הצמיחה ב-2016 תאכזב

מתקפות הטרור בפריז בנובמבר וזרם הפליטים שנכנס לאירופה הם רק הסימפטומים האחרונים למתחים הכלכליים והפוליטיים הגבוהים המורגשים בצפון אמריקה ובמזרח התיכון. אלה אינם אירועים מבודדים: קונפליקטים צצים גם במקומות אחרים, וברחבי העולם ישנם כיום קרוב ל־60 מיליון פליטים. יתרה מכך: 2015 מסתמנת כשנה החמה ביותר בהיסטוריה המתועדת, וכללה "אל ניניו" חזק במיוחד שזרע קטסטרופות אקלימיות לרוחב האוקיינוס השקט. והחששות מהעלאת ריבית בארצות הברית ומההאטה הכלכלית בסין מוסיפים לחוסר הוודאות ולפגיעות הכלכלית הגבוהה ברחבי העולם. בהתאם, נרשמה האטה חדה בצמיחת הסחר העולמי, כולל צניחה במחירי הסחורות שמציבה בעיות לכלכלות המבוססות על משאבי טבע.

מה צפוי בעולם ב-2016 - לחצו כאן

אחת הסיבות לכך שהכלכלה העולמית מקרטעת היא שבשבע השנים שעברו מאז פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, היציבות הפיננסית עדיין אינה מובטחת. במדינות רבות נותרו חולשות בסקטור הפיננסים, ואילו בכלכלות המתעוררות הסיכונים הפיננסיים הולכים וגדלים.

בהתחשב בכל זה, אפשר להניח שהצמיחה ב־2016 תהיה מאכזבת ולא מאוזנת. לא זו בלבד: גם התחזיות לטווח הבינוני הורדו, היות שהצמיחה הפוטנציאלית מעוכבת על ידי פריון עבודה נמוך, אוכלוסיות מזדקנות ושאריות מהמורשת שהותיר אחריו המשבר הפיננסי העולמי. חובות גבוהים, השקעות נמוכות וחולשה בבנקים ממשיכים להעיק על כמה מהכלכלות המתפתחות, בייחוד באירופה; ומנגד, כלכלות מתעוררות רבות ממשיכות לעמוד בפני הצורך בהתאמות בעקבות הזינוק באשראי ובהשקעות בהן.

מחכים בציפייה לנגידה יילן שהודיעה על העלאת ריבית היסטורית צילום: איי פי

התחזית הזו מושפעת מאוד מכמה שינויים כלכליים גדולים, ובראשם המעבר של סין למודל צמיחה חדש והנרמול המתקרב במדיניות המוניטרית האמריקאית. שני השינויים האלה נחוצים ובריאים; האתגר הוא לנהל אותם באופן החלק ביותר האפשרי. בסין, המעבר מכלכלת סחורות וייצור לכלכלת שירותים וצריכה מחייב איזון עדין ושמירה על הביקוש והיציבות הפיננסית, והתהליך הזה זולג החוצה: ככל שהתיאבון הסיני לסחורות דועך, גדל הלחץ על שוקי הסחורות, ומטבעות של מדינות מוטות יצוא סחורות חווים פיחות. איזון דומה נדרש גם מהבנק המרכזי האמריקאי, שמבקש להעלות את הריבית: עצם הכוונה כבר הובילה לזינוק בעלויות המימון עבור חלק מהלווים, ובהם כלכלות מתעוררות ומתפתחות. אלו רק שתיים מההתאמות הנדרשות בתנאים הפיננסיים העולמיים, אבל התהליך הזה עלול להיות מורכב עקב שינויים מבניים בשוקי האג"ח, שהפכו נזילים פחות ופגיעים יותר — מתכון לתגובות מוגזמות והפרעות בשוק.

