$
משה גורלי

אזוק ומפוקח

האם יש קשר בין החלטת העליון לשחרר את רונאל פישר למעצר בית לבין הגשת האישום המתוקן נגדו, האם ראוי שניצב במשטרה יגייס תרומות, והאם העליון ישקול מעצר בית גם לערן מלכה? שלוש שאלות שעלו בעקבות ההתפתחויות החדשות בפרשת פישר

משה גורלי 09:3020.07.15

מיד בסמוך להחלטה לשחרר את רונאל פישר למעצר בית אזוק ומפוקח, נחת עליו כתב אישום מתוקן ומעובה בפרשות נוספות. חלילה מלחשוד בפרקליטות על רקיחת נקמה, אבל העיתוי איכשהו גורם גם למחשבה הזו לחלוף במוחות קונספירטיביים במיוחד. 

 

1. די והותר סעיפים

מתחזק הרושם שפישר מצטיין בציד שוטרים

 

החמור בסעיפי העיבוי נוגע לנסים מרום. הרעיון להרחיק תובע מתיק שבו הוא מטפל באמצעות פיתוי לעבור לשוק הפרטי הוא בהחלט יצירתי ומתאים לשיטות פעולה של סרטי פשע מאורגן. לעומת זאת, הסעיף שנוגע לניסיון לשחד את ניצב ירון בארי מאולץ ומצדיק את הטענה על העמסת יתר של סעיפי אישום גם כשיש די והותר. וכאן בהחלט יש די והותר. פישר, שמצטיין בזיהוי הזדמנויות ציד של שוטרים, איתר את בארי, שיחד עם רעייתו, גייס תרומות לילדים. למרות שאין מחלוקת על קדושת המטרה, יש בהחלט מחלוקת על השאלה אם ראוי ששוטרים (או שופטים או פרקליטים) יגייסו כספים ובכלל יתעסקו בכספי ציבור.

 

ערן מלכה ערן מלכה צילום: אלכס קולומויסקי

 

הרי הניסיון מלמד שלעתים גם על כסף קדוש נוטים לתפוס טרמפ אינטרסים מושחתים. גם אורי לופוליאנסקי גייס כספים ליד שרה וגמר עם שש שנות מאסר. לגבי בארי נכתב שלא היה מודע למניעי פישר. ובכל זאת, ראוי להמליץ לבכירי המשטרה לא לפתוח את הפתח הזה. אין לדעת מי ינסה להיכנס דרכו ואין לדעת אם יצליחו תמיד לשכנע בהיעדר המודעות.

 

2. יש לו סימפטיה

השופט עמית זכה לתשואות על שחרור פישר, לא ברור למה

 

החלטת שופט בית המשפט העליון יצחק עמית לשחרר את רונאל פישר למעצר בית זכתה לתשואות. על המקוריות, על התעוזה, על כיבוד זכויות נאשמים שדינם טרם נחרץ. ואחרי כל אלה, קשה להשתכנע ממנה.

 

בבסיסה של כל החלטת שחרור ממעצר נחוץ אמון של השופט במשתחרר הפוטנציאלי. במעשיו של פישר אין זכר ומקור שניתן להתחיל לבנות עליו אמון כזה. עמית מבסס את עיקר החלטתו על כך ש"נגזרו מחלפות ראשו", ש"החשש שהעורר יחזור ויפעל במתווה של האישומים המיוחסים לו בכתב האישום אינו גדול", ש"תש כוחו".

 

אלה נימוקים שתומכים בכך שפישר לא יחזור לסורו, אבל מה באשר לסכנות הימלטות ושיבוש? לאלה אין לעמית תשובות משכנעות. אבל יש לו סימפטיה לפישר. הוא אינו "חניבעל לקטר", כלשונו. הוא "נרצע אל עמוד הקלון הציבורי" (כנראה שעמוד הכבוד התאים פחות). וגם, כותב עמית, הוא שילשל לכיסו רק כחצי מיליון שקל "בניכוי חלקה של המזכירה ומלכה".

ולמה צריך לנכות את חלקם בשירות מאמץ לחפש נימוקי הקלה. ובכלל, הכסף הוא שחקן משני. ליבת הסיפור היא במאמץ העקבי להשחתת המשטרה ואולי גם הפרקליטות.

 

ליבת הסיפור היא בתעוזה, בדמיון, ביצירתיות ובעיקר בחוסר הריסון שעלולים להצמיח חשש סביר להימלטות ושיבוש.

 

3. דקדוקי עניות

הנימוק התמוה של השופט סובל להעברת תיק מלכה

 

החלטה תמוהה נוספת בסיפור הזה היא של השופט משה סובל להעביר לשופט אחר את הטיפול בערן מלכה שהודה והורשע בהסדר טיעון. הנימוק: מלכה הודה, ולכן בטיעוניו לעונש הוא לבטח יפיל את עיקר התיק והאחריות על פישר. וכך ייחשף השופט למעללי פישר, עוד לפני שמיעת הראיות נגדו. זה נכון. אבל ממילא ישמע סובל את מלכה בהמשך כעד מדינה נגד פישר. לכן ניתן היה להימנע מדקדוקי העניות האלה. מלכה יפתח על פישר גם בטיעון לעונש וגם בעדותו, ולכן לא היה מקום להעביר את התיק לשופט אחר, יעקב צבן. לאחר שהעליון הפתיע בשחרור פישר, פנו סנגוריו של מלכה, עורכי הדין ברטל וכהן לשופט צבן לעיון חוזר בהחלטה שלא לשחרר גם אותו למעצר בית. השופט צבן דחה אותם בנימוק שמלכה, להבדיל מפישר, כבר אינו נהנה מחזקת החפות.

 

בשבוע הבא יישמע בבית המשפט העליון הערר על החלטה זו בפני השופט נעם סולברג. האם יילך סולברג בדרך שסלל עמית, או שישוב להנמקות המסורתיות יותר בהחלטות שחרור ממעצר עד תום ההליכים?

בטל שלח
    לכל התגובות
    x