• תפריט
מוסף 31.03.2016
שאלות מוסף 31.3.16 ראש

קארפה די 7 שניות: מה אפשר ללמוד על דור שלם מהאפליקציה האהובה עליו, סנאפצ'ט?

מפגרת, אינפנטילית, סליזית, לוהטת. פתאום סנאפצ'ט היא מקום שכולם רוצים להיות בו. הרשת החברתית היא כבר מזמן הרבה יותר מאפליקציית סקסטינג לשיגור איברי גוף חשופים בתמונות שנעלמות אחרי הצפייה בהן. סנאפצ'ט היא השיקוף המובהק ביותר של דור הצעירים עד גיל 25, תחומי העניין שלהם, קצב קליטת המידע שהם מסוגלים לו, הדרך שלהם לתקשר עם העולם כמעט ללא מילים, והנכונות המוחלטת שלהם לחיות רק את הרגע, בלי היסטוריה מתועדת, בלי עתיד מתוכנן

נמרוד צוק 09:4431.03.16
פתאום סנאפצ'ט נהייתה להיט בישראל. הרשת החברתית שמבוססת על משלוח הודעות תמונה או וידיאו שנמחקות בתוך שניות היא כבר תופעה ותיקה יחסית בעולם, אבל פה החלה לתפוס תאוצה רק בשלושת החודשים האחרונים. כיום סנאפצ'ט ממוקמת במקום השלישי ברשימת הורדות אפליקציות אייפון בישראל, הרבה מעל שתי המתחרות הגדולות, פייסבוק (10) ואינסטגרם (13).

 

זאת הזדמנות מצוינת לנסות להבין מה סוד הקסם של האפליקציה החברתית, שבעולם מספר המשתמשים היומי שלה מוערך ב־100 מיליון (סנאפצ'ט היא חברה פרטית שאינה מפרסמת נתונים רשמיים כך שקשה להשוות אותה למתחרות). לטענת סנאפצ'ט, היא עומדת כיום בשורה אחת עם פייסבוק בהיקף הצפייה בסרטונים בתוך האפליקציה — 8 מיליארד סרטונים ביום, פי ארבעה בהשוואה לאמצע 2015.

 צילום: סנאפצ'ט

 

קחו מפה את הכסף שלכם

 

סנאפצ'ט, שהוקמה ב־2011 על ידי אוון שפיגל ושותפיו בובי מרפי ורג'י בראון — שלושה סטודנטים מסטנפורד — לא משכה תשומת לב רבה עד סוף 2013. אלא שאז ניסו שתי הענקיות גוגל ופייסבוק לרכוש אותה במקביל, תמורת סכומים שנראו דמיוניים — 3־4 מיליארד דולר — והפנו אליה זרקור עצום בגודלו. שפיגל בן ה־23 סירב מיד לשתי ההצעות ונחשב מטורף. בדיעבד הוא כנראה מטורף קצת פחות. הערכת השווי של סנאפצ'ט טיפסה בינתיים ל־16 מיליארד דולר, לאחר שורה של גיוסי הון מקרנות כמו בנצ'מרק, IVP, קליינר פרקינס, לייטספיד ופידליטי, שלצד עליבאבא הסינית העתירו עליה כספים בסכום מצטבר של 1.34 מיליארד דולר.

 

לשלוח, לשמוח, לשכוח

 

כל הרשתות החברתיות האחרות מתבססות על מצע קבוע כלשהו, שבו התכנים שהמשתמש מפרסם נשארים לתמיד ובדרך כלל גם חשופים לעין כל, וניתן לאתר אותם במנועי חיפוש. ברירת המחדל שלהן היא ארכיון נצחי, שרק הולך וגדל. פייסבוק אפילו מגדילה לעשות ודוחפת באחרונה את משתמשיה לנוסטלגיה מעיקה סביב פוסטים ישנים. סנאפצ'ט מציעה מודל הפוך, שבו כל מה שתפרסמו יימחק אחרי זמן קצר בלי להשאיר זכר. מי שגדלו לתוך עולם הרשתות החברתיות מודעים כל הזמן למעסיק הפוטנציאלי שמגגל אותם, למבוכה שטמונה בקריאת סטטוסים ישנים של עצמם או לבאסה הנלווית להיתקלות אקראית בתמונה של האקס. בשבילם האפשרות לצלם, לצייר או להגיד מה שרוצים בלי לחשוב על השלכות עתידיות היא עניין משחרר מאוד, ולא רק כשמדובר בתמונות עירום.