המדינות מחוץ לכלכלות המפותחות שיפרו את רמת המוכנות שלהן להעלאת ריבית, ובכל זאת אני מודאגת מיכולתן לספוג זעזועים. כלכלות מתעוררות רבות הגיבו למשבר הפיננסי העולמי באמצעים מוניטריים ופיסקליים נועזים. המדיניות הזו אפשרה למדינות הללו להוביל את הכלכלה העולמית בעת מצוקה (בחמש השנים האחרונות הן ייצגו כ־80% מהצמיחה העולמית), אבל היא לוותה בהעלאה במינוף הפיננסי בסקטור הפרטי, כך שמדינות רבות צברו עוד חובות — רבים מהם בדולרים. לכן, העלאת הריבית בארצות הברית והתחזקות הדולר עלולות לחשוף חוסר התאמה בשערי החליפין של המטבעות, ולהוביל לגל של פשיטות רגל – שעלולות להתפשט לבנקים ולממשלות. עם זאת, אפשר לשלוט בסיכונים הנלווים הללו על ידי תמיכה בביקושים, שמירה על היציבות הפיננסית ויישום רפורמות מבניות. מרבית הכלכלות המפותחות מלבד ארצות הברית (וייתכן שבריטניה), ימשיכו להזדקק להקלה מוניטרית. אולם, כל הכלכלות המפותחות צריכות להטמיע באופן מלא את הסיכונים לתופעות נלוות בתהליך קבלת ההחלטות שלהן.

במקביל, גוש היורו יכול לשפר את התחזיות שלו על ידי התמודדות עם הלוואות רעילות ב־900 מיליון יורו — אחת המורשות הלא פתורות שנותרו מהמשבר הפיננסי. ההתמודדות הזו תאפשר לבנקים להגדיל את ההיצע ההלוואות לחברות ולמשקי בית, ובכך הם יגבירו את העוצמה של צעדי ההקלה המוניטרית, ישפרו את תחזיות הצמיחה ויגבירו את אמון הצרכנים.

הכלכלות המתעוררות צריכות לשפר את הפיקוח על חשיפתן של חברות גדולות למט"ח. עליהן גם להבטיח יציבות פיננסית על ידי שימוש בכלי מאקרו לחיזוק העמידות של הבנקים להצטברות של מינוף בחברות וחובות זרים.

ברמה העולמית, יש צורך דחוף בהשלמת הרפורמות הרגולטוריות וביישומן, תוך שימת דגש מיוחד על שיפור השקיפות והפיקוח של בנקאות הצללים. עוד משימה חשובה היא שדרוג מסגרת העבודה למוסדות פיננסיים מערכתיים הפעילים בזירה העולמית.

בחזית הפיסקאלית, מדינות צריכות לאמץ מדיניות גמישה ומוטת צמיחה. קרן המטבע הבינלאומית ממשיכה להמליץ שכלכלות מתקדמות עם מרחב ליישום תמריצים פיסקאליים, ינצלו אותו להגדלת ההשקעות הציבוריות, בייחוד בתשתיות. תוכניות פיסקאליות לטווח הבינוני נותרו בראש סדר העדיפות, במיוחד עבור ארצות הברית ויפן.

מדינות המייצאות סחורות שיש להן מרחב לתמרונים פיסקאליים יידרשו לנצלו כדי להקל את ההתאמה שלהן לעידן של מחירים נמוכים. מדינות אחרות צריכות להסתמך על איזון פיסקאלי ידידותי לצמיחה: לדוגמה על ידי רפורמות במערכות המס ובמחירי האנרגיה, ותעדוף מחדש של ההוצאות. יצואניות סחורות כמו צ'ילה, קמבודיה, נורבגיה ובוצואנה ניצלו את השגשוג בשוק הסחורות כדי לחזק את המסגרת הפיסקאלית שלהן נגד זעזועים. כתוצאה מכך, יש להן יותר שליטה על הקצב של ביצוע ההתאמות הפיסקאליות הנחוצות, והן מצליחות לשמור על הצמיחה. זהו שיעור רב־ערך למדינות אחרות.

לבסוף, כל המדינות חייבות לשדרג את המבנים הכלכליים שלהן על ידי רפורמות בשוקי העבודה, במערכות חינוך ובריאות ובמדיניות הסחר. יישום כזה ידרוש מיומנות בקביעת מדיניות, ושיתוף פעולה בינלאומי. דוגמה לשיתוף פעולה כזה ראינו בדצמבר באימוץ מדיניות גלובלית באשר לשינויי האקלים. בדומה, משבר הפליטים במזרח התיכון אינו רק אסון הומניטרי, אלא גם עניין כלכלי המשפיע על העולם כולו, ועלינו לטפל בו ככזה. האתגרים ל־2016 עצומים, אבל עם הנהגה נכונה ושיתוף פעולה, נוכל לעמוד בהם.

פרוג'קט סינדיקט, 2015