילות. בינתיים במערכת המשפטית יכולים לחיות עם ההסדר, כל עוד גם שקד תסתפק בו.

משה גורלי

שי ניצן. תקיפה באווירה נינוחה צילום: עמית שעל

מי דואג לדמי הניהול

ועד עובדי בנק ישראל הצליח השבוע לסייע לעובדי הקבלן של הבנק (שכלל אינם חברים בוועד), ולחתוך את דמי הניהול לפנסיה שהם משלמים ב־50%. למה היה צריך שהוועד ידאג לזה? כי חברת כוח האדם מוריה, שמעסיקה את אותם מנקים ואנשי הסעדה, לא עשתה את זה, וגם לא סוכן הביטוח שעובד איתה. הם יכלו, אבל לא עשו. זה נכון ללא מעט מעסיקים וסוכני ביטוח. המפקחת על הביטוח דורית סלינגר כבר יזמה קרן פנסיה עם דמי ניהול מוזלים, בין השאר עבור עובדים שהמעסיק או האיגוד לא סידרו להם הוזלה כזאת בקרן קיימת. אבל היוזמה שלה לא יכולה לעקוף סוכני ביטוח חמדנים, שנוטים לצרף עובדים כאלה לקרנות יקרות יותר. כדי שהמהלך החשוב שלה יהיה שלם, הפיקוח חייב לבדוק היטב מה עושים לא רק המעסיקים אלא גם סוכני הביטוח, ולפעול נגד מי שבאופן ברור לא פועלים למען העובדים. זו כבר תהיה הזדמנות לא רק להוריד קצת את דמי הניהול, אלא להשפיע עמוקות על הענף והאינטרסים שלו.

רחלי בינדמן

סלינגר. חפשי את הסוכן צילום: נמרוד גליקמן

מסמכי פנמה. כלום לא יקרה

שלל מסמכים דלפו השבוע מפירמת עורכי דין גדולה בפנמה, וחשפו שלל תכנוני מס, מקלטים וחשדות להלבנת הון. במערב בכלל ובארצות הברית בפרט צקצקו, כמו שהמערב יודע לצקצק; נו נו, פנמה הזאת, בור של הלבנת הון, וכל המקלטי מס האלה, נו נו. אחרי הצקצוק, בשקט, תמיד באה קריצה. אף אחד הרי לא באמת עושה משהו כדי לשנות את המצב, כדי להילחם באמת במקלטי המס, או כדי לעזור באמת לפנמה ולמקלטים אחרים, שמוצאים בתעלולים החשבונאיים הזדמנות פז להכניס קצת כסף. בארצות הברית ימשיכו להקל ראש בתופעה, עד הצקצוק הבא בהדלפה הבאה. ב־1989 ארצות הברית פלשה לפנמה כדי ללכוד את השליט הצבאי מנואל נורייגה, לשפוט אותו (על הברחת סמים, פשע מאורגן והלבנת כספים) ולהכניס אותו לכלא (ואחר כך הוסגר שוב לצרפת, הורשע גם שם בהלבנת הון והיום כלוא בפנמה). את זה היא מרשה לעצמה לעשות, כאילו החיים הם סרט הוליוודי. אבל באמת להילחם בהסתרת הון? הגזמתם, למה לטרוח.

רן אברמסון

הטכנולוגיה נהיית פרקטית

איך יודעים שטכנולוגיה חדשה מתחילה לקחת את עצמה ברצינות? כשהיא מחפשת פתרונות לבעיות אמיתיות במקום למכור פנטזיות. זה מה שקורה עכשיו למציאות המדומה. אימפריית מכירת הכרטיסים המקוונת Stubhub הודיעה בסוף השבוע שעבר שתאמץ את כלי המציאות המדומה כדי להראות לגולש איך ייראו משחק הכדורסל או ההופעה של ביונסה מהמושב שהוא בחר. לא הכי עתידני, לא הכי יצירתי, אבל שימושי מאוד. אחרי שפיתוחים כמו משקפי אוקולוס ריפט ספגו ביקורת על כך שמעבר לאפקט ה"וואו" אין סיבה אמיתית לקנות אותם, נראה ששימושים יומיומיים אמיתיים הם בדיוק מה שהמציאות המדומה צריכה.

דור צח