 

ציץ מציץ מהעבר

 

פיצ'ר הדגל של סנאפצ'ט הוא חד־פעמיותן של ההודעות. אבל אם מעיינים באותיות הקטנות מגלים שיכולת ההשמדה העצמית הזו היא בעירבון מוגבל: ראשית, מקבל ההודעה יכול לתעד אותה באמצעות צילום המסך, או פשוט על ידי צילום פיזי שלו באמצעות מכשיר אחר. נוסף על כך, ההודעות עוברות דרך שרתי סנאפצ'ט. הן אמנם נמחקות מהם במקביל למחיקתן מהמכשירים, אולם החברה מצהירה כי לעתים היא שומרת גיבויים לצרכיה או לפי דרישת גורמי אכיפת חוק, ובנסיבות מסוימות ניתן לשחזר גם מהמכשירים עצמם תמונות כלשהן. ולבסוף, התקשורת בין המשתמשים לשרתי החברה אומנם מוצפנת, אבל לא מדובר בהצפנה חזקה במיוחד. מי שמתעקש יכול לפרוץ אותה, ולטענת כמה מומחי אבטחה זה לא כרוך במאמץ גדול מדי.

 

אני אראה לך את שלי

 

החלפת תמונות עירום בין בני זוג, פרטנרים למין וסתם חברים - סקסטינג בשמה הרשמי - היתה השימוש העיקרי של סנאפצ'ט בתחילת הדרך ומה שנתן לה את הדחיפה הראשונית הגדולה ב־2012. ברשתות חברתיות אחרות מקפידים על התנהלות "לכל המשפחה" ומטילים מגבלות מגוונות ומרגיזות לעתים על תוכני עירום ומין. בסנאפצ'ט הבינו שלדור הצעיר זה נראה דבר טבעי ובעל יתרון מובנה עצום: הורה שייכנס לחשבון של הילד לא ימצא ראיות כלשהן לצילומים שנשלחו או התקבלו כמה דקות קודם.

 צילום: סנאפצ'ט

 

טלפון לפנים שלך

 

פייסבוק וטוויטר נוסדו בעולם דיגיטלי שבו שלט המחשב האישי, ומאז הן הלכו והתאימו את עצמן לסמארטפון. סנאפצ'ט הגיעה לעולם ארבע שנים ארוכות אחרי האייפון, לכן המובייל הוא סביבת המחיה הטבעית שלה, עם סרטונים אנכיים שמרגישים כמו הדרך הנכונה לצפות בווידאו ולא כמו טעות, עם דפדוף זריז בין תכנים בהחלקת האצבע למעלה, למטה ולצדדים, ועם העדפה מולדת לקצר, כיפי ומהיר.

 

סלפיסטיקייטד

 

הסלפי הפך סמל לאובססיית התיעוד העצמי של הדור הצעיר, אבל אין הרבה אפליקציות שבאמת מבינות אותו. בסנאפצ'ט קלטו את חשיבות הסלפי לקהל היעד שלהם ופשוט בנו את האפליקציה סביבו, עם שפע כלים שהופכים את הצילום העצמי לאמצעי ביטוי מגוון. לכן המסך הראשון שנפתח בסנאפצ'ט הוא לא פיד אלא מסך המצלמה - ברירת המחדל היא המצלמה שפונה אלינו - וסנאפצ'ט היתה הראשונה לאפשר הוספה של טקסטים, שרבוטים וסטיקרים לצילומים.

