אסור לחזור לתקציב דו־שנתי

תגידו שלום לסעיף 31. זהו הסעיף בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכולנו שבו שר האוצר משה כחלון התחייב כי יתמוך בכך שתקציב המדינה הבא יהיה דו־שנתי. כלומר תקציב לשנים 2017—2018.

אתמול כחלון אמר כי הוא אמנם לא מת על הרעיון של תקציב דו־שנתי, אבל שהוא מחויב אליו בהסכם הקואליציוני. התחייבות לרעיון גרוע אינה סיבה לתמוך בו. הרי כחלון גם התחייב לפרק את מונופול הגז לפני הבחירות, ואחריהן הוא נזכר שהוא לא יכול לקיים את ההבטחה, והמשיך הלאה בחייו. כשרוצים, יכולים.

בצורה פשוטה: מדובר ברעיון גרוע

תקציב דו־שנתי הוא רעיון רע שנולד במוחו של יובל שטייניץ כשהיה שר אוצר ב־2009. אז, זה עוד היה איכשהו הגיוני. הממשלה הושבעה במרץ, ועד שהתקציב עבר כבר היה אמצע השנה, ולכן זה היה תקציב לשנה וחצי. גם השנה התקציב הדו־שנתי היה הגיוני. עד שהתקציב אושר בכנסת כבר היה נובמבר, ולכן זה תקציב לשנה וקצת.

מבחינה כלכלית וניהולית, תקציב דו־שנתי זה רעיון רע. ב־2012 הוא הביא לגירעון כפול מהמתוכנן, שבעקבותיו הממשלה נאלצה להעלות מע״מ, מס ההכנסה, ארנונה ולקצץ בשירותים ממשלתיים. זה היה מחיר הניהול השערורייתי של תקציב המדינה ל־2011—2012, ומבקר המדינה כתב על כך דו”ח.

כחלון. לא אוהב את הרעיון, אבל מחויב לו צילום: עמית שעל

כחלון צריך להגיד לא בשביל הציבור

הקושי לנהל תקציב דו־שנתי נובע מהפער בין מועד הגיבוש למימוש. בשלב הגיבוש, כלכלני האוצר צריכים לנתח שלל נתונים כדי לחזות את הכנסות המדינה והגירעון הממשלתי. זה דבר אחד לנסות להעריך באפריל 2016 מה יהיה המצב בסוף 2017, אבל זה דבר אחר לגמרי להעריך באפריל 2016 מה יהיה המצב בסוף 2018. תוסיפו לכך את העובדה שלא ברור לאן הכלכלה העולמית הולכת ותבינו את גודל התעלומה שעומדת בפני האוצר.

כחלון מחויב להסכם הקואליציוני, אבל הוא מחויב גם לקופה הציבורית. זה הזמן שלו להגיד לנתניהו - זה רעיון גרוע - בוא נרד מזה. מי שמחפש משילות צריך לבנות אותה באמצעים אמיתיים, ולא באמצעים מלאכותיים, שעלול להיות להם מחיר כבד שאותו ישלם הציבור.