שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
נעמה סיקולר

קריסת מגה: מי שלא מזרים כסף, לפחות שיספק הסברים

אם רבוע כחול לא יכולה לשרת את החוב של מגה, יתכבד הכיס שמאחוריה ויעשה זאת: חברת אלון. ואם היא לא יכולה, בצמרת הפירמידה יש כיס פרטי עמוק

נעמה סיקולר 06:5614.07.15

עם נכסיהם של שרגא בירן ודודי ויסמן, מבעלי השליטה במגה, נמנית חברה קטנה נוספת - רוזבאד. זו חברת נדל"ן שפועלת במזרח אירופה. לצערם של השניים רוזבאד גייסה חוב מהציבור ולכן חייבת דין וחשבון על מהלכיה. מדובר בהזרמות של כ־250 מיליון שקל שנאלצו הבעלים להעביר בחמש השנים האחרונות לחברה, שלא עמדה בהחזר חובותיה למחזיקי האג"ח.

 

בהקשרים מסוימים תמיכתם הפיננסית של שרגא בירן ודודי ויסמן ברוזבאד ראויה לציון, גם אם על ניהול הסיכונים שלהם, ניהול ההשקעות ואולי גם האופן שבו בחרו את המנהלים קשה יהיה להעניק להם אות הצטיינות. אבל כשמסתכלים על התמיכה ברוזבאד בהקשר לסירובם העקבי לעמוד מאחורי רשת מגה הקורסת, התמונה כבר משתנה.

 

הבעיות של רוזבאד שונות מהבעיות של מגה ביחס לנכונות הבעלים להזרים כסף. מלבד העיתוי, קריסה שמגיעה לאחר פירוק הרמוניית השותפות בין השניים, יש עוד הבדל משמעותי אחד. רוזבאד גייסה חוב מהציבור ועל כן יש לה מחזיקי חוב, שחקני שוק הון מתוחכמים שתבעו הזרמות מהבעלים.

 

שרגא בירן, בעל השליטה באלון רבוע כחול שרגא בירן, בעל השליטה באלון רבוע כחול צילום: עמית שעל

 

מגה היא חברה פרטית והנושים שלה - ספקי מזון, משכירי נכסים ובנקים - לא פחות מתוחכמים, אבל הרבה יותר פגיעים. והנה סיפור שמדגים מדוע התדמית הציבורית בעידן פוסט המחאה החברתית היא הבטן הרכה של נושי מגה, בין אם מדובר בחברות כמו תנובה ושטראוס ובין אם מדובר בבנקים הגדולים. קוקה קולה הצביעה באסיפת הנושים של מגה בעד הסדר החוב. בעד עם כוכבית. למעטפה צירפה קוקה קולה מסמך ובו פירטה את דרישותיה - דרישות שבלעדיהן לא תתמוך בפריסת החובות. הכוכבית הזו סיווגה את הצבעתה כהצבעה נגד הסדר הנושים, אבל מונופול המשקאות יכול לטעון שהצביע בעד ולא נתן יד למה שנתפס כ'הפלת' רשת המזון ופיטורי אלפי עובדים.

 

שרגא בירן, שמנהל את משבר מגה באמצעות שלוחו אביגדור קפלן, זיהה את הבטן הרכה של הנושים והצליח לרתום לימינו גם את הפופוליזם הפוליטי. אלא שלפני שקוראים לספקי הרשת (שלהם אין ממילא אינטרס בקריסתה) להציל אותה, צריך קודם כל להפנות את הזרקור לבעלים - שרגא בירן, דודי ויסמן וארגוני הקניות של הקיבוצים.

 

אם רבוע כחול, החברה האם של מגה, אינה יכולה לשרת את החוב האדיר שהצטבר בחברה - 1.3 מיליארד שקל - יתכבד הכיס שמאחוריה ויעשה זאת: חברת אלון. אותו הכיס שאליו זרמו בשנים האחרונות דיבידנדים אדירים, 1.5 מיליארד שקל, בהם 800 מיליון שקל בעסקת בעלי עניין שנויה במחלוקת. ואם חברת אלון, שמחזיקה בין היתר ב־4% ממאגר תמר, אינה יכולה לסייע לאיתנות הפיננסית של הרשת הקורסת כיוון שהיא בעצמה ערכה הסדר חוב ענק רק לאחרונה, עדיין יש כיס עמוק, פרטי, שעומד בצמרת הפירמידה.

 

הכיס הזה שייך בעיקר לבירן, האיש שאחזקותיו הפרטיות מוערכות בלמעלה ממיליארד שקל ומקפיד להסתתר מאחורי אביגדור קפלן. לוויסמן יש אמנם אחריות ניהולית גדולה יותר למפולת של מגה, אבל הוא בניגוד לבירן לפחות התייצב בפני הציבור ונתן את גרסתו. בירן מסרב. לאחר שוויתר לעצמו ולא הישיר מבט אל הנושים באסיפות של הימים האחרונים, טוב שיתייצב היום בבית המשפט. אם לא יתחיל להזרים כספים, לפחות יספק הסברים.

 

הנכונות של ויסמן לדבר לא פוטרת אותו מאחריות. ראוי שגם הוא יתייצב לימין מגה בסיוע פיננסי ולא יסתפק בהתפטרות מהדירקטוריון והטלת האחריות על אחרים. הדברים נכונים גם לגבי ארגון הקניות של הקיבוצים, קבוצה שעליה נמנים כמה מהקיבוצים העשירים בישראל, שאולי אין בראשם דמות מוכרת שאפשר להטיח בפניה האשמות, אבל בהחלט יש להם יכולות כספיות ואחזקות משמעויות ברות מימוש. כמו למשל, רק למשל, 23% מחברת תנובה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x