 צילום: סנאפצ'ט

 

סרט טבעעעע, וואו

 

סנאפצ'ט מבינה שקָצָר עובד. רבים הרימו גבה כשהחברה הכריזה על הוספת שירותים חדשים כמו "סיפורים חיים", שהוא למעשה פיצ'ר שמציג מקבצי סרטונים קצרים סביב אירועי בידור וספורט בזמן אמת. רבים הרימו עוד גבה כשסנאפצ'ט הכריזה גם על שיתופי תוכן עם גופי עיתונות רציניים כמו CNN ומגזין “פיפל”. בדיעבד אלה היו מהלכים מבריקים, דרך אפקטיבית להביא תכנים מורכבים (יחסית, יחסית) לקהל צעיר על ידי אריזה שלהם בשפה סנאפצ'טית: מהירה, מקושטת באיורים חמודים, באנימציות ובהמון סרטוני וידיאו קצרים ותזזיתיים, עם רכיבים אינטראקטיביים. שיתופי התוכן שמכונסים תחת מטריית "דיסקאבר" אולי נולדו מתוך רצון להתחיל לייצר הכנסות, אבל נהפכו לסיבה בפני עצמה להיכנס לאפליקציה. כתבות על תרבות רשת ממאשבל, סרטוני טבע קצרים מנשיונל ג'יאוגרפיק, גיימינג על קצה המזלג מ־IGN, קטעים מתוך סאות'פארק ותכנים נלווים בערוץ קומדי סנטרל – 17 הערוצים שמחוברים לסנאפצ'ט יוצרים שפה חדשה של תוכן דיגיטלי. סנאפצ'ט בעצם מציעה עולם קוהרנטי שבו אתה צורך תכנים מאתרים ומותגים מוכרים, אבל עושה זאת בתוך יקום מקביל שפועל עם חוקים משל עצמו.

 

לא תבינו איך זה פועל

 

בסנאפצ'ט מעדיפים לעשות דברים כמו שהם חושבים שהם צריכים להיעשות, בלי להתחשב יותר מדי בקונבנציות של חוויית משתמש וממשק, שנהפכו לסטנדרט מקובל ברוב האפליקציות. אין פיד מרכזי, רשימת ההודעות האחרונות של החברים שלכם קבורה בפינה נידחת של האפליקציה, יש מסכים שקשה לצאת מהם, וזה מתבטא אפילו בפרטים זעירים כמו פס חיווי הווליום, שיושם בתצורה הייחודית של קווים קטנים בראש המסך. כל זה דורש הסתגלות, מעצבן לפרקים, אבל לטוב או לרע, יוצר שפה ייחודית ותחושת נבדלות. וזה כמובן מסנן החוצה אנשים מעל גיל 30.

 

 

מבוגרים עופו מפה

45% ממשתמשי סנאפצ'ט, לפי נתוני ביזנס אינסיידר, עדיין לא הגיעו לגיל 24. 26% הם בני 25 עד 34. בקושי 30% עברו את גיל 35. סנאפצ'ט היא רשת צעירה בהרבה מכל רשת חברתית דומיננטית אחרת. זה לא במקרה. סנאפצ'ט נולדה כרשת חברתית לתיכוניסטים ותלמידי קולג'. הוויתור על התיעוד הארכיוני, רוח השטות המובנית ואווירת הקלילות הלא מחייבת, בשילוב עם התמקדות בתיעוד עצמי אובססיבי, עובדים מצוין עבור הדור הצעיר. אפשר להניח שהתכונות האלו בדיוק מרתיעות משתמשים מבוגרים יותר, שמסתפקים בתכלית המקורית שלה: לשלוח תמונת עירום חד־פעמית למישהו.

 

הסנאפצ'ט שלמדתי מאחותי

 בן רוזן, צעיר מעודכן בן 29, נתקל במאסטרית סנאפצ'ט בת 13, ולא נשאר אותו בנאדם

 

בן רוזן הוא בחור בן 29, סטנדאפיסט וכותב בכיר בבאזפיד, אחד מאתרי התוכן הכי מעודכנים, צעירים ורלבנטיים כיום. ועדיין, בכתבה שפרסם בחודש שעבר הוא מתאר מפגש מהמם שלו עם אחותו בת ה־13 והסנאפצ'ט שלה, שגרם לו להבין עד כמה הוא כבר לא קול ולמעשה בלתי כשיר לתקשורת עכשווית עם צעירי הרשת החדשים. הנה כמה קטעים ממנה:

 

אני בן 29 ומשתמש בסנאפצ'ט כבר שנה. אני מפרסם לעתים קרובות (לרוב ב־my Story), וזוכה למספר מכובד של תגובות מהחברים שלי. למען האמת, עד חג ההודיה האחרון דווקא חשבתי שאני די טוב בסנאפצ'ט. אבל אז ראיתי את אחותי הקטנה בפעולה.

זו ברוק.

היא בת 13, והיא משתמשת הסנאפצ'ט (snaps) הפורייה ביותר שנתקלתי בה אי פעם. אנחנו גרים במדינות שונות בארצות הברית כך שכמעט שלא יוצא לי לבלות איתה. לכן זו היתה כזו תגלית מרעישה לראות אותה בפעולה. צפיתי בה בתדהמה עוברת על הסנאפס שלה, פותחת ומגיבה לכל תמונה עם צילום סלפי מהיר בתוך פחות משנייה. היא ענתה לכל 40 הסנאפס של החברים שלה בפחות מדקה.

 

כיצד זה אפשרי בכלל? האם היא מוטציה של הטבע, או שפשוט כך דברים נעשים כשאתה צעיר? הייתי חייב להבין מה אני מפספס. מה ה"בני נוער" האלה יודעים שאני לא יודע.

החלטתי להמשיך לחקור...

 

רוזן: ספרי לי איך נראה היום שלך בסנאפצ'ט.

ברוק: כשאני מתעוררת מחכים לי בערך 40 סנאפס מחברים, אני עוברת עליהם ומגיבה.

 

רוזן: איך את מגיבה? בסגנון "חחח ממש מעולה, אליזביץ'”?

ברוק: בלי שיחות... זה בעיקר צילומי סלפי. אבל הסלפי משתנה לפי האדם שמגיבים לו. נגיד, אם זאת החברה הכי טובה שלך אז עושים פרצוף מגעיל, אבל אם זה מישהו שמחבבים או לא מכירים כל כך טוב, אז משהו רגיל יותר.

 

רוזן: ראיתי באיזו מהירות את מגיבה... איך את מצליחה לקלוט את כל המידע הזה כל כך מהר?

ברוק: אני לא באמת רואה מה שולחים. אני עוברת על זה ממש מהר. כמו אש מהירה.

 

אני בהלם. מה בכלל המטרה בלשלוח סנאפס אחד לשני אם לא מסתכלים עליהם? האם הבעיה אצלי? זה נשמע כל כך חסר תועלת. אבל זאת צורת מחשבה של מבוגר. אם אני רוצה להיות אחד מהצעירים, עליי לקבל את זה ולהמשיך.

 

רוזן: כמה זמן את מבלה בסנאפצ'ט ביום?

ברוק: ביום שאין בית ספר? אין זמן שאני לא בסנאפצ'ט. אני עושה את זה כשאני צופה בנטפליקס, כשאני בארוחת ערב, כשאנשים מסביבי מתנהגים מוזר. האפליקציה הזאת היא החיים שלי.

 

יש לי עוד הרבה מאוד עבודה.

לבני נוער יש המון זמן לסנאפצ'ט, כך שיהיה קשה להגיע לרמה שלהם. אני מבין את זה עכשיו. אבל אני לא מתכוון לוותר. אני מתכוון להשקיע ולהפוך להיות טוב בהרבה בסנאפצ'ט מהרמה הנוכחית שלי. רוב הסיכויים שזאת הפעם האחרונה שתשמעו ממני, אני עוזב היום את כדור הארץ ומתחיל במסע שלי בחלל הסנאפצ'ט. לעולם לא אשוב.